חיים שאל חלק א קסג

וכו' הם דברי ת"ק והוא רישא דברית' וסיפ' דברית' זו ר' יודן אומר נושא המלך וכו' אלא דבירוש' הכניסו באמצע הברית' דברי האמוראי' בפלגשי דהע"ה דהיינו דברי ר"י ן' פזי ורבנן דקסרין ושוב סיימו הבריתא ר' יודן אומר נושא המלך וכו' כדאשכחן כמה זימני בבבלי דבאמצע דברי הבריתא מסדר התלמוד שקלא וטריא ודברי האמוראי' ואח"ך משלים הבריתא וזה דבר הרגיל כידוע והא נמי דכוותא ומאחר שכן אין שום הוכחה בירושלמי דסנהדרין דפסקו כר' יהודה כמ"ש הרב מגילת ספר. ומן האמור יש להרגיש על דברי הרב קול הרמז פ"ב דסנהדרין והוא דהרב תי"ט הקשה על הרמב"ם בפירושו ורע"ם שפסקו כרבי יהודה דנושא המלך אלמנתו ש"מ ושבקי רבנן וכתב וז"ל ומיהו נ"ל דאפשר דסברי דק' על דברי חכמים דהא ואת נשי אדוניך כתיב וזה לא מצינו על מירב שנאמר ויהי בעת תת את מירב והיא נתנה לעדריאל אבל בחיבורו חזר בו וכתב ואפילו המלך וכו' וכתב ע"ז הרב קול הרמז וז"ל חזר בו משום דאז ידע בריתא שלמה בירושלמי פ' כ"ג דתניא אין נושאין לא אלמנתו ולא גרושתו של מלך עכ"ל ונראה שכונתו דהואיל דסתם תנא דבריתא כסברת ת"ק דקתני מילתא פסיקתא אין נושאין וכו' ומשמע אפילו מלך אחר פסק כהאי סתמא דבריתא. וק"ק חדא דאין אנו צריכין טעם למה שפסק בחיבור כרבנן דודאי הלכה כרבים דסברת ת"ק הלכתא היא דמתניתין סתמא קתני לה ואתיא כרבים אלא מה שפסק כר"י בפירושו אצטריכא ליה להרב תי"ט לתת קצת סמך אבל מה שחזר בו בחיבור א"צ טעם שכן ראוי להיות חוזר דמשום קושיא דק"ל בדעת רבנן אינו מספיק לפסוק כיחיד במקום שלא הוברר בתלמוד דאין הלכה כת"ק ותו דמה שחשב דהא דירושלמי סתמא היא נראה דאין הדבר כן רק היא בריתא דתני תנא סברת ת"ק וסברת רבי יהודה אחריה במתניתין וכמו שכתבנו דסיום בריתא דירושלמי היא ר' יודן אומר נושא המלך וכו' כמדובר. וטפי הו"לל דבתוספתא פ"ד שנינו סתמא אין נושאין אלמנתו ולא הוזכר' סברת רבי יהודה והך בריתא היא סתמא כת"ק. ותו יש להרגיש במ"ש דאז ידע בריתא שלימה בירושלמי וכו' דזה לא ניתן להאמר על הרמב"ם דבפירושו לא ידע בריתא במקומה בירושלמי ואח"ך ידעה דכל רז לא אנס ליה אש"ר ישב לחוף ימים ים הבבלי וירושלמי ובריתא במקומה המלך לא ידעה. ומה שכתב הרב תי"ט דקשה על דברי חכמים דלא אשכחן דמירב נתנה לדוד וכו' צ"ל דדעת רבנן דעכ"ז קאמר קרא נשי לשון רבים לרמוז על מירב לדעת רבי יוסי דהיו לדוד הע"ה בה קידושין ואף לריב"ק נמי קאמר קרא נשי כיון שבדעת שאול היה ליתנה לו למירב אף דבחיקך לא קאי אלא אמיכל וכמו שביאר קצת מזה מהר"ר אייזק שם בעשין קט"ו. ומ"מ דוחק זה אינו כדאי לישב דעת הר"מ בפי' ורע"ם שפסקו כרבי יהודה ושבקי רבנן כמש"ל וגם ראיתי את הלחץ אשר נדחק הרב גופי הלכות דף צ"ה ע"ב וטעמא טעים דמדלא אמרו במתני' דרבנן אמרו לר"י אינו כן כדתנן בחליצה דאמור רבנן אין שומעין לו סברי הר"מ בפירושו ורע"ם דהודו לו ואף דבבריתא מפרש דא"ל רבנן נשים הראויות ס"ל דהוי כמחלקת בבריתא סתם מתניתין וכו' ע"ש ולא נהיר' דכמה זימני דבמתני' חכמים לא השיבו לחולק וגם בבריתא לא קתני מידי ופסקי כרבנן ולא אמרינן מדלא השיבו הודו לו ומה גם השתא דבבריתא מפורש מאן ספין לחלוק עלינו את השוין ולמימר דפליגי מתניתין וברית' אהדדי דהא דלא קתני במתניתין שהשיבוהו אינו הכרח כלל. והיותר נרא' הוא דהר"מ בפי' ורע"ם סמכי אירוש' דיבמות דמוכח בפשיטות דפסקי כר' יהודה דהרי אמרו שהרי דוד נשא אשת שאול והגם דבמ"ש שם בירו' דאשת חמיו אסור' מפני מראית העין כמה מרבוואת' סברי דלא קי"ל הכי אין זה תלוי בזה כמבואר. ואל זה אביט למהר"ם די בוטון דף קל"ט ע"ב שכ' וז"ל ומה שרצה לומר דדברי הירושלמי הם לר"י ולא לרבנן וכו' דבר קשה דהירו' שביק רבנן וס"ל כר"י וגם על הסמ"ג שהביאו קשה כיון דלר"י נאמר וכבר כתבתי לעיל דהירוש' אפילו כרבנן אתי עכ"ל ומ"ש דהוא דבר קשה וכו' אין זה מן הקושי דכל יומא כמה שמעתת' בפומן דפסקו בש"ס כיחידאה. ולא זכר שר דבהא נמי הר"מ בפי' ורע"ם פסקי כר' יהודה ומ"ש וגם על הסמ"ג קשה הא איפריק ממהרש"ל ביש"ש פ"ב ובביאוריו ומהרב כנה"ג לקמן פ"ד ועיין בדינא דחיי לאוין ק"ג וסוף לאוין רכ"ב. ומ"ש דהירו' אתי אפילו כרבנן הוא כדעת מהר"ר אייזק וכבר כתבתי לעיל בזה. ומהר"ש יפה ביפה מראה הקש' דאיך לקח דוד לרצפה לר"י והרי בא אליה אבנר וכלי שנשתמש בו הדיוט אסור למלך ותירץ דלא ידע דוד בדבר ובס' כבוד חכמים כתב עליו וז"ל ולא תיקן בזה דאיך הבטיח לו הנביא אחר שאינ' ראויה לו וע"כ נר' דאחרי שהית' כבר מוכנת לדוד על ידי הנבוא' לא נאסר' כלל בביאת הדיוט דדוקא באשה שאינ' מוכנת עדין בודאי למלך אז נקראת כלי שנשתמש בו הדיוט ושוב נאסר' למלך משא"כ ברצפה שהית' כבר מוכנת בודאי ע"י הנביא לא שייך כלי שנשתמש בו הדיוט עכ"ל ומה שהקש' על מהר"ש יפה יש לישב דזה איסור קל וכשלא ידע דהע"ה כי בא אבנר ולקחה ובא אליה כבר הוכשרה לדהע"ה והיא ראויה לו ושפיר קאמר ליה נביא ואתנה את נשי אדוניך דאיסורא דקליש דהיה בה איהו לא ידע ובבואו אליה אזל ליה דכבר היא כלי מלכות. ומה שתירץ הרב הנז' כפי המובן מפשט דבריו שרוצה לחלק דכשמוכנת למלך אם בא אליה הדיוט לא שמה מתיא. נראה דאשתמיטיתיה דברי הירושלמי שם ולא ראה כי אם בדברי הירושלמי אשר בספר יפה מראה דהרי אמרו בירוש' דרבנן דקסרי סברי דפלגשי דהע"ה דאתא עלייהו אבשלום נאסרו מק"ו ומה כלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט אסור למלך ק"ו לכלי המלך שנשתמש בהם הדיוט אסיר למלך. והרי פלגשי דהע"ה דכבר היו מיוחדים לו מכמה שנים בביאת אבשלום נאסרו וה"ה לרצפה. ואין לומר דכונתו דהוראת שעה היתה ע"פ נביא כאשר יראה הרואה דדבריו לא מוכחי הכי. ותו מ"ש זה פעמים כבר מוכנת על ידי הנבואה לא דאיק דביאת אבנר בימי איש בשת ומאמר הנביא כאשר בא אל בת שבע. ויש להעיר עוד בזה לרבנן דקשרי מאביגיל ומב"ש כאשר עמד בזה שם בספר כבוד חכמים וכבר פריק לה מהר"י רוזאניס בפרשת דרכים דרוש י"ב ע"ש. תו חזינא להרב כנה"ג בדין זה שעמד על דברי הלחם משנה וז"ל ומה שהקשה הלח"מ לדברי רבינו למה לא נשא דהע"ה את אבישג דהרי עשר פלגשים כבר פירש מהן אחר שבא עליהן אבשלום וכיון שפירש מהם הרי הוא כאלו גרשם לא ירדתי לסוף דעתו דאפילו נימא הכי מי הגיד לו שלא לקח דוד תמורתן וכשלקח אבישג כבר הי"ל י"ח בין נשים ופלגשים ולא יתכן תירוץ זה לדברי הריב"ש סימן שצ"ה וצ"ל כתי' הלח"מ וכן מה שהק' הלח"מ איך התירו לו ליחד יוציא פלגש וישא השונמית דלפלגש א"צ גרושין ל"ק וכו' ועי"ל דלגרש לאו דוקא בגט וה"ק בא וראה כמה קשים גרושין וכו' ולא פלגש לגרשה ולהשליכה מעליו ועי"ל דאבישג לא היתה רוצה להיות פלגש עכ"ל ומה שתי' שלקח דוד תמורתן ולא יתכן לדברי הריב"ש. אף לדברי הריב"ש יתכן אם נאמר שנשא נשים תמורתן וכ"כ מהר"ם די בוטון ובזה מתורצת הקושיא שניה של הלח"מ כמו שביאר הרמד"ב. ולכאור' יש קצת ראיה לזה מדאמרינן בסנהדרין דף ק"ז ע"א אמר רב אפילו בשעת חליו של דוד קיים שמנה עשרה עונות שנאמר יגעתי באנחתי אשחה וכו' ופירש"י י"ח עונות לי"ח נשיו שלא לעגנן. ומשמע קצת שהיה זה אחר מעשה אבשלום שהיה חולה וא"כ נמצא שלקח תמורתן והי' לו י"ח נשים. ומ"ש בירושלמי פ"ב דסנהדרין שהיה מקשטן וכו' אפשר שהיה קודם שלקח תמורתן. ומ"ש ועי"ל דלגרש לאו דוקא בגט וכו'. ק"ק דזהו מה שתירץ הלח"מ דזה הוי כגירושין להוציאה כדי ליקח אחרת ומה בא להוסיף על תירוץ הלח"מ. ומ"ש דאבישג לא היתה רוצה להיות פלגש לא נהירא דאכתי קשה יוציא פלגש וישא השונמית בחופה וקידושין. ואחזה אנכי להרב פר"ח בהגהותיו שכ' וז"ל ודע דלדעת רבינו ק"ל קושי עצום דהרי בחברון הי"ל לדהע"ה ששה נשים ואח"ך לקח את בת שבע ואח"ך אמר קרא ויוסף עוד נשים ופלגשים ומיעוט נשים שנים והי' לו עשר פלגשים משמע דהי"ל בין נשים ופלגשים י"ט עכ"ל ולק"מ דהכי כתיב קרא ויקח עוד דוד פלגשים ונשים מירושלם אחרי בואו מחברון ויולדו עוד לדוד בנים ובנות ואלה שמות הילודים לו בירושלם שמוע ושובב ונתן ושלמה הרי דמהני נשי שלקח בירושלם וילדו לו חשיב שלמה והוא היה מבת שבע אלמא הני נשים דכתיבי בהאי קרא ב"ש בכלל ומיעוט נשים שנים והם ב"ש ואחרת וששה נשים ועשר פלגשים הם י"ח ותו לא וכ"כ הרב גופי הלכות בכלל דבריו ע"ש שיש להשיב בקצת דבריו. וצופה הייתי למהרימ"ט בחידושיו פ"ק דקידושין דף כ"א בפלוגתא דרב ושמואל בכהן ביפת תואר עלה ונסתפ"ק מלך שיש לו י"ח נשים מהו ביפ"ת מי פליגי רב ושמואל בהכי אי לא וללישנא קמא דהתם דבביאה שניה פליגי תבעי לרב תבעי לשמואל דע"כ לא קאמר רב הואיל ואשתרי אשתרי אלא בכהן דלא סגי ליה בלא"ה אבל מלך אפשר לגרש אחת מהראשונות וע"כ לא אסר שמואל אלא דגיורת אסורה לכהן מגופא אבל זו שאינה אסורה אלא מחמת הראשונות אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי ולא אמר קרא לא ירבה לענין זו שהותרה אצלו והרי אינו יכול לקיימה לשם פלגש דלאשה כתיב וללישנא בתרא דבביאה ראשונה פליגי ע"כ לא אמר רב אלא משום דלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע אבל זו אפשר לגרש ועכ"לק שמואל וכו' ע"ש. וזה חזיתי להרב אור יקרות בחי' דף ט"ו ע"ב שכ' עליו וז"ל משמע מדבריו דפלגש אינו בכלל הי"ח וק' דמאי קאמר הואיל ואשתרי אשתרי דכאן לא שייך דהא בביאה ראשונה ליכא שום איסור וא"כ האיסור דביאה ב' כשלוקחה לאשה עדיין לא הותר לו איסור זה ולא דמי למאי דאמרינן גבי כהן הואיל ואשתרי אשתרי דהתם בביאה ראשונה נמי איסורא דגיור' וצ"ע עכ"ל וזה עצמו יש לדקדק בתחיל' דברי מהרימ"ט דבעי לרב דעכ"לק רב הואיל ואשתרי אלא בכהן דלא סגי בלא"ה אבל מלך אפשר לגרש אחת מהראשונות דאמאי אצטריך רב להכי ולימא מר דעכ"לק רב הואיל ואשתרי אלא היכא דבביאה ראשונה הותר לו האיסור דגיורת אסורה לכהן והותר לו ביאה ראשונה משא"כ במלך דבביאה ראשונה ליכא שום איסור אז לא אמרינן הואיל ואשתרי. אמנם אפשר לישב מה שהקשה הרב הנזכר לכאורה דהא אשכחן דומה לזה קצת בעירובין דף צ"ג ע"ב דאמרו עירב דרך הפתח ונסתם הפתח עירב דרך חלון ונסתם החלון מהו שבת כיון שהותר' הותרה והרי הכא דכשהי' פתח פתוח לא היה שום איסור וכשנסתם