חיים שאל חלק א יד

קשיא וככל הדברים אשר ראו עיניך. ומה שנראה לישוב דבריהם קצת הוא דכיון דאפשר ליטול צפרניה שלא בכלי ושוב ליכא ניוול החמירו מרן ומהריק"ש שתטול על ידי שנוי. ולטבילת מצוה דלא אפשר בידיה או בשיניה שאינו מנוקה יפה התירו ע"י אחר. וכן ראיתי שתירץ הרב ש"ך בנקודות הכסף. ובאמת הדברים רחוקים וחומר' יתירה היא לדעת מרן ומהריק"ש שסוברים כהרי"ף דאין דין ל' נוהגת באשת איש כמ"ש מהריק"ש בהדיא ומרן משם הרא"ש כמש"ל. הא למדת דלדעת הרי"ף ורבינו חננאל והר"י מאורלינש אשה מותרת בתספורת וכן נוטים דברי שאר גדולים כמש"ל דפשט דבריהם מוכחי הכי והכי נקיטינן דקי"ל הלכה כדברי המקל באבל וכמש"ל וכמו שפסקו מרן ומהריק"ש וכפ"ז מותרת נמי ליטול הצפרנים אחר ז' דנטילת הצפרנים הוא מדין תספורת וזהו אף בלי סרך מצוה. אלא דרצו להחמיר גם בנשים ומאחר שכן בנ"ד שהוא לטבילת מצוה וזאת האשה אנינא דעתה ליטלם ע"י אשה אחרת ומצטערת ויותר ניחא לה לבטל מצותה ממה שאחרת תטול צפרניה נראה להתיר לה שתטול על ידי עצמה. והרי לצורך מצוה התירו ההגמי"י שתטול על ידי גויה ולמור"ם אף על ידי ישראלית אף דכשאינו למצוה לא התירו ע"י אחר הגם דסברי דמדינ' אשה כאיש. וכ"ש לדידן דמדינ' מותר והוא חומר' בעלמ' דלצורך מצוה ואי אפשר באופן אחר יש להתיר שתטול על ידי עצמה. וכל שכן שהרב ט"ז בכל אשה התיר על ידי עצמה למצוה ובס' בית לחם יהודה הביא דבריו ונראה שמסכים עמו. יתר על כן שהרב ט"ז העד העיד בנו שהנשים נוהגות על ידי עצמן והרב נקודות הכסף שתק בזה ושתיקה כהודאה דגם הוא מודה דהכי נהוג. ותו דאעיקר' האיכ' רבוואת' קמאי הגאון בה"ג ורבינו יצחק בן גיאת וסמ"ג דמתירי' לכל אחר ז' ליטול צפרני' אפי' בכלי כמבואר בטור סימן ש"ץ. ובצירוף כל הטעמים נראה להתיר בנ"ד שתטול על ידי עצמה ותעשה מצותה. הגם הלום נראה בעליל חדש ממש שו"ת נודע ביהודה שנדפס מקרוב וראיתי לו בי"ד סימן צ"ט שכ' וז"ל נטילת צפרנים לדעת הרמב"ן אסור מדינא כל שלשים אפי' באשה מ"מ באשה כל הפוסקים שוים להתיר אחר שבעה רק הרמב"ן לבדו אוסר וכו' ודברי הש"ע (כצ"ל) י"ד סימן ש"ץ אצלי צ"ע שכ' בסוף הסי' אשה שאירע טבילתה וכו' והדבר תמוה שהרי שם סעיף ה' פסק דאשה מותרת בנטילת שער אחר ז' א"כ ממיל' מותרת לאחר ז' בנטילת צפרנים אף בלי צורך טבילה וראיתי לבעל באר הגולה שהרגיש בזה וכו' וא"כ בטלו דברי באר הגולה שאם התירו גלוח שער לאשה ק"ו לגלוח צפרנים והגדול ניוול הוא לה. ועוד אני אומר הוכחה שאשה מותרת אחר ז' בנטילת צפרנים מדברי רב חסדא פרק החולץ דף מ"ג שאמר ומה במקום שאסור לספר ולכבס מותר ליארס מקום שמותר לספר ולכבס אינו דין שמותר ליארס וכו' והא ודאי דנטילת צפרנים מותר בשבוע שחל ט"ב וכו' וא"כ מעתה נימא אנן אותו ק"ו של רב חסדא בעצמו ומה במקום שאסורה לספר דהיינו בשבוע שחל ט"ב מותרת בנטילת צפרני' מקום שמותרת אשה לספר דהיינו באבלה אחר ז' תוך ל' אינו דין שמותרת ליטול הצפרנים עכ"ל עיניך הרואות דהרב נר"ו מהדר אשריותא בנטילת צפרנים לאשה אחר ז' ולא יכולתי לעמוד בכל תשובתו ובענפים הנמשכים ממנה. אבל מידי עוברי בדבריו אלה לא ידעתי איך כתב דכל הפוסקים שוים להתיר באשה אחר ז' רק הרמב"ן לבדו אוסר. חדא דכעת אני לא ראיתי להרמב"ן שדבר בנטילת צפרנים לאשה אחר ז' ואי משום מאי דפליג על הרי"ף בתספורת. שפיר יש לומר דגם הרמב"ן מודה דאשה מותרת בנטילת צפרני' אחר שבעה דהרי הרמב"ן בחידושיו לכתובות כתב דאשה אחר ז' מותרת בתכשיטין ובפירוש אמרו בירושלמי דנטילת צפרנים תכשיטין הן לה וכמש"ל ואם כן יש לצדד דגם להרמב"ן אשה מותרת בנטילת צפרנים דניוול הוא לה. וכמו שכתבנו בעניותנו לעיל. ואם הרב הנז' סבר דמאן דאסר לאשה נטילת שער זולת ע"י טיפול אסר גם בנטילת צפרנים ומשום הכי כתב דהרמב"ן אוסר לאשה אחר ז' נטילת צפרנים אם כן איך כתב דהרמב"ן לבדו אוסר. והרי רש"י והתוספות והרא"ש והגהות מיימון בתשובות דשייכי לס' שופטים והגהות אשרי פ' ואלו מגלחין בשם מהר"ם אזלי בשיטת הרמב"ן כמבואר ממש"ל. ותו דהגמי"י והגהות אשר"י קיימי בדין צפרנים לאשה ואסרי אף למצוה אם לא על ידי אחרת וגם רש"י אסר התכשיטין לאשה אבלה דעלמא והריטב"א בחידושיו אסר לאשה נטילת צפרנים כמש"ל. ותימה על הרב הנז' שכתב דהרמב"ן לבדו אוסר. ומה שתמה על מרן בש"ע והביא דברי באר הגולה. הדבר קשה איך לא ראה דברי הרב ט"ז שעמד על זה. והתיר ליטול על ידי עצמה והוא תניא דמסייע ליה גם לא ראה מ"ש בס' נקודות הכסף. ומה שהביא ראיה מהש"ס מההיא דפ' החולץ אינה ראיה כלל דהש"ס ורב חסדא קיימי בשריותא דאירוסין ורב חסדא נשא ק"ו ומשני הש"ס דשאני אבלות ישנה ושאני אבלות דרבים כדמסיק ובכן אזדי להו כל ק"ו כי האי גוונא. ורב חסדא משום דהוה קאי באירוסין עביד ק"ו לאירוסין ואינו מחוייב לדבר בכל מידי וכאשר נדחה ק"ו דרב חסדא נדחה הכל. והש"ס מהדר לבטל הק"ו מעיקרא ואפי' תימא דאשה אסורה באיבול תוך ל' בנטילה צפרנים אין להקשות דהול"ל צפרנים יוכיחו דעדיף ליה לבטל הק"ו מכל וכל וזה פשוט. תורת העולה דאשה זו דנ"ד דמצער' טובא אם אחרת תקח לה הצפרנים יש להתיר לה שתטול לצורך מצותה על ידי עצמה והנראה לענ"ד כתבתי סי' ג' תשובת החכם השלם עצום ורב כמהר"ר ראובן בעל מחנה ראובן נר"ו. שאלה מי שאין לו בליל פסח אלא פחות מכזית מצה יש להסתפק אי חייב לאוכלו אף דבצר ליה שיעורא. או דילמא כיון שהוא פחות מכשיעור לאו מצוה הוא כלל. תשובה דבר זה נשאל מהרב בעל מנחת יעקב והיא כתובה בשו"ת שבות יעקב ח"ב סימן י"ח והשיב דאין חיוב לאוכלו כלל דאכילה בכזית משמע ממאי דאיתא בא"ח סימן תפ"ה הנשבע שלא לאכול מצה כל השנה אסור לאכול מצה בלילי פסח ולפי מאי דקי"ל לענין שבועה שלא אוכל בכזית משמע קשה א"כ יאכל פחות מכזית מצה אלא ודאי פשוט כיון שאינו אוכל כשיעור לאו מצוה היא עכ"ל ותמה אני דמה ראיה היא זו דודאי הא דקי"ל דשלא אוכל כזית משמע היינו דאינו חייב קרבן שבועה כי אם בכזית אבל הא מיהת דאסור בכל שהוא מטעם דחצי שעור אסור מן התורה וכן פסק המחבר בי"ד סימן רל"ח בפשיטות בלי שום חולק יע"ש ואם כן אין מכאן אפי' נדנוד ראיה. ולי נראה להביא ראיה דלאו מצוה הוא כלל מהא דכתבו התוספות בקדושין דף ל"ח ע"א בשם הירושלמי ליתי עשה דבערב תאכלו מצות ולדחי לא תעשה דחדש ומשני אין עשה דלפני הדיבור דוחה ל"ת דלאחר הדיבור עכ"ל הירוש' אי נמי גזירה כזית א' אטו כזית ב' עכ"ל הרי מבואר דלא אכלי מצה כלל כמ"ש מהרש"א יע"ש ולפי מאי דקי"ל שיעורן של עונשין הלכה למשה מסיני וא"כ חדש אסור לאכול כזית ואם כן תקשה לריש לקיש דסבר חצי שיעור אסור מדרבנן אמאי לא אכלי כלל ה"ל לאכול פחות מכשיעור דזה נמי קרוי מצוה בשלמא לשיטת התוספות שתירצו דעיקר הטעם דלא אכלי משום גזרה דרבנן אתי שפיר דהא לריש לקיש חצי שיעור אסור מיהא מדרבנן ושפיר מה שאין כן לשיטת הירושלמי אכתי תקשה לריש לקיש אלא ודאי דפחות מכשיעור לאו מצוה היא כלל כן נראה לי בזה. ויצא לנו דין חדש מזה דאם אין לו אלא חצי זית מרור אינו מחויב לאכול אותו בליל פסח דהא אמרינן דף ל"ח ע"ב מסתברא מצה ומרור ופירש"י דהוקשו מצה למרור יע"ש וא"כ כי היכי דבמצה פחות מכשיעור לאו מצוה היא ה"ה