חיים שאל חלק א קס

בפניו והוא בזיון ניחא מאי דיש להעיר דהכא בסנהדרין פירשו בש"ס דטעמא דרבי יהודה דפליג אדרבנן דאם רצה לחלוץ זכור לטוב דאף דכתיב שום תשים וכו' מצוה שאני ומשמע דרבנן דפליגי עליה ס"ל דאף במצו' אין כבודו מחול ואלו בסוטה דף מ"א אמרו דקרא מעומד ושבחוהו ופריך מכלל דשפיר עבד האמר רב אשי וכו' מצוה שאני ומשמע דהא דמצוה שאני מוסכם וה"ט דשבחוהו חכמי' והרי לרבנן דהכא אינו חולץ אף דהוא מצוה. אמנם כפי דברי הרמב"ם ניחא דהא דאמרו מצוה שאני גבי קבל וקרא מעומד היינו דליכא בזוי אלא חסרון כבוד ובכי הא כ"ע מודו דלדבר מצוה מחיל ליקריה המלך אבל אי איכא בזוי אף דהוא דבר מצוה לא מצי מחיל וה"ט דרבנן דסברי דאינו חולץ אף דהוא מצוה כיון דאיכא בזוי ומ"ה פסק הרמב"ם הני בי תרי דבסוף ה' חגיגה פסק דרשאי לקרות מעומד ופסק הכא דאינו חולץ. שוב בא לידי ספר אש דת וראיתי שם פ' ויגש שתמה על הרדב"ז והכנה"ג דבמחלקת הר"מ והרא"ש שנויה וגם הקש' הני תרי פסקי הר"מ דה' חגיגה ודין זה עש"ב ושתים זו לא קשיא מידי כאשר דברתי וזה פשוט ועיין מ"ש בהגהותי לח"מ סימן ז' אות י"א. ועד אחרן הא דמצו' שאני רמזה מהרח"א בעץ חיים ושוב ראיתי דהרב חידושי הלכות שם בסנהדרין נדחק בזה ללא צורך כי הדבר ברור כמ"ש. ואחר זמן רב נדפסו חידושי הר"ן לסנהדרין וראיתי לו שקרובים דברי קדשו למ"ש דפי' דבעמידה ליכא בזיון כולי האי ובחליצ' איכא זילותא טפי. ושם ראיתי שכתב הר"ן דר"ש בן שטח לא עשה כדין שהעמיד למלך דודאי דינא הוא להושיבו כת"ח עש"ב ולשיטה זו ל"ק קושית מהרח"א והר"ם הלוי הנזכר. גם עתה בא לידי שיטת רבינו יונה לסנהדרין כ"י וראיתי שכתב וז"ל יש מקשים הא אמרינן גבי שבועת עדות צ"ע דאית לי' דינא וכו' ואשכחן דכבוד המלך טפי עדיף מת"ח דרב שמחל וכו' ומלך שמחל וכו' וכיון דאמרינן בת"ח שמושיבין אותו כן הי"לל למלך ונ"ל דהתם כי אמרי' דמלך שמחל אין כבודו מחול משום דכבודו הוא כבוד של ישראל דהמלך שלהם נכבד והלכך אינו יכול למחול כבודן של ישראל אבל כשיש לו דין עמהם ומעמידין אותו יותר יש להם כבוד כשהם דנין אפילו למלך אבל ת"ח יכול למחול על כבודו לפי שאין אחרים מזדלזלים כשהוא מוחל ומיהו כשיש לו דין עם אחרים יש לנו לכבדו מפני כבוד תורתו. ואפשר לומר כי מפני שישב לו ינאי המלך בלי רשות ב"ד אמר לו רבי שמעון בן שטח שיעמוד על רגליו לדונו שאינו מן הדין שישב אלא אם כן יושיבוהו עכ"ל וכפי שיטת רבינו יונה הלזו דכשיש למלך דין עם א' מישראל ומעמידין אותו הוא כבודן של ישראל אפשר לישב הקושיא הלזו דמהרח"א והר"ם נזיר דלעולם דגדול כבוד המלך יתר מאד לכבודן של ישראל אמנם כשיש לא' מישראל דין עמו אדרבא כבודן של ישראל לדונו ולהעמידו אבל בחליצ' דאיכא זילותא כיר"ק עצ"ב אין זה כבוד ישראל דמלכם יתבזה. אמנם הת"ח דכבודו משום יקרא דאוריתא דיליה ואי מחיל לכבודו אין זה נוגע לכבוד ישראל ואין צריך להראות בו כבודן של ישראל דבשלמא במלך דכבודו לאו מצד עצמו אלא לכבוד ישראל אמטו להכי להורות כי הכל הוא לכבוד ישראל דיינינן ליה ומוקמינן ליה לאורויי כי כבודו לכבוד ישראל וכשיש כבוד לישראל לדונו ולהעמידו לא משגחינן ביה אבל בת"ח דכבודו מצד עצמו ואוריתא הוא דקא מוקרת ליה. לכבודו מותבינן ליה כיון דגם לע"ה אם רצו להושיב מושיבין ואף בעדות ע"ה מיושב בדיעבד ש"ד כמ"ש הרמב"ן והרשב"א והר"ן פ' שבועת העדות אל בחליצ' הת"ח חולץ ואין לנהוג בו כבוד בזה דמצות ה' היא גם אלה לחכמים לקיים המצוות וזהו כבודן. זה אפשר לישב כפי שיטת רבינו יונה הנזכר ועיין מ"ש לקמן. איברא דאינו מתישב יפה לומר דלהעמידו הוא כבוד ישראל דתיסגי לומר שידונו אותו לכבוד ישראל. ומ"ש רבינו יונה דמפני שישב בלא רשות א"ל עמוד וכו' כ"כ הרשב"א בחידושיו פ' שבועת העדות והר"ן בחי' סנהדרין. ולפ"ז נמי נתישב' הקושיא הנזכר דאה"נ דמושיבין למלך וגדול כבודו יותר מהת"ח ומ"ה אינו חולץ והת"ח חולץ ובישיבה שוו בשעוריהם ודוקא בישיב' מותבינן לת"ח שאינו אלא לכתחיל' לא כן בחליצ'. וזה ע"ד מ"ש דלשיטת הר"ן דר"ש טעה לק"מ כמדובר. ואף דכ' הר"ן דר"ש בן שטח שלא כדין עשה כנז' שפיר מייתי ראי' בחידושיו ובפירוש ההלכו' פרק שבועת העדות מהאי עובדא דינאי דבעלי דינין בגמר דין בעמיד' לדעת ר"ש בן שטח דשוייה דיניה דמלכא כעמא דארעא ואף דבזה לא קי"ל כוותיה אלא דמותבינן ליה כת"ח מ"מ שמעינן מיניה דדיניה דע"ה בגמר דין בעמיד' ופשוט. גם לשיטת התוס' פרק שבועת העדות סוף דף ל' שהקשו קושיתם בסנהדרין דכ"ש כבוד מלך דאינו מוחל ואמאי אוקמיה לינאי ותירץ דשאני דיני נפשות דחמירי ומשמע להך שינויא דה"ה ת"ח מוקמינן ליה בד"נ לק"מ קושיא הנזכר. אך שיטת התוס' בסנהדרין אינה כן דהא דדיני נפשות כתבוה למה שהקשו מהא דאם רצו להושיב את שניהם דהוי אף לע"ה ולעיל מינה כתבו דת"ח עדיף והיינו כשינויא בתרא דפ' שבועת העדות. וכ"כ הרשב"א בחידושי שבועות שם דמקצת רבותנו הצרפתי' אמרו דשאני ד"נ דחמירי ע"ש. אתה הראת לדעת דלכל שיטות הראשונים הנז' ל"ק קושיא הנז' זולתי לשיטת התוס' דסנהדרין דוקא הפך מהרב שמע יעקב שכתב דלשיטת תוס' דסנהדרין לק"מ ואתמוהי קמתמה על מאן דמותיב. ותהי להפך דלרוב שיטות הראשונים לק"מ ול"ק אלא לשיטת התוס' דסנהדרין ומה נאוו דברי מהרח"א דהקדים דברי התוס' דסנהדרין הנזכר ואח"כ הקש' הקושיא הנזכר כמש"ל. ואנכי חזון הרבתי להרב משאת משה ח"מ סימן ס"ג תריץ יתיב לקושיא הנזכר וז"ל ואשר אני אחזה וכו' דכל מצוה שמחמתה מתבזה המלך וכו' פקע חיוביה וכו' אכן כי אתאן למצות עמידה בב"ד סמי מכאן דת"ח גדול כבודם מכבוד המלך וכל הגדול מחבירו אין שכנגדו מתבזה לעמוד לפניו וכו' ברם כי אתינן גבי ת"ח אינה היא המד' דודאי ת"ח אין גם אחת מהמצוות נדחית מפניו וכו' ומזה הצד לא זו בלבד במצות יבום וחליצ' בא לכלל חיוב בשגם מתבז' מחמתייהו אלא דגם במצות עמידה בפני ב"ד חייב לגמרי וכו' אלא דטעמא דישיב' דידיה לא קדמה ואתיא ליה משום פטורא דבגויה אלא דב"ד יושבי כסאות עליהם המצו' הזאת להושיבו בראש וכו' והן הן דמחייבי לאווזביה כלפי עשה דכבוד תור' דאלו ת"ח גופייהו לא נפטרו מידי חיובם כשאר כל המצוות אלא דאינהו בדידהו הדיינים חייבים להדרם וכדאמרו מותבי' לי' עכ"ל והמונח הזה שהניח דגם במצוות עמוד חייב לגמרי ואין פוטר אך ליושב על המשפט חובת גברא טב למיתב. היא הנח"ה שובר"ת דלדידיה דמצוות ועמדו אין לה ענין לתור' ולתעוד' רק גזרת מלך היא כמ"ש היא ז"ל לעיל בסמוך א"כ מאן ספין ומאן רקיע לוותר על מצות ה' ואי הדיינים מחייבי לכבדו מגן שויא לאפקועיה מחיוביה ואפילו תימא דזה בכלל סא דאמרינן האי עשה והאי עשה עשה דכת"ר עדיף והדיינים דחו לעשה דועמדו מקמי עשה דכת"ר מ"מ האי מרבנן הוא העד איבעי ליה דלא לקבולי מינייהי ולמיתב דעמיד' טובה הימנה ואיהו דמחייב כלביא יקום לקיים מצותו לצאת ידי חובתו מקרא דועמדו. אלא משמע דהת"ח היודע ועד איהו ניהו דלא מחייב במצות ועמדו משום כבודו וכי היכי דאשכחן במציא' דכתיב והתעלמת ה"נ אמרינן במצות עמיד' דפטיר ועטיר וכי הא דפריך הש"ס ריש פ' כ"ג דסנהדרין כ"ג מעיד והתניא והתעלמת ואין זה ענין למ"ש הראשוני' בעדות ת"ח מיושב דמוכרח דבע"ה בדיעבד כשר וכו' דכבר ביארו דבריהם דאי בדיעבד פסול היכי מכשירינן עדות פסול ואי משום כבוד ת"ח הו"לל דלא ליסהד עש"ב. והא דאמרינן ריש פ' שבועת העדות גבי עדות ת"ח האי עשה והאי עשה עשה דכת"ר עדיף ולפי סוגיית סנהדרין דפריך כ"ג מעיד והתניא והתעלמת וכו' דאלמא יליף מינה לעלמא הא הו"לל דלגבי הת"ח אין כאן מצות ועמדו משום והתעלמת ומדנקט מטעם כת"ר משמע דועמדו ישנו אלא דנרא' מטעם עשה דכת"ר. אפשר לישב כפי דעת הרדב"ז והכנה"ג הנז"ל דאם הת"ח רצו למחול מוחל וא"כ לעולם דהחכם פטור מלעמוד משום והתעלמת אך כאשר עין לו ראתה הנה זה עומד להעיד ש"מ דמחיל ליקריה והוה ס"ד דתו לא מצי הדיין להושיבו והיינו דפריך התם לאמימר דאותבינהו דכיון דחזא להו מעומד א"כ מחלו ואין כאן והתעלמת ומשני עשה דכת"ר עדיף דאף דאינהו מחלי מ"מ יכול הדיין להושיבם מטעם עשה דכת"ר. ותו ק"ק לדברי הרב הנזכר דכפי הנחתו אמאי בי דינא לא רמיא עלייהו חובה להושיב המלך דכל ישר' מצווים שתהא אימתו מוטלת ולכבדו ביותר והמלך בפרהסיא אינו עומד בפני החכם כמ"ש הרמב"ם ואלו החכמים כל חד קאים מקמי חבריה וא"כ הי"ל לדיינים להושיבו משום כבוד המלך דחייבים לכבדו ומ"ש הרב בתוך דבריו דת"ח ושופטי ארץ גדול כבודם מכבוד המלך ואינו מתבזה לעמוד לפני החכם. ק"ק דמאחר דהמלך אינו קם בפני החכם והחכם קם לפני המלך אין זה כבודו לעמוד והחכם יושב ותו קשה לדבריו דהרי אמרו שם פ' שבועת העדות האי צ"מ דידע סהדותא וזילא ביה מילתא למיזל לב"ד דזוטר מיניה לא ליזיל וזה נראה כנגד היסוד אשר יסד דהת"ח חייב אף דמתבזה אלא דהדיינים מצווים להושיבו והרי אמרינן הכא לא ליזיל וכ"כ הרמבם פ"א דמדות ויש לו להמנע מוכח דהוא פטור מצד עצמו שלא כדברי הרב הנזכר. (ועיין בספר דרך המלך ה' יבום דף ט"ז) (ד) דין ה' ולא יעמוד מפני אדם ולא ידבר רכות וכו'. שמעתי שנסתפקו מקצת חכמי הדור ה"י אם חולקים כבוד לאחר בפני המלך אי דינו שוה לרב דקי"ל בבתרא דף קי"ט אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ואת"ל דבהא שוה להרב אי כי פליג יקרא המלך לאדם חשוב מצינן למפלג ליה יקרא כדאסיקנא גבי רב או"ד למלך אין שוה למפלג יקרא לאחר בפניו אף כי הוא חלק מכבודו לעשות יקר הוא רשאי ולא אנחנו. ואומר אני דלפום ריהטא הא מילתא במחלוקת היא שנויה בין רש"י ורבותנו בעלי התוס' דבמ"ש בקידושין דף מ"ג דאוריה הי' מורד במלכות פירש"י שאמר אדוני יואב בפני המלך וריב"ם פירש שאמר לו ללכת לביתו ומיאן וי"מ דהקדים אדוני יואב קודם המלך דוד. וראיתי בשיטה מקובצת כ"י שהזכיר הרב בתי כהונה ח"ב סי' כ"א דף ל"ח ע"ד שכתוב ע"ז על פירש"י מתוס' כ"י וז"ל ותימא מה מרידה היא זו הא לא קאמר אלא אדוני ולא אדוניך ע"כ ובשם גליון כתוב שם וז"ל ועוד דלא מיקרי בהכי מורד אם הוא מכבד אח' מעבדי המלך בפני המלך עכ"ל והרב עצמות יוסף ייחס להרמב"ם דעת רבינו מאיר ממ"ש פ"ג אפי' גזר על שאר העם וכו' ואינו מוכרח כאשר יראה המעיין ומ"מ למדנו דלדעת רש"י אוריה נקרא מורד שכיבד יואב לפני המלך. ולדעת רבינו מאיר ותוס' כ"י