חיים שאל חלק א קנז

התם אונס הוה דלמפרע גדולה היתה ובעינן לטעם דהיתה אנוסה ומ"ה לא אסרוה. ומ"ש עוד הרב יעב"ץ דתקשי דלא גרע מנטען ואצטריך לשנויי כדרש"בן וא"כ ליכא למשמע מינה. אינו מחוור דאכתי מדמשני אונס הוה לפירוש אונס ממש תפשוט דקטנה יש לה רצון. ושינויא אחריתי כדרשב"ן לא פליג עלה אלא אצטריך משום נטען והוא ז"ל כתב דבין אי אונס ממש בין משום קטנות ליכא למשמע. ותו כי אמרי' דאנוסה הות ושריא לבעלה בהא מותרת לבועל מדאוריתא ולא קשיא מדין נטען דהא לאסור בנטען בכי האי גוונא הוא מדרבנן. ולא מיבעיא היכא דלא נודע ולא הוה קלא דלא נאסרה על הבועל מדין נטען דאנוסה היא ושריא לבעלה ולא הוה קלא כאשר יסתכל המסתכל מדברי הפוסקים באה"ע סימן י"א. אלא הגם דהוה קלא הוא מדרבנן ומאי קושיא בבת שבע אימור דאכתי לא גזור רבנן בנטען: סימן פו על לשון הרא"ש בה' ציצית בענין בעלת חמש. דדשו ביה רבים ועשוי אדם למשמש. שאלת ממני אוהב וריע על דברתי מלכי צדק נפק דק על מה שישבתי דברי הרא"ש על הברכי"ם א"ח סי' יו"ד עד ע"ט בא דברו כי הקושיא חזקה בדברי הרא"ש ועינו ראה מה שטרחתי לישבו וסוף דבר הקול נשמע דהוה קים ליה לתלמודא דפליגי תנאי בבעלת חמש. ומאחר שכן למה כל הטורח הזה הלא זה הדבר לבד יספיק לומר דקים ליה לתלמודא דפליגי עכ"ד. תשובה האח האח ראתה עינינו הא דקשיא ליה למר עמ"ש אנכי איש צעי"ר בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סי' יו"ד משום יתובי דעתא דעת עליון הוא הרא"ש ככתוב בדברי קדשך הן לא צדקת אענך דלא זו הדרך לישב קושית הרב ברכת הזבח לומר דקים ליה לתלמודא דפליגי כי יש להקשות על הרא"ש דמאן שם ליה ליכנס בפרצה דחוקה לפרש לשון הספרי אגב דוחקא ולומר קים ליה וכו'. הכא טוב לפרש לשון ספרי לפטורא כי היכי דמפרש הש"ס לבריתא דמייתי פ"ב דזבחים ונימא כסברת רבינו שמחה וס' יראים דכן הלכה לפטור מכל וכל לבעלת חמש דסמיכן חדא בריתא דמחייבת להטיל בד' כנפותיה המרוחקות מקמי תרתי שהם בריתא דזבחים וספרי. זאת היתה ליה להכריח פירוש הרא"ש בספרי מכח שמעתא דמנחות דף. מ"ג דהש"ס קאמר דר"ש מחייב בעלת ה' והשתא קשיא מסתם ספרי דהוי כ"ש דפוטר ומוכרח לומר כפירוש הרא"ם. והן עתה כי הרא"ש זכאי באמירתו דפירושו מוכרח. עתה שבנו לש"ס דכיון דהש"ס מפרש לספרי כהרא"ש מה היה לו לש"ס לאשויי פלוגתא פרק ב' דזבחים. ולזה מוכרח לומר דקים ליה דאיכא פלוגתא וכל זה פשוט. ומאי דאמר מר דקושית הרב ברכת הזבח חזקה. מי לא ידע והלא אני הדל נזהרתי וכתבתי ואפשר לישב בדוחק וחתימה לחיי"ם מעין פתיחה כתבתי זה נ"ל לישב קצת. וביותר יקשה טובא למ"ש התוס' במנחות דפליגי תרי תנאי אליבא דר"ש וכפי דברי הרא"ש נימא דליכא פלוגתא כלל ולא נצטרך לדחוק לומר דתרי תנאי פליגי אליבא דר' שמעון. ואם נפשך לומר על הא שהקשתי בסוגית מנחות דנימא דר"ש פוטר בעלת ה' כפשט הספרי. דאיברא דקי"ל סתם ספרי ר"ש הרי זהו על דרך סתם משנה ר"ע סתם ספר' רבי יהורה וזמנין טובא משכחת מתניתין דלא כר"מ וספרא דלא כר"י וגם זו כאחד מהם ונפל יסוד תירוצי. לא מחכמה שאלת על זה דאיברא הכי הוי קושטא דמילתא דזמנין דסתם משנה דלא כר"מ וסתם ספרא דלא כר' יהודה אמנם ה"ד היכא דידעינן שסברתם מבוררת נגד סתם אז בהכרח לומר דסתם זה יצא מן הכלל. אבל כשלא ידענו סברתם מה היא אז אית לן למימר דהסתם הוי ככללין והכא דדעת ר"ש לא נתברר לנו מה הוא מסתמא אמרינן דסתם ספרי ר"ש ואדרבא לפעמים מקשה התלמוד והא סתם משנה ר"מ וכיוצא וכ"ש דליכא להקשות על ר"ש כשהוא נגד סתם ספרי ומאי פריך פ' התכלת ור"ש מהיכא יליף דבעלת ה' חייבת הלא הוא סבר דפטורה כסתם ספרי. ועלה על לב לישב קושית הרב ברכת הזבח בסגנון אחר דמדפריך פ' התכלת ורבי שמעון מהיכא יליף דבעלת ה' חייבת שמעינן דכן הלכה לחיוב דאא"ב דכן הלכה מהדר לאוקומי דר"ש סבר כהלכה ואמטו להכי פריך דלדידיה דאשר תכסה בה אצטריך לחייב סומא מהיכא יליף לחיוב בעלת ה' דכך יפה לנו לומר דר"ש סבר כהלכ'. אא"א כרבינו שמחה והרא"ם בספר יריאים דההלכה הוא דפטורה בעלת ה' לגמרי מאי פריך ור"ש מהיכא יליף דחייבא הלא אנן נקיטינן דפטורה וטוב וישר לאוקומי ר"ש כהלכה. אלא ודאי מדחזינן דפריך ור"ש מהיכא יליף דחייבת משמע דהכי הלכתא והשתא קשה מבריתא דספרי דפשטה כבריתא דזבחים וא"כ נימא סמי חדא מקמי תרתי כדעת רבינו שמח' והרא"ם ופטורה ומהיכא גמר הש"ס דהלכה היא דחייבת ומשו"ה אצטריך הרא"ש לפרש בריתא דספרי דחייבת וא"כ אית לן תרתי בריתא לחיובא וכפ"ז כן הלכה דסמי חדא בריתא דפ"ב דזבחים דפוטרת מקמי תרתי ברייתי דמחייבי. ועוד אני אומר בעניותי לישב קושית הרב ברכת הזבח והוא דיש הפרש בין בריתא דספרי לבריתא דמייתי בזבחים דף י"ח לפטור לגמרי לבעלת ה' דבספרי שנינו על כנפי בגדיהם שומע אני אף בעלת ג' ובעלי ה' ובעלי ו' ובעלי ז' ובעלי ח' במשמע ת"ל ד' כנפות יצאו בעלי ג' ובעלי ה' ובעלי ו' ובעלי ז' ובעלי ח' ופירש הרא"ש בהאי לישנא דאתינן עליה וז"ל אי לא כתיב אלא על כנפי בגדיהם ה"א דבכל כנפים שיש לבגד אמרה תורה לעשות ציצית הן מעט הן הרבה ת"ל על ארבע כנפות ונתמעטו מעט והרבה ובעלת ג' פסול וכו' ונתמעטו בעלת ה' ויותר שאין להטיל בכל הכנפים אלא בד' מהם עכ"ל. ואפשר לומר דדוקא לבריתא דספרי דפתחה בקרא דעל כנפי בגדיהם יש לפרש פירוש הרא"ש ואתי שפיר דהבריתא הקדימה לומר דמקרא דעל כנפי בגדיהם שומע אני דיעשו בכל כנפים שיש לבגד ועל זה קאמר ת"ל על ארבע וכו' והשתא דהס"ד היה לעשות בכל כנפים כי אתא קרא דעל ארבע אין לפרש מן הקצה אל הקצה ולומר דעל ארבע פטר בעלת ה' מכל וכל דהוו הסברות הפוכות לגמרי. ועוד דאמרינן בעלמא תפסת מועט תפסת. ומשו"ה שפיר כ' הרא"ש דפירוש הספרי אינו לפטור לגמרי בעלת ה' והוא פירוש נאה ומתקבל כל קבל דמעל כנפי בגדיהם הוה שמעינן להטיל ציצית בכל כנף אפילו ח'. א"כ כי אתא על ארבע אין בכחנו ללמוד אלא שלא להטיל ציציות יתר מד' ובעלת ה' או יותר יטיל בד' מהן. ולכן האריך הרא"ש לפרש הספרי כלו ומעתה הבריתא דזבחים דלא קתני אלא בעלת ד' ולא בעלת ה' נראין הדברים שהוא לפטור לגמרי דאם כונת התנא להטיל בד' כנפות לבעלת ה' הי"ל להקדים קרא דעל כנפי בגדיהם כבריתא דספרי. אלא ודאי שהוא לפיטורא לגמרי והיינו דאוקמא בש"ס בזבחים בפלוגתא דהכי מוכחא ומכרעא אותה הבריתא דקתני על ארבע ולא שלש ארבע ולא חמש וסתמותה וקיצורה זאת אומר' דפטרה לגמרי. וארחיב הדברים בסגנון אחר דבשלמא בריתא דספרי נכון לפרש כפי' הרא"ש דבבריתא גופה לכי תידוק אית בה חיובא ופיטורא לבעלת ה' דכיון דעל כנפי בגדיהם משמע להטיל לכל כנפיה כי אתא מיעוטא דארבע לא מעיט אלא היתר על ד'. וא"כ מהבריתא גופה מוכח מיעוטא דלא יעשה בכל ה'. אבל עושה בד'. אבל בבריתא דמייתי הש"ס ליכא אלא מיעוטא לחוד והפשט הוא למעט לכל ה' כנפים ולא יש רמז לחייב בעלת ה' בד' כנפותיה המרוחקות ומשו"ה סבר הש"ס דהוא פלוגתא דתנאי ובריתא זו פוטרת לבעלת ה' מכל וכל. ולפום מאי דאמרן נבא להבין דברי התוס' במנחות דף מ"ג ע"ב בסוגיין שכתבו וז"ל ור"ש מאבר ור"ת לא גריס ליה דא"כ כלהו מרבו בעלת ה' ופ"ב דזבחים תניא ארבע ולא שלש ארבע ולא חמש ומוקי לה כר' שמעון מיהו על כרחין נ"ל דתלת תנאי הוו ואליבא דרבי שמעון פליגי התם דהא קי"ל הלכה כר"ש בכסות לילה וכו' וקי"ל נמי דבעלת ה' חייבת וכו' ואנן כמאן אלא על כרחין גירסא נכונה היא והא דפ' בית שמאי לא דריש ר' שמעון אשר היינו לההיא דרשא וכה"ג טובא עכ"ל והנה איכא למידק דר"ת דמחק הגירסא מכח שמעתא דזבחים אמאי לא אמר מר דיש להכריח דל"ג לה בשמעתין מכח הספרי נמי דסתם ספרי ר"ש ופטר בעלת ה' והא עדיפא דהוא ר"ש גופיה ואיך בש"ס הכא אמר דר"ש מאשר יליף לה הלכך ל"ג לה והא עדיפא לכאורה ממה שהכריח משמעתא דזבחים. ויותר יקשה להתוס' שמקיימים גירסתנו שהוא הפך הספרי והיינו מאי דהוינן בה בספרי הקטן ברכי יוסף לישב להרא"ש. אמנם אפשר דר"ת גם הוא סובר דאין ראיה מהספרי שיש לפרש בספרי ב' פירושים א' כפשוטו והשני גם הוא פירוש מרווח לפרש כפירוש הרא"ש ולהכי לא גמר מיניה. וזה דעת התו' שלא הזכירוהו. ולפי העלות מה שאמרנו רווחא טובא הא דאשכחן פ' בית שמאי דר"ש אשר לא דריש ובשמעתין קאמר דדריש דהכא אית לן על כנפי בגדיהם דמשמע להטיל בכל הכנפים ואתא על ארבע למעט כנף ה' וכיוצא ובכי הא דריש אשר דהוא גילוי מילתא בעלמא משום דעל כנפי בגדיהם לחוד אינו מספיק דאימא דאתא ארבע ומעיט לגמרי ואתא אשר לגלות אך בעלמא לא דריש אשר. והכא באמצעות על כנפי בגדיהם ואשר למדנו דעל ארבע לא מעיט אלא הכנף היתר על ד' ואנו מקיימין כלהו קראי. ויותר ממה שקריתי לפניכם צדדתי כמה צדדין ועת לקצר וק"ל. רק זה אומר דמ"ש התוספות בדיבור הנז' ואנן כמאן ק"ק דהא שם בסוגיא בזבחים דף י"ח איכא בריתא דמרב' בעלת ה' לחיוב מאשר תכס' בה וקאמר התם בש"ס דחיוב סומא נפקא לי' מאשר וא"כ אנן ק"ל כההוא תנא דזבחים ומאי קאמרי התוספות אנן כמאן דהלא גם ר"ת אזיל ומוד' בזה כי הוא מפורש בסוגיא אלא דקשיא לי' דבפ' התכלת משמע דרבי שמעון פשיטא לן דסובר בעלת ה' חייבת לפי גירסתנו והא אשכחן מאן דסבר כר"ש ואית לי' דפטור'. דהגם דאידך בריתא מחייבת וקאמר התם דסובר כר"ש דסומא חייב. מ"מ ק"ל דהש"ס לפי גירסתנו פריך ור"ש ומשני דנפקא לי' חיוב בעלת ה' מאשר ומאי פריך כאלו הדבר מוסכם דבעלת ה' גם לר"ש חייבת ומשו"ה מחק בסוגית התכלת הא דאמרי' ור"ש מאשר נפקא והתוספות השיבו תשו' נצחת דכיון דאיכא תנא דאית לי' תרוייהו ומוכח דלדידי' גם ר"ש סבר הכי ואנן ק"ל הכי א"כ לדידן ר"ש אית לי' תרוייהו כההוא תנא דק"ל כוותי' ואמטו להכי פריך על ר"ש ומשני. אמנם התוספות דקאמרי ואנן כמאן צריך ישוב ואפשר לומר דהתוס' אתו לאפוקי דלא נימא דר"ת דמחק הגירסא בסוגית התכלת גם הוא ימחקנ' בסוגית זבחים וא"כ מאן דמחייב בעלת ה' אפשר דפליג אר"ש בסומא ומשו"ה כתבו התוס' דאנן ק"ל כתרוייהו ואנן כמאן אלא מוכרח דאנן ס"ל דמאן דמחייב בעלת ה' התם בזבחים סובר