חיים שאל חלק א קנג

שכלו לה' הוי אומר זו עולת העוף. ואם כן מינה נשמע דאי בעי אתויי עולת בהמה לה' מחייב לאתויי נמי בהמה לשלמים וכדרב פפא דאמר לעוף אתרבא לעולת בהמה לא כ"ש. ומ"ה כתבו דהאי תנא הומ"ל כד"עיל לעוף אתרבאי. אמנם מדברי רש"י משמע דרוח אחרת אתו שכתב וז"ל לכם הקשתיו במקצת ולא כל קרבנותכם. ומיהו עולה מסתמא דמכשרא דכלה כליל עכ"ל עין רואה דמסברא קאמר להך תנא דעולה מכשרה ולא מפיק לה מכ"ש דעולת העוף ואי ס"ל לרש"י כהתוס' הול"ל דעולת בהמה מכשרא מכ"ש דעוף ונראה דדעת רש"י ז"ל דהני קראי משמעות דורשין איכא בינייהו דלתנא דברייתא קמיתא דריש ורבי עולת העוף מדכתיב אשה ריח ניחוח וכו' ומינה דעולת בהמה סגי ולא בעי שלמים כדר"ף והאי תנא דבריתא זו דדריש לכם הקשתיו מזה משמע ליה דעולה מהניא ואפי' דעוף דכולה כליל דלכם הקשתיו במקצת במיני דמים וז"ש ומיהו עולה מסתמא וכו' והיינו אפי' עולת העוף. ורווחא שמעתתא אליבא דרש"י דהך תנא לא יליף אלא מלכם הקשתיו ולא מייתי לה מכ"ש דעול' העוף ואנכי הרואה דבריתא דספרי תניא דמסייעא לשיטת רש"י הלזו וכך היא שנויה בספרי בפי' נסכים. ועשיתם אשה מן הדמים וכו' מה אתם מין דמים אף הגרים מין דמים אי מה ישראל בדם בהמה אף הגרים בדם בהמה ת"ל לכם הקשיתיו ולא הגרים הקשיתים בדם בהמה ר' אומר מה ישראל וכו' אי מה ישראל בדם מילה ובזבחי שלמים אף הגרים בדם מילה ובזבחי שלמים ת"ל ועשה אשה ריח ניחוח לה' אמרת צא וראה איזהו מין דמים שכולו עולה לאישים ואין לך הימינו היתר אי אתה מוצא אלא בעולת העוף ע"כ דהרי דמאן דדריש לכם הקשתיו אתא לאפוקי שלא יצטרך הגר בהמה ומהכא מפיק דסגי ליה בעולת העוף דאע"ג דאשה ריח ניחוח עולה משמע וכדדריש ליה נמי בש"ס ברישא דהאי ברייתא דלכם הקשתיו מ"מ לא בעי כאידך תנא דהיינו עולת העוף דוקא משום דבהמה עורה לכהנים דלא משמע ליה למעוטי עולת בהמה כיון דגם היא כלה כליל ולא סבר למעוטה משום עורה ומ"ה יליף עולת העוף מלכם הקשיתיו ורבי בספרי סבר כאידך תנא ומרבה עולת העוף מאשה ריח ניחוח כאמור. וראיתי בפי' ספרי כ"י מיוחס להראב"ד ז"ל שכ' וז"ל ר' אומר אפשר לפרש דאיכא בינייהו בדיעבד דלת"ק לכתחילה צריך מין דמים ולר' דאמר לא באו לברית משמע דאינו גר כלל עכ"ל ומלבד שהוא דוחק הרי ידוע דכתבו מן הראשונים ומן האחרונים דבאוריתא ליכא לפלוגי בין לכתחלה בין דעבד וליכא לאוקומי קרא לכתחלה לחוד כמו שהארכתי בזה במקום אחר והגם דבקדשים נראה דלכ"ע בעינן שישנה הכתוב לעכב מ"מ נראה ברור דהא אי הגר בעי קרבן או סגי לה במילה וטבילה אינו ענין למילי דקדשים. ומאי דכתבינן בעניותין דמשמעות דורשין איכא בין ת"ק ור' מסתברא לפק"ד וראיתי להתוס' שכתבו הובאו בדפוס פפ"ד וז"ל לעוף אתרבי תימה זב וזבה יוכיח דאיתרבו לעוף ולא בהמ' עכ"ל ואפשר ליישב דשאני הכא דכתיב כאשר תעשו כן יעשה מה אתם עולה ושלמים אף הוא עולה ושלמים הרי דילפי' מקרא דאי בעי לאתויי ב' בהמות עולה ושלמים כדרך שהקריבו במדבר מצי אתויי אלא דשוב יליף מהך קרא דאשה ריח ניחוח דתיסגי בעולת העוף וא"כ ודאי מצי לאתויי עולת בהמה ולא דמי לזב וזבה. דלא כתב קרא בהו בהמה כלל אמנם הכא הכתיב כאשר תעשו כן יעשה כאמור ומעולם לא אסתפ' ליה לתלמודא אי מצי לאתוי עולת בהמה דהא ודאי פשיטא ליה אלא דפריך דלא תיסגי ליה עולת בהמה וליתי בהדה בהמה לשלמים ואהא משני שפיר רב פפא לעוף אתרבי לעולת בהמ' לכ"ש דסגי בעולת בהמה ולא בעי שלמים. וא"כ מה יוכיח הוכח עזב וזבה הלא לא איירינן אלא אי בעי בהמה לשלמים נמי אבל עולת בהמה פשיטא לן דמצי לאתויי כיון דכתיב כאשר תעשו וכו' כמדובר. ומה נעמו דברי הש"ס דקאמרי אדרב פפא ועוף היכא אתרבי דת"ר וכו' הורה לדעת הש"ס דדברי ר"פ בנויים אהך ברייתא ובהכי לא קשה קושית התוס' דהא דריש מה אתם עולה ושלמים וכו' כאמור וגם דלא קאי ר"פ כאידך ברייתא דמרבה עולת העוף מלכם הקשתיו כנז' דכי דרשת לכם הקשתיו וכו' תו ליכא לאקשויי דליתי שלמים ולא אצטרי' לשינוייא דר"פ אמטו להכי הש"ס גלה סודו דס"פ דאהך ברייתא קאי וק"ל. סימן פ נאחז בסבך אגב גררא. מה משפט לאשר בא לחסות תחת כנפיו בזה"ז אישו"ר גיורא. כתב הרמב"ם מה' מחוסרי כפרה פ"א דין ב' גר וכו' אינו ממחוסרי כפרה שקרבנו עכבו להיות גר גמור ע"ש. הלא טוב אמנ"ה מודעת זאת דאפ"ה מקבלים גרים בזמן הזה וכשיבנה ב"ה ב"ב יקריב קרבנו כמש"ר פי"ג דאיסורי ביאה דין ה'. וראיתי בפירוש כ"י מיוחס להראב"ד שכ' בפ' שלח בסוף פ' נסכים וז"ל וא"ת היאך מקבלין גר בזמן הזה וי"ל דשאני הכא דלא אפשר אבל יותר נראה לפרש דבהדיא אמרי' בכריתות דאין הקרבן אלא להכשיר בקדשים עכ"ל ודברי תימה הן דהרי בכריתות דף ח' ע"ב אתמר בהדיא כדברי רבינו וז"ל ות"ק מ"ט לא תני גר כי קתני מדעם דשרי למיכל בקדשים גר כי קמייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל בקהל. הרי מפורש דהקרבן לאכשורי נפשיה ואמרי' תו התם דף ט' ת"ר גר בזה"ז צריך שיפריש רובע לקנו וכו' ובטלה מפני התקלה ע"ש וכתבו התוס' הנדפסים בדפוס פפ"ד וז"ל צריך שיפריש רובע לא דמי לזבה ויולדת דלא מיפרשי משום דקרבן שלהם להכשירן בקדשים אבל גר מביא קרבן להתירו בקהל ע"כ. ואף דאמרינן התם דף ח' ת"ר גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיב"א קינו הרי כתב רש"י שם דאפי' רבנן ס"ל כראב"י דלאשתרויי הוא דמייתי אלא דלא מקרי מחוסר כפרה ע"ש וכבר פירש רבינו בדין זה דאינו אוכל בקדשים לפי שעדיין לא נעשה ככשרי ישראל. עוד יש לתמוה על הפירוש הנזכר דמותי' ומפר' היאך מקבלים גרים בזה"ז והדבר תלמוד ערוך שם דף ט' דאמרינן אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים אמר ר"א בן יעקב וכי יגור אתכם גר אשר בתוככם וגו' ופירש"י וכי יגור וכו' לדורותכם אע"ג דליכא מקדש הרי דהש"ס יליף לה מקרא ומאי פירוקא. ודע דרבינו הכא הדר מר משמעתי' שכתב בפי' המשנה ריש פ"ב דכריתות דלרבנן כיון שמל וטבל מותר לאכול בקדשים עש"ב ודבריו כאן בחיבור ברורים שכן ראוי להיות חוזר ממ"ש בפירושו דהרי בריתא סתמית תניא גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קנו ושקיל וטרי בה הש"ס ומסתמא אתיא כרבנן. ושוב ראיתי להרב באר שבע בריש כריתות דהק' עמ"ש רבינו בפי' וכ"כ רע"ם מהברייתא הנז'. וק"ק על הרב חזון נחום דבריש פ"ב עמד בזה ולא הקשה להם מברייתא הנז'. אמנם ראיתי להרב בה"ז מרתח קרתח על הרב ב"ש דתלי בוקי סריקי ברבוואתא ופירש דכונ' רבינו זרע"ם בפי' דמשמל וטבל לאו ערל וטמא הוא ומה שאינו אוכל היינו שאין שם ישראל עליו וכו' והכריח פי' מדכתבו ולא חשיב מחוסר כפרה ועוד דהוה להו לכתוב וק"ל כת"ק זהת"ד עש"ב ונוראו' נפלאתי על הרב ברכת הזבח שהטיח דברים על הב"ש והדבר ברור כדברי הרב ב"ש ואם הרב ז"ל בעי למשכוני נפשיה אגב דוחקא מה כל החרדה על הרב ב"ש. ותו דלפק"ד אפי' בכלל דוקא לא יתכן בלשונם שכתבו. ותו דרבינו כתב בפירושו וז"ל ת"ק סבר הואיל שמל וטבל מותר לאכול בקדשים והקרבן מצוה בעלמא ור"א אומר שהוא אסור לאכול וכו' ואין הלכה כראב"י עכ"ל הרי שהוסיף על לשון רע"ם וכתבו הקרבן מצוה בעלמא דמוכח דמ"ש דלת"ק מותר לאכול בקדשים היינו מותר ממש ור"א אוסר. ותו הרי שכ' ואין הלכ' כראב"י וגם כ' אח"ך דנקט ד' לאפוקי מראב"י ע"ש הפך השני דיוקים שדקדק דקאמר ולא חשיב ולא כתבו וקי"ל כת"ק והרמב"ם כתב לאפוקי וכו' ואין הלכ' כראב"י והדבר הקש' איך לא ראה לשון רבינו בפירושו וכתב דלשונו כלשון רבינו עובדיא. הגם הלום ראיתי בס' שושנים לדוד הנדפס מחדש הביא מהרמ"ח שכת' כדברי הרב בה"ז והשיג על הרמ"ח ע"ש וק"ק על הרב חזון נחום דנרא' דשפר קדמיה מה שפירש הרב בה"ז בדברי רבי' בפי' והרע"ם ע"ש. סימן פא שאלת חכם על לשון רבינו הרב משנה למלך פ"ז דמלכים. משום יתובי דעתא לתת לו מהלכים בדיק לן מר בלשון הרב מש"ל פ"ז דמלכים דין ח' שכ' דגבי בית ליכא מיעוטא. וזה פלא דהרי כתיב מי האיש אשר בנה בית חדש. עד כאן דברי מר נר"ו. תשובה בי אדוני מלתא די מלכא שאל יקירה ואם בעיניו יפלא היא נפלאת לכל מראה עינו וכבר לימים ראשונים זה כמה וכמה שנים אתשיל' בי מדרשא. וכזו חמות"י ראיתי או"ר בגליוני עטרת ראשי אבא מארי ז"ל שכ' על דברי הרב מש"ל הללו שכ' גבי מחזיר גרושתו נרא' דה"ה גבי בית דאם מכרו וחזר ולקחו אינו חוזר ומיהו אפשר לומר דשאני אשה דכתיב בה חדשה למעוטי מחזיר גרושתו אבל בית דליכא מיעוטא אפשר דאפי' מכר וחזר ולקח חוזר עכ"ל הרב מש"ל וע"ז כ' עטור אמ"ן וז"ל שמעתי מקשים דדבריו תמוהים טובא דגם גבי בית איכא מיעוטא דכתיב מי האיש אשר בנה בית חדש והרב מר גיסי כמוהר"ר יונה נבון יישב קצת דגבי קרא דכי יקח איש אשה חדשה מיירי בנושא אשה דלא יצא בצבא ואפי' לספק מים ומזון ולתקן דרכים אבל החוזרים מעורכי המלחמ' כגון בנה בית ולא חנכו וכו' הם מספקים מים ומזון וכו' ובקרא דכי יקח איש אשה חדשה מרבינן מדכתיב יהיה לביתו לחנך הבית וכו' דאינו זז מביתו וא"כ נמצא דבהכי קרא דכי יקח איש אשה חדש' דמעטינן מינה מחזיר גרושתו ליכא שום מיעוטא בבנה בית וחנכו דהרי מדכתיב יהיה לביתו נפקא וזהו כוונת הרב מש"ל דגבי בנה בית וחנכו ליכא מיעוטא כדמעיט באשה ולזה אפשר דאפי' מכר וחוזר ולקח דשנייה מבונה בית חדש לא חנכו דאף דחוזר מספק ומתקן וזהו כונ' הרב עכ"ל. ואנא חלא בר חמרא לגבי אבא ולגבי דרב מר גיסו הוא עטרת החיים מורי הרב זלה"ה אנא דאמרי מאן יהיב לן עפרא מתותי כרעיהו ויהי כחול שקולט העי"ן דהדבר ברור דאין זה כוונת הרב מש"ל מכמה טעמי ראשון הוא דלדבריהם דרבנן הרב קאי בבנה בית וחנכו וצדד דכיון דלא כתיב ביה מיעוטא ה"ה אם מכרו וחזר ולקחו וחנכו שקול ישקל לבנה בית וחנכו וא"כ לצד זה מכר וחזר וקנה וחנך לא יצא בצבא ואינו זז מביתו. ואלו הרב מש"למ אמר דמכר וחזר ולקח חוזר הרי דהרב איירי בבנה בית ולא חנכו דדיניה דההוא גברא למיפק וחוזר בו לספק ולתקן דרכים ועלה קאי הרב דחוזר ולא איירי בבנה הית וחנכו