חיים שאל חלק א קנה

סי' פג מה משפט נבחר אי שטר העומד ליגבות כגבוי דמי. ובא האות אות אחת בארש מאי דשכיח קמיה. הנה אשו"ר ארש בלבנון הגאון מהר"י קולון שרש צ"ב. ונצר משרשיו ישנו בנותן טעם למאי דנהיגי שלא להשמיט כספים דקי"ל שטר העומד ליגבו' כגבוי דמי ואייתי מתניתא בידי' דברי המרדכי פ' הבע"י וכבר צווחי קמאי עלה מרן בבדק הבית ומהרימ"ט ח"א סימן קי"ט והרב כנסת הגדול' ומהרשד"ם ח"מ סימן ל' והרב שער אפרים סימן עיין וסימן קל"ג ועיין להרב דבר משה בראשונו' ח"מ סימן י"ד והרב בית חדש הגדיל התימ' על מהריק"ו וכ' דגם ממ"ש המרדכי פ' הבע"י אין ראיה דלא אמרה אלא בכתו' דוקא וכ"כ הרב שלטי הגבורים פ' המקבל עש"ב ולפום ריהטא אבא העי"ר דמדברי התוס' פ' ארוס' דף כ"ה שכתבו אההיא דאמרינן התם דב"ה סברי לאו כגבוי לכאור' משמע כמהריק"ו וז"ל אי קשיא מהא דאמר פ' המקבל וכו' על היתומים להביא ראיה מ"ט ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמה דגבי דמי וכו' וכי רבי יוחנן שביק ב"ה ועביד כב"ש יש לתרץ הכא דהשעבוד של כתוב' עומד בספק ולא קיימא ארעא לגוביינא אמרי ב"ה דלאו כגבוי דמי אבל התם היתומים מודו לב"ה בקרקע עצמו שהוא משועבד לו ואינם מעכבין לפניו הקרקע הילכך אפילו ב"ה מודו דכגבוי דמי וכו' עיין שם הרי משמע דכל שהשטר לית בה ספיקא כההיא דהמקבל דיתמי מודו וכו' סברי ב"ה נמי דכגבוי דמי וא"כ ה"ה בשטרו' דלית בהו ספיקא לענין שמטה דכגבויים דמו וכדברי מהריק"ו. וכן משמע לכאור' מדברי התוס' פ' חזקת דף ל"ב ע"ב שכתבו דאף דמגו להוציא לא אמרינן היכא דאיכא שטרא אמרינן. והקש' מהרדב"ל בשו"ת מר אביו מהריב"ל בח"א כללי המגו דהא קי"ל כב"ה דלאו כגבוי דמי וכ' הרב כנה"ג בכללי המגו לקמן סימן פ"ב אות נ"ז דהנכון ליישוב קושיא זו היינו דס"ל לתוס' דהא דאמרינן דשטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי ה"ד היכא דהשטר אית ביה רעותא מצד הדין או מצד התקנ' אבל היכא דלא איתרע שטרא אלא על פיו כגבוי דמי עש"ב וכפ"ז נמצא דמדברי התוס' הללו משמע כמהריק"ו דבסתם שטרות דלא ריעי אמרינן כגבוי דמי ומ"ה אינו משמט. הן אמת דהרב כנה"ג שינה את טעמו דבסימן כ"ה בכללי הקי"ל אות מ"ה כ' וז"ל ועיין בכללי המגו שאכתוב סימן פ"ב וכו' ואפילו לאותם הסוברים דמגו להוציא היכא דאיכא שטרא אמרינן לאו היינו טעמא משום דבעל השטר נקרא מוחזק דלפי' הנהו רבוואתא ההלכ' פסוק' דקי"ל כב"ה דשטר לאו כגבוי דמי אלא דס"ל דאף על גב דהוי להוציא במקום שטר אמרינן מגו להוציא עכ"ל וכבר תמה עליו הרב שורש יוסף דף י"ח ע"ב דדבריו סותרים למ"ש בכללי המגו דמסיק דבשטר דלית ביה רעותא מודים ב"ה דשטר העומד ליגבו' כגבוי דמי עיין שם ובאמת כי היא תמיה' קיימת. אבל לענין מ"ש בכללי הקי"ל דלכ"ע אין בעל השטר נקרא מוחזק לענין ספיקא דדינא בפרט זה אף לפי תירו' שני סבר הרב דכן הוא האמת וכמ"ש בכללי המגו סוף אות נ"ז עיין שם. ומכל מקום הרי כ' בסימן פ"ב דהנכון בעד סברת התוס' הוא דכי אין רעותא בשטר כגבוי דמי וכ"כ הרב שרש יוסף שם ואם כן נמצא דגם מהריק"ו סמך דבריו אמרדכי שכ' דקי"ל כב"ש מצינן למימר כוותי' ולא מטעמי' אלא דאף ב"ה מודו כדמשמע משני דבורי התוספו' הנז'. וק"ק על הרב ב"ח בדין זה שהגדיל התימא על מהרי"ק ובכלל דבריו הביא דברי התוספו' ר"פ ארוס' הנז'. וגם הרב כנה"ג בכללי הקי"ל אות מ"ה ובסימן זה תמה על מהריק"ו והוא הסכים דהנכון בעד התוס' דב"ה אית להו נמי כגבוי בשטרו' דלא איתרעו והול"ל דכפי זה נתקיימו דברי מהריק"ו ולאו מטעמי' כאמור. איברא דאם כונת תוספו' במ"ש פ' ארוס כפשטן וכונתם פ' חזקת כמ"ש הרב כנה"ג וה' שרש יוסף קשה דדבריהם הפך תלמוד ערוך פ' השולח דף ז"ל דאמרינן התם דשטר שיש בו אחריו' משמט ובריתא דתני דאינו משמט ב"ש היא דסברי דכגבוי דמי והרי הך סוגיא מכרזת ואומרת דסתם שטר אף שיש בו אחריו' ולא אתרע משמט משום דקי"ל כב"ה דלאו כגבוי ואיך כתבו התוספו' דהיכא דמודו יתמי בשטר כל דליכא ספק בשעבוד אף ב"ה מודו דכגבוי דא"ה שטר שיש בו אחריו' בסוף השמט' הו"ל כגבוי ולא ישמט אף לב"ה. לכן נרא' דכונת התוספו' דפ' ארוס' לאו כפשטן דלא בכל שטר דמודו ביה וליכא ספק בשעבודו לב"ה כגבוי דמי אלא כההיא דפ' המקבל דרוב הראשונים מפרשי לה להא דקאמר התם כיון דלגוביינא קיימא דמיירי באפותיקי מפורש כדמסיק התם כמבוא' בשטה מקובצת שם ולקמן סימן קט"ו וכן משמע קצת מדברי התוספו' התם ובאפותיקי מפורש דמודו ביה קאמרי התו' דכגבוי דמי אבל בשאר שטרו' אף דמודו ביה ואין ספק בשעבוד קסברי ב"ה דלאו כגבוי דמי והא דאצטריכא להו לתוס' לומר דההיא דפ' ארוס שאני משום דיש ספק ולא מחלקי בין אפותיקי מפורש ומודו ביה בשטרו' וכתובו' אפילו דעלמא אפשר לומר דס"ל לתוס' דכתוב' אלים משטרו' דעלמא משום דהויא מעש' ב"ד אלא דההיא ה"ט דיש ספק בשעבוד. וכפ"ז גם בשטרות דעלמא דלא ריעי ויש בהם אחריו' ס"ל להתוס' דקסברי ב"ה לאו כגבוי. ומעתה גם מ"ש התוספו' פ' חזקת דאמרינן מגו להוציא היכא דאיכא שטרא לא הוי טעמם כמ"ש הרב כנה"ג והרב שרש יוסף דהיכא דלא איתרע אמרינן כגבוי אלא העיקר כמו שתירץ הרב תקפו כהן סימן ק"ל וה' שרש יוסף שם דכונת התו' כמ"ש בתשו' להרמב"ן סימן ק" עיין שם או איזה ישוב אחר אשר תירצו האחרונים הלא בספרתם. ועמ"ש בברכי יוסף ח"מ סימן י"ב אות י"ד עיין שם באורך. והנה הרמב"ם כתב פ"ט דשמיט' ופסקו מרן ח"מ סימן ס"ז דאם סיים לו שדה בהלואתו אינו משמט והרמב"ן ודעמיה חלקו עליו. וגם הרא"ה בס' החינוך מצוה תמ"ח תמה עליו. וכ' הר"ן דדעת הרמב"ם דלא דחינן אלא מאי דדחי בגמ' בהדיא דהיינו שטר שיש בו אחריו' אבל סיים שדה דלא מדחי בהדיא לא דחינן ליה עכ"ד ונרא' להביא קצת ראיה לדברי הרמב"ם דהא רב ושמואל ס"ל דשטר שיש בו אחריו' משמט כמבואר התם פ' השולח ואשכחן בירושלמי דאמר רבי בא בשם רבי ייחד לו קרקע אינו משמט עיין שם ובפי' מהר"א. הרי דאף דרב ס"ל דשטר שיש בו אחריו' משמט מ"מ בייחד לו קרקע אינו משמט ומעת' אף דאדחייא בתלמודין ברייתא דשטר שיש בו אחריו' לא אדחיי' בריתא דסיים לו שדה דהרי הוא סברא רב כאמור ולפום ריהטא נרא' כדעת התוספו' דלא כהרמב"ן שהרי כתבו פ' ארוס' דף כ"ה דאף ב"ה מודו בההיא דהמקבל דף ק' דהיתומים מודו לב"ח בקרקע עצמו דכגבוי דמי וכבר כתבנו לעיל דהתוספו' באפותיקי מפורש עיין שם וא"כ הרי התוספו' ס"ל דבאפותיקי מפורש אף לב"ה כגבוי דמי ולפ"ז משמע דאינו משמט כי היכי דאמרו בפ' השולח דמאי דקתני בשטר שיש בו אחריות אינו משמט אתייא כב"ש דס"ל כגבוי דמי וה"נ כאשר יהי' האופן לב"ה דכגבוי דמי משמע דאינו משמט וא"כ נמצינו למידין דלדעת התוספו' באפותיקי מפורש מיהא אינו משמט גם לב"ה וזה שלא כדברי הרמב"ן שכ' דאף באפותיקי מפורש משמט. וראה ראיתי להרב כנה"ג בסימן כ"ה בכללי הקי"ל אות מ"ז שכ' וז"ל שטר שהלו' עשה השד' למלו' אפותיקי כגבוי דמי שלטי הגבורים פ' המקבל וזה חולק על מש"ל אות ט' בשם הר"ש הלוי חי"ד סימן י"ד דמי שמשכנו לו קרקע באפותיקי סתם אינו נקרא מוחזק לענין שיכול לומר קי"ל ואולי ס"ל לשה"ג דאף דהוי כגבוי אינו יכול לומר קי"ל ודוחק. א"נ דמהר"ש הלוי מדבר באפותיקי סתם ובעל שה"ג באפותיקי מפורש ואני כתבתי למעל' דאף באפותיקי מפורש אינו נקרא מוחזק עכ"ל וק"ק בדבריו חדא במ"ש בדרך אולי דאף דהוי כגבוי אינו יכול לומר קי"ל וכ' דזה דוחק שהרי הרב בעצמו בכללי המגו אות נ"ז כ' בעד התוס' דהנכון לדעתם דכל דלא איתרע כגבוי דמי אף לב"ה וסיים שם דאפ"ה שכתבו התוספו' דהיכא דאיכא שטרא מעלייא לא הוי מגו להוציא אפ"ה לענין ספיקא דדינא אינו נקרא מוחזק והרי מ"ש בכללי הקי"ל בדרך אולי ודוחק כתב הוא עצמו בכללי המגו בפשיטות דלדעת התוס' שכ' שם דכגבוי דמי אי לית רעותא בשטר אינו נקרא מוחזק. ותו דבכללי הקי"ל הביא מהשה"ג דבאפותיקי כגבוי ולא זכר שזה דעת התוס' פ' ארוס' כמ"ש. ולא זו בלבד אלא דלפי מ"ש בכללי המגו אות הנז' בתירוץ שני וכ' שהוא הנכון לדעת התוס' פ' חזקת א"כ דעת התוספות דאף בשטר דלית ביה רעותא כגבוי דמי אף לב"ה ולפי זה נמי דברי התו' פ' ארוס' כפשטן והוי חדוש טפי מדברי השה"ג דלהשה"ג אפותיקי הוי כגבוי ולדעת התוספו' בכל שטר דלית ביה רעותא הוי כגבוי. ותו ק"ק במ"ש הרב דאף באפותיקי מפורש אינו נקרא מוחזק בפשיטות דהרי מהר"ש הלוי שם תלה ענין זה בדין אי משמט או אינו משמט והרי לכל הפחות באפותיקי מפורש הוא פלוגתא דרבוואתא דלהרמב"ם ודעמיה אינו משמט וכמו שסתם מרן ואיך כתב בפשיטות הרב כנה"ג דאף באפותיקי מפורש אינו נקרא מוחזק. ואולי כונתו דכיון דהמחלק' הוא אי נקרא מוחזק לא מצי לומר קי"ל ומיהו הו"ל לפרש. ועיין בכנה"ג ח"מ סימן ס' בהגה"ה אות ק'. סי' פד רני רני השיט' תפרח ותגל. בדין מי שאין לו קרקע אי חייב בק"פ ולעלות לרגל. לדוד בשנות"ו במשנ' למלך להרב גאון עוזנו מהר"י רוזאנים זלה"ה חוזה דוד בריש הלכות ק"פ שהביא דברי התוס' ריש פסחים סוף דף ג' שכתבו וריב"ב שלא עלה לרגל י"ל שלא הי"ל קרקע או זקן הי' שאינו יכול להלך ברגליו דפטור מפסח כמו מראיה א"נ נציבין ח"ל היא עכ"ל ועל דבריהם אריה שאג הרב מש"ל וכ' וז"ל ולא ידעתי הא היכא רמיזא דהני פטירי מפסח וכו' עוד כתבו א"נ נציבין ח"ל ולא ידעתי מה הועיל היותו ח"ל וכו' עיין בדברי קדשו באורך וכבר בענין זה דשו ביה רבים בתור' איידי דחביבא עלייהו אוריתיה כשרה דהרב ז"ל. ואולם עתה מקרוב אתא שמשא ועלה בכב"ש מזבח הדפוס חדש ממש ס' מרכבת המשנ' להגאון מהר"ש זלה"ה ומידי עוברי אלא חזיתי' ריש ה' ק"פ שכ' על הרב מש"ל וז"ל ובמ"כ שגה בכונת התוס' דמ"ש דפטור מפסח כמו מראיה הוא מוסב רק על זקן שאינו יכול להלך ברגליו וכמש"ר דין חולה ברגליו פ"ה דין ט' מהירושלמי אבל מי שאין לו קרקע ודאי חייב בפסח ואפילו בראיה חייב אם עלה אלא דפטור לעלות וכן מה שתירצו התוס' א"נ נציבין ח"ל נמי כונתם דא"כ לא הי' לו קרקע ופטור לעלות וזה ברור עכ"ל ועמו הסליח' דודאי כונת התוס' שכתבו דלא הי"ל קרקע הוא דפטור גם מפסח כמו ראיה דאלת"ה אמאי לא עלה לעשות פסח ומאי אהני פטור מראיה אם נאמר דבפסח חייב משום ק"פ דתיקשי אמאי לא עלה ריב"ב בעבור פסח אלא ודאי כונתם באומרם דפטור מפסח כמו ראיה היינו על תרוייהו בין אאין לו קרקע בין אזקן