חיים שאל חלק א טו

מרור כן נראה לי ודוק כי ברור הוא ועיין בתרומת הדשן בפסקים וכתבים סימן רמ"ה ע"ש. שוב ראיתי בספר בני חיי בהגהת טור א"ח סי' תע"ה שנסתפק כן והביא שם בשם הריטב"א דבאכילת קדשים ליכא מצוה כלל אלא בזית שלם יע"ש וכיון שזכינו לדין נראה ברור דאף במצה ומרור אינו יוצא דהא פסח אינו יוצא ואפי' מצוה ליכא כמ"ש ואם כן הוא הדין מצה ומרור דהא הוקשו להדדי וזה ברור לדינא. כן נראה לי הקטן ראובן זעלג בהרבני המופלא כש"ת כמהר"ר ישראל אליעזר יצ"ו חד מתושבי קהלה מכוארה ק"ק זאמושט יע"א: וזאת תשובתי בס"ד סי' ד' תשובה מסתכל הוית כתבא די רשים דגול מרבבה דגל מחנה ראובן. מאן חתים טביומ"י טוביינא דחכימי יחשוב לתבן ברזל לעץ רקבון אם אבן. זייניה עליה ספריה כאן והוא עד ספרא וסייפא סכינא חריפא חכם בבינה והבן. זה סיני ועוקר הרים ועשה אותם רקועי כהדוש מתבן. זרע רב זרעו בו למינהו ישליו אהלם אחד האב ואחד הבן כי"ר. ובצפייתנו צפינו להחכם השלם הרב ועצום עליון מעלה מעלת הפוסק נר"ו בריש כל מהאי"ן מושך בקשת על הרב שבות יעקב בראיתו מהנשבע שלא לאכול מצה דאמאי לא יאכל פחות מכזית ותמה עליו דכזית לקרבן אבל חצי שיעור אסור מן התורה בכל שהוא כמ"ש בי"ד סימן רל"ח בפשיטות בלי חולק עכ"ד ובאמת שיש לתמוה טובא על הרב שבות יעקב דכל רז לא אנס ליה ובקי בחדרי תורה איך יצאת זו מלפניו. ומ"ש החכם השלם הפוסק שנתבאר בש"ע סימן רל"ח בלי חולק. ודאי כונתו שאם היה חולק הא מיהא נאמר שיש ראיה לדעת החולק אמנם האי דינא פשוטה לפנים ולא רבו עליה. והדבר הקשה עליו דנעלם ממנו דהוי פלוגתא דרבוואתא כמ"ש גאון עוזנו הרב משנה למלך ריש פ"ד דשבועות שדעת הרמב"ן והיש מי שאומר שהביא הר"ן בפירוש ההלכות דפלוגתא דרבי יוחנן ור"ל אם חצי שיעור אסור מן התורה או מדרבנן היינו באיסורי תורה אבל הכא איסור הבא מעצמו הוא וכיון שלא נתכוון אלא לכזית פחות מכזית היתר גמור הוא. ולדעת הרמב"ם והר"ן שם בפירוש ההלכות אסור גם בשבועות פחות מכשעור ככל האיסורין. ומצאתי להריטב"א בחידושיו לשבועות הנדפסים מחדש דף צ"ט מהספר ע"א שהביא דברי הרמב"ן ז"ל ומכנה אותו בשם רבינו סתם בפירוש השמועה דכל שפחות מאכילה כי פריש במילתיה אכילה אין איסור חל עליו והיתר גמור הוא ע"ש ומוכח דמסכים עמו וא"כ האיכא הרמב"ן והריטב"א ויש מי שאומר שכתב הר"ן (כי הרב מש"ל לא רצה לומר דהאי יש מי שאומר הוא הרמב"ן דהר"ן אינו מביא סברת הרמב"ן בשם יש מי שאומר. וסברת הריטב"א אינו מביא הר"ן כמ"ש מהר"ם אלשקר בתשובותיו וא"כ הוא רב אחר) דסברי שהנשבע שלא לאכול דבר אחד אינו אסור אלא בכזית ופחות מכזית שריותא הוא לגביה ומאחר שכן קמה וגם נצבה ראיית הרב שבות יעקב לדעת הני רבוואתא אמאי לא אמרו בירוש' דהנשבע שלא לאכול מצה סתם יאכל פחות מכזית דהוא מותר מצג שבועתו ויש בו מצוה מיהא דמצה אלא ודאי דכל פחות מכזית ליכא מצוה. ועוד יש קצת הוכחה מדברי הר"ן בפי' ההלכות פ"ג דשבועות דדחה סברת יש מי שאומר דחצי שיעור אינו אסור בשבועות וחזר בו ממ"ש בחידושיו והכריע השתא כדעת הרמב"ם בסברא בעלמא דהכא נמי שייך טעמא דחזי לאצטרופי ואם איתא דחצי זית מצה מצוה בו אמאי לא הוכיח הפך דעת יש מי שאומר דבשבועות חצי שיעור היתרא הוא דאי הכר אמאי בנשבע שלא לאכול מצה דחייל גם על מצת מצוה אמאי לא אמרו דיאכל פחות מכזית אלא ודאי מוכח דגם בנשבע אסור בחצי שיעור ככל האיסורין, ותו היה נראה להוכיח קצת דין זה דלכאורה נראה דלא נחלקו הני רבוואתא אלא באומר שבועה שלא אוכל דבר זה דמר סבר דפחות מכזית שרי ומר סבר אסור אבל אם אמר שבועה שלא אוכל כזית מדבר זה היה נראה דכיון דהוא איסור הבא מעצמו ואיהו קפיד ופירש שלא אוכל כזית בהדיא לכ"ע שרי בפחות מכזית ואם כנים אנחנו בזה יש להוכיח דאם איתא בחצי זית מצוה איכא לישמועינן הירושלמי דאם נשבע שלא לאכול כזית מצה סתם דחייל גם אמצת מצוה מחויב הוא לאכול פחות מכזית דגם בו איכא מצוה לאוכלו אלא ודאי מדנקט מילתיה הירושלמי בנשבע שלא לאכול מצה סתם משמע דבכל גונא לא יאכל פחות מכזית דאין בו מצוה. ושוב ראיתי להרב מש"ל שם פ"ד דשבועות שנסתפק בנשבע שלא יאכלנה אי איסורא איכא בכל שהוא. או"ד במפרש אין לנו אלא מה שאומר וכפ"ז אם נשבע שלא יאכל כזית מותר בפחות מכשיעור כיון שפירש ואמר כזית. והרב ז"ל הכריע דאסור בכל שהוא והביא דברי הטור סימן רל"ח והאריך בזה ע"ש. הגם הלום ראיתי אחרי רואי להרב ש"ך סימן רל"ח ס"ק י"ב שתמה על הטור ואחריו החזיק הרב חוות יאיר סימן ט"ו דף כ"ב ע"ב ורמזו הרב מש"ל. ובכל זאת מה שהקשה החכם השלם הפוסק על הרב שבות יעקב בראיתו בציביונו ובקומתו כי האף אמנם אנן בעניותין חתרנו למצוא איזה הוכחה מענין זה הרי הוא כמבוא"ר שהרב שבות יעקב לא נגע ולא פגע בזה כלל ועלה במחשבה משום יתובי דעתיה דהרב שבות יעקב כי רב הוא וגדול שמו בינ"ן של קדושים והוא זה דודאי לא נעלם מהרב ז"ל מה שפסק בש"ע דשבועה שלא אוכל אסור בכל שהוא אך פשיטא ליה להרב דאם איכא בחצי זית מצוה אף דנשבע זה בכולל וחייל גם על מצת מצוה מ"מ אינו אלא במה שהוציא מפיו שהוא אכילה דמשמעה כזית בהא חייל עליה מטעם כולל גם על מצת מצוה אבל על פחות מכזית שאינו בכלל דבריו לא חייל על מצת מצוה ואם איתא שיש מצוה בפחות מכזית הול"ל שיאכל פחות מכזית כיון דמה שאמר בפיו שבועה שלא אוכל מצה אין משמעותו אלא כזית והתינח דמשום כולל חייל על כזית דמצת מצוה אבל בפחות מכזית אף דבעלמא אסור בחצי שיעור לגבי מצת מצוה בליל פסח לא חייל כיון שאינו במשמעות דבריו ולא נשבע על זה. זה אפשר להליץ קצת ומ"מ אף דנאמר דיש פנים לסברא זו הו"ל לפרש דבריו ולא לסתום כל כך כאלו הדבר פשוט ומבואר. וכל זה שכתבנו הוא משום יגדיל תורה דלפי האמת ליכא למשמע מהא לנ"ד כלל דמאי דכתיבנ' דלדעת הרמב"ן והריטב"א וסיעתם יש ראיה דהול"ל בירושלמי דיאכל פחות מכזית. יש לדחות דאימא דהוה פשיטא ליה לירושלמי דיאכל פחות מכזית מיהא. ולא קאי הירושלמי רק ללמדנו דחיילא שבועה על מ"ע בכולל דהוי רבותא וחידושא דדינא משום דהוי בשב ואל תעשה וכמו שביאר הר"ן סוף פסחים ודחה דברי הרז"ה דסבר דש"ס דילן פליג עלה ע"ש והירושלמי בשבועות קאי. ובהכי אדחיא לה גם מה שהראנו פנים להוכיח מהר"ן ז"ל דאמאי לא הקשה על דברי יש מי שאומר דהגם דנימא דחצי זית מצה איכא מצוה באכילתו ליכא לאותובי עלה דלישמועינן הירושלמי דיאכל פחות מכזית דהאי מ"ד כה יאמר דאה"נ והירושלמי פ"ג דשבועות קאי לענין שבועה כדאמרן. וממיל' גם מה שצדדנו דלימ' דנשבע שלא לאכול כזית מצה סתם יאכל פחות אינו הוכחה דאיכ' למידחי דהירו' כל עצמו ללמדנו דחייל שבועה בכולל על מ"ע ולא נחית להכי ואימור דהוה פשיט' ליה. והפוסקים העתיקו הירוש' כי אורחייהו. ומאי דישבנו קצת דברי הרב שבות יעקב דמייתי ראיה משום דבלשונו לא אמר שבועה אלא על כזית ולא חייל על חצי זית מצה דליל פסח אם הוא מצוה. אינו מוכרח דכיון דגם בשבועות חצי שיעור אסור מן התורה כל שהשבועה הויא בכולל וחיילא גם אמצת מצוה ממיל' חצי שיעור אסור מן התורה בכל מידי דחייל שבועה וכשהשבועה חלה מטעם כולל על מצת מצוה כמצת רשות חצי שיעור אסור מן התורה גם