חיים שאל חלק א קנח

דסומא חייב וק"ל כוותי' ומאחר דאיכא תנא דסבר תרוייהו ועל הרוב סבר דהכי סבר ר"ש א"כ הגירסא נכונה דפריך ומשני לדעת בריתא דזבחים דק"ל כוותה והיינו דפריך בפשיטות ור"ש ומשני ודו"ק היטב. סימן פז לדרישת צורבא מרבנן דחביב. ונגה לו סביב הודעתי הן כתיב כאן דמטיבותי' במתיבתא דילן תנו רבנן ה' מלכים מהרמב"ם ובהיותנו צמאים לשתות מימיו אחלי אדוני ישדר לן שופרי' אשר כתוב למר בס' פס ידא על הלכות אלו אם נא מצאתי חן ויעת"ק משם ועלי לשלם פשיטי דספרא. וגעגועים יש לי עליה דמר מדוע בושש להדפיס ס' פס ידא כי שמעתי ממעיינ"י הישוע' חשוקיה"ם כס"ף לאור באור החיי"ם ושכמ"ה תשובה חלקת חמדתי אליך תשוקתי ואור עיני גם. חלקת השד' זה תלמוד ארי עלה בחומרי מתנייתא פרה ורחל בהרת יעל קגם. ה"ה כמה"ר נר"ו. חלקת השורי"ם אמרות טהורות כן קרבו אלי שאני טועם מן במדב"ר מעדני מלך את פת בגם. חלקת מחוקק ארי דור"ש מה הי' לנו בה' מלכים להרמב"ם כי מרבי ישיב' מרבי חכמ' מלכי"ם ימלוכו שהן זיווגם. חלקת צואריו ילין עז בי אדוני מה ידעתי ולא ידעו כל הכתוב לחיי"ם אין שביע"ה באוכלים ושורי באר"ש יכתבו תני ולא ידע מה תני זאת היתה לי הן לא הובא קונט' פס ידא בדפוס כי חלק רב ממנו אנא נפשאי כתבית ליום קטנות בימות החור"ף וגם ערב רב ולעת כזאת לא יכול יוסף לברר אוכל יציב פתגם. חלקת יה"ב הנה נשאתי פניך ובפעם הזאת אנכי אשלח קונט' על הרמב"ם הלכות מלכים ועל נושאי כליו נחם נהגם. (א) הרמב"ם הלכות מלכים פ"א דין א' ודין ב' ומ"ש מרן בכ"מ. אור יקרות בלשונות דף נ"ו. (ב) דין ג' אין מעמידין מלך אלא עפ"י ב"ד של ע' זקנים וכו' מרן פ"ה דסנהדרין כתב נשאר לנו לדעת מנין שאין מעמידין מלך אלא עפ"י ב"ד הגדול. והרב שיירי כנה"ג בהגהותיו כתב שם דהסברא מחייבת כך ושוב הביא מש"ר בדין. והרב גופי הלכות בדין זה כתב דהדבר ברור ממ"ש אין דנין כ"ג אלא עפ"י ב"ד של ע"א מדכתיב הדבר הגדול דבריו של גדול וכו' עש"ב ונעלם מהם שהוא תוספתא פ"ג דסנהדרין תנא אין מעמידין לא מלך ולא כ"ג אלא בב"ד של ע"א. והתימא על מרן דבפ"ד דכלי המקדש דין י"ד במ"ש שם הר"מ אין מעמידין כ"ג אלא בב"ד של ע"א כתב שהוא תוספתא פ"ג דסנהדרין ע"ש ואיך בה' סנהדרין לא זכר שר מינה והרב פר"ח בהגהותיו שם כתב בה' סנהדרין ואני מצאתי שהוא תוספתא פ"ג דסנהדרין ונעלם ממנו שכ"כ הלח"מ שם בה' סנהדרין וכתב' נמי מרן בה' כלי המקדש וכ"כ הלח"מ בדין זה. ומ"ש רבינו ועל פי נביא. הקש' הרב לח"מ דע"פ נביא מנין לו דהתוספתא לא אמרה אלא ב"ד של ע' ואחד לבד ועוד דדומיא דכ"ג קתני לה והתם לא בעינן נביא ע"ש ואשתמיטיתי' דהוא בריתא דספרי פ' שופטים וכך היא שנויה אשר יבחר ה' אלהי"ך בו על פי נביא. ומאי דלא קתני לה בתוספתא משום דתני מלך וכ"ג בהדי ומילתא דאיתא בתרוייהו קתני מילתא דאיתא במלך לחוד לא קתני. (ג) דין ד' אין מעמידין מלך מקהל גרים וכו' ודברי מרן. יד משה בדרשותיו דף צ' ע"ג. (ד) עד שתהי' אמו מישראל. כתב מרן ומשמע לי דלרבותא נקט אמו ומכ"ש אם הי' אביו מישראל אף שאין אמו מישראל כשר וכ"כ התוס' פ' מ"ח ובהכי ניחא לי היאך מלך רחבעם דלאו אמו מישראל דהא בן נעמה העמונית הוה עכ"ל וכונת מרן באומרו אם הי' אביו מישראל וכו' נרא' דהיינו אם אמו גיורת וכן הכריח הרב כנה"ג ופירש כן דברי מרן בח"מ סימן ז' הגהת ב"י אות א' עש"ב וכן ראיתי להר"ן בחידושיו לסנהדרין סוף פ' אחד דיני ממונות שכ' דבן גיורת ואביו מישראל פשיטא דכשר למלכות דהא אבשלום הי' בן מעכה בת תלמי מלך גשור ולא היו פוסלין אותו למלכות מפני כך וכו' עש"ב וק"ק דטפי הו"ל להוכיח מרחבעם שמלך וממנו נשתלשל מלכות בית דוד כמו שהוכיח מרן. והנה התוספות בסוט' דף מ"א ע"ב כתבו בשם ר"י דלא סגי אמו מישראל כי אם לשאר שררות אבל מלך חזר ושנה מקרב אחיך דקפיד קרא גבי מלך עד שיהא ממש מקרב ממוצע מאביו ואמו מישראל עכ"ל ומהרח"א בס' מקראי קדש בנימוקיו פ"ב דסנהדרין דף קל"ה ע"ב הקשה על דברי התוס' דהא אמרו בתוספתא דכשר למלכות מהמשיאין לכהונ' ובחד מינייהו סגי ע"ש ויותר יקשה דבפסקי התוספות שם פ' אלו נאמרים כתוב אין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונ' ע"ש והוא נגד מה שהסכימו בתוס' דאמו מישראל לא סגי למלכות אף דמשיאין לכהונ' כמבורר פ' עשרה יוחסין. וראיתי בליקוטי מהר"ר בצלאל כ"י שם בסוט' שהביא פירש"י דאגריפס היתה אמו מישראל וכ' וז"ל ומ"מ קאמר בגמרא דחנופ' היתה שלא הי' ראוי למלכות כמו שאמרו בתוספתא דאין מעמידין מלך אלא מן המשיאין לכהונ' תוספות חיצוניות עכ"ל ולפום ריהטא יש להבין דאיך כתבו דאמו מישראל אינו ראוי למלכות דאמרו בתוספתא דבעי' משיאין לכהונ' והלא אמו מישראל בתו כשרה לכהונ'. אמנם דבריהם פשוטים דסברי דגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד פגום וקיימי עמ"ש רש"י דעבד הוה וכיון שהוא עבד עבד הבא על בת ישראל הוא פגום לכהונ' וכן דעת רוב הפוס' כמ"ש מהרש"ל בתשו' בסימן טו"ב ועמ"ש בה' סנהדרין פ"ב וכפ"ז נמצא דכי אמרי' דאמו מישראל משיאין לכהונ' היינו שאביו גר או משוחרר וכמו שכ' הרמב"ן בחידושי יבמות פ' החולץ דף מ"ה וזה כונת התוס' שם בפ' החולץ דף מ"ה ע"ב ע"ש וכ"כ הר"ן שם בחידושיו סוף פ' אחד דיני ממונות. ועל דרך זה צריך לפרש מ"ש בתוס' רי"ד בקידושין דף ע"ו ע"ב וז"ל אבל המורה פירש פמ"ח גר דן את חבירו ד"נ וכו' נראה דהא אין דנים ד"נ אלא בסנהדרין של כ"ג וגר פסול לישב בסנהדרין לא מיבעיא גר גרידא אלא אפילו אמו מישראל דבעי' אתך ובעי' כשרים המשיאין לכהונה והיאך יתכן שידון גר את חבירו ד"נ וכו' ע"ש וכבר כתבנו דאמו מישראל מן המשיאין לכהונה והיאך יתכן שידון גר את חבירו ד"נ וכו' ע"ש אבל רבינו ישעיה. איירי בגר בן גוי הבא על ישראלית וכדמשמע. פשט דברי רבא ביבמות דף ק"ד גר דן את חבירו דאיירי בגר שנתגייר הוא עצמו ואהא קאמר ואם היתה אמו מישראל דן אפילו ישראל ובהא הוקשה לו לרבינו ישעיה דבגר שנתגייר הוא עצמו אפילו אמו מישראל דהיינו כגון שאביו גוי בא על ישראלית אינו כשר לסנהדרין דהוא פגום לכהונה ובד"נ בעינן כשרים המשיאין לכהונה. אמנם ראיתי להתוס' שם ביבמות דף ק"ב ע"א שכתבו לענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל פירוש באמו לא סגי עד שיהא גם אביו מישראל אבל באביו לחוד סגי דהא אפילו לענין יחס כהונה סגי באביו מישראל כדאמרי' בעשרה יוחסין עכ"ל והם דברי התוס' שרמז מרן בדין זה וכ"כ בס' אגודה שם. וכבר כתבנו שהכריח הרב כנה"ג דמ"ש התוס' ומרן דבאביו לחוד סגי היינו באביו ישראל שנשא גיורת והוא בן ישראל וגיורת אז סגי דאלו ישראל הבא על הגוייה הוא קרוי בנה והוא גוי גמור וכן הוכיח ממ"ש מרן בא"ה בב"י סימן קס"ט דעמ"ש הטור ובס' המצות הכשיר אמו מגרים רק שיהא אביו מישראל כתב מרן שכ"כ התוס' משום דאפילו לענין יחס כהונה סגי באביו מישראל ע"ש והשתא כיון שהתוס' איירו בישראל שנשא גיורת והיינו אביו מישראל דקאמרי קשה דא"כ מאי עדיפותא איכא באביו מישראל טפי מאמו מישראל הרי גם גר שנשא ישראלית שוה לישראל שנשא גיורת דבשניהם בתם כשרה לכהונה כדתנן פ' עשרה יוחסין וא"כ מאי אולמיה דאביו מאמו הא כיון דאיירינן בנשא גיורת ה"ה גר שנשא ישראלית ומאי קאמרי דאפילו לענין יחס כהונה סגי באביו הרי גם באמו כי האי גוונא שנשאת לגר מן המשיאין לכהונה ואם נאמר דס"ל דמ"ש שם רבא ואם היתה אמו מישראל אגר שנתגייר קאי ור"ל דאביו גוי ומ"ה לא סגי לחליצה ולא לד"נ דכיון דאביו גוי פגום לכהונה וכמ"ש לדעת תוספות רי"ד אכתי קשיא דלא ה"ל להתוס' למתלי באביו דסגי דכיון דאביו דסגי היינו בנשא גיורת ה"ה אמו דנשאת לגר תרוייהו ממשיאין לכהונה ולפלגו הש"ס והתוס' באמו מישראל עצמו דהיכא שאביו גוי לא מהני לחליצה ואם אביו גר או אביו ישראל ואמו גיורת תרוייהו מן המשיאין לכהונה וכשרים לחליצה וכן קשה על מרן שרמז דבריהם בדין זה ופ"ב דסנהדרין ובבית יוסף בא"ה וח"מ סי' ז' ולא העיר בזה דכמו דאביו ישראל ואמו גיורת מן המשיאין לכהונה ה"ה אמו מישראל ואביו גר כדתנן בעשרה יוחסין. וכבר הי' אפשר לישב עפ"ז גירסת הספרים בסמ"ק ובכלבו שכתוב בהם דאמו מישראל סגי לחליצ' וכ' מרן בב"י א"ה שם בסי' קס"ט דהוא ט"ס וצ"ל אביו והרב ב"ח האריך לישב גירסת הספרים ע"ש ולפי דרכנו אפשר דכונת הסמ"ק והכלבו כשאמו מישראל ואביו גר דבהא שוה לאביו מישראל ואמו גיורת דתרוייהו מן המשיאין לכהונה וס"ל דהא דאמרי' ולענין חליצ' עד שיהא אביו ואמו מישראל היינו כלפי מאי דקאמ' ואם הית' אמו מישראל דן אפי' ישראל דהכונה אפילו אביו גוי לאמו מישראל לז"א דלחליצ' מיתורא דקרא בעינן אביו ואמו מישראל לאפוקי אביו גוי ואמו מישראל דסמיך ליה אבל לעולם דא' מהם ישראל ו' גר מהני דתרווייהו משיאין לכהונ' ולכך כתבו דאמו מישראל סגי לחליצ' כלו' וכשאביו גר. אבל דעת התוס' קשה דמאי רבותא דאביו מישראל וכן קשה על הרב באר שבע בתו' פ' אלו נאמרין דף מ"א והדריש' וב"ח א"ה סי' קס"ט דהביא' דבריהם ולא העירו על זה. ורוא' אנכי למהרש"ל בים של שלמה פ' מצות חליצ' סי' ד' שכתב וז"ל היכא דאביו מישראל סגי בלא אמו דהא ישראל ממש הוא לענין יוחסין כדאיתא פ' בתרא דקידו' וכו' ומ"ש הרי"ף עד שיהא ישראל מכל צד לאפוקי אמו דלא תימא מאי פסול' היכא דאמו מישראל הא בהו כשרה לכהונ' דקי"ל כראב"י מ"ה כתב עד שיהא מכל צד ואפי' לענין יחס כהונ' סגי בהכי וכו' ע"ש ומדבריו נרא' דתרי מילי נינהו בתו כשר' לכהונ' ויחס כהונ' ולפום ריהטא לא הבנתי דברי קדשו. ומוצא אני אחר החיפוש שכבר הוקש' דבר זה להרב שבות יעקב ח"א סי' קכ"ח אך לא בסגנון דכתיבנא בעניותין וגם ראיתי את הלחץ זה הדחק אשר נדחק לישב דבריהם דמייתו ראי' מר' יהוד' דסב' בקידושין דף ע"ח עד דאיכא כל זרע ישראל ואפ"ה בת גיורת מישראל כשר' דנקרא כלו מישראל וה"ה בחליצ' דבעינן כלו מישראל ע"ש והענין נכון אך הוא דוחק בדברי התוס' וגם העיקר חסר. והרב באר שבע הקש' בתוספותיו שם פ' אלו נאמרין למש"ש התוס' דמלך בעי מאביו ואמו מישראל מרחבעם וניחא ליה דכונת התוס' לאפוקי אמו מישראל לחוד אבל באביו סגי כמ"ש פ' מצות חליצה עש"ב ובס' בית הלל י"ד סי' רס"ט כתב שהרב ב"ש הקשה מרחבעם והניח