חיים שאל חלק א קנו

והוא ז"ל שסיים אלא דפטו' לעלות משמע דכונת' דפטו' לעלות אף לפסח וא"כ הי"ל להניח דברי התוס' כפשטן ועל זה ק"ל להרב מש"ל דמנ"ל דפטור לעלות לק"פ דילמא דוקא בעצרת וחג מפטר מראי' אבל בפסח חייב מטעם ק"פ ועל זה לא תירץ כלום. ומ"ש דמה שתירצו דנציבין ח"ל כונתם דאין לו קרקע וכו' לא משמע הכי מדברי התוס'. גם בפסקי התוס' כתוב וז"ל אין לו קרקע או זקן או בח"ל פטור מראיה עכ"ל הרי דנקטי תרוייהו אין לו קרקע וח"ל ומדברי פסקי תוס' משמע דכי אשכחן פיטורא בראי' ממילא דפטור מפסח ומשו"ה לא הוזכר בפסקי התוס' פסח. וכן ראיתי להרב אור חדש שיטת פסחים דמסיק הכי בכונת התוס'. ושם ובס' שאלת יעבץ סימן קכ"ז ובס' בני יהוד' דף כ"ו וכ"ז האריכו מאד ואיני מופנ' לעיין בדבריהם אבל אגב ריהטא ראיתי שהרב שאלת יעבץ והרב אור חדש הזכירו דה"ט דבן דורתאי שפירש וישב בדרום כדי שלא להתחייב בק"פ כמ"ש בפסחים דף עיין. ושמעתי מי שדח' דאין להביא ראיה מזה כמ"ש רב אשי אטו טעמא דפרושים וכ' בס' סדר הדורות ונרא' שהי' צדוקי עיין שם. ואני או' דהרב סדר הדורות עמו הסליח' דאף על גב דלא טוב עשה להבדל מהחכמים לא בשביל זה נתנה רשות לו' ח"ו דצדוקי הי' ושרי ליה מריה. והראי' היא מהש"ס דשאל מ"מ דבן דורתאי בשם רב ואע"ג דרב אשי אמר עלה ואנן טעמא דפרושים וכו' מ"מ לרב דשאל והשיב בטעמו אמאי לא שאל מאי אהניא ליה שהפליג למקום רחוק שלא יתחייב בק"פ והלא זה אין מועיל לו להרחיק נדוד וחייב להשתדל באופן שיוכל לעשות הפסח אלמא דבהא סבר רב והש"ס דכיוון לדין דפטור מפסח. והרב אור חדש הביא ראיה ממתני' דסוף חלה יוסף הכהן העל' בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים והוכיח מפירוש רע"ם דבני ח"ל פטורים מפסח וחייבים בראי' ע"ש ואנכי לא ידעתי מהיכא פשיטא ליה דיוסף הכהן הי' בח"ל ודילמא הי' דר בא"י וכל הקפידא היא דאין חייבים בפסח שני ולא יקבע הדבר חובה ואפילו דר בא"י וזה ברור ועמ"ש הרב שדה יהושע בשם הרב מהרש"ס ודוק ועיין מאי דכתיבנא בעניותין בספרי הקטן שער יוסף דף י"ד ע"ג ובקונט' אחורי תרעא שהם הגהות על ספרי הנז' בס"ד. סימן פה לדעת באר"ש נתנ' יבול'. אי קטנה יש לה רצון או לא. כתב הרמב"ם ה' איסורי ביאה פ"ג דין ב' הבא על הקטנ' וכו' ונאסר' על בעל' וכו'. והה"מ הזכיר הירושלמי פ"ק דסוט' דקאמר קטנ' אין לה רצון להאסר על בעל'. וכן הוא עוד בירושלמי פ"ב דסוט' והזכירם מרן בכסף משנה פ"ב דסוטה ע"ש. והה"מ אחר שזכר הירושלמי כתב ומעת' אנו צריכים ראיה גמור' לדברי רבינו דהגם דסוגיית פ"ד אחין יש לדחות מ"מ כיון דבירושלמי אתמר בהדיא צריכא רבה ללמוד מתלמודין איפכא. ומרן פ"ב דסוט' כתב דהראיה שהביא הרב המגיד מסוגית פתח פתוח ראיה טובה היא ואינו מובן דפתח פתוח לדחות' כמ"ש התוס' והביאו הה"מ דשם אונס חד הוא. וכבר הה"מ דייק בלישני וכ' צריכין אנו ראיה גמור' לדברי רבינו גמור' דייקא. וכבר תמהו הרב פר"ח והרב מש"ל פי"א דאשות דין ח' מסוגית פ' הבע"י דף ס"א דמוכח דאינה נאסרת על בעל והאחרונים האריכו למענית"ם הלא בספרתם ואני בעניי רחש לבי להביא ראיה לדעת הרמב"ם ממאי דאמרינן פ' בן סורר דף ס"ט דבת שבע ילדה לשלמ' בת שבע שנים או שמנה וא"כ לכ"ע בת שבע היתה קטנ'. ופ"ק דכתובות בסוגית פתח פתוח הנז' אמרו ופתח פתוח כשני עדים דמי וכי תימא מעש' שהי' מפני מה לא אסרוה התם אונס הוה ואבע"א כי הא דאמר רשב"נ אר"י כל היוצא למלחמת בית דוד וכו' ומוכח דאי לאו דנאנס או כל היוצא וכו' הוה אסורא ואמאי והא קטנ' הוות ופתוי קטנ' אף לרצונה חשיב אונס אלא ודאי דאם הי' ברצונ' או לא הי' גט נאסר על אוריה ואסור' לדהע"ה. והשתא מאחר דמהך סוגיא מוכח כדעת הרמב"ם שערי דחיות לא ננעלו לאינך סוגיי. דההיא דפ' הבא על יבמתו יש לדחות דההיא דברי ר' אליעזר היא דאמר כהן הדיוט לא ישא את הקטנ' ואוקמא רבא שמא תתפת' ובישראל שריא דפתוי קטנ' אונס הוא וכי היכי דבכהן לא ישא קטנה פליגי רבנן דלא חיישינן וכמ"ש שם הא ר"א ולא רבנן ה"ה דמאי דמשמע מינה דלישראל שריא כשנתפתית פליגי רבנן וסברי דאסורא וההיא דפ' ד' אחין דף ל"ג יש לדחות' בדרך אחר כי קרוב הוא למ"ש הה"מ דכיון דודאי איכא מאן דאמר דקטנ' אין לה רצון ליאסר על בעל' כמ"ש בירושלמי היינו דדחי התם ואמר הא ל"ק פתוי קטנ' אונס הוא ובישראל שרי כלומר דלאו ראיה הא דאמרת ה"נ מסתברא דאנא אמינא לך דמתני' סבר' כמ"ד דאין לה רצון ליאסר על בעל. ולכי תדוק יש קצת מקום לדקדק ממאן דקאמר ה"נ מסתברא דקתני סיפא אם היו קטנות ובמזיד מי שרי ומוכח דאיהו סבר דקטנ' ברצונ' נאסרת על בע'. וממאי דהדוח' לאו מרתח קרתח עליה ותמ"ה תמ"ה יקרא דפתוי קטנ' אונס אלא היו דבריו בדרך דחיה שמעי דהך לאו מילתא פסיקתא דקטנ' ברצון לא מתסרא וראיתי לראב"ן דף קכ"א ע"ב שכ' וז"ל תניא ר' אליעזר אומר כהן הדיוט לא ישא את הקטנ' דחיישי' שמא תתפת' עליו אבל ישראל נושא דפתוי קטנ' אונס הוא ואונס בישראל שרי עכ"ל ויש להרגיש דנהי דסבר דפתוי קטנה שריא לבעל' וכדעת התוס' בכתובות דף ט' ודף מ' ונדה ריש דף מ"ה וכן דעת הרשב"א ותלמידי רבינו יונה כמ"ש בחי' כתובות דף ט' הביאם בשיטה מקובצת וכ"כ הריטב"א בחידושיו שם וכ"כ הרשב"א בתשו' סימן יו"ד והראב"ד וסיעתם אבל הול"ל דכהן הדיוט יכול לישא את הקטנ' ולא חיישי' שמא תתפת' דהא רבנן פליגי על ר' אליעזר כמ"ש הש"ס התם ואמאי הביא סברת ר' אליעזר ושתיק דמוכח דהכי הלכתא ובמקום אחר כתבתי בעניותי בזה ושם ביארתי דהראב"ד מתרץ לה להא דבת שבע שפיר לדעתו ע"ש. ועתה אמת אגיד כי זה למעל' מעשרים שנה שכתבתי זה ואחר זמן רב דרך מקר' פגעתי את ש"ש מידי עוברי בס' אמונת חכמים להרב מהר"ר אביעד שר שלום בזילא זלה"ה וראיתי לו ז"ל בדף מ"א ע"א שהביא ראיה הנז' מבת שבע לדעת הרמב"ם דמוכח משמעתא דפ"פ הנזכר דאלו ב"ש היתה ברצון ולא היתה מגורשת נאסנה והרי היתה קטנה והוסיף הרב הנזכר וכ' ואין נראה לומר דכי קאמר תלמודא התם אונס הוה ר"ל משום דקטנה הוא אלא כפשטה דאלת"ה מאי אבע"א דקאמר דפירושו אפילו תימא גדולה הות והרי קראי מוכחי דקטנה הות עכ"ל. ובהגלות נגלות דבריו הללו אמרתי אשור"ה נא ואראה בס' חדש זה שמו מטפחת ספרים להגאון מהר"ר יעבץ אשר שם שרטט וכ' על כל ספר אמונת חכמים הנז' לראות מה ידבר בזה בקשתיו ולו מצאתיו שכ' דף ל"ה ע"ב אות ס"ח על לשונו שהעתקתי וז"ל מ"ש בישוב דר"מ דקטנה מזנה ברצון נאסר' וכו' ואין לומר וכו' דא"כ מאי אבע"א וכו' ולא היל"ל בלשון זה אלא דעדיפא הול"ל דבאמת התם אונס הוה פירושו משום דפתוי קטנה הואי מ"מ תסייעיה להר"מ דמשו"ה מסיק תלמוד' אב"א דהדר ביה משנויא קמא משום דס"ל לקושטא דפתוי קטנה לאו אונס וכו' כך יש לישב דברי הר"מ בדוחק ובאמת הכא בגמרא אינו אלא דיחוי דאפילו את"ל לאו אונס הוא איכא לשנויי בגוונא אחרינא איברא לקושטא דמילתא סתמא דתלמודא פשיטא ליה דפתוי קטנ' אונס הוא וכן על כרחך ההיא דפ"ק דכתובות לא מוכחא מידי דבין אי תימא דפירושו דאונס דהתם משום קטן או אונס ממש תקשי לך בין הכי או הכי מ"מ תאסר עליו דלא גרע מנטען דפשיטא ב"ד אוסרין אותה דמדאוריתא שריא א"ה אכתי קשיא מפני מה לא אסרוה אלא משו"ה הדר ביה מאידך שינוי' ואצטריך לשנויי כדרש דסליק שפיר טפי משו"ה מההיא ליכא למשמע עכ"ל ולי ההדיוט לא מסתבר לפרש מאי דקאמר התם אונס הוה משום דקטנה הות כאשר צדד הרב אביעד הנזכר והרב יעבץ כתב עלה הנפק וניחא ליה לפרושי הכא לקושטא דמילתא כאשר הנך רואה. והטעם משום דמילתא כדנא אינה פשוטה וצריך למודע"י חדא לאשמועינן דקטנ' אין לה רצון ורצונה חשיב כאונס. וזאת שנית להוכיח מקראי דבת שבע קטנה הות ובדבר זה הצריך ביאור רחב בשתי הקדמות אינו נכון לפרש דהש"ס יסתום כל כך ויאמר התם אונס הוה וכונתו דב"ש היתה קטנה ורצון קטנה אונס הוא ונראין הדברים דמאי קאמר בפשיטות התם אונס הוה היינו שהיתה אנוסה בת שבע מהמלך. וכן נראה דתרגמוה רבוואת' קמאי דמאי דקאמר אונס הוה היינו כפשטו שהית' אנוסה בדבר המלך כאשר תראה מדברי קצת ראשונים הובאו בשיט' מקובצת ומריהטא דלישניהו משמע דמפרשי כפשט אונס הוה. איברא דלפום ריהטא היה נראה להוכיח מהסוגיא עצמה הכי שהרי אר"א אין האשה נאסרת אלא על עסקי קנוי וסתירה וכמעשה שהי' ותסברא מעשה שהיה בקנוי וסתירה הוה ועוד מי אסרוה הא ל"ק ה"ק אין האשה נאסרת אלא על עסקי קנוי וסתירה ממעשה שהיה דלא הוה ביה קנוי וסתירה ולא איתסרא וכי אוקימנא בתר הכי דברי ר"א דה"ק אין האשה נאסרת בעד א' אלא בקנוי וסתירה וקאמר דמעש' שהי' אונס הוה א"כ נרא' לפ"ז דכונת ר"א אין האשה נאסרת בעד אלא על עסקי קנוי וסתירה ממעשה שהיה דלא הוה ביה קנוי ולא איתסרא היינו דכיון דלא הוה קינוי אמרינן דאונס הוה אבל אי הוה קינוי לא מצית לומר אונס הוה דמסתמא ברצונ' היה. והשתא מוכרח דאונס הוה היינו כפשטו דאנוסה היתה מהמלך ואי הוה קינוי מסתמא היה ברוצה והית' אסורה. אך אי אמרת דאונס הוא משום דהות קטנה גם בקנוי לא איתסרא דרצון קטנה אונס הוא ומאי קאמר רבי אלעזר. ושוב ראיתי דכן פירש הריטב"א בחידושיו דהתם אונס הוא בהכי מפריק ר' אלעזר דאי הוה קנוי לא מהימנינן דהוה באונס ושינוי דכל היוצא לאו לדר"א וכו' עש"ב ודבריו הם כדברי מהרש"ל אשר מהרש"א כ' עליו דדבריו דחוקים. והנך רוא' דמתאמרא כות"ה משמיה דהריטב"א. אמנם מדברי הש"ס אין מופת חותך ומהרש"א פירש פי' אחר וכן תמצא בשיטה מקובצת דמפרשי לה בסגנון אחר. ברם לכאור' יש לדקדק על הריטב"א דאיהו סבר דפתוי קטנה אונס הוא כמבואר בדבריו לעיל והכא מוכח מדבריו דמפרש אונס הוא כפשט' כדאמרן. והרי ב"ש קטנה היתה כדאמרי פ' בן סורר וקטנה אין לה רצון ואמאי אצטריך בש"ס דאנוסה הית' וגם ר"א היכי קאמר דאי הוה קנוי איתסרא. ואפשר לומר כי הנה הריטב"א כ' בחידושיו ליבמות דף י"ב דהא דאשכחן בדורות הראשוני' דאוליד בר תמניא ההוא על ידי נס הוה ומיעוטא דמיעוטא נינהו ע"ש וסבר דהך דאתרחיש לה ניסא להתעבר וללדת בקטנותה משעת ביאה למפרע נחשבת גדולה ובת שבע דילדה ולד ראשון ברת שיתא או שב שני היא גדולה משע' ביאה ומשו"ה אצטריך הש"ס לשנויי