חיים שאל חלק א קנד

דאינו זז מביתו כמדובר ותו דדין מחזיר גרושתו ובנה בית על מכונו ששנינו במשנתנו ומחזיר גרושתו דנקט הרמב"ם בדין זה דבהו איירי הרב ז"ל אכל במחזיר גרושתו וארסה ובנה בית ולא חנכו כמבואר בא"ר לח"י רוא"י. ותו דהגם דאשה חדש' כתיב גבי נושא מינה שמעינן גבי ארס וממעטינן אם ארס מחזיר גרושתו כמבואר בסוטה דף מ"ג ברש"י וה"ה נמי נימא דהגם דבית חדש כתיב גבי בנה ולא חנך נילף מינה לבונה וחנכו. ותו דאיך נאמר דמכר וחזר וקנה ולא חנך יצא יצוא וליתיה בחזר' ואם מכר וחזר וקנה וחנך לא זז משם כלל דהתם כתיב חדש ובחנך לא כתיב חדש ואין זו סברא דלקתה מדה"ד ואשר אני אחזה דאפשר דכונת הרב באומרו דגבי בית ליכא מיעוטא היינו דליכא מיעוטא להכי והיה טעמו דגבי בית מאחר דכתיב אשר בנה בית אי לא כתב חדש הו"א דקפיד קרא שהוא יבנה הבית לאפוקי ירש ולקח ואשר ניתן לו במתנה אבל השתא דכתיב חדש כל שחדש הוא לו בכלל וכ"כ רש"י שם בסוטה דף מ"ג ע"א וז"ל ואחד הלוקח בית בנוי שהרי אצלו הוא חדש ובגמרא מרבינן ליה מקרא עכ"ל הרי דכ' רש"י דחדש אצטריך לומר דה"ה לוקח דחדש הוא לו ואף דבש"ס שם מיתי בריתא דמרבה לי' מדכתיב מי האיש אפשר דהא והא אצטריך דאי לאו דכתיב חדש לא דרשינן רבוייא דמי האיש להכי ואי לאו רבוייא לא דרשינן חדש הכי וכן משמע מדברי רבי' הלל בפירושו לספרי כ"י באופן דחדש דכתיב גבי בית אצטריך לרבויי לוקח ודכוותיה דחדש הוא לו וא"כ לית לן למעוטי מינה מכר וחזר וקנה דלא מיתר לן משא"כ דכי יקח איש אשה חדש' דמייתר חדשה לאפוקי מחזיר גרושתו וז"ש הרב דגבי בית ליכא מיעוטא זה אפשר ליישב קצת דברי הרב. אמנם כל זה איננו שוה לי דהן לו יהי דחדש אצטריך לגלות דאף לקח ודכוותיה מ"מ איך אפשר לומר דה"ה מכר וחזר וקנה חוזר מעורכי המלחמ' והא חדש כתיב ואין זה חדש ומשמעותיה דקרא דיהי' חדש אצלו לכל הפחות והא ביתא קמן נושנת היא. ועוד שמעתי מקשים על הרב דאשתמיטיה דברי הרשב"א בסוף חידושיו לברכות וז"ל בנה בית חדש וקנה כלים חדשים ירושלמי לא סוף דבר חדשי' אלא שאפי' שחקים חדשים הן לו וכ' הראב"ד דחדשים דנקט למעוטי מכרן וחזר וקנה אותן כמו שאמרו באשה חדש' למעוטי מחזיר גרושתו שאינו חוזר עליה מעורכי המלחמ' עכ"ל הרי דהראב"ד יליף לכלים דמכרן וחזר וקנאם דמי למחזיר גרושתו וה"ה נימא גם בית דאם מכרו וחזר וקנאו ליתיה בחזר' ומאי אסתפק ליה להרב ע"כ שמעתי ודברי הראב"ד והרשב"א הללו מסכימים למה שכתבתי דאף דנימא דבית חדש להורות נתן אפי' לקח מ"מ ממילא שמעי' דמכר הבית וחזר וקנ' אינו בכלל דהא חדש בעינן שהרי אף דחדשי' דאמרו שחקים בכלל דחדשים הם לו מ"מ ממילא אמעיטו מכרן וחזר וקנאם כמ"ש הראב"ד ואף שיש לחלק קצת לא נהיר. עוד כ' הרב מש"ל וז"ל והא דתנן ר' יאודה אומר אף הבונה בית על מכונו לא הי' חוזר וכ' רבינו בפירוש המשנה ואין הלכה כר"י אפשר לחלק וכו' ואעיקרא בפסק שפס' רבינו דאין הלכ' כר"י לא ידעתי מנ"ל דת"ק חולק וכו' ע"ש ולא זכר דבתוספת' דסוטה פ"ו מפורש להדיא דהוא פלוגת' דת"ק ור"י וכך היא שנויה נפל ביתו ובנאו הרי זה חוזר ר' יאודה אומר אם חדש בו דבר חוזר ואם לאו אינו חוזר ע"כ הרי בהדיא דלת"ק חוזר. (בין כתיבה להדפסה בא לידי ס' שביתת י"ט ובסוף לשונות הרמב"ם הקש' משמי אני הצעיר קושיא זו. ועוד הקשה משמי קושיא ראשונ' דאתאן עלה מדכתיב בית חדש וזו של כת הקודמין כמבואר לעיל בדברינו. ותו דאפיקיה בלשון קרא תגר וחס לזרעא דאבא שיאמר לשון זה על רבינו הרב מש"ל. ועמ"ש שם. ואין להאריך). ומ"ש עוד הרב דבגמרין מייתי תנא אם הוסיף דימוס וכו' ובירושלמי שקלי וטרו אם סדו בסיד וכו' וכל זה אליבא דר"ש עכ"ל ק"ק דאין זו ראי' לפסוק הלכה אם התלמוד מייתי תוספתא דאתיא כר"י לפרש דברנו ואפי' בבית שמאי דאינ' משנה זמנין דמשכחת מתניתין ומתניתא לפרושי מילתיה. ודברי הירושלמי אפשר דאינו שקלא וטריא רק כולה בריתא דתני ר' יאודה אומר אם חידש וכו' וכל זה מהברייתא. והנה מחזיר גרושתו שאמרו לא פורש אם הוא דוקא מן הנשואין או אף מן האירוסין וראיתי להרב הלכות קטנות בח"ב סימן קע"ו שהביא מ"ש בירושלמי פ"ק דמ"ק אמאי דתנן אין נושאים נשים במועד אבל מחזיר גרושתו הדא דתימא מן הנשואין אבל לא מן האירוסין וכ' וז"ל ומה שלא חילק בירושלמי גבי חוזר מעורכי המלחמ' אפשר דהוא הדין מא"נ משום דהתם בעינן אירוסין חדשים ממש דכתיב כי יקח איש אשה חדשה עכ"ל הרי דהרב ספוקי מספ"ל אם בעורכי המלחמה שאמרו דמחזיר גרושתו אינו חוזר הוא דוקא מן הנשואין או אף מן האירוסין. ולפום ריהטא היה נראה דמחזיר גרושתו סתמא אמרו במתניתין ומתניתא וגם הרמב"ם נקט סתמא והיינו בין מן האירוסין בין מן הנשואין שהרי כ' מהר"ם מטיבולי הביאו בס' יד אהרן א"ח סי' תקמ"ו דהרי"ף והרמב"ם ס"ל דמחזיר גרושתו במועד אפי' מן האירוסין דאעפ"י שלא כנסה עדיין אין שמחה אלא באשה חדשה שלא גרשה מעול' וס"ל דתלמודא דידן פליג על הירושלמי דמפליג התם פ"ק דמ"ק בין מחזיר גרושתו מן הנשואין למן האירוסין עכ"ד ולפ"ז דהרי"ף והרמב"ם סברי דמדלא מפליג בתלמודא דידן התם גבי מחזיר גרושתו במועד מנשואין לאירוסין דלא שנא ודלא כירושלמי וסברי דאין שמחה אלא באשה חדשה שלח גרשה מעולם היה נראה דאפשר דה"ה הכא מאחר דלא מפליג הכא נמי בין אירוסין לנשואין שמעינן דמחזיר גרושתו אף מהאירוסין אינו חוזר דלא מקרייא חדשה כיון שכבר גרשו לזו אף שהיה מהאירוסין. ואולם אעיקרא דברי מהר"ם הנז' אינם מחוורים דודאי מחזיר גרושתו מהאירוסין כיון שלא כנסה וחדשה היא אצלו בנשואין שמחה היא לו וחדשה מיקרייא ואפשר דהרי"ף והרמב"ם מה שהשמיטו למה שחילקו בירוש' התם היינו משום דהוא מילתא דפשיטא דכל שכנסה תחלה והגירושין היו מאירוסין שמחה היא לו וכמ"ש מרן שם בב"י סי' תקמ"ו. ואף שמרן הוקשה לו אמאי השמיטוהו הרי"ף והרמב"ם לא ס"ד דפליגי ולכן פסק כהרא"ש בש"ע דה"ה מן הנשואין. וגם הכא בעורכי המלחמה הוא דבר הלמד מענינו דדוקא מחזיר גרושתו מן הנשואין אינו חוזר דהרי באירס אשה ולא נשאה טעם החזרה פן ימות ואיש אחר יקחנה ומסתברא דהאי טעמא שייך כל שלא כנסה עדיין אף דגירש מאירוסין ואירש איכא עגמת נפש טובא אם ימות ואיש אחר יכנסנה וכן גבי נשואין הכונס ארוסתו שגירשה מן האירוסין ודאי יש בה טעם ושמח את אשתו ולא ממעטינן באירוסין ונשואין כי אם מחזיר גרושתו מן הנשואין דליתיה בחזרה וליתיה בשמחת שנה אחת וכן משמע ממ"ש רבינו הלל בפירושו לספרי כ"י וז"ל אין לי אלא בתולה דמדכתיב חדשה משמע בנשואיה דאכתי לא נשאת לבעל אלא הויא בתולה דהלוקחה איתיה בתורה הזאת מניין לרבות אלמנה. שנשא אלמנה ושומרת יבם אשתו קרינן ביה א"כ האי דכתי' ושמח את אשתו למה נאמר חדשה מי שחדש' לו דהיינו נשואה מחדש דלא הות גרושתו והחזיר' עכ"ל משמע דמאי דקפדינן הוא דהנשואין יהיו חדשים לו כדבר האמור. וכן ראיתי להרב דבר שמואל בשו"ת סי' רע"ה שכ' בתוך דבריו וז"ל וההיא דמס' סוטה לגבי אותם שאינם חוזרי' מעורכי המלחמה מחזיר גרושתו מן הנשואין משום גזרת הכתוב וכו' ע"ש משמע קצת דמחזיר גרושתו דהכא פשיטא ליה שהיה מן הנשואין דוקא וכן משמע מדברי הרדב"ז ח"ב סימן קס"ד כאשר יראה הרוא' בדבריו ע"ש. ובהא ניחא דהך מיעוטא דחדש' כתביה רחמנא גבי נשואין ומשם אנו למידין לאירוסין דבעינן חדשה לאפוקי מחזיר גרושתו ולכתביה גבי חוזרים מעורכי המלחמ' דקדים או מי האיש אשר ארש אשה חדשה ומשם נלמוד לנשואין. אמנם לדרכינו הנה מה טוב דאי כתב רחמנא או מי האיש אשר ארש אשה חדשה הייתי ממעט מחזיר גרושתו מן האירוסין נמי דהו"א דקפיד דגם הארוסין יהיו חדשים אצלו דגבי אירוסין כתב חדשה להכי כתביה גבי נשואין להורות דדוקא נשואין חדשים אצלו בעינן ומחזיר גרושתו מן האירוסין לא אימעיט וכמדובר: סימן פב נוזלים מצל"ע המחלוקו"ת ביני עמודי אי במתנ' בעי מטי שטרא לידיה. זאת תורת העול' על השלחן הטהור ח"מ סימן ר"ן דין ט' שאם הגיע השטר ליד המקבל או שקנו וכו' והוא לשון הרמב"ם פ"ח דזכיה דין י"ח ומכאן הוכיח הריב"ש סימן קס"א דדעת הרמב"ם כדעת הרמב"ן והרשב"א דלא בעינן דמטא שטרא לידיה שלא כדעת הרי"ף ור"ח. ותשובת הריב"ש הלזו אשתמיטיתי' למהר"א רוזאניס הובאו דבריו במש"ל פ"א דמכיר' סוף דין ד' שכ' דבמתנ' לא נחלקו וכ"ע מודו דלא בעינן דלימטי שטרא לידי' וכבר השיג הרב משנ' למלך מדברי הה"מ ספי"ח דגזיל' עש"ב ועוד אשתמיטיתי' תשובת הריב"ש הנזכר דמבוא' בה דמחלוקתן היא אף במתנ' וכן מבואר מהראי' שהביא הרי"ף בתשו' לסברתו מההיא דנמצא דייתיקי קשור' לו על יריכו הביאוה הרב הנמקי פ"ק דמציעא והריב"ש שם. ותו אשתמיטיתי דברי הה"מ פ"ט דזכי' דין כ"ד ודברי מרן בכ"מ שם. וק"ק על הרב מש"ל דלא זכר שם אלא דברי הה"מ דגזיל'. ועיין להרב בני אהרן סימן ע"ג דף פ"ב ע"ג. וכן מבוא' בנמקי יוסף פ' יש נוחלין בההיא דדייתיקי דהרי"ף פליג גם במתנ' ע"ש. וראיתי להרדב"ז ח"ב סימן ר"א שכ' שהרמב"ם ס"ל כהרי"ף ור"ח ועליהם נהגו לסמוך וכו' והן אמת דהרב הנמקי ספ"ק דמציעא הכי סבר כדעת הרמב"ם וכמ"ש מרן בכ"מ פ"ט דזכי' דין כ"ד אמנם ק"ק דאיך תפס הכי הרדב"ז בדעת הרמב"ם והרי הה"מ והריב"ש ס"ל דדעת הרמב"ם כהרמב"ן והרשב"א דלא בעינן מטא שטרא לידי' והריב"ש הוכיח תוכחת מגול' ממ"ש פ"ח דזכי' כאמור. שוב ראיתי להרדב"ז בח"ב סימן רע"ד שכ' בתחיל' כמ"ש סימן ר"א ובסוף התשו' כתב והריטב"א כ' שדעת הרמב"ם משע' הקנין משתעבד עיין שם. שוב ראיתי תשובות הרדב"ז בחדשות סימן תקמ"ז שתמה על הרב המגיד והאריך בזה. אחז"ר ראיתי תשובת הרב פני משה בראשון סימן ס"ד שהביא מתשובת הר"ן דס"ל דהרמב"ם כר"ח והרי"ף וכדעת הנ"י ותריץ יתיב דין זה דפ"ח שממנו הוכיח הריב"ש לדעת הר"ן והנ"י עש"ב ותשו' הלזו אשתמיטיתי' נמי למהר"א רוזאניס דאיהו בא להשיג על תשו' הרב בח"ב סימן פ"א ואלו הי' רואה תשובתו הנז' הוה נח רוגזי' דשם הביא תשובת הר"ן סימן ל"א ותשובת הריב"ש הנזכר דס"ל דפליגי אף במתנ' ואשתמיטיתי' נמי תשובת הר"ן הנזכר ועיין מה שכתב מרן בב"י סוף סימן ט"ל ובש"ך שם ס"ק ל"ט בתוך דבריו.