חיים שאל חלק א קסה

חילוק הרב אור יקרות הנז' דלא אמרינן הואיל ואשתרי אלא היכא בתחיל' הותר האיסור עצמו אז אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי משא"כ במלך שיש לו י"ח נשים דבביאה א' לא הותר לו שום איסור ושריותא היא גביה מידי דהוה אפלגש אז לא אמרינן הואיל ואשתרי וישא אותה על הי"ח וכמש"ל. ניחא מאי דהוה איכא למידק לדעת רב ללישנא קמא מהא דאמרינן ביבמות דף ס"א דאצטריך קרא להתיר לכהן הדיוט שקידש את האלמנ' ונעשה כה"ג דיכנוס ואמאי צריך קרא להכי נימא הואיל ואשתרי אשתרי. וכה"ג איכא למידק מהא דאסיקנא התם דף נ"ט דכה"ג שקידש הקטנ' ובגרה תחתיו לא ישא ואמאי נימא הואיל ואשתרי. וכיוצא בזה ק"ק מהא דתנן פ"ח דתרומות האשה שהית' אוכלת בתרומ' וא"ל מת בעליך וכו' וכלם שהית' תרומה בתוך פיהם ר"א אומר יבלעו ר' יהושע אומר יפלוטו וקי"ל כר' יהושע ואמאי נימא הואיל ואשתרי אשתרי. וכן הא דתנן התם היה אוכל באשכול ונכנס מן הגנה לחצר רא"א יגמור רי"א לא יגמור וקי"ל כר' יהושע ונימא הואיל ואשתרי. אשר הקושיות האלו קשיא להו לרבנן בתראי אבעיית רבי ירמיה בחולין דף י"ז אברי בשר נחירה שהכניסו לארץ מהו וכתב הרא"ש דנ"מ לזמן הזה ע"ש כמבואר בדברי מורי הרב זל"הה א"ח סימן ג' וסימן ו' ע"ש. ולפי חילוק הרב הנז' ל"ק מכל הני לסברת רב לל"ק דשרי ביפ"ת לכהן ביאה שניה הואיל ואשתרי דמעולם לא סבר רב הואיל ואשתרי אלא כי ה"ג דאיסור גיורת בכהן הותר בביאה א' אז אמרינן דהותר ביאה שניה הואיל ואשתרי האיסור עצמו בביאה ראשונ'. משא"כ כל הנך דלא אשתרי להו שום איסור דכהן הדיוט מותר באלמנ' והשתא דנעש' כהן גדול אסור מי שם פה לומר הואיל ואשתרי הא לא אשתרי מידי ולהכי אצטריך קרא להתיר וכיוצא בדבר כה"ג שקידש הקטנה שריותא היא וכשבגר' נתחדש האיסור ואסירא דהא לא אשתרי האי איסורא ברישא וכזאת וכזאת באשת כהן ועבד כהן דאכלי בתרומ' הן בעודנו חי הכהן שריותא היא גבייהו התרומ' ולכי מיית נאסרו וליכא למימר הואיל ואשתרי דלא הותר להם הך איסורא דזרים מעולם. וכן בהיה אוכל באשכול דברישא לא הי' חייב במעשר ולא הותר האיסור אמטול הכין בתר דנא כי חצ"ר יבואנו לא יגמור דמעולם לא הותר האיסור. ובצפייתנו צפינו להרב שער אפרים שם שהביא ראיה לנדונו דהואיל ואשתרי ר"ב המקום לימים ראשונים כי לא הי' לו צד קורב' בק"ק אשתרי אח"ך אף כאשר הקרי"ב בנשואי בנו מההיא דאירס את האלמנ' ונתמנה כ"ג וכתב וז"ל ואף שיש לדייק מגמרא זו איפכא וכו' משמע אי לאו קרא דיקח אשה ה"א מכח סברא דאסור לכנוס אף שאירסה בהיתר וא"כ ה"ה בנ"ד אבל זה אינו דמה שצריך קרא דיקח אשה לפי דאמרינן שם דף נ"ט גבי כ"ג דקידש קטנ' ובגרה אי קיחה דאירוסין אי קיחה דנשואין ובעי למפשט מהא דאירס את האלמנ' ומשני התם יקח אשה כתיב לאפוקי אי לא כתיב ה"א לעולם קיחה דנשואין משמע ולעולם כאירס האלמנ' ונתמנה כ"ג אסור לכנוס דקיח' דנשואין עיקר וכו' ולזה משני יקח אשה ולעולם הסברא מבחוץ כשאירס' בהתר מותר לקיימה אח"ך אף שנולד לה פסול וה"ה בנ"ד הואיל והקבל' הית' בהיתר רק אח"ך הגזר' של מהר"ף בא בגבולו. עכ"ל. ומורי הרב זלה"ה ב"ח סימן ג' הביא דבריו וכתב דעל פיהן נסתלק' תמיהת מהר"י די בוטון אשר הובא' בתחילת ס' בית שלמה למהר"ש חסון אשר תמה דאמאי לא פשטינן בעיית רבי ירמי' פ"ק דחולין מהך סוגיא דיבמות דטעמא משום דגלי קרא הא בשאר מילי בתר השתא אזלינן ולא בתר מעיקר' וכפי דברי הרב שער אפרים לק"מ דהא דאצטריך קרא היינו דוקא כי היכי דלא נימא דקיח' דנשואין עיקר הא לא"ה אזלינן בתר תחילת המעש' ומשום דאיכא למדחי ולומר איפכא דאצטריך קרא ג"כ לגלות לנו דלא נזול בתר השתא אבל בשאר מילי אזלינן בתר השתא ואין הכרע ולכך לא איפשיטא הבעיא עכ"ל וק"ק בדברי מורי הרב זלה"ה שכ' דאיכא למימר כמ"ש הרב שער אפרים ואיכא למימר דאצטריך קרא לגלות דלא אזלינן בתר השתא ומ"ה לא איפשיטא בעיין דכפ"ז אמאי לא תקש' על הרב שער אפרים דהן לו יהי דהנ' מקום לומר כדבריו מ"מ ראיה מייתי דהא אפשר לדחות דקרא להכי נמי אתא לגלות דלא אזלינן בתר השתא וא"כ בעלמא אזלינן בתר השתא. ותו דלכאור' דינא קמשתעי ה' שער אפרים דהרי בסוגית דף נ"ט מפורש דכל בעייתו בכה"ג שקידש קטנ' ובגרה היינו אי קיחה דקידוש בעינן או קיחה דנשואין בעינן ומוכח דאי קיחה דאירוסין בעינן תו לא מיבעיא לן מידי דודאי דאמרינן הואיל דאשתרי ולא אזלינן בתר השתא והכי מוכח ממאי דקאמר תני תנא אירס את האלמנ' וכו' ופירש"י יכנוס אלמא בתר אירוסין אזלינן עכ"ל אלמא דכיון דידעינן דבתר אירוסין אזלינן תו לא אסתפק לן דודאי בתר מעיקרא אזלינן. וכי משנינן שאני התם דכתיב יקח אשה היינו דבאירס את אלמנ' ונתמנה לכה"ג אזלינן בתר אירוסין והכי נמי מוכח ממ"ש הרמב"ן והרשב"א בחידושי יבמות שם דאסיקנ' לבעיין דבתר נשואין אזלינן ואסורא ליה וכן כתבו הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בחידושי קידושין דף יו"ד מהש"ס ע"ש אלמא הכל תלוי אי בתר אירוסין אזלינן אי בתר נשואין אזלינן אבל אי אמרינן בתר אירוסין אזלינן ליכא ספיקא דלא אזול בתר השתא אלא אמרי' הואיל ואשתרי מעיקרא אשתרי וכדברי הרב שער אפרים והדרא תמיהת מהר"י די בוטון לדוכתא דמהתם מוכח דאמרי' הואיל ואשתרי אשתרי ולא אזלינן בתר השתא ותפשוט בעיית רבי ירמי' דאברי בשר נחירה. ותהי להפך מסגנון דקשיתיה למהר"י די בוטון כי הוא הקש' לפי פשט סוגית דף ס"א דאצטריך קרא לגלות דלא אזלינן בתר השתא ותפשוט דבעלמא אזלינן בתר השתא. אמנם לפי סוגית דף נ"ט ודברי הראשונים דמוכח כהרב שער אפרים דהסברא למיזל בתר מעיקרא ולמימר הואיל ואשתיר' יסוד מוסד דלא איבעיא לן אלא אי קיחה דנשואין עיקר וכמדובר. קשיא איפכא דתפשוט דאמרינן הואיל ואשתרי כמה דאמרן. הן אמת דבסגנון זה לק"מ דלפי האמור נמצא דהוא סברת רבי חייא בר יוסף וסתמא דתלמודא דבעלמא אמרינן הואיל ואשתרי וכל שתחילתו בהתר יהי מושך כחא דהתרא וא"כ לק"מ דתפשוט בעיית רבי ירמיה כדאמרן דכבר כתבו ז"ל דאורחיה דגמרא דלא פשיט אלא ממשנה או בריתא ולא ממימרא כמ"ש התוס' בקידושין בדף כ"ג ושאר כנותהן ומ"ה לא פשטוה בגמ' בעיית ר' ירמיה אף דהסברא דהש"ס הכי משום דלא אשכח משנה ובריתא דנגמר מינה. איברא דס"ס ק"ק על הרא"ש בפסקיו שם שכתב דנ"מ לדינא לדידן ע"ש דהו"ל להרא"ש למימר דאף דהכא לא פשטוה לבעיית רבי ירמיה ה"ט משום דלא אשכח מתני' או מתניתא. ומ"מ לדידן איפשיטא כיון דחזינן דסברת הש"ס הכי אזלא בהך דכה"ג דאמרינן הואיל ואשתרי ונ"מ לדידן לדינא בהני מציאיות דהרא"ש וכל כי הא הרא"ש הו"ל לאסוקי דנפשטה הך בעיא מכח סוגיות הנזכר ולא להניחה בספק. אמנם כד דייקינן שפיר נראה דאין מסוגיות יבמות דדף נ"ט ודף ס"א הללו שום ראיה ואינם ענין להך מילתא דהואיל ואשתרי כלל דהרי רחמנא אמר בתולה מעמיו יקח אשה וכל שלקח' בתול' ובא עליה אח"ך מקיימה ותהי לו לאש' כי לא קפיד רחמנא אלא לקחת' בתול' ואין ציווי זה תדירי רק בעת הלקיח' והיינו דאיבעיי' להו בדף נ"ט אי קיחה דקידושין בעינן אי קיחה דנשואין בעינן כלומר דאי קיחה דקידושין בעינן כל דקדיש לה והיא בתול' יצא ידי חובתו ואף דבגרה תחתיו לא איכפת לן לא מטעם הואיל דאשתרי רק כי אין הציווי רק בקידושין ואי קיחה דנשואין בעינן א"כ לא משגחינן באירוסין ואף דאירס' בתול' הקפידא היא בנשואין ולא שייך הואיל ואשתרי שום א' מהצדדין כלל ואתא קרא לרבויי אירס אלמנ' כשהי' הדיוט ואח"כ נתמנה דבזה אזלי' בתר אירוסין וכל שאירס' בהתר לא משגחינן בנשואין לא מטעם הואיל ואשתרי רק דבהא רחמנא שריא דניזיל בתר אירוסין ובאופן אחר אסיקנא דבתר נשואין אזלינן ולא איכפת לן באירוסין כלל ולפ"ז הס כי לא להזכיר הואיל ואשתרי בענין זה ולק"מ להרא"ש דלא פשיט לבעיית ר' ירמיה מהך סוגיא ואין ראי' כלל מהא לא להוכיח דבעלמא אזלינן בתר השתא כמ"ש הרב פרח מטה אהרן ח"א שם סימן מ"ד ומהר"י די בוטון ולא להוכיח דאזלינן בתר מעיקרא כמ"ש הרב שער אפרים. וכבר ראיתי מה שתירץ מהר"א גאטינייו בס' צרור הכסף א"ח סי' ב' והובא בתחילת ס' בית שלמה לקושית מהר"י די בוטון הנז' אפי' לפי שיטתו. ומורי הרב זלה"ה בא"ח סי' ג' כתב דעפ"י תירוצו תריץ יתיב מה שמקשים להרא"ש מהני מתניתא דכלם שהי"ל תרומ בתוך פיהם וכו' והי' אוכל באשכול וכו' ומשנת סוף חגיגה וכתב שכבר תירץ במקום אחר תירוץ א' לכלם אכן כפי תירוץ מהרא"ג הנז' יתורצו והאריך בזה ע"ש. והמדקדק יראה שתירוצו למשנת היה אוכל באשכול וכו' הוא בסגנון תירוץ מהרא"ג אכן תירוצו שתירץ למשנת חגיגה ומשנת הית' תרומ' בתוך פיהם הוא נושא אחר ותירוץ חלוק לפי הנושאים דלא דמו לההיא דכה"ג שאירס האלמנה כשהיה הדיוט וכו' ולהיה אוכל באשכול וכו' והוא הוא תירוצו שתירץ במקום אחר בא"ח סי' ו' ריש דף י"ט והכל הולך למקום אחד כאשר יראה הרואה. ובהך מתניתין דסוף חגיגה דתנן הפותח חביתו והמתחיל בעיסתו ע"ג הרגל יגמור דברי ר' יהודה ק"ק דהרי מפורש בביצה דף י"א דטעמא דר' יהודה דאמר יגמור משום דהתירו סופן משום תחלתן דאי לא שרית ליה לא פתח לה מעיקרא ע"ש ומשמע דאי לאו ה"ט סבר ר' יהודה דלא יגמור ואמאי והא שמעינן לרבי יהודה בעירובין דף צ"ד דחצר שנפרצה וכן בית וכן מבוי שנטלו קורותיו או לחייו דסבר ר' יהודה דמותרין לאותו שבת ואף שנפרצה לר"ה וטעמא דכיון דהותרה הותרה וכמש"ל וה"נ אף בלא טעמא דאי לא שרית לא פתח לימא ר' יהודה יגמור דכיון שהותרה הותרה כחצר שנפרצה לר"ה. ויש לישב עפ"י מש"ל דצדד מהרימ"ט דלא אמרינן הואיל ואשתרי כשאסורה מגופה אלא כשדבר אחר גרם כנז"ל וכפ"ז אפשר דמ"ה אי לאו טעמא דהתירו סופן וכו' סבר ר"י לא יגמור כיון דהחבית והעיסה אסורין מגופן בטומאת ע"ה ואין לומר בזה הואיל והותרה הותרה משא"כ בחצר שנפרצה דדמי קצת לשאינה אסורה מגופה כיון דהחצר הזה והמבוי הן הנה היו מתוקנים אלא דהשתא מחמת דבר אחר דהיינו הפרצה וכיוצא אתסרו לשבת אחר בהא ס"ל לר"י כיון שהותרה הותרה. אי נמי אפשר דטעמו דר' יהודה התם בחצר שנפרצה היינו משום דס"ל דשבת גורמת והכל תלוי בכניסת שבת דכיון דבכניסת שבת שריותא היא נושא משך כל השבת משא"כ בשאר מילי וכשיטת מורי הרב זלה"ה שכתבנו לעיל ואמטו להכי גבי הפותח חביתו וכו' בעינן