חיים שאל חלק א קסב

חיות כל הימים אלא נרא' שסבר' דבין כך ובין כך אסור' לעלמא ושאל' אשה ננסבן לפחות למאי דביני ביני וכפ"ז ודאי הית' מתרצת להיות פלגש. ודהע"ה לא גילה לה האי דינא דהשתא דלא ידעה מותרת לשלמה משא"כ אם יבא אליה לפלגש דחש דילמא שלמה לא חפץ בה המלך. וא"כ למה דחאה אסירת לי לנסבה לפלגש אלא מוכח כדעת הרמב"ם דגם פלגש אסור טפי מי"ח. ומאי דקשיתיה להרב הנז' במ"ש בא וראה כמה קשים גירושים דשאני גרושתו של מלך אפשר לומר דבימים ההם דהע"ה סיב כולי הוי כאיש אשר לא יו"דע את נשיו. וכן משמע ממאי דא"ל אבישג אסריה לגנבא ואי קדמה לו ידיע"ה כהלכת גוברין ודאי אבישג הית' יודעת בעת יחודו עם כל אשה בפרק' ולא הוה אצטריכתא ליה לקרא את הקריא' כאשר בא אל בת שבע להורות לה כי לא חסריה ומאחר שכן היה יכול לגרש דבלא"ה זאת האשה המתגרשת הית' כאלמנ'. ומה שפירש דיקדש אבישג בכסף ויגרש אשה א' ויקחנה לפלגש יש לדחות כי באמת הי"ל להתיר זה ולא איסור יחוד אלא מוכח דגם פלגש יותר על י"ח אסירא והוה מבעי לי' לגרש גרושין גמורים. זה כתבתי בו בפרק הן בעודני שלא מן העוקף ספרי הקדש. (ועתה אחר זמן רב נדפס מחדש מרכבת המשנה ח"ג ודרך העברה ראיתי שכ' דז"ש קול יהודה הוא שקר דפלגש ביחוד ולא בביאה ע"ש וכ"כ רבינו לקמן פ"ד דהפלגש ביחוד קונה אותה וצריך להתיישב). והן היום ראיתי להר"ן בחידושי סנהדרין שכ' בדף כ"ב בהא דאבישג וז"ל אמר לה אסירת לי פי' שכבר נשא ח"י נשים וא"ת ולסבה לפלגש ותירצו דמספר י"ח הם בין נשים ופלגשים וכ"כ הרמב"ם פ"ג דמלכים והקשו על זה דהא דוד נשא רצפה בת איה דכתיב ואת נשי אדוניך בחיקך וליכא למימר שנשא' בחופה וקידושין דא"כ הו"ל שבע וקאמר ליה נביא כהנה וכהנה לפיכך פירשו דאה"נ דאם נתרצית אבישג להיות פלגש שהיה מותר בה אלא שלא נתרצית והיה אסור בה והיינו דאמרינן דהתירו לו ליחד אף שהי' איסור בדבר ולא התירו לגרש עכ"ל עין רואה דמוקי הר"ן ז"ל האי דקאמר אסירת לי והא דהתירו ליחד משום דהיא לא נתרצית להיות פלגש וכ"כ הרב כנה"ג בהגהותיו בדין זה ובס' דינא דחיי לאוין רכ"ב. וכבר אנן בעניותין הראנו פנים דמסתמא הית' רוצה להיות פלגש ולדעת הרמב"ם רווחא שמעתתא. גם ראיתי למהר"ם די בוטון בתשו' דף קל"ח ע"א שכ' דמשום דיש לדחות דחיה זו דאבישג לא רצתה להיות פלגש אמטו להכי מרן בכ"מ לא הוכיח ממאמר אבישג לדהע"ה ננסבן ומתשובתו אסירת לי והוכיח ממ"ש שהתירו לו ליחד ע"ש בדברי קדשו מילתא בטעמא. ותבט עיני להרב כנה"ג שם ובדינא דחיי שעמד בדברי הר"ן הנז' במ"ש והקשו על זה דהא דוד נשא רצפה וכו' שאין זה אלא לר' יהודה דסבר נושא המלך אלמנתו של מלך ורבנן פליגי עליה ובס' כנה"ג תירץ דס"ל להר"ן דגם חכמים מודו דנשא רצפה דלא פליגי במציאות ופלוגתייהו הוי דר"י ס"ל דנשאה לאשה ורבנן ס"ל דלקחה לפלגש וכן תירץ מהר"ם די בוטון דף קל"ט ע"א דלרבנן אף דאין נושאין אלמנתו פלגש לא מיקריא אלמנתו אלא שרביטו ע"ש (אחר שנים רבות ראיתי מה שהוסיף הרב מהרח"א שם בעץ החיים בלשונות דף ז' ע"ג וע"ד דנשא ונתן בענין זה ואגב טרדאי לא הדרנא אתלמודאי להתבסם מדבריו). וכתב עלה מהרח"א בעץ החיים בלשונות ד' א' שהביא שם דברי הכנה"ג וז"ל תמוהים דבריו דא"ה לישנו רבנן דקרא דנשי אדוניך ברצפ' מיירי ובלא כתוב' וקידושין והט אזנך להבין מ"ש הר"ן דגם ר"י מודה דלא ירבה יותר מי"ח במסירות לבו וא"ה לר"י כ"א הוו דז הוו עם רצפה וכהנה וכהנה אלא מוכרח דהפלגשים אינן בכלל י"ח ולפלגש נשארה עכ"ל ומ"ש בפירוש דברי הר"ן הנה אמת נכון דהרי הר"ן שם בחידושיו כתב דג' מחלוקות בדבר דת"ק סבר בין מסירות בין אינם מסירות י"ח ותו לא. ור"י סבר מסירות י"ח אינן מסירות אפי' אלף הרי דר"י ס"ל האי מניינא די"ח לדעת הר"ן ומה גם לפירוש הי"מ שהביא הר"ן שם דר"י מפרש דברי ת"ק ע"ש ואין לומר דר"י דסבר דמסירות י"ח לא יליף לה מקרא דכהנה וכהנה דהרי נשי דוד הע"ה צדקניות וחסדניות ולא היו מסירות והכי קאמר נביא כהנה וכהנה והלא ענין י"ח הוא דוקא במסירות והני לאו מסירות אלא האי מנינא די"ח לר"י גמרא גמירי לה ומאחר שכן ל"ק מסברת ר"י דנשא רצפה בת איה דכל הכרח הר"ן אסיק מכהנה וכהנה והא לא דריש ר"י וכפ"ז הן נסתר דרך מהרח"א הנז' דהר"ן מכריח מסברת ר"י הא לאו מילתא היא דהרי לפירוש הי"מ שהביא הר"ן דר"י מפרש דברי ת"ק כנז' על כרחך דריש קרא כהנה וכהנה דהרי בש"ס לימוד ערוך הוא לדעת ת"ק. ודוחק לומר דהאי שקלא וטריא דהש"ס אינה אלא אליבא דר"ש ולדידיה בעי הני י"ח מנלן ומשני ושקיל וטרי דמסתמות הש"ס וממאי דלא פריך הניחא אליבא דר"ש אלא אליבא דר"י מנ"ל ומשני גמרא גמיר לה מוכח דהאי תלמודא אתיא ככלהו תנאי. וצ"ל דאף דשש נשי דוד הע"ה לא היו מסירות נביא אסמכיה אקרא האי עניינא די"ח במסירות אליבא דר"י אף דהוא מילתא דליתיה בדידיה דנשוי צדקניות. וא"כ שפיר מכריח הר"ן דפלגשים לאו ממנין י"ח מסברת ר"י דהוא ס"ל י"ח נמי במסירות ודריש כהנה וכהנה ואיהו ס"ל דנשא רצפה ומוכרח דהיתה פלגש דאי לקחה לאשה לא אתיא דרשת כהנה דהו"ל שבע אלא דהיתה פלגש וכהנה קאי אנשים ותפשוט דפלגשים לבר ממניינא. ולפום מאי דאמרן ק"ק על הרב כנה"ג לעיל מזה דתריץ יתיב לדברי הר"ן וז"ל ולזה אפשר לומר דאם איתא שאסור להוסיף אפילו פלגש הי"ל לרבנן לומר לר"י לדבריך האיך דוד הע"ה נשא יותר מי"ח דליכא למימר דר"י ורבנן פליגי בהכי אבל אין זה נכון שהרי מצינו לר"י חולק על דברי חכמים וסובר דיכול לישא יותר מי"ח וכו' ע"ש דהרי מבואר בדברי הר"ן הני בי תרי פירושו דמתני' ועל שניהם הוא אומר דלר"י איתיה האי מניינא במסירות ומשמע דדריש כהנה וכהנה כדאמרן והוא ז"ל עצמו בדינא דחיי לאוין רכ"ב כתב הני תרי פירושי והזכיר דברי הר"ן ע"ש. אבל מה שתמה מהר"חא על תירוץ הכנה"ג האחרון דא"ה לישנו רבנן וכו'. אין כאן תימה כלל דהרי הרב כנה"ג תוך כדי דיבור נרגש מזה ופריק לה שפיר דלישנ' דקרא נשי אדוניך הכריח' לזה דנשים משמע בכתובה וקידושין ע"ש ומהר"ם די בוטון ג"כ נרגש מזה ופריק דנשי אדוניך תרתי משמע לכך אמרו הראויו' שהן ב' שוות במילת נשי ע"ש. ואולם אי קשיא הא קשיא לתירוץ הכנה"ג ומהר"ם ד"ב דאי כונת הר"ן להכריח לדעת רבנן דגם הם ס"ל דדוד הע"ה לקחה לפלגש ובידו רצפ"ה ולא פליגי במציאות. איך כתב הר"ן דדוד נשא רצפה דכתיב ואת נשי אדוניך הרי לרבנן דבגוייהו משתעי נשי אדוניך הם נשים הראויות ולא רצפה אי משום דמשמע להו נשי נשים ממש כמ"ש הרב כנה"ג אי משום דתרתי שקולות משמע כמ"ש הרמד"ב ואיך כתב הר"ן דכתיב ואת נשי אדוניך. ותו אי לסברת רבנן קאי מאי קאמר תו הר"ן וליכא למימר שנשאה בחופה וקידושין דא"כ הו"ל שבע. ותיפוק ליה דאין לומר דנשאה לאשה לדעת רבנן דאינהו ס"ל דאין המלך נושא אלמנתו של מלך אחר ולא שרו אלא בפלגש ותו ק"ק על המונח הזה דרבנן מודו דנושא המלך פלגש מלך אחר דהרי רבנן סתמא קאמרי ואין נושאין אלמנתו ובסתום חכמה הודיעו דמילתא פסיקתא היא דאין נושאין אלמנתו כלל בין הדיוט בן מלך והרי אמרו בירושלמי אין נושאין לא אלמנתו ולא גרושתו של מלך על שם ותהיין צרורות עד יום מותן אלמנות חיות. וכן שנינו בתוספתא פ"ד אין נושאין אלמנתו שנאמר ותהיין צרורות וכו' עיניך לנכח יביטו דמייתו רבנן ראיה למאי דאמרו דאין נושאין אלמנתו שהוא מאמר כולל אפילו למלך מקרא דפלגשי דוד הע"ה דכתיב ותהיין צרורות משום דמשמע להו דאין חילוק בזה בין מלך להדיוט וכיון דילפי לה מפלגשים משמע דפלגש המלך אסורה למלך אחר נמי. וכן יש להעיר עמ"ש מהר"ר אייזק שטיין בביאורו לסמ"ג עשין קט"ו שהקשה דהסמ"ג שם פסק כרבנן דהמלך אינו נושא אלמנתו של מלך וקרא דנשי אדוניך היינו נשים הראויות וכו' ואלו בלאוין ק"ג הביא הירושלמי דפ"ב דיבמות דאמרו דאשת חמיו מותרת מן התורה דהרי דוד נשא אשת חמיו רצפה בת איה דכתב ואת נשי אדוניך בחיקך ותירץ דפלגשו נושאין וכו' עש"ב וביאר דבריו הרב כנה"ג בהגהותיו לקמן פ"ד דרבנן ור"י לא פליגי במציאות אלא דלרבנן נשא רצפה לפלגש וכו' ומה שהוצרכו לומר נשי אדוניך מירב ומיכל לישנא דנשי דייקי דאינו צודק על הפלגש עש"ב וק"ק חדא דהסמ"ג בלאוין ק"ג כתב דכתי' ואת נשי אדוניך על רצפה. ותו דנראה דרבנן לא שרו אף בפלגש מדמייתו קרא דפלגשי דוד הע"ה כמדובר. ותו דמהר"ר אייזק שם סיים וז"ל אך זה דוחק קצת למה שינה הכא מדלעיל דמוקי הכא קרא דנשי אדוניך רק אמירב ומיכל הול"ל אמירב ומיכל ורצפה עכ"ל וכפי מ"ש הרב כנה"ג לדעתו הכי הו"ל להקשות דלעיל אמאי מייתי קרא דנשי אדוניך דאינו לדעת רבנן דדייקי נשי שאינו צודק אפלגש. ותו ק"ק על מהר"ם די בוטון שכתב דהר"ן ס"ל דמדאמרו בירושלמי בסתם דדוד נשא רצפה והוכיחו מינה דאשת חמיו מותרת משמע דקים ליה לירושלמי דאף דרבנן. דהלכתא כוותייהו נשא דוד את רצפה דאל"כ איך הוכיחו דלא כהלכתא וכו' ע"ש דהרי שם בירושלמי פ"ב דיבמות אמרו דכתיב נשי אדוניך ואין זה כי אם לר"י אבל לרבנן נשי אדוניך הראויות וכו' כדתניא בגמרין והירושלמי לא אתי הפך הבריתא וא"כ הירושלמי כר' יהודה ודילמא הירושלמי סבר דהלכה כר' יהודה בהא כמש"ר בפי' המשנה ורבינו עובדיא ואין הכרח דרבנן מודו דלקח דוד הע"ה לפלגש רצפה דאי לא הוו מייתי בירושלמי דיבמות קרא דנשי אדוניך דבריו טובים ונכוחים אבל השתא אינו אלא כי אם כרבי יהודה. וחזי הוית להרב מגילת ספר לאוין ק"ג שכתב וז"ל וא"ת תורה היא לאסור הרי דוד וכו' הנה פ"ב דסנהדרין וכו' ואמרו שם בירושלמי ר' יודן אומר נושא המלך וכו' ולכן אמרו כאן בפשיטות הרי נשא רצפה בת איה שהיתה אשת שאול דהא פסקו כרבי יהודה עכ"ל ומשמע מדבריו למדקדק דלפי דבירושלמי דסנהדרין פסקו כרבי יהודה אמרו ביבמות בפשיטות הרי דוד הע"ה נשא רצפה ואם זה כונתו לא ידעתי מה יוכיח הוכח מהירוש' דסנהדרין דפסקו כר' יהודה הרי שם לא אמרו דבר רק שהביאו הברית' פלוגתא דת"ק ור' יהודה והך ר' יודן הוא ר' יהודה דמשנתנו ופשוט. וגברא דשפיר חזי בירושלמי דסנהדרין ראה יראה דברישא אמרו אין נושאין לא אלמנתו ולא גרושתו של מלך וכ"ש ותהיין צרורות וכו' וסמוך לזה אמרו ר"י בר פזי בשם ר' יוחנן מלמד שהיה דוד מקלען וכו' רבי יודן אומר נושא המלך אלמנת המלך וכו'. ונראה ברור דבריתא דאין נושאין לא אלמנתו