חיים שאל חלק א קסו

טעמא דהתירו תחילתן וכו' לר' יהודה. ובהא ניחא נמי מאי דיש להעיר ולמירמי דר' יהודה דהכא בחצר שנפרצה לר"ה דס"ל כיון שהותרה הותרה אדר' יהודה פ"ק דיומא דף י"ג דתניא היה עומד ומקריב ושמע שמת לו מת מניח עבודתו ויוצא ופירש"י דאיירי בכהן הדיוט דאונן מחלל עבודה ואמאי התם לר' יהודה מניח עבודתו ויוצא ולא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי כי ההיא דחצר שנפרצה ועל פי האמור ניחא דהכא בחצר שנפרצה טעמיה דר' יהודה דהדבר תלוי בכניסת שבת וכיון שהותרה הותרה אבל בשאר מילי לא וכבר הארכתי בזה לישב דר' יוסי אדר' יוסי נמי דהכא בחצר שנפרצה אסר ר' יוסי והתם בעומד ומקריב סבר ר' יוסי דיגמור עי' בהגהותי לא"ח סי' ע"א בס"ד עש"ב. חוזרנו על הראשונות למאי דאתאן עלה מה שהק' הרב אור יקרות על הרב מהרימ"ט כי הגם דישבנו קצת דברי מהרימ"ט מ"מ חילוק הרב אור יקרות נראה ברור ומה גם אם באים אנו לדון ולהביא ראיה באיזה דין ממקום אחר ודאי דיש לדחות הראיה עפ"י חילוק הנז' ודלא כהרב יד אליהו בתשו' סי' ס"ד שהביא ראיה לנדונו ויש לחלק חילוק זה והרב דחאו בהבל פיו ע"ש. והנה אפשר לישב עוד דברי מהרימ"ט הללו שכתב לצדד דהואיל ואשתרי המלך בביאה א' אשתרי לקחתה לאשה אף דיש לו י"ח כי האף אמנם דבביאה א' לא אשתרי איסור לא ירבה כמ"ש הרב אור יקרות מ"מ אשתרי איסור גויה בביאה ראשונה דמדאורייתא בפרהסייא אסור כדמוכח פ"ב דע"ז והא נמי כיון דלוקחה לעיני הכל וידוע שלוקחה לבא עליה הוי כפרהסייא דאסור מן התורה וכמ"ש הרב לחם משנה ריש פ"ח דמלכים וא"כ בביאה ראשונה הרי הותר איסור גויה והואיל ואשתרי איסור גויה אשתרי לא ירבה. ומצינו כי האי גוונא הואיל ואשתרי אשתרי בתרי איסורי פ"ק דיבמות דף ז' ע"ב אמר עולא מה טעם הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו ואף למאי דאמרו התם דדוקא כי הותר איסור המוקדם אז אמרי' הואיל ואשתרי המוקדם הותר האיסור האחרון ומה"ט פריך גבי אחות אשה תינח היכא דנשא מת ואח"ך נשא חי וכו' ע"ש א"ש דהכא נמי כאשר לוקחה לעיני השמש לבא עליה חל עליה איסור גויה והואיל ואשתרי איסור גויה בביאה א' אשתרי איסור לא ירבה דקאי ביה בביאה ב' כיון דאשתרי האיסור המוקדם דגויה. והגם דרב המקום בין זו דהואיל והותר לצרעתו וכו' להא דידן כמבואר. הן לא הובא אלא מעין דוגמא דאמרו הואיל ואשתרי בתרי איסורי ועל דרך שכתב המרדכי פ"ב דע"ז כיוצא בזה זכר לדבר שמתוך דהותר לצרעתו וכו' ע"ש. ואע"ג דבפסחים דף צ"ה בעי רב יוסף דחקו טמאי מתים ונכנסו בהיכל בפסח הבא בטומאה מהו מדאשתרי טומ' עזרה אשתרי טומ' היכל או"ד מאי דאשתרי אשתרי מאי דלא אשתרי לא אשתרי ומסיק רבא כל היכא דקרינן ביה אל מחוץ למחנה תשלחום קרינן ביה וישלחו מן המחנה וכן פסק הרמב"ם פ"ד דביאת מקדש דין י"ג אלמא אי לאו קרא אמרינן מאי דאשתרי אשתרי מאי דלא אשתרי לא אשתרי ואיך כתב מהרימ"ט דנימא במלך הואיל ואשתרי אפי' לפי דרבנן דמעיקרא אשתרי איסור גויה דדוקא בההיא דהותר לצרעתו הותר לקריו דלהתיר צרעתו מוכרח להתיר קריו והנהו תרי איסורי כחדא שריי"ן בשעה אחת הוא דאמר רבנן הואיל ואשתרי אשתרי כלומ' אשתרי איסור' דקדים שרי איסורא דאתי ליה בתר הכי. הא לאו הכי לית לן למשרי איסור, אחריתי דמאי דלא אשתרי לא אשתרי. הא לא תברא וכמה תשובות בדבר חדא דטמאי מת אסורים בגופן שלהם ודמי לגיורת לכהן דלא אמרינן לשמואל הואיל ואשתרי ומאי דמצדד מהרימ"ט היינו במלך דאיסורא לבר מגופא כמבואר בדבריו. ותו דאימור דאי לאו קרא דאל מחוץ למחנה לא הוה פשיטא לן ואנן ניקום בספיקין ומהרימ"ט הוא הצ"ד צדדי הספק נמי. ותו דמהרימ"ט קאי ללישנא קמא דלרב מיהא אמרינן בכהן הואיל ואשתרי ואסתפק ליה במלך לשמואל אבל ללישנא בתרא דליכא למ"ד בכהן הואיל ואשתרי לא אסתפק למהרי"ט וההיא דרבא היא לישנא בתרא התם נמי ואיכא התם לישנא קמא כמפורש שם בש"ס ולק"מ ומעיקרא קושיא ליתא. ומ"מ לדינא מוכח מהך דפסחים דדוקא התם משום דכתיב אל מחוץ למחנה תשלחום ואמרינן כל היכא דקרינן אל מחוץ למחנה קרינן ביה וישלחו מן המחנה מ"ה פטירי טמאים שנכנסו בהיכל הא לא"ה אית לן למימר מאי דאשתרי אשתרי מאי דלא אשתרי לא אשתרי ולפחות לא יהא אלא ספק כמו שנאמר ומכאן קצת תשובה למ"ש הרב שער אפרים סי' ס"ז הנז' דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי כנדונו דכיון דהרב דנתקבל בהתר אף שאח"ך נעשה קרוב הואיל ואשתרי ואין לחוש לגזרת הרב שגזר עליהם שלא יהיה להם רב קרוב. הן אמת שכתב שם וצידד והוכיח שהרב המתקן לא תקן באופן זה וטעם תקנתו לא שייכא בהכי אמנם המדקדק בדבריו יראה דהגם שגזרת הרב וטעם הגזרה שייכא בנדונו אפ"ה ס"ל להרב דאמרינן הואיל ואשתרי ומלבד שאין ראיותיו מכריעות כמבואר ממ"ש מורי הרב זלה"ה וממה שכתבנו. יש להקשות קצת מהך דפסחים ומה גם לחילוק הרב אור יקרות הנז' והגם ששערי דחיות המה פתוחו"ת ויש לחלק בין הך דפסחים ודכוותא לנדונו האמת יורה דרכו דלא אמרינן בכי הא הואיל ואשתרי אשתרי. ועוד נראה להביא קצת ראיה דבנדון הרב שער אפרים לא אמרינן הואיל ואשתרי ממ"ש הרשב"א בתשובה כ"י הביאה הרב שיירי כנה"ג בהגהותיו להרמב"ם פ"ב דסנהדרין דאם א' מהסנהדרין נזדקן ונסתרס הן בעודנו בסנהדרין מסלקין אותו. וכ"כ הר"ן בתשובה כ"י הביאה מהר"ש פלורינטין בספר בית הרואה הנדפס מחדש דף ע"ז ע"ג וז"ל נ"ל דכל שהוא תלוי בסיבה כל שישנו הסיבה הענין נגרר אחר הסיבה וסיבת הזקנה האכזריות לפיכך אין מושיבין אותו בדין של סנהדרין אחר שנתחדש לו הסיבה הגורמת וכן נראה לכאורה מדברי רש"י שכתב שכבר שכח צער גדול בנים ואינו רחמני וסריס נמי אף שנסתרס עכשיו מסלקין אותו עכ"ל וק"ק על הר"ן דאמאי לא הוכיח בהדיא מדברי רש"י ממ"ש בהוריות דף ד' וכמו שהוכחתי שם בשערי דף ל"ו ע"ג עש"ב ושם הבאתי מדברי רבינו יונה בחידושי סנהדרין כ"י שכתב כן בהדיא וכן נראה קצת מדברי רבינו חננאל שכתב בההיא עובדא דמינו לראב"ע לנשיא דלא מינו לר' אליעזר משום שהיה זקן (עמ"ש יוחסין דף י"ב ומ"מ אני הדל ביעיר אזן בככללים סוף מערכת אלף ועתה ראיתי בס' סדר הדורות דף קי"ג ע"ג מה שרמז בזה וכעת לא אהיה חפש"י לדעת איזהו מקומן) עיין בספר יוחסין דף כ"א שהביאו למדנו דרבינו חננאל ורש"י ורבינו יונה והרשב"א והר"ן ס"ל דאם אחד מן הסנהדרין ישב כמה שנים בהיתר בסנהדרין ושוב נזדקן או נסתרס מסלקין אותו ולא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי דכיון דהסיבה נתחדשה עתה פנים חדשות באו לכאן וה"ה לנדון הרב שער אפרים אי אמרינן דאין ראיה מלשון הגזרה ומטעמה להתיר בנדונו רק אתינן מטעמא דהואיל ואשתרי אשתרי כמו שחשב הרב הנז' כדמוכח מדבריו דמטעם הואיל ואשתרי אפי' תימא דהגזרה וטעמה שייכא סבר להתיר וכמדובר. ואף למ"ש הרב המאירי משם יש מפרשים דאם הזקין בסנהדרין אין מסלקין אותו וכמ"ש בשמו הרב דינא דחיי בעשין דף ק"ח התם כדקתני טעמא דמאחר שהורגל בדיני נפשות אין כאן בית מיחוש ע"ש ולאו מטעם הואיל ואשתרי כמ"ש הרב שער אפרים אלא דסברי הני י"מ דטעם אין מושיבין זקן בסנהדרין לא שייך גביה וסיינו כטעם האחר שכתב הרב שער אפרים דלא גזר בהכי ולא שייך טעם הגזרה אבל אי שייך מטעם הואיל ואשתרי אין להתיר שוב ראיתי להרב שבות יעקב ח"א א"ח סי' כ"ט דנשאל בא' דנשא על אשתו שוטה אי שרי להיות ש"ץ ביה"כ שהזכיר תשובת הרב שער אפרים הנז' והביא בשם הרשב"א בתשובם כ"י כלשון תשובת הר"ן הנז' ממש והביא ראיה לדברי הרשב"א וכבר נשאתי ונתתי בדבריו בקונטריס אחורי תרעא והוא הגהות על שערי עש"ב ודרך. אגב אומר כי בנדונו אין ראיותיו מכריעות כלל כאשר יראה המעיין ואין להאריך: עתה אקום בעיקר ספק מהרימ"ט דאתאן עלה אי מלך שיש לו י"ח נשים מותר ביפ"ת. וראיתי בשמעתין פ"ק דקידושין בתוספות רי"ד שכתב משם רבינו יצחק בן הר' אשר הלוי זצ"ל שכתב בחידושיו לסנהדרין גבי מאי דאמרינן התם תמר בת יפ"ת היתה וז"ל זהו דינה של יפ"ת וכו' ובביאה ראשונה אינה אלא נכרית בעלמא ובאותה ביאה ראשונה נתעברה מעכה את תמר מדוד וכו' ואותן ארבע מאות ילדים נמי כך נתעבר' בביאה ראשונה שבא על אמותיהם במלחמה אבל לא קימם לו לנשים דא"כ היו עודפות על י"ח עכ"ד רבינו יצחק הנז' וכתב על דבריו בתוס' רי"ד והכל יפה וכו' עש"ב וכן כתב רבינו מאיר הלוי ז"ל והביאו הריב"ש בתשובה סי' שצ"ח. גם מהר"י בי רב בחידושיו לקידושין אשר בסוף ספר תשובותיו דף קכ"ט ע"ב כתב אמאי דפירש רש"י בההיא דארבע מאות ילדים וז"ל פירש"י בחורים היו לו לדוד בחיילותיו ולא היו בניו וזה כפי שיטתו דאסור לבעול אותה עד שיביאנה לתוך ביתו ויקחנה לאשה וא"כ אי אפשר שיהיו בניו כיון שאין לו לקחת יותר מי"ח נשים אבל כפי שיטת ר"ת והמפרשים אפשר שהיו בניו עכ"ל הרי מפורש יוצא מפום רבנן קמאי ובתראי ריב"א הלוי ורבינו ישעיה הראשון בתוספותיו שהביאו והסכימה דעתו עמו וכן הרמ"ה והריב"ש ומהר"י בי רב כלם שוים לטובה דהמלך שיש לו י"ח נשים מותר בביאה ראשונה ביפ"ת וא"כ למאי דקי"ל כלישנא בתרא וכרב דכהן לא הותר ביפ"ת אלא בביאה ראשונה שוי בשעוריהם מלך וכהן וחזה הוית להרב דינא דחיי לאוין רכ"ב דף ר"א ע"ב שהביא משם מר אחיו הרב מהרי"ב שכתב דמ"ש בגמ' ת' ילדים וכו' לא סבירא ליה לרב כוותיה ופירש דבריו דממימרא זו נראה בביאור דמותר להוסיף יותר משמונה עשר בפלגשים דאם לא כן כל כך ילדים מאין לו ועל זה השיב דלא לקחם בזמן א' ועוד שהיה בא במלחמה ורואה יפת תואר והוליד בן ממנה ומשלחה וזה מותר אפילו נשא ח"י דלא נאסר אלא בנשים ופלגשים אבל יפת תואר מותר בביאה ראשונה וכו' עיין שם באורך וק"ק דלא זכר שר דמאי דפשיטא ליה דהמלך מותר ביפת תואר בביאה