חיים שאל חלק א קמט

בעבור' קודם ואתה ברחמיך כמו שאומרים יעלה ויבא בר"ח והן בעודנו בברכת מודים הכיר בטעותו ונסתפק אם יחזור לומר על הנסים בהודא' כמו שתקנו רבותנו. או תיסגי ליה במה שאמרו בעבוד'. ומוד"ע לבינה כי זה ימים דבר זה קיימתיו מסברא דודאי יחזור לומר על הנסים במקומו כדתקון רבנן ואין פוטר במה שאמרו שלא במקומו. ואחר זמן ראיתי בקונטריס כ"י מחידושי דינים להרב המופלא מהר"ח אבואלעפיא בר דוד זל"הה שכ' וז"ל מי שטעה ואמר על הנסים בעבוד' קודם ואתה ברחמיך ונזכר אחר מודים שטעה נרא' שחוזר לומר על הנסים בהודא' כסדר שתקנו רז"ל ויש רמז מברכת ענינו שאמרו קודם ראה נא שכ' המג"א שיאמר אחר ראה נא ע"ש אף דיש לדחות דלא דמי כל כך ע"ש סי' קי"ט ס"ק ז' וצ"ע עכ"ל הרב מהרח"א הנז' והגם שהרב ז"ל מסיק בצ"ע. הנה ראיתי כל דברי הרב מגן אברהם שם וירא' שבנ"ד יש לחזור ולאומרו בהודא' ומה גם שהרב אליה רבא שם בסוף הסי' כתב בפשיטו' כמסקנת הרב מגן אברהם ע"ש כן נרא' לדעתי הקצר'. סימן עו לצורבא מרבנן דחביב מקשה ורמי על דברי הרב תי"ט פ"ק דקדושין וסעיפי"ם שניתי עליהם סביב. שאלת ממני שר ואור דברי הרב תי"ט פ"ק דקידושין גבי נכסים שיש להם אחריות שכתב ותמה אני אמאי שייר קנין חליפין ונוראות נפלאתי דהרב ז"ל עצמו לעיל הביא דברי הש"ס דאמר מילתא דליתא במטלטלין קתני ומאי פריך עכ"ד. תשובה דעת קדושים תמצא כי כבר קדמוך רבנן ולהפיק רצונך אעתיק לך מ"ש בסוגיא זו מענין לענין אשר שם תמצא איזה ישוב לדברי הרב תי"ט ודרך אגב אגידה נא שאהב' נפשי מ"ש בענין קנין העבד בהגבהה והלא זה דברי בס"ד. משנה שלימה שנינו בקדושין דף כ"ו נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזק'. ובגמר' ובשטר אמר שמואל לא שנו אלא בשטר מתנה אבל במכר לא קנה עד שיתן לו דמים מתיב רב המנונא בשטר כיצד כתב לו וכו' שדי מכורה לך שדי נתונ' לך הרי זו מכורה ונתונה הוא מותיב לה והוא מפרק לה במוכר שדהו מפני רעתה רב אשי אמר במתנ' בקש ליתנה לו ולמה כתב לו לשון מכר ליפות כחו. וראיתי בתוס' רי"ד במשנתנו שכתוב וז"ל ואי קשיא אמאי לא תנא נמי חליפין תשוב' כסף ושטר וחזק' דאיתנהו בקרקעות וליתנהו במטלטלין קתני וכו' אבל חליפין דאיתנהו נמי במטלטלין לא קתני עכ"ל ודבריו הם תלמוד ערוך שם דף כ"ב ע"ב דתנן עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזק' ובגמרא תנא אף בחליפין ותנא דידן מלתא דליתא במטלטלין קתני מילתא דאיתא במטלטלין לא קתני. ודרך אגב אומר שהרב מהרשד"ם חשן משפט סי' ש"ד הביא ראי' מסוגיא זו דאין המטלטלין נקנין בשטר ויש להרגיש דהו"ל להביא מ"ש בקמ' דף ע"ט בתמיה מטלטלין בני שטרא נינהו והוא הביא דברי הה"מ והיל"ל תוס' והרא"ש פ' הנושא. גם ראיתי להרב משאת משה ח"מ ריש סי' נ"ח שכתב דקרקע נקנה בקנין והביא ראיה מסוגיין דקאמר מילתא דאיתא במטלטלין לא קתני ע"ש ואין ראיה גמור' מכאן דקרקע נקנה בקנין דדילמא מילתא דאיתא במטלטלין ולא בקרקע לא קתני אמנם ממ"ש בתר הכי התם דאמר שמואל דנקנה במשיכ' וקאמר בש"ס בשלמא תנא דידן מלתא דאיתא במטלטלין לא קתני דליתא במטלטלין קתני אלא לתנא ברא ליתני משיכ' כי קתני מילתא דאיתא בין במקרקעי בין במטלטלי משיכ' דבמטלטלי איתא במקרקעי ליתא לא קתני הרי מבואר דמקרקעי נקנין בקנין והא הו"ל לאתויי ותו דהו"ל לאתוי עדיפא מינה דשם דף ג' קאמר הש"ס מה שדה מקניא בחליפין וכן הביא מרן בב"י ח"מ סי' ק"ץ ע"ש. וחזות קשה חזה הוית להרב בני משה בלקוטים דף ז' שכתב עמ"ש להטור סי' קצ"ו עבד כנעני דינו כקרקע וז"ל ראוי להבין מה אמר דינו כקרקע דאף יש קצת דינים בעבד שהוא כמטלטלים דהיינו חליפין ומשיכה וכו' ואפשר דלא דק דכיון דאף משיכה וחליפין איכא בקרקע לכך דינו כקרקע עכ"ל וכתב עוד לקמיה וביאור דבריו דמסי' ק"ץ עד סי' זה נתבאר דינים אלו שהם קונים בקרקע כסף ושטר חליפין ומשיכה וכו' ע"ש ושותיה דמר לא גמירנא דמשיכה ליתא בקרקע וכמ"ש בסוגיא הנז' משיכה דליתא במקרקעי ואין צריך ראיה דהוא חסר המציאות. והטור דבריו ברור מללו דסי' ק"ץ כתב דקרקע נקנה בכסף ושטר וחזק' וקנין וסי' קצ"ו כתב עבד כנעני דינו כקרקע ונקנה בכסף ובשטר ובחזק' וחליפין ונקנה ג"כ במשיכה וכו' ודבריו ברורים דאמר שדינו כקרקע כמו שביאר דיני קניני קרקע לעיל כסף שטר חזקה וחליפין. והוסיף לו' ונקנה ג"כ במשיכה כלו' מלבד קניני קרקע נקנה במשיכה שהוא קנין מטלטלין והרב הנזכר הקשה על הטור דאמאי לא כללינהו כסף שטר חזק' חליפין ומשיכה ואמאי כתב ונקנה ג"כ במשיכה וכו' ע"ש ולק"מ דנקט ד' דיני קרקע והפריד קנין משיכה דאינו בקרקע ומשו"ה כתב ונקנה ג"כ במשיכ'. חזרנו לדברי תוס' רי"ד הנז' דדבריו הם דברי הש"ס כמבואר. ובכן הדבר קשה על הרב תי"ט דעל משנתנו נכסים שיש להם אחריות וכו' כ' ותמה אני דאמאי שייר חליפין דנקנים ג"כ קרקעות והוא תימה דלעיל משנה ג' הביא הוא ז"ל גופיה דברי הש"ס על משנת עבד כנעני תנא אף חליפין ותנא דידן מילתא דליתא במטלטלין קתני ומאי מקשה במשנתנו וכמ"ש הר"ב תוס' רי"ד וזה דקדקתי כד הוינא טליא זה חמשים שנה בקירוב ואחר זמן רב בא לידי ס' קול הרמז ז"ל וראיתי שהקש' כן על הרב תי"ט וכן הר"ב בית דוד. ואחזה אנכי להרב לחם שמים ח"ב שכ' על קושית הרב תי"ט האמור' דאמאי שייר קנין חליפין דדבר פשוט הוא שנכלל בקנין כסף דשוה כסף ככסף בכל מקום וכו' וחליפין מתורת כסף אתו דאל"ה מהיכא ניתי דליכא מילתא דלא רמיזא באוריתא והכי הוא ודאי דהיינו קנין כסף ממש עכ"ל ועוד האריך ע"ש. ודבריו קשים דהרי בסוגיא דדף כ"ב גבי עבד כנעני תנא אף בחליפין ויהיב טעמא דלא תנייה תנא דידן בהדי כסף ושטר וחזק' וזה הפך דבריו דחליפין בכל כסף. ועוד נעלם ממנו סוגית פ"ק דקדושין דף ח' עמוד א' דאמרי מכסף מקנתו בתורת כסף הוא נקנה ואין נקנה בתורת תבוא' וכלים ומאי ניהו חליפין וכתבו התוס' שם דאין עבד עברי נקנה בחליפין וכו' דמה שקונ' בכסף יליף מהאי קרא מכסף מקנתו וכו' ע"ש הראת לדעת דחליפין אינו בכלל כסף. ועבד עברי נקנה בכסף ואינו נקנה בחליפין כמ"ש התוס' וכן נרא' מדברי הר"מ וכמ"ש הרב מש"ל סוף עבדים והרב פני יהושע על דף י"ד האריך בזה. וא"כ לא מצית אמרת דלא תנן דקרקע נקנה בחליפין דנכלל במ"ש בכסף. ומה שהכריח דחליפין אתי מכסף דאי לא מהיכא אתי. לא ידענא מאי קאמר דכסף ושטר וחזק'. יליף בסוגיין מקראי דירמיה. וחליפין כתיב ברות וזאת לפנים בישראל וכו' שלף איש נעלו וכו'. ואפשר ליישב קצת דברי הרב תי"ט כדי שלא יהיו דבריו כל כך קשים דלא זכר דברי הש"ס שהביאם בסמוך משנ' ג' דסבר הרב תי"ט דדוקא גבי עבד כנעני שייך תירוץ הש"ס ולא במשנתנו והוא דרש"י כתב שם דף כ"ב וז"ל מילתא דאיתא בעבד וליתא בשאר מטלטלין קתני אבל חליפין דאיתנהו נמ' בשאר מטלטלי שהמטלטלין גם הם נקנים בחליפין לא קתני דלא אצטריך למתני עכ"ל והכונ' מבוארת דכיון דהעבד מטלטל אף אי עבדא כמקרקעי דמי היינו לדיני קרקע אבל הרי הוא מטלטל ותנא לא אצטריך למתני קנין מטלטלין דזה פשוט דהוא מטלטל ונקנ' כשאר מטלטלין והרבותא הוא למתני שנקנ' בקנין הקרקעות זהו כונת הש"ס ומבואר בדברי רש"י ומעת' במשנתנו גבי קרקע אי אפשר לו' כן מילתא דליתא במטלטלין קתני דאדרבא הו"ל לשנות טפי קנין מטלטלין דהוא קרקע והרבותא הוא דנקנ' בקנין מטלטלין ולא דמי לעבד כנעני ומשו"ה תמה הרב תי"ט דאדרבא מטעם דלא תני חליפין בעבד הו"ל למתנייה הכא גבי קרקעות דהתם גבי עבד לאו רבותא והכא רבותא כדבר האמור. ויש מקום לישב קו' הרב תי"ט דלא תנייה תנא חליפין בקרקע דהוא מפורש בכתוב ברות דכתיב חלקת השדה וכו' שלף איש נעלו. וגם כסף ושטר הגם דכתיבי בקרא נקטינהו איידי דתני להו גבי עבד. ותו דצריך בהם קצת לימוד כמבואר למעיין בסוגיין. וה"ט של התוספתא דגבי עבד תני אף בחליפין והכא נרא' מהש"ס דלא אמרו בתוספתא הכי והטעם דזה מפורש בקרא. והן עתה אשור' נא וארא' סוגיא דשמעתא שהבאתי לעיל דפריך אשמואל מבריתא דשדי מכור' לך שדי נתונ' לך ופריק רב המנונא במוכר שדהו מפני רעת' ורב אמר במתנ' בקש וכו' ופירש"י דרב אשי מוקי לה בנותן מתנ' וחדא היא וכו' ע"ש. ולדברי רש"י לרב אשי אין חילוק בין מוכר שדהו מפני רעתה לשדה אחר ועל כלן הוא דאמר שמואל לא קנה עד שיתן את הדמים. אמנם הרמב"ם פ"א דמכיר' פסק דמוכר שדהו מפני רעתה קנה בשטר לחוד. וכ' הה"מ דמאי דמוקי רב אשי במתנ' בקש ליתנ' לו ה"ק דמפני רעתה בדין הוא שיקנ' שהרי אף במתנ' הי' נותנ' לו כי רעה בעיני אדוניה היא. ומרן בכסף משנ' עמד על זה באורך וגם הרב לח"מ האריך והוקש' לו פי' הה"מ דמ"ש ולמה כתב לו לשון מכר ליפות כחו הול"ל אף שכ' לשון מכר גמור קנה וכו' ע"ש. ואני השפל כתבתי במ"א דאשתמיט ממרן והרב לח"מ סוגית בתרא דף נ"א דמייתי התם הא דרב המנונא במוכר שדהו מפני רעתה וקאמר רב ביבי מסיים דר"נ במתנ' בקש ליתנ' לו וכו' והכי גרסי רבינו יונה בעליותיו והרשב"א בחידושיו שם. והרמב"ן בחידושיו שם כתב דאין לשון הגמ' מסכים כרש"י גם הרשב"א בחי' קדושין בשמעתין דחה פירוש רש"י ופירש כהה"מ וקושית הרב לחם משנ' לק"מ דהכונ' בשטר מתנ' בקש ליתנ' לו וכן פירשו רבינו יונה והרשב"א ורבינו תם הקש' על פירש"י דהא תניא שדי נתונ' לך שדי מכור' לך ושדי שדי לך לך למה לי ופירש כהה"מ כמ"ש הרמב"ן בחידושיו לבתרא ודעמיה. ורוא' אנכי להרב שושנים לדוד שכ' על דברי רבי' עובדיא ותי"ט שכתבו הא דמוכר שמ"ר וז"ל הכי מפרש לה שמואל ואף על גב דרב אשי שהוא בתרא פליג כפי פירש"י ולדידי' אין חילוק דמוכר מפני רעת' מ"מ פסקו הר"מ והרב כשמואל מהנהו טעמי דכ' מרן הכ"מ עכ"ל ואגב שטפיה כתב כן דשמואל לא אמר אלא דבמכר לא קנה עד שיתן את הדמים והא דמוכר שדהו מפני רעתה אינם דברי שמואל וכן מ"ש דרב אשי פליג ופסקו כשמואל אינו דרב אשי אתא לתרוצי מילתא דשמואל והא דמוכר שדהו מפני רעתה הם דברי רב המנונא לפרוק מאי דאותיב לשמואל ורב אשי אתי עלה גם מה שהחליט דרב אשי פליג ופסקו כאידך אינו מכוון דכמה תירוצים כתב מרן דלא פליג רב אשי על רב המנונא עש"ב.