חיים שאל חלק א קעא

שלא כיוון לזה. אבל כל זה איננו שוה דדחיקא לן לומר דהרמב"ם הוציא דינו מכח הא דהתרגום דכבר כתבנו במקום אחר דאינו תרגום יונתן ומאן לימא לן דסמכי' עליה אלא דאי משום הא לא איריא דאין אנו צריכין לזה ות"ל שלקח דודתו שהיא אסור' לו מן התור' אלא דמי זה אמר דהוו גרושין ממש ונצטו' כמדובר והטיב אשר דיבר מרן צ"ע היכא מייתי לה. ותו ק"ק מהא דאמרו בשמות רבה פ' ל' וז"ל נתן לאדם שש מצות הוסיף לנח אחת לאברהם שמנה ליעקב תשע' אבל לישראל נתן להם הכל עכ"ל הרי דאחר יעקב לא הזכירו רז"ל מי שנצטו' ואם איתא דעמרם נצטו' הי"ל להזכי'. אבל אקשת לן חדא ואתנח לן חדא דמאמר זה קרי בחיל כמ"ש רבינו דעל ששה דברים נצטו' אדם הראשון והוסיף לנח אחת. ועיין מ"ש הר"ן בחידושיו לסנהדרין סוף דף נ"ו מהש"ס ע"ש ומה שהק' מהר"י פלורינטין בהגהותיו אשר בס"ס מעיל שמואל מיבום וכו' לק"מ. ועיין בבראשית רבה פי"ו ודברים רבה פ' ואתחנן. ועיין בס' ריח שדה בדרושים פ' בראשית. ועיין להר"ש בן הרשב"ץ בתשו' סימן תקמ"ב. (ד) דין ג'. בן נח שבירך את ה'. הר"ם חאגי"ז בס' שתי הלחם סי' כ"א. (ה) דין ד'. וכן אם הרג רודף וכו' משא"כ בישראל הרב לח"מ תמה דהיכי כתב רבינו משא"כ והלא לר"י גוי בישראל וגוי בגוי וישראל בישראל שוים לחיובא וליכא פטו' אלא ישראל בגוי וכו' וא"כ בכלהו דינם שוה זולת בישראל בגוי הוא דפטו' אבל באינך חייב מיתה ואין ב"ד ממיתין אותו וכדכתב רבינו פ"א דרוצח וכו' אם לא שנפרש דמ"ש משא"כ בישראל ר"ל ישראל בגוי דפטו' כלו' הכא אמרי' דחייב מיתת שמים אבל ישראל בגוי אפילו בידי שמים פטו' וכן נפרש מש"ר לקמן בפ' זה גבי ב"נ חייב על הגזל משא"כ בישראל ונדחק שם הב"י לו' דאין חיובם משום גזל וכו' ולפ"ז נאמר דר"ל ישראל בגוי דפטו' עכ"ל הלח"מ. וק"ק במאי דפשיטא ני' להרב דגוי בגוי וגוי בישראל אין ב"ד ממיתין אותן אלא הן חייבין מיתת שמים שהרי מרן בכ"מ פ"א דרוצח כתב לדעת רבינו דאי אפשר שב"ד ממיתין אותו שכיון דלא נתכוון אלא להציל לא שייך ביה התרא' ולפי טעם זה הניחא ישראל בישראל אבל גוי בגוי וגוי בישראל אמאי אין ממיתין אותו והלא ב"נ נהרג בלא התרא' ופוק חזי להטו' ח"מ סי' תכ"ה חד"ד ותימא עמ"ש הרמב"ם דאף דחייב מיתה אין ב"ד ממיתין אותו דכיון דחייב מיתה אמאי לא יומת בב"ד והאי טעמא דטעים מרן בכ"מ ובדק הבית דלא שייך בי' התרא' דיו שיפקיע חלוקת ישראל בישראל אבל גוי בגוי וגוי בישראל דב"נ נהרג בלא התרא' כמו זר נחשב דאין ב"ד ממיתין אותו וכמו שתמה הטור. הן אמת דמרן בב"י נ"ט דכיון שנכנס ברשות אינו בדין שיהרג בבית דין והאיכא צדדים לו' דטעם זה שייך נמי בב"נ אמנם יש מקום לו' דדוקא גבי ישראל מטיבין לו הך טיבותא דכיון שנכנס ברשות לא יהרגוהו לא לב"נ. ומ"מ כל כי הא הו"ל להרב לח"מ לפרש ותו ק"ק דמדברי הרמב"ם דנקט בדין זה נהרג עליו משמע דממיתין אותו שהרי הרמב"ם בה' רוצח לא נקט כלשון ר"י בן שאול דאמר נהרג עליו ואצטריכא לי' לפרושי דאין ממיתין אותו ומדסתם הכא משמע דס"ל דממיתין אותו דאי לאו הכי הי"ל לפרש או לפחות הכא גבי גוי הו"ל לפרש דאין ממיתין אותו ולסתום בה' רוצח גבי ישראל והוה שמעי' לה בישראל מדין גוי לא כן השתא דפירש התם וסמך הכא מורה ובא דדוקא גבי ישראל דלא שייך בי' התרא' א"נ דנכנס ברשות ועבדין טיבותא לישראל לא עשה כן לכל גוי וממיתין אותו. ותו ק"ק דלשיטת הרב לח"מ דמשא"כ בישראל דכתב הרמב"ם פירושו ישראל בגוי אין מקום להשג' הראב"ד שכ' א"א קשיא לי' אבנר בדין זה דהרי הכא לא פורש דאין ב"ד ממיתין אותו וסתם וכ' נהרג עליו ומ"ש משא"כ בישראל היינו ישראל בגוי והו"ל להשיגו בה' רוצה דשם פירש דאין בית דין ממיתין אותו. ואם כונת הלח"מ לפרש דברי הרמב"ם דלא כמו שפירשוהו הראב"ד ומרן לפחות הו"ל לפרש כי חדשות הוא מגיד. וחזה הוית למהרח"א בעץ החיים פ' נח דף ג' ע"ב שהביא דברי מרן הכ"מ בדין זה וכ' וז"ל ודבריו סותרים למ"ש פ"א דרוצח דמ"ש ריב"ש נהרג היינו בידי שמים ואלו פה כתב דנהרג בידי אדם כב"נ וכן חו"מ אמרו דכיוצא דש"ד היינו דריב"ש לחייב מיתה לב"נ ודוחק לו' דריב"ש לצדדים קאמר לישראל בי"ש ולגוי בידי אדם די"ל דדוקא בב"נ איירי ובדיני אדם וצ"ע עכ"ל ואפשר לו' דריב"ש איירי בישראל דוקא מדנקט מילתי' בסתמא וזה מורה דבישראל איירי ומוכרח דנהרג דקתני לאו דוקא דאין ממיתין אותו כיון דלא שייך התרא' ומיהו מדבריו למדנו לב"נ דממיתין אותו דטעמא דהתרא' לא שייך בי' ואמטו להכי מוקי תלמודא כיוצא בו דש"ד כריב"ש. וראיתי למהר"ש אלגאזי בס' אהבת עולם דף ס"ה שכ' וז"ל קשה דכיון דלדעתו הרמב"ם פסק כריב"ש א"כ מנ"ל להר"מ לו' דלצדדין קתני דחייב דגבי ישראל מיתה בי"ש וחייב דב"נ נהרג עליו כיון דריב"ש אמר נהרג עליו ומוקמי' כיוצא בו דש"ד כוותי' גוי בגוי וישראל בישראל חייב כמ"ש רש"י שם ואפשר דסבר הכ"מ דהר"מ פליג על רש"י וסבר דכיוצא בו ליכא אלא שתי חלוקות גוי בגוי וגוי בישראל חייב אבל ישראל בגוי וה"ה ישראל בישראל פטו' וזה משום דק"ל דאי דייקי' מרישא דקתני גוי בגוי וגוי בישראל חייב ואמרי' הא ישראל בישראל פטו' א"כ מדיוקא דסיפא שמעי' איפכא דקתני ישראל בגוי פטו' טעמא דישראל בגוי הא ישראל בישראל חייב וא"כ כיון דק' רישא כסיפא אמרי' נעש' הדיוק דרישא דהיינו ישראל בישראל כסיפא ומ"ה קאמר דנהרג עליו דריב"ש לגבי גוי כפשטו ולגבי ישראל חבירו בי"ש עכ"ל וק"ק דכי אמרי' נעש' היינו דדיוקא דרישא הוי כדינא דסיפא ממש וא"כ הכא אינו מתישב שפיר האי נעש' כיון דישראל בישראל חייב מיתה בי"ש ודין הסיפא דישראל בגוי הוא פטו' לגמרי ונעש' היינו כסיפא ממש. אמנם אפשר לו' דהר"מ פליג על רש"י וס"ל דליכא אלא שתי חלוקות וק"ל דיוקא אדיוקא כמ"ש הרב הנז' וכבר ידוע דתירוץ נעש' בל יאמר אלא אגב דוחקא ומה גם הכא אי אמרי' נעש' צ"ל דישראל בישראל פטו' לגמרי אפילו בדיני שמים כמדובר וזה אינו דמשמע דריב"ש איירי בישראל בישראל מסתמות דבריו ולכל הפחות חייב מיתה לשמים ולכן ס"ל להרמב"ם דהני דיוקי מרישא וסיפא הכי דייקי' להו קתני רישא גוי בגוי וגוי בישראל חייב דהיינו ממיתין אותו הא ישראל בישראל אין ממיתין אותו ונחתינן דרגא מדין גוי דישראל בישראל חייב מיתה בי"ש והאי דיוקא תיהני לן דאין ממיתין אותו והכי דייקנא לה מסיפא דקתני ישראל בגוי פטו' לגמרי הא ישראל בישראל אינו פטו' לגמרי אלא חייב מיתה בי"ש וא"כ עלו זה בקנה אחד דיוקא דרישא וסיפא והיו לאחדים ודברי ריב"ש מסתמות דבריו מוקמינן להו בישראל בישראל ונהרג ר"ל מיתה בי"ש ומינה ילפינן לגוי בגוי דממיתין אותו וכמש"ל. ומ"ש מרן בכ"מ דס"ל להרמב"ם דליכא מאן דפליג על ריב"ש ק"ק דהא אמרי' פ' ד"מ דף ז"ן כיוצא בו בש"ד לא תניא ופירש"י כיוצא בו גבי ש"ד לא תנא האי תנא דלעיל וכו' וא"כ הרי תנא דהך בריתא סתמית דגנב וגזל וכו' דלא קתני כיוצא בו דש"ד פליג אריב"ש דאי ס"ל כריב"ש אמאי לא תני כיוצא בו בש"ד כי היכי דקתני גבי גזל ויפ"ת. והנה הרב אהבת עולם כתב שם דס"ל להרמב"ם דרבנן לא פליגי אריב"ש לגמרי רק רבנן ס"ל דחייב מיתה בי"ש כישראל ופסק כרבנן עש"ב ולפי מ"ש הרב בית חדש והרב דינא דחיי עשין ע"ז והרב מש"ל לישב עובדא דאבנר ויואב אליבא דהר"מ דאע"ג דאבנר לא הי' חייב מיתה רק בי"ש יואב הרגו מדין גואל הדם עש"ב יש להכריח קצת דבר זה דהוכרח הר"מ לפרש כן ונד מפירש"י שכ' דלרבנן דפליגי אריב"ש התר גמור הוא משום דקשיא לי' דלרבנן מאי קאמר יואב שהרגו לאבנר משום דהי' יכול להציל לעשאל בא' מאבריו ואמרי ליה נזיל אבנר ואיך יואב והסנהדרין הסכימו בהריגת אבנר והלא לרבנן התר גמו' הוא ודחיקא מילתא דרבנן פליגי בגופא דעובדא היכי הוה זאת היתה לו להר"מ לפרש דפלוגתא דרבנן וריב"ש אינו מן הקצה אל הקצה אלא דריב"ש סבר דנהרג ורבנן ס"ל דחייב מיתה בי"ש והשתא א"ש עובדא דיואב ואבנר לכ"ע דלריב"ש דס"ל דנהרג ממש סבר דהך דיואב היינו מה"ט דחייב מיתת ב"ד אבנר ורבנן ס"ל דאבנר הי' חייב מיתה בי"ש ויואב להיותו גואל הדם הרגו ומ"ש שיואב דנו דין סנהדרין לאבנר יתישב בין לרבנן בין לריב"ש על פי שני פירושי הרב כנה"ג בלשונות הרא"ם פ' וישלח ע"ש. עוד ראתה עיני להרב אהבת עולם שהק' למ"ש מרן בכ"מ דדין סנהדרין לאו דוקא דהא התרא' לא הוות דהרי אבנר הוה חבר וא"צ התרא' והביא ראיה מדברי התוס' סוף פ' נגמר הדין ע"ש באורך. ודבריו קשים לשמוע דמאי ראי' מייתי מהתוס' ואחד הרוא' דברי התוס' בעיניו ירא' דמוכח דדינא הוי דחבר צריך התרא' דהרי ברישא הקשו בפשיטות וא"ת היאך נתחייב יואב במאי דקטלי' לעמשא הא בעי התרא' אלא דבתר הכי לרווחא דמילתא כתבו ואפילו למ"ד חבר א"צ התרא' וכו' ותו דהרי הרמב"ם ז"ל דעליה קיימינן פסק פי"ב דסנהדרין דאחד ת"ח ואחד ע"ה צריך התרא' ושפיר כתב מרן ז"ל וכמ"ש הכנה"ג ח"מ סי' תמ"ה על דברי מרן עיין שם. ומ"ש עוד הרב אהבת עולם דכונת הראב"ד באומרו ק"ל אבנר היינו לפרש דברי הרמב"ם מי הזקיקו לומר דבישראל אין ממיתין אותו דהוכרח לזה דאי נהרג ממש א"כ קשה דאבנר שהי' חכם גדול היאך הרג לעשאל אחר שהי' יכול להצילו בא' מאבריו ואיך לא פחד אבנר כי על כל זה יביאוהו הסנהדרין במשפט אלא ודאי אין ממיתין אותו עש"ב. לא נהירא דאם באנו לדקדק זה דאיך אבנר הרג לעשאל אכתי ק' דאיך הרג לעשאל כיון דחייב מיתה בי"ש ואיך אבנר שר וגדול לא שם על לב מורא שמים. ומ"ש איך לא פחד אבנר דיביאוהו במשפט לא מכרעא דאימו' דדינא הוי דנהרג עליו ממש ולא פחד אבנר מהסנהדרין כיון שלא הי' שם התרא' דלא התרו בו ותו אטו משום אומדנא דיכול להצילו בא"מ ליקום בי דינא ולקטלי' וכמ"ש מרן. וצופ' הייתי להרב כנה"ג שם בלשונות הרא"ם פ' וישלח דהוורז מדברי הרא"ם דדין זה דיש להצילו בא"מ ליתי' בנרדף עצמו והוא ז"ל לחלק יצא דבשעת מלחמ' ליתי' לדין זה דיכול להצילו בא"מ וכתב וז"ל אבל ק' דאמרו סוף נגמר הדין אתיוה ליואב וכו' והלא אבנר נרדף הי' ובשעת מלחמ' וכו' והיינו יכולים לפרש וכו' דכיון דבל"אה הי' פטור יואב מהריגת אבנר דלא היו עדים והתרא' אמרי ניזיל אבנר וכו' אבל וכו' ותו ק"ל מאי דאמרו בהריגת יואב לאבנר דשאל לו גדמת היאך חולצת וכו' ולמה הוצרך להטעותו כיון שדנו בדין סנהדרין. ואומר אני שאפשר לומר וכו' דנו דין סנהדרין כלומר כמו שהסנהדרין שואלים להורג וכו' כך יואב דנו דין סנהדרין וכו' ולא אמרו נזיל אבנר אלא דבלא"ה הי' פטור מטעם שוגג וכו' אבל הנכון