חיים שאל חלק א טז

במצות מצוה מטעם דחזי לאצטרופי וכל דאסור בכזית מכח השבועה אסור נמי בחצי זית. באופן שאין מכל האמור ראיה לנ"ד כמבואר. אמור מעתה אשקוטה ואביטה בראיות החכם השלם הפוסק נר"ו והנה מה שהביא מהירושלמי דמייתו תוספות בקדושין דף ל"ח ככתוב בתשובתו. אציגה נא עמך שרש דברי הירושלמי ריש פ"ב דחלה והכי אתמר. רבי יונה בעי קומי רבי ירמיה בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצא קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש וכו' כך אני אומר לא אכלו מצה ישראל בלילי פסח. א"ר יונה מן דנפקית תהית דלא אמרית ליה שניא היא דמ"ע דוחה ל"ת על דעתיה דרבי יונה דהוא אמר שמ"ע דוחה את ל"ת אעפ"י שאינה כתובה בצידה ניחא על דעתיה דרבי יוסי דאמר אין מצוה דוחה ל"ת אא"כ היא היתה כתובה בצדה מה שהיו תגרי גוים מוכרים להו וכרבי ישמעאל כל ביאות שבתורה לאחר י"ד שנה נאמרו וכו' ע"ש והביאוהו התוספות פ"ק דראש השנה דף י"ג ע"א. ואחד הרואה שרשן של דברים עין לו ראתה דהא דמשני התוספות בקדושין משמא דגמרא ירושלמית דאין עשה שלפני הדיבור דוחה ל"ת שלפני הדיבור ליתיה בנסחא דקמן. ואם התוספות מפרשי הא דאמור בירושלמי אין מצוה דוחה ל"ת אא"כ היתה כתובה בצדה שהכונה הוא לחלק בין עשה דלפני הדיבור ללאו שלאחר הדיבור. אין הלשון משמע כן כלל. ונהירנא כד הוינא טליא דכמדומה דשמעתי מקשים על התוספות דתרגמוה להאי לישנא דאין מצוה דוחה ל"ת אא"כ היתה כתובה בצדה דהכונה דאין עשה שלפני הדבור וכו' דהרי אמרו בירושלמי פ"ק דביצה סוף הלכה ג' גבי יחפור בדקר ויכסה. חבריא אמרין דמ"ע דוחה למצות ל"ת על דעתיה דרבי יונה דאמר מ"ע דוחה למל"ת אעפ"י שאינה כתובה בצדה ניחא על דעתיה דרבי יוסי דו אמר הואיל ואין מ"ע דוחה בל"ת אא"כ היתה כתובה בצדה מכיון שהתחיל במצוה אומרים לו מרק עכ"ל ומהכא מוכח בהדיא דהאי פלוגתא דר' יונה ורבי יוסי דירושלמי פ"ב דחלה הדברים כפשט משמעותן דהא התם בביצה פלוגתייהו בכיסוי ומלאכה די"ט ופליגי לפי שאין העשה ול"ת כתובים אל מקום אחד. זה רשום בזכרוני ואיני זוכר מי בעל דברים ותוכן כונת המקשה. אך הדבר מבואר שהרב המקשה סבר שהתו' פירשו מ"ש בירושלמי אא"כ היתה כתובה בצדה דהכונה שלא יהיה עשה דקודם הדיבור ועל זה הקשה הרב ז"ל דמהירושלמי דביצה מוכח דאין הפירוש כך אלא כפשטו. וראיתי למהרימ"ט בחידושיו לקדושין שכתב על דברי התוספות דאותה תשובה מעשה שלפני הדיבור ליתא התם בירושלמי. והרב פני יהושע בחידושי קידושין כתב וז"ל האי לישנא ליתא בירושלמי אלא דאין עשה דוחה ל"ת אא"כ שכתובה בצדה אלא דהר"ש בפירוש חלה מפרש לה הכי דהאי כתובה בצדה לאו דוקא אלא כל היכא דאיכא עשה דלאחר הדיבור ה"ל כאלו כתובה בצדה ולאפוקי עשה דלאחר הדבור אתא עכ"ל ולי ההדיוט רבינו שמשון רוח אחרת אתו וז"ל ועוד יש לפרש דקרי אין כתוב בצדו ממה שלא נצטוו יחד מצה וחדש דמצה במצרי' וחדש בביאתן לארץ עכ"ל וכונתו מבוארת דהפירוש הוא כשאין זמן חיובם כאחד דחיוב מצה חל בעודן במצרים וחיוב חדש עד שבאו לארץ וזהו אין כתוב בצדו ואין זה כדברי התוספות דלדברי הר"ש אף שנצטוו במצה בהר סיני אם חל החיוב מיד אין כתוב בצדו מיקרי. ואחר זמן ראיתי בשו"ת יד אליהו סוף סימן כ"ד שכתב וז"ל מ"ש בשם הירושלמי אם הוא הירושלמי דפ"ב דחלה אינו מוכרח לומר פירוש עשה דקודם הדבור כי שם אינו אומר אלא מ"ע דוחה ל"ת שבצדה ויש לומר פירוש אחר כמ"ש הר"ש (כצ"ל) שם עכ"ל ודבריו מבוארים כמו שכתבנו בעניותנו. ועל רבינו שמשון בפירושו בירושלמי שכונתו שלא נצטוו יחד וכו' קשה נמי דמפורש בירושלמי דביצה הנז' שהדברים כפשטן דהתם קאי אעשה דכיסוי ול"ת כל מלאכה די"ט כאמור. ומ"ש בס' מים רבים א"ח סימן מ"ד דף מ"ג ע"ג בפירוש דברי התוספות דעשה קודם הדבור ר"ל כתוב בצדו ליתא. ואח"כ הביא דברי הרב יד אליהו הנז"ל ושמח ללא דבר שהם עזר כנגדו ואין להאריך. עוד זאת אדרש בדברי התוספות דקידושין הנז' שכתבו בירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש וכו' דנראה דכבר היה מוסכם שלא אכלו מצה ומקשה דאמאי לא אכלו מחדש ומשני הירושלמי והם תירצו תירוץ אחר לתרץ על מה שלא אכלו והרי מדברי הירושלמי מוכח דליכ' למ"ד דלא אכלו מצה דודאי לכ"ע אכלו מצה למר מחדש דאתי עשה ודחי ל"ת. ולמר דלא דחי בכה"ג אכלו מתגרי גוים וכר' ישמעאל ונמצ' דלכ"ע אכלו ונסחתנו בירושלמי היא נסחת התוספות בירושלמי כמו שהביאוהו בפ"ק דראש השנה. וכן ראיתי להרב הלכות קטנות בח"ב סימן רמ"ח דנשאל מי שאין לו ישן לאכול מצה אם יקח חדש והשיב וז"ל בירושלמי הביאוהו תוס' פ"ק דר"ה דף י"ג משמע דמותר וכו' ע"ש והדין עמו דדעת ר' יוסי דאין עשה דוחה ל"ת אא"כ כתוב בצדה כבר כתב רבינו שמשון דפליג אכוליה גמרא. ואם כן נקיטינן כרבי יונה דאתי עשה ודחי לא תעשה ואכלו חדש ומשום הכי כתב דבירושלמי משמע דמותר. וראיתי בויכוח הרב בית חדש עם הרב תוספת י"ט בדין חדש אם אסור בשל גויים והובא בתשו' גאונים בתראי סימן א' והרב בית חדש הביא בתשובתו דברי הירושלמי דחלה הללו ובתוך דבריו בפירוש הירושלמי כתב וז"ל א"ל ר' ירמיה לא מיבעיא ביבשה כשהיא קמה אלא אפי' קצורה מקודם אפ"ה משנכנסו ישראל לארץ זכו בכל מה שנמצא בה והו"ל תבואה של ישראל ואסור וחזר ר' יונה וא"ל מעתה לפי דבריך אפי' חיטין שבעליה משנה שעברה נמי אסורה משום חדש כיון שזכו בה ישראל מיד כשנכנסו לארץ וא"כ איך אכלו מצה כיון שהכל אסור אפי' ישנה כיון שזכו בה ישראל וא"ל רבי ירמיה אה"נ דלא אכלו מצה דכך אני אומר לא אכלו ישראל מצה בליל פסח עכ"ל ולפי פירוש זה הרי רבי ירמיה דסבר דלא אכלו מצה. וע"ז אמר רבי יונה אח"כ דאתי עשה ודחי ל"ת ושוב מייתי בירוש' סבר ר' יוסי דבכה"ג דאין עשה דוחה ל"ת שאין כתוב בצדו. וז"ש התוס' דהקשה בירו' אמאי לא אכלו מצה שהיא סבר' ר' ירמיה ור' יונה קשיתיה דאתי עשה ודחי ל"ת. ומביא הירושלמי דעת רבי יוסי שבזה איתרצא לה סברת רבי ירמיה דלא אכלו מצה. איברא דפירוש זה אינו מוכרח בירושלמי. ויש לפרש דרבי יונה הוא האומר מעתה אפי' חיטים בעליה כך אני אומר לא אכלו מצה בלילי פסח והכל דברי ר' יונה שאמר לרבי ירמיה דלדידיה דאמר אפי' יבשה אפי' קצורה א"כ אפי' חיטים שבעליה וכי תימא ה"נ כך אני אומר לא אכלו מצה וכו' בתמיה לפי זה וכי לא אכלו מצה בליל פסח וכן פירש. מהר"ר אליהו וכן משמע מדברי הר"ש. ובהכי ניחא דמהדר לשנויי לרבי יוסי דלדידיה לא אתי עשה וכו' דעשו מצה ממה שתגרי גוים הביאו. וכן נראה שסבר בפירוש הירושלמי הרב שב יעקב י"ד סימן ס"א דף ק"א ע"ג ע"ש. ומגמרא דילן אין ראיה כלל שלא אכלו ישראל מצה דאע"ג דקאמר דאקרוב עומר והדר אכול ומעיקרא לא אכול אפשר דגמרין פשיטא ליה דאכלו מצה מישן ולא סבר כירושלמי דהיו אסורין בישן נמי כמו שפירש הר"ש. אלא ש"ס דילן סבר דשרו בישן וכדמוכח לפירוש ר"ת שכתבו התוספות בר"ה דף י"ג ובקדושין סוף דף ל"ז. וכן נאמר שסבר ר"י שהביאו דבריו התוספות שם בקדושין דר"י לא איירי אלא לפרש ממחרת הפסח אבל לדינא מודה לר"ת דאכלו מצה מישן. אי נמי יש לצדד דגם לפי ש"ס דילן סבר דאכלו חדש לעשה דמצה דאתי עשה ודחי ל"ת אף דאין כתוב בצדו. וקרא לא איירי אלא באכילה דרשות בלא הפסק ועל זה קאמר ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול מעין דוגמא למ"ש הריטב"א בשם התוספות בחידושיו. לקדושין סוף דף ל"ז במאי דקאמר הש"ס לא הוו צריכי ע"ש. המורם מהאמור דלא אשכחן בבבלי וירושלמי מאן דאמר דלא אכלו ישראל מצה כשבאו לארץ והגם