חיים שאל חלק א קסא

וגיליון וי"מ אין כאן מרד ומוכח דשפיר נאה לכבד לאחר בפני המלך וכמ"ש בגיליון דאינו מורד אם מכבד אח' מעבדי המלך בפני המלך וא"כ אם מכבדין לאדם בפני המלך במחלקת הוא שנוי. וכד דייקינן פורתא לא שמא מתיא חדא דאפשר דגם לרש"י שרי לכבד אחר בפני המלך והכא באוריה זו רעה דהול"ל עבדך אדוני יואב וכמ"ש הריטב"א בדברי רש"י וא"כ אי הוה אמר עבדך אף דאמר אדוני יואב לית לן בה אף דהיה מכבד ליואב. ותו דאפשר דלעולם אף לדעת רש"י שרי ליה לאיניש לעשות יקר לאחר בפני המלך אך הקפידא מצאה מקום לנוח בזה דכיבדו ליואב בלשון אדנות והא דוקא לא מצי לכבד בלשון זה אבל לכבד בלשון א' או באופן כבוד אחר שרי וכן משמע ממ"ש רש"י בשבת דף נ"ו וז"ל ואדוני יואב לאו ארח ארעא לקבל מרות אחרים בפני המלך עכ"ל וכ"כ הרא"ה בס' החינוך פ' שופטים מצוה תצ"ג שלא היה לו להזכיר אדנות לשום אדם בפני המלך ע"ש. גם מדברי התוס' ודעמיהו אין ראיה דדילמא איסורא איכא לכבד לאחר בפני המלך אמנם ס"ל דאין זה מורד במלכות שיהי' חייב מיתה והכי דייקי לשון תוס' כ"י ולשון הגיליון הנז'. ותו דאפשר דלעולם לכבד לאחר בפני המלך אסור ודעת התוס' ודעימהו שתמהו על רש"י היינו דס"ל דלכבד עבדי המלך זהו כבודו של מלך וכמ"ש הריטב"א על דברי רש"י וז"ל ויש מקשים דזה כבודו של מלך כשמכבדין לעבדיו וכו' ע"ש וא"כ אפשר דאף לדעת התוס' לכבד לאחר שאינו מעבדי המלך לא שרי ונמצא דאין מכאן ראיה לא מדברי רש"י ולא מדברי התוס'. הגם הלום ראיתי להרב שיורי כנסת הגדול' בהגהותיו בדין זה שכ' דאם אדם אחר קורא לאדם גדול דרך כבוד בפני המלך אין בכך כלום והוכיח כן מפי' רבינו מאיר והי"מ הנז' וכתב דאף לדעת רש"י אפשר דהקפידא דוקא לקרותו אדון ושוב דחה דאפשר לדעת התוס' דשאני התם דהיא גדולה למלך עש"ב וזה כמקצת הצדדים שצידדנו. אמנם יש להרגיש על הרב דנקיט בידיה נצר משרשי החקיר' הנז' והו"ל לחקור בכללות אם חולקין כבוד לאחר בפני המלך וכחקירת החכמים הנז' דבזה תלוי אם קוראין לאדם דרך כבוד בפני המלך. ותו יש לדקדק על הרב ז"ל שהביא עוד ראיה מההיא דנענש גחזי שקרא לרבו בשמו והיה בפני המלך וכתב דיש לדחות דרבו שאני שהוקש כבודו וכו' ע"ש דהרי כתב מרן בב"י י"ד סי' רמ"ב בשם שבלי הלקט וז"ל אם יש לרבך רב באותה מדינ' ואותו הרב אינו חולק כבוד לרבך גם אתה אינך צריך לעמוד מפני רבך כדאמרינן הא דפליג ליה רביה יקרא וכו' ע"ש וכ"כ הרב שארית יוסף בתשוב' סי' י"ט דכשלמד קצת לפניו יש לדחות כבוד רבו מפניו ע"ש וה"ה לגבי מלך דכ"ע חייבין בכבודו ואימתו על הכל דיש לדחות כבוד רבו לפני המלך. ומאחר שכן מאי דחי הרב רבו שאני הא כי אמרת דזה מכבוד המלך שלא לקרות דרך כבוד לאדם בפניו רבו ואחר כי הדדי נינהו. תו ק"ק על הרב דהא רבינו מ"ש ולא יקרא לאדם אלא בשמו בפרהסיא איירי כמבואר. וע"ז כתב הרב דאדם אחר קורא לאדם גדול דרך כבוד בפני המלך ודוקא המלך אינו קורא לאדם אלא בשמו וא"כ ס"ל להרב דגם אם בפרהסיא לעיני כל ישראל דבו בפרק המלך אינו קורא אדם אלא בשמו האחר קורא לו בפני המלך דרך כבוד וא"כ מאי מייתי ראיה מההיא דגחזי ומההיא דאוריה הא הנהו עובדי לא הוו בפרהסיא אלא כשהמלך בביתו עם עבדיו ואפשר דדוקא כשהוא בביתו עם עבדיו דהמלך שרי לכבד לתופסי התור' וכיוצא אז שרי גם לאחר לכבדם אבל בפרהסיא גם האחר אסור לכבדם בפני המלך ולקוראם דרך כבוד ואין ראיה מהנהו מלבד דחיות הרב. שוב ראיתי דהחקיר' הנז' היא תלמוד ערוך בסוטה דף מ"א דאמאי דתנן חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנה לראש הכנסת וכו' וכ"ג נותנה למלך והמלך עומד וכו' פריך בש"ס וחזן הכנסת וכו' ש"מ חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב אמר אביי כולא משום כבודו דמלך הרי מפורש דכי היכי דאין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ה"נ אין חולקין כבוד לאדם בפני המלך זולת אם הוא כבוד המלך והן הן הדברים שכתב הריטב"א דכבוד המלך הוה כשמכבדין לעבדיו כנז' וכ"כ המרדכי והגהמי"י לענין רבו כמ"ש בסי' רמ"ב. ואף גם זאת ראיתי לתוס' ביומא דף ס"ד ד"ה מהו להציל הכבשה ובתוס' ישנים שם ובערוך ערך פלן והריטב"א בחי' יומא שם שפי' דהא דאוריה אם הי' מורד במלכות דקאמר ואדוני יואב תלוי אי חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב אי לא ע"ש ומפורש יוצא כמ"ש בתחילה ושלא כמו שדחה הרב שיירי ואנן בעניותין לעיל וכל זה אשתמיטיתי' להרב שיירי. גם נרא' להביא קצת ראיה דאי המלך פליג יקרא לאיזה אדם כגון שהוא בצנעה שרי למפלג לי' יקרא בפני המלך כדין הרב ממ"ש התוס' שם בסוטה לעיל דף מ' גבי כ"ג וז"ל ש"מ וא"ת אמאי לא משני כגון דפליג לי' יקרא לסגן וסגן לראש הכנסת כדמסיק ביש נוחלין וכו' י"ל הכא בסתמא קתני דלעולם היה המנהג כך בין פליג בין לא פליג עכ"ל והשתא אי אמרת בשלמא דגם המלך דינו כדין הר וכה"ג דכי פליג יקרא אנן נמי פליגנא ליה ניחא דמקשו התוס' שפיר דאמאי לא משני כגון דפליג יקרא וכו' דהך שינוייא סלקא שפיר בין אמאי דתנן בכ"ג בין במלך אלא אי אמרת דדין פליג יקרא ליתיה במלך מאי מקשו התוס' הא לא מצי לשנויי כגון דפליג יקרא דקשיא ליה מלך דתנן בסמוך כי האי גוונא ובמלך ליכא לשנויי הכי ומ"ה משני הש"ס מילתא דשוייא לכ"ג ולמלך. אלא מוכח דגם במלך הדין דין אמת כדין הרב וכ"ג דאי פליג יקרא פלגינן ליה ומ"ה מקשו התוס' שפיר דאמאי לא משני כגון דפליג יקרא דהך שינוייא נמי למלך הן שוה. ולפי דרכנו למדנו דגברא רבא דהמלך בצנעא פליג ליה יקרא לא מבעיא דבצנעא פלגינן ליה יקרא בפני המלך אלא אפי' בפרהסיא בקהל רב דהמלך אינו רשאי לכבד לשום אדם אנן מיהא בפניו מצינן למפלג ליה יקרא באופן שלא יגיע שום סרך בזוי למלך כגון לקרות אדון לאחר בפניו לדעת רש"י והרא"ה דהא משנתנו בפרהסיא קאי בפרשת הקהל ומשמע מדברי התוס' דגם במלך הו"מ לשנויי כגון דפליג יקרא כמדובר. ויש לדחות. ועיין בתשובת הרשב"א סס"י רמ"ג ועמ"ש שמע יעקב ריש פ' יתרו משם הרב מהרש"א ברצוף אהבה מה שהק' מגחזי ע"ש ועי"ל דלא הי"לל אלישע כלל דעליה קאי ותיסגי לו' זאת האשה וזה בנה אשר החיה ולכן נענש. סימן פט על הרמב"ם פ"ג דמלכים א. פ"ג דין א' כותב ס"ת לעצמו וכו' הרדב"ז בלשונות סי' ע"ב. בית ועד דף ע"ז ע"ב. (ב). דין ב' מפי השמועה למדו שהוא לוקח עד י"ח בין נשים ופלגשים וכו' כתב מרן משנה שם לא ירבה לו נשים אלא י"ח. וקיצר רבינו דהו"לל דפסק רבינו הרמב"ם כת"ק ודלא כר"י ור"ש ובפרט דיש לפרש דר"י ור"ש במילתיה דת"ק פליגי על דרך שכתבו התוס' בפסחים דף פ"ג ד"ה ר"ש דר' יעקב ור"ש פליגי אליבא דת"ק וכ"כ שם דף פ"ב דרב זביד ורב חמא פליגי אליבא דר' חמא בר עוקבא. והרמב"ם במשנתנו לא כן דעתו אלא דג' מחלוקות בדבר ופסק כת"ק. וכבר ביאר והאריך בזה הרב דינא דחיי לאוין רכ"ב ונסתייע מפירוש רבינו עובדיה ומדברי הר"ן בחידושיו עש"ב. וק"ק עליו דהו"ל להביא מרבינו גופיה דבפי' המשנה כתב ואין הלכה לא כר"י ולא כר"ש ע"ש. ודע שהרא"ם בס' יראים סי' רצ"א פסק כר"ש. ומ"ש רבינו בין הנשים והפלגשים הכל י"ח הרב מגדל עז כתב שהוא ט"ס ודעת הרמב"ם כדעת הראב"ד דמנין י"ח לנשים לבד ויכול להוסיף פלגשים. וכ' דהנסחא אמיתית בלשון רבינו היא מפי השמועה למדו שהוא לוקח עד י"ח נשים ואם הוסיף אחת וכו' עש"ב. וכדבריו מוכח מדברי הרמב"ם במנין המצות לאוין שס"ד שכתב וגבול זה שלא יוסיף על י"ח נשים בכתובה וקידושין. אמנם הראב"ד והר"ד בונפיד והר"ן והריב"ש ושאר דכותהון כלהו גרסי בדברי הרמב"ם כגירסתנו. והרב דינא דחיי לאוין רכ"ב הסכים דבס' המצוות הוא ט"ס ע"ש. ומרן בכ"מ הביא ראיה לסברת הרמב"ם מהא דאמרו בסנהדרין דף כ"ב בא וראה כמה קשה גרושין שהתירו לו ליחד וכו' ע"ש. ובהיותי במדינת אשכנז ראיתי בס' קול יהודה דף כ"ו שכתב בשם הרב המפורסם מהר"ר יהונתן דאינה ראיה דרד"ק כתב שהבתולה יפה לחמם ולא הבעול' ופלגש ע"י ביאה קונה אותה ומאחר שכן לא מצי לקחת אבישג לפלגש דלחמם הי' צריך בתולה ואדרבא משם ראיה להראב"ד דקש' במ"ש כמה קשה גרושין דדילמא שאני גרושתו של מלך דאינ' יכולה לינשא לאחר אלא מוכרח דה"ק דהי"ל לגרש אשה וישא אבישג בקידוש כסף ולא יבא עליה כדי שתהי' סוכנת ולא יתירו יחוד והאש' שגירש יקח לפלגש ע"י ביאה ומדלא התירו ש"מ דקשים גרושין וזה ראיה להראב"ד זהו תורף דברי הרב הנז'. ויש להשיב על זה ממ"ש שם בש"ס דאמר' ליה אבישג לדוד נינסבן ואמר לה אסירת לי וא"ל חסריה לגנבא וכו' ע"ש ומהא מוכח דדעת רז"ל דגם הבעול' בהיות' נערה מחממת ומ"ה אמרה ננסבן ודהע"ה אצטריכא ליה להשיב אמרים אסירת לי דכבר הני נשי דבר שבמנין ואולם ח"י אני כדפירש"י אף היא תשיב אמריה חסריה לגנבא וכו' דאי אמרת דדוקא הבתול' הקריב' חימ"ה ולא הבעול' כנז' לימא לה מי בקש זאת מידה רמוס חצריו אלא למלך סוכנת ואם בא יבא אליה כאשר בקש' ננסבן וקמה בזיהרא זאת אומרת חסריה לגנבא לא תסכו"ן גבר ושקילא טיבותא אלא ש"מ דגם בעולה מחממת ונפל היסוד. וכן משמע מדברי רש"י בפירושו למקרא ורד"ק עצמו שם שכתבו והמלך לא ידעה שהבתול' מחממת יותר ורבותנו אמרו דלא נשאה משום שכבר נשא י"ח עכ"ל אלמא דלרז"ל לא הוי טעמא משום בתול' רק משום איסורא ושפיר מייתי ראיה מרן לדעת הרמב"ם ממאי דשרו ליחודי ולא נסבה לפלגש. וכן יש להוכיח ממ"ש דדוד הע"ה קאמר לה אסירת לה דאי האי מנינא לנשים אתמר ולא נתן קצב' לפלגשים לינסבה לפלגש דמסתמא אבישג רוצה בזה יותר שיקחנ' לפלגש וימלא שאלתה טפי שתהי' משרתת לבד וכבר כ"ע ידעי דשרביטו של מלך אסור להדיוט ונמצא דמפסדת כל ימיה אלמנות חיות וכמעט שכ"ב א' העם דהע"ה עם אבותיו תהי' צרורה כל ימיה והלא טוב לה לפחות להיות פלגש דהע"ה כל הימים אשר הוא חי דדוחק לומר דכבר ידעה אבישג דהשתא דלא ידעה מותרת לשלמה הע"ה והית' בקיאה בכל הדינים דהרי משמע דלא ידעה דין שהמלך אינו נושא טפי מח"י נשים דא"ל ננסבן ואף כי אמר לה אסירת לה תשיב אמריה חסריה וכו'. ותו דאי קדמה לה ידיעה היכי קאמרה נינסבן הלא אז אסור' לשלמה הע"ה מטעם אשת אביו ועיניה הרואות דהע"ה מטי ליה שיב"ה ומשום ימים אחדים איך תתרצה לישאר אלמנות