חיים שאל חלק א קסד

הוא האיסור ואפיה אמרינן כיון שהותרה הותרה וה"נ הכא אף דבביאה א' ליכא איסורא דלא ירבה טפי מי"ח אפשר לומר הואיל ואשתרי אשתרי בתר הכי דלא מצי לקיימה לפלגש. ומ"ה נמי היה אפשר לומר דלהכי אצטריך מהרימ"ט לצדד צד אחר לדעת רב משום דשפיר שייך הואיל ואשתרי בכה"ג. ועפ"י דברי מהרימ"ט לכאורה אפשר לישב מה שמקשים דהכא שמואל לא ס"ל הואיל ואשתרי ורב ס"ל הואיל ואשתרי ואיפכא שמעינן להו שם בעירובין בכותל שבין שתי חצרות שנפל רב אמר אין מטלטלין בו אלא בד' אמות דלא אמרינן כיון שהותרה הותרה ושמואל ס"ל דכל א' מטלטל עד עיקר מחיצה דאמרינן כיון שהותרה הותרה. והנני יוסיף להקשות דהתם קי"ל כשמואל דכיון שהותרה הותרה כמ"ש בא"ח סי' שע"ד וסימן ש"ס והכא לא קי"ל כלישנא קמא דכהן מותר ביפ"ת אף בביאה שניה אלא דוקא ביאה ראשונה שרי כמ"שר לקמן פ"ח. ועוד מקשים לסברת רב מהא דאמרי' ביבמות דף ס"א דכ"ג שמת אחיו חולץ ואינו מיבם ופריך בשלמא מן הנשואין עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה אלא מן האירוסין יבא עשה וידחה ל"ת גזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ולרב אמאי לא אמרינן דבאירוסין הואיל ואשתרי ביאה א' אשתרי ביאה ב' כי הכא. ואחר זמן רב ראיתי שכך הקשה הרשב"א בחידושיו לקידושין בסוגיא וע"ש מה שתירץ. והנה עפ"י דברי מהרי"מט אפשר לומר דל"ק דשמואל אדשמואל דדוקא הכא דגיורת אסורה לכהן מגופא אז לא סבר הואיל ואשתרי וכן באלמנה לכהן גדול דאסורה מגופא לא אמרינן הואיל ואשתרי. משא"כ בכותל שבין שתי חצירות שנפל דאין האיסור מגוף החצירות רק דבר אחר גרם שנפל הכותל אז אמרינן כיון שהותרה הותרה וכמו שצדד מהרימ"ט במלך אלא דהכא נסתפק מהרימ"ט דדילמא לא אמרינן במלך הואיל ואשתרי כיון דאפשר לגרש אחת מהראשונות. ובהכי נוחים הלכתא אהלכתא דהתם קי"ל כשמואל דכיון שהותרה הותרה והכא קי"ל דלא שרי הכהן ביפ"ת כיון דאיסור' מגופא. ולמאי דקשיא דרב אדרב אפשר לומר דדוקא הכא דאיסור גיורת אשתרי בביאה ראשונה אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי דאיסור זה עצמו כבר הותר ומ"ה נמשך ההתר ושרי ביאה שניה לא כן גבי שני חצרות שנפל הכותל דהן בעודנו הנה זה עומד הכותל לא הותר שום איסור והשתא נפל ונתחדש האיסור בכה"ג לא אמרינן לרב כיון שהותרה הותרה דהא לא הותר שום איסור וכדברי הרב אור יקרות הנזכר. וכן גבי אלמנה מן האירוסין בביאה ראשונה לא הותר עשה דבתוליה יקח והשתא בביאה שניה הוא דעבר אהך עשה ולא שייך לומר הואיל ואשתרי ביאה ראשונה אשתרי ביאה ב' כי הכא דהתם לא אשתרי בביאה ראשונה העשה דבתולה היא משא"כ הכא דאיסורא דאיכא בביאה שניה אשתרי בביאה ראשונה. וקרוב לזה תירץ מורי הרב זלה"ה בספר נחפה בכסף א"ח סימן ג' דף י"א ע"ב להך רומיא דרב אדרב ע"ש. והכא גבי כהן ביפ"ת ללישנא בתרא דביאה שניה אסירא לכ"ע לדעת רב דשרי ביאה א' לא גזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שניה כי היכי דגזרינן באלמנה מן האירוסין לכ"ג דלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ומ"ה לא גזרינן ושרי ביאה ראשונה. ולפי האמו' נסתר מה שכתבנו בסמוך דמאי דלא צדד מהרימ"ט לדעת רב כדברי הרב אור יקרות היינו משום דשפיר שייך הואיל ואשתרי אף דמעיקרא לא הותר האיסור דהרי רב ס"ל להפך דלא שייך הואיל ואשתרי בכה"ג כמדובר. אלא י"ל דנקט מהרימ"ט לדעת רב צד המוסכם לכ"ע ואה"נ דלדעת רב גופיה יש לצדד דלא אמרינן הואיל ואשתרי במלך כיון דבביאה ראשונה לא הוה אסורא ליה אף דאית ליה י"ח נשים מידי דהוה אפלגש. ומ"מ ק"ק דתפשוט למהרימ"ט ללישנא קמא לרב דמלך דיש לו י"ח נשים אסור בביאה שניה ולא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי דהכי ס"ל לרב גבי כותל שנפל דלא אמרי' כיון שהותרה הותרה ולפי דרכנו דטעמיה דרב משום דלא אמרינן הואיל ואשתרי היכא שהאיסור לא הותר מקודם א"כ ה"ה במלך דבביאה ראשונה לא הותר איסור לא ירבה דאסור בביאה ב' ולא שייך לרב לומר הואיל ואשתרי. אמנם כפי סגנון תירוץ מורי הרב זלה"ה שתירץ דעכל"ק רב אלא ביפ"ת דליכא שינוי בגוף האשה מביאה ראשונה לשניה אז הוא דסבר רב הואיל ואשתרי אבל בחצר דאיכא שינוי בגוף החצר וכן באלמנה מן האירוסין דאשתני גופא מביאה ראשונה לב' לא אמרינן לרב הואיל ואשתרי ע"ש נוחים דברי מהרימ"ט דבמלך נמי לדעת רב אפשר לומר הואיל ואשתרי דלא אשתני גוף האשה מביאה א' לב' ול"ד לכותל שבין ב' חצרות שנפל ואלמנה מן האירוסין שנפלה לפני כה"ג ליבום דלא אמרינן הואיל ואשתרי דהתם אשתני גופא משא"כ ביפ"ת אלא שנסתפק הרב דבמלך אפשר לגרש א' מהראשונות. וראיתי לעטר"ת החיי"ם מורי הרב זל"הה שתירץ לרומי' דשמואל אשמואל הנז' וז"ל ונראה דשמואל ס"ל דשאני שבת שהיא גורמת כמ"ש פ"ק דעירובין דף י"ז דאיפליגו רב הונא ור' יצחק חד אמר שבת גורמת וחד אמר דיורין גורמין ורב הונא ס"ל דשבת גורמת מההיא דנסת' הפתח וכו' וכיון שהותר בכניס' שבת הותר לכל השבת משום דהכל תלוי בכניסת שבת אכן בשאר איסורין כמו יפ"ת דלעולם אסורה לכהן אלא דבביאה ראשונה הותרה משום יצה"ר וביאה ב' לא הותרה ולא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי ומן התימא על הרב שער אפרים בתשו' סי' ס"ז שהביא ראיה לנדונו מהא דנסתם הפתח וכפי מה שהוכחנו אין להביא ראיה משבת לשאר איסורין דהרי שמואל דס"ל בשבת הואיל והותרה הותרה גבי יפ"ח ס"ל להפך עכ"ל והן אמת דלשון התלמוד והפוסקים דקאמרי שבת גורמת הכי משמע דהכל תלוי בכניסת שבת וליכא למשמע מינה לעלמא לו' הואיל ואשתרי. אמנם למאי דמורי הרב זלה"ה תלי זייניה והכריח הדבר מיפ"ת דשמואל סבר להפך. לזה אפשר לישב דעת הרב שער אפרים דהוא ז"ל סבר דטעמא דהאי דינא דנסתם הפתח וכו' הוי מטעם הואיל ואשתרי דאמרינן הכי בכל דוכתא דהכי משמע להרב ז"ל לשון התלמוד והפוסקים דאמרי כיון שהותרה הותרה דכללא הוא לכל מידי דדמי להא בין בשבת בין בעלמא לו' הואיל ואשתרי ומאי דקאמר הש"ס שבת גורמת בדף י"ז היינו משום דהתם קאי אשלשה ומת אח' שנים ונתוספו עליהן דהם שתי חלוקות הפכיות להתר ולאיסור מ"ה נקט שבת גורמת דהכל תלוי בכניסת שבת בין להיתר בין לאסור והפוסקים נמשכו אחר לשון הש"ס אבל טעמא דשרינן היינו משום הואיל ואשתרי אשתרי וה"נ אמרינן בעלמא ולא תיקשי מיפ"ת דשאני יפ"ת דאסורה מגופא ואתתא לא חזיא התם דוקא סבר שמואל דלא אמרי' הואיל ואשתרי כאשר צדד מהרימ"ט וכמש"ל ושפיר מייתי הרב שער אפרים ראי' לנדונו דהרב שקבלו עליהם גברא חזי רק מפני סיב"ה משום אקרוב"י אגב דמחתני הוא וא' מבני הק"ק הוא נגד ההסכמה א"כ נמצא שאיסורו חוץ ממנו לבר מגופא אז אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי. ואולם אף שנאמר שאין הדבר מוכרח כמ"ש מורי הרב זלה"ה ומקום יש בראש לומר כדברינו והכרח הא דיפ"ת לא איריא מ"מ אכתי לא איפרק דמאי ראיה מייתי הרב שער אפרים מהכא לנדונו הלא יד הדוחה נטויה לומר כשיטת מורי הרב זלה"ה דדוקא בשבת אתמר וה"ט דכניסת שבת דין גרמא לשריותא ואיסורא אבל בעלמא לא אמרינן הואיל ואשתרי ומאי ראיה מייתי הרב שער אפרים. איברא דהך רומיא דרמינן דשמואל אדשמואל ומשנינן כפי הצד שצדד מהרימ"ט ומורי הרב זלה"ה קמשני דלענין שבת הוא דאתמר דהדבר תלוי בכניסת שבת וככל אשר דברנו. לפום ריהטא אין אנו צריכים לזה כלל ול"ק דשמואל אדשמואל כלל שהרי בעירובין דף צ"ד תנן חצר שנפרצה לר"ה משתי רוחותיה וכן בית וכו' מותרים באותו שבת ואסורים לעתיד לבא דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אם מותרין לאותו שבת מותרין לעת"ל ואם אסורין לעת"ל אסורים באותו שבת ואמרינן בש"ס דף צ"ה דר' יוסי לאסור איתמר רב חייא בר יוסף אמר רב הלכה כר' יוסי ושמואל אמר הלכה כר' יהודה ואסיקנא אמר רב ענן לדידי מפרשא לי מיניה דשמואל כאן שנפרצה לכרמלית כאן שנפרצה לרשות הרבים ופירש"י נפרצה לכרמלית שרי כרבי יהודה דאי נמי אתי לאפוקי לבר לאו איסורא דאוריתא איכא ע"כ וכן ראיתי לרבינו ישעיה הראשון בפסקי עירובין שלו כ"י שכ' וז"ל פירוש מאי דאמר שמואל הכא הלכה כר' יהודה דאמר שבת כיון שהותרה הותרה דוקא כשנפרצה לכרמלית דהיא מדרבנן אבל אם נפרצה לרשות הרבים אין הלכה כר' יהודה אלא כרבי יוסי דלא אמרינן שבת כיון שהותר' הותרה עכ"ל. הראת לדעת דפלוגתייהו דרבי יהודה ורבי יוס' בחצר שנפרצה וכו' וכן בית וכו' וכן מבוי שנטלו קורותיו וכו' היינו אי אמרינן שבת כיון דהותר' הותרה או לא וכמבואר בש"ס ופ"ק דף י"ז דס"ד דרבי יצחק ורבי הונא דפליגי בשלשה ומת א' שנים ונתוספו עליהן בפלוגתא דרבי יוסי ורבי יהודה הלזו קמפלגי ודחינן התם דכל חד מצי אתי ככ"ע וכן מתבאר מהפוסקים אלא דפסקינן כשמואל בכותל שנפל דהותרה הותרה ופסקינן כרבי יוסי דחצר שנפרצה משום דמ"ד כיון שהותר' הותרה מצי אתי כרבי יוסי כמ"ש שם דף י"ז וכמבואר בדברי מרן בב"י סימן שע"ד אלא דשמואל אזיל לטעמיה ופסיק התם נמי כרבי יהודה דכיון שהותר' הותרה ועם כל זה לא אמרה שמואל אלא בכרמלית שהוא מדרבנן אבל ברשות הרבים שהוא מדאוריתא לא אמרה כמבואר. אמור מעתה לק"מ ממאי דהכא ביפ"ת ללישנא קמא לא סבר הואיל ואשתרי אשתרי משום דהכא גיורת לכהן אסור דאוריתא הוי וכי שמעינן לשמואל דסבר מתוך שהתור' הותרה היינו במידי דרבנן דוקא לא באיסור דאוריתא דהרי שמוא' עצמו מודה דאם נפרצה לרשות הרבים אסור כיון שהוא איסור דאוריתא כמדובר. ומכלל הדברים אמורים אבא אעי"ר על הרב שער אפרים בתשובה סימן ס"ז הנז' שהביא ראיה לנדונו מהא דשבת כיון שהותר' הותרה וכמו שכתבנו לעיל דיש לדחות דאפי' שמואל שהחזיק במעוז סברה זו ופסק כר' יהודה אף כי ליתנהו למחיצות לא אמרה אלא בנפרצה לכרמלי' אבל בנפרצה לרה"ר משום דהוא איסור תורה מודה דהלכ' כר' יוסי ומאחר עלות כן הנה נדון הרב שער אפרים היה בהסכמ' בחרם דהוא איסור דאוריתא כידוע וכמו שנרא' מתשובת הרב תה"ד סימן רפ"א שהזכיר' הוא ז"ל לקמן וכמתבאר מדברי גדולי האחרונים שהזכיר הרב כנסת הגדול' ח"מ סימן ק"ם הגה"ט אות י"ז ואות י"ט וכ"כ הרב פרח מטה אהרן ח"א סימן מ"ד דף נ"ב מ"ד בנדון זה עצמו וא"כ מאי מייתי הרב הנז' לנדונו שהוא איסור דאוריתא מהא דכיון שהותר' הותרה דאף שמואל לא אמר אלא בכרמלית דרבנן. ולפי