חיים שאל חלק א קסט

דסנחריב להרמב"ם הדירה אסורה שהוא מסיבת הארץ. ואסיק דטעם ההתר כדברי הרא"ם. ומהרח"א בספר ישרש יעקב דף מ"ב בההיא דסוכה כתב וז"ל הנה הרא"ם פרשת שופטים הקשה מסוגיין למ"ד דמותר לדור במצרים מטעם דכבר עלה סנחריב וכו' גם הסמ"ג נ"ט על הרמב"ם שהיה דר במצרים וכו' ולא דק דהרמב"ם וכו' ונפקא ליה מסוגיין וכו' ע"ש ועמו הסליחה דכל דברי הרא"ם בזה הם דברי הסמ"ג עצמו ע"ש שהביא כל לשון הסמ"ג משמו עד סוף הלשון וכל מה שכתב הרא"ם על הסמ"ג הוא ונכון הוא ע"ש. ונהירנא כי זה שנים ראתה עיני לרבינו בחיי פ' שופטים שכתב דאיסור דירת מצרים הוא מצות שעה שהיו רשעי' מאד ואינה מצות דורות שיאסור הכתוב הדירה במצרים לעולם והרי אנו רואים כמה קהלות דרים שם זהת"ד ובו בפרק הקשיתי עליו מסוגית החליל הנז' דקאמר מ"ט איענוש וכו' וזה מוכח דהוא מצוה לדורות הפך רבינו בחיי: ואחר זמן רב בא לידי ס' צידה לדרך מהרב באר שבע וראיתי לו פ' שופטים שהביא דברי רבינו בחיי והשיג עליהם כמדובר וכן ראיתי בס' מעיל שמואל שהביא כן משם הרב תולדות יצחק והשיג עליו מסוגיית סוכה ע"ש. והרב צידה לדרך שם תמה על הסמ"ג דאיך רוצה לדחות טעמו של הר"מ מכח תוספתא דידים שנחלק ר' יהושע על ר"ע והלא הרמב"ם פי"ב דא"ב פסק כר"ע. וזה כמו שהקשינו לעיל על הסמ"ג. וכבר ישבנו קצת דבריו. עוד ראיתי להרב צידה לדרך שכ' דגם מה שהסמ"ג רצה לסתור מההיא דסוכה לא איריא דנהי דאותו מעשה הי' אחר בלבול סנחריב (וענין זה כתבתי בס' הקטן ברכי יוסף א"ה סי' ד'. ובס' הקטן פתח עינים על דף ל"ח כתבתי בעניותי עוד בזה ע"ש). מ"מ העביר' עצמה מאי דהדור הי' קודם בלבול סנחריב ע"ש ועמו הסליח' שהרי כתב רש"י שם בסוכה דף נ"א שהליכתם לשם אחר חרבן בית ראשון בימי ירמיה שהלכו שם יוחנן בן קרח ודעמיה וא"כ היה אחר סנחריב מאי דהדור למצרים נמי. תו אשתמיטיתיה מ"ש בירושלמי שם פ' החליל ובמכילתא פ' בשלח דג' פעמים חזרו למצרים ובג' נפלו א' בימי סנחריב והב' בימי יוחנן בן קרח והג' בימי תורגינוס בשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו ע"ש הרי מבואר דחזרו ב' פעמים אחר סנחריב ונענשו. וגם מהירושלמי והמכילתא הנז' קשה על רבינו בחיי והרב מהר"י קארו בתולדות יצחק שהביא בס' מעיל שמואל בדין זה שכתבו דאינה מצוה לדורות כנז'. ומה שהקש' עוד הרב צידה לדרך על הרמב"ם בדין זה שלא כתב דאחר בלבול סנחריב או משאר ארצות למצרים מותר. הגם דמתוך מש"ל מבואר דהר"מ ס"ל דאף אחר בלבול סנחריב אסור דסבר דהאיסור מצד הארץ. מ"מ אי מה שהי' דר הוא זלה"ה ומה שדרים אלפי ישראל הוא מטעם הרא"ם כמ"ש מהרח"א והם דברי סמ"ג או מטעם אחר הו"ל לרבינו להזכירו כמו שהק' הרב צ"צ וכן הק' הרב יד אהרן לסמ"ג בא"ה סי' ד' הגהת ב"י אות ו' ע"ש ועמ"ש הרב כפתור ופרח פ"ה דף י"ח ע"ב. והרב כנה"ג בהגהותיו בדין זה כתב ויראה לי טעם אחר שלא אסר' תור' לדור במצרים אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתן וכו' ע"ש והי' טעמו טעם לשבח ומתאמרא כוותיה משמא דגברא רבא הוא הריטב"א בחידושיו ליומא על מ"ש שם בש"ס דף ל"ח ע"ש וקרוב לזה קצת כתבו מהרש"ל ומהר"י. מקרעמנץ בפירושם לסמ"ג לאוין רכ"ז ע"ש. ועיין מ"ש מהרי"קש בהגהותיו א"ה סי' קכ"ח. אחר זמן בא לידי ס' יד משה להרמ"א ז"ל הנדפס מחדש וראיתי שהאריך בענין זה ושם תמה ע"ד מהרח"א הנז' ואין הפנאי מסכים לעמוד עליו ע"ש דף קכ"ה. (ג) דין ח'. מותר לחזור לארץ מצרים לסחור' וכו' הכי אמרו בירושלמי בסוף פ' חלק והביאוהו הרי"ף שם והסמ"ג לאוין רכ"ז. ותמה הפר"ח בהגהותיו בדין זה על רש"י שכ' בסנהדרין דף כ"א ע"ב וז"ל הסוסי' באים ממצרים לא"י וצריך לשלוח שלוחים לקנות לו סוסי' ועוברים בלא תוסיפו וכו' ע"ש והוא הפך הירושלמי ע"ש. ואשתמיט מיניה כי זו היא קושית הרמב"ן על רש"י שכ' כן בפירוש החומש והרמב"ן שם בביאורו פ' שופטים הקשה מהירוש' הזה. והרא"ם שם תירץ יתיב לקושיתו ע"ש. ומזה ק"ק למ"ש מהר"א ממיץ בספר יראים סי' ש"ג והובא בפסקי מהר"ם ריקאנטי סי' תקע"ג שלאחר שתירץ שלא אסר הכתוב אלא לשוב מא"י למצרים כמ"ש בשמו הסמ"ג והמרדכי וההגהות מי' כתב וז"ל וסמך לדבר שהלך דניאל מבבל לאלכסנדריא של מצרים כדאמרינן בחלק ודניאל להיכן אזל אר"י שהלך להביא חזירים ממצרים עכ"ל ולפי הירושלמי דלסחור' מותר מה זו סמיכ' הלא דניאל הלך לסחור' והכא לא שייך תירוץ הר"א מזרחי שתירץ לקו' הרמב"ן הנז' כמבואר. גם אשתמיטיתיה מהרב פר"ח שהקש' ע"ד רש"י הנז' דברי הרא"ה בס' החינוך מצו' תק"י שכ' שלא ישלח למצרים מעמו שיקבעו דירתם במצרים לגדל לו שם סוסים שאין האיסור רק בקביעות דירה עכ"ל וזהו כונת רש"י שהשלוחים יקבעו דירה והן הן דברי הרא"ם ע"ש: (ד). או לשכון בה והיא ביד גוים. מכאן מוכח קצת דכל שהיא ביד גוים אף אם אינם המצריים אסור דכל שהארץ היא ביד גוים הקפידה תורה ודקדק הרמב"ם בלשונו למנקט גוים משום שכבר פסק סוף פי"ב דא"ב שבלבל סנחריב אם אנשי מצרים וכמש"ל. (ה). דין ט' אלא ללמוד תור' או לישא אשה. הרב גופי הלכות דף צ"ז תמה על הרמב"ם דאמאי השמיט דאפילו מוצא מי שילמדנו. ומ"כ דאשתמיטיתיה להרב מ"ש הרמב"ם פ"ג מה' אבל דין י"ד או ללמוד תורה אף עפ"י שיש שם מי שילמדנו בא"י לא מן הכל אדם זוכה ללמוד. הרי דכתבה הרמב"ם בפה מלא וכאן סמך על מה שכבר ביאר שם. (ו). דין י"א. אמרו חכמים כל השוכן וכו' מהר"ם אמארילייו בספר יד משה דף קל"ב ע"א. סימן צב על הרמב"ם פ"ו דה' מלכים. א' דין ו'. עמון ומואב אין שואלים להם לשלום. מרן הביא מ"ש ההגהות בשם הר"א ממיץ דתשלומי שלום מותר כההיא דדהע"ה וכך הביא בשמו הסמ"ג לאוין רכ"ח וכן הוא בספרו ס' יראים סי' רצ"ו. ומרן בכ"מ כתב עלה ויש לתמוה על זה שאמרו חז"ל במדרש ותו לא ונשמט סוף לשונו. והרב גופי הלכות כתב פי' לדבריו שתמה על פסק רא"ם דהא אז"ל לפי שנאמר בטוב לו לא תוננו יכול עמון ומואב כן ת"ל וטובתם הרי שלמואב יכול שלא לשלם להם טובתם ותוכל להונותם אפילו שגמלו לך טובה עכ"ל ודבריו קשים דמהיכא משמע ממדרש זה אפילו שגמלו טובה ודילמא לא איירי אלא בשלא גמלו טובה ותו דאימא דהדבר שקול שיוכל להונותם אפילו שגמלו טובה ואי בעי עביד תשלומי שלום וא"כ ל"ק להרא"ם שכ' דמותר וזהו כפי לשון הרב דנקט הרי דלמואב יכול שלא לשלם אבל הרב לא דק בלשונו דאי גמלו טובה בכלל וטובתם ודאי דאסור דהא לא תדרוש כתיב אבל כבר כתבנו דאין ראיה לגמלו טובה. ואשתמיטיתיה להרב הנזכר דברי הסמ"ג לאוין רכ"ח שכתב וז"ל ובספרי תניא מכלל שנאמר בטוב לו לא תוננו יכול אף אלו כן ת"ל וטובתם אמנם אומר הרא"ם בד"א בדרישת שלום אבל תשלומי שלום מותר וכו' ע"ש הרי דהביא בריתא דספרי ועלה כתב משם הרא"ם בד"א וכו'. וכן מתבאר בדברי הר"א ממיץ גופיה בספרו ס' יראים סימן רצ"ו דאחרי שכתב סברתו דתשלומי שלום מותר הביא שם מאמר הספרי הנזכר. אבל הדבר ברור שכונת מרן ז"ל להקשות עליו שהוא ז"ל כתב דתשלומי שלום מותר. והביא ראיה מדוד הע"ה ואילו במדרש רבה ריש פ' פנחס אמרו וז"ל את מוצא במי שבא עמהם במדת רחמים לסוף בא לידי בזיון ומלחמות ואיזה זה דוד ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש א"ל הקב"ה אתה תעבור על דברי אני כתבתי לא תדרוש שלומ' וטובתם ואתה עושה עמם גמילות חסד אל תהי צדיק הרב' שלא יהא אדם מוותר על התור' וכו' ע"ש וזה הפך הרא"ם. וכ"כ הרב דת ודין פ' שלח שזהו כונת מרן בכ"מ ופשוט. ואף דאין למדין הלכה ממדרש הדבר ברור דמידי דלא אתפרש בש"ס למדין וכמ"ש הפר"ח בספר מים חיים פ"ה דברכות ובאמת הדבר תמוה על גדולי הראשונים הרא"ם והסמ"ג והגמ"יי שהביאוהו שדנו מסברא לבד נגד המדרש. (עיין מה שכתבתי אני הדל בס' הקטן דברים אחדים דף קס"ג בס"ד ואתה תחזה שבאתי לכלל ישוב לדברי רבינו אליעזר ממיץ ה' יזכנו ויתן לנו ישוב בארעא דישראל אדמת הקדש ארץ חיים). (ב) דין ח' ודין ט' ודין יו"ד. מקור הדין הורה גבר הרב מהר"ר יחיאל באסאן והאריך מאד על דברי מרן כ"מ ולענין דינא עיין בתשובותיו סי' ק"א ובמשנה למלך ועיין במגילת ספר לאוין רכ"ט ועיין להר"א ממיץ בספר יראים סי' רצ"ז ע"ש ורבינו ירוחם נתיב כ"א סוף ח"ב הביא דינים אלו והזכיר סוגית מכות אך הטור וש"ע השמיטו דינים אלו ולא ידעתי למה ועיין בספר ארעא דרבנן דף ל"ח ע"ב אות ס"ד. שוב ראיתי מ"ש הרב שבות יעקב ח"א סימן קנ"ט עש"ב ועיין בספר שאלת יעבץ סי' ע"ו ובספר בית יעקב סימן ק"ם. ואני בעניי כתבתי באורך בענינים אלו בקונטריס. חיים שאל סי' כ"ב וסימן כ"ג ע"ש בס"ד. (ג). דין י"ג. וכן פטורין מלערב עירובי חצרות. עיין מה שכתב הרב המפורסם מהר"א גאטיניייו זל"ה בספר דרשותיו הנקרא טירת כסף דף רי"ט ע"ג ע"ש. סימן צג על הרמב"ם ה' מלכים פ"ז. א'. דין א'. אחד מלחמת מצוה וכו' עמ"ש מורינו הרב המופלא מהר"י הכהן זלה"ה בספר בתי כהונה ח"א בחלק בית ועד דף ע"ח. (ב). דין ד' ודין ה' ודין ו'. בית ועד שם. עץ החיים דף קי"ז ע"ג. (ג). דין ח'. המחזיר גרושתו. עמ"ש הרב מש"ל ודבריו תמוהים כמו שכתבתי אני בעניי בקונטריס חי"ם שאל סי' פ"א ע"ש באורך. (ד) דין י"א. ולא יעבור עליו שום דבר בעולם וכו' משמע מדברי רבינו שהוא מפרש מאי דכתיב ולא יעבור עליו ר"ל על החתן וכמו שהכריח הרא"ם וכ"כ הלחם משנה וכתב עוד דקושיות הרא"ם על הרמב"ן שפירש עליו על הצבא הם עצומות ואולי נאמר לתרץ דעת הרמב"ן דאין כונתו לפרש כן לדעת רבותינו אלא הוא מפרש פשט הכתוב שהוא כן אבל ודאי דעת רבותנו מוכרח דעליו על האיש עכ"ל הלח"מ וק"ק שהרי הרמב"ן אחר שכ' דברי רש"י כתב לשון רש"י מדברי רבותינו וא"כ עליו על הצבא וכו' ע"ש הרי דלדברי רבותנו קאמר הרמב"ן דעליו הוא על הצבא. אמנם מה שהקש' הרא"ם על הרמב"ן מלשון התלמוד ומאחר דכתיב