חיים שאל חלק א קמח

כמברך כמ"ש פ' אלו דברים דרב ס"ל כהאי תנא דאמר אחד המברך ואחד העונה במשמע אלא שממהרין למברך יותר מהעונה אלמא אפי' לרב יש שכר לעונה כמברך אלא שממהרין למברך ודינו של ר"ת אמת וכתב עליו הרב פנים מאירות דלא דק דכיון דממהרין למברך א"כ שכרו גדול מהעונה וכו' והאריך בזה הרבה ע"ש ואני בעניי אומר דשיט' הרב ש"ך יש מקום לאומרה בסבר פנים יפות ואיך כתב עליו דלא דק ולמען תדע כי שפתי כהן ישמרו דעת אתה תחזה להריטב"א בחידושיו לחולין שכתב וז"ל כוס של ברכה אתה שותה פירש"י כי לא על השתיה היה מקפיד אלא שלא יצטרף עמהם בברכ' ולא יענה אמן שהוא כמברך וכו' ומכאן דן ר"ת בא' שקראוהו לקרוא בתור' ועמד אחר במקומו שאין לו לשלם כלום דכיון שחבירו עמד שם ועונה אמן הרי הוא כמברך עכ"ל עיניך הרואות דקיים דינו של ר"ת בטענ' דעונה הוא כמברך וכמ"ש הרב ש"ך ומוכרח דזה שממהרין למברך אינו מעלה לו שכר יותר כמ"ש הרב ש"ך. נחזור לראית הרב פנים מאירות ונראה שיש לדחות דכל הראיות שמתוכן יראה דלא היו מברכין בלחש רוח אחד להם דאיברא דבימי חכמי התלמוד כך היה מנהגם דיוצאים בברכת המברך. ובאותם הימים לא היה אפשר לברך בלחש דהי' פגם למברך ולזה לא היו רשאים לברך בלחש כלל משום איבה ושנאה אמנם פשיטא דיש פנים מאירות למנהג שנתפשט בכל תפוצות ישראל ועיקרו מרבינו פרץ וא"ח ושבולי הלקט יען עיניהם ישיתו הן מצד המברכים דאחסור דרי ולא כל המברכים מכוונים בברכתם. הן מצד שאר המסובין דלא מצו למיקם אנפשייהו ולכוין בברכות המברכים ועל כן נתפשט המנהג ושפיר יוצאים י"ח זמון וי"ח ברכת המזון וכמו שפסקו פרן ומור"ם ז"ל וזה דומה קצת למה שתקן הר"מ שלא יאמרו חזר' כנודע. והא דידן עדיפא דאלו בתקנת הרמב"ם נתפשט המנהג להפך דלדברי חכמי האמת צריך לומר חזרה שכן ראוי להיות חוז"ר. ובבהמ"ז מנהג כל ישראל לברך בלחש במפורסם. ומכללן של דברים אמורים חזי מר דאשר כתבתי בעניותי בספרי הקטן ברכי יוסף דיש לדחות ראיות הרב פנים מאירות כן הוא האמת כי יד הדוחה נטויה. וכך יפה לנו משום יתובי דעתא דעת קדושים מרבוואתא קמאי לגבי דידן רבינו פרץ ושבלי הלקט וארחות חיים תלת סמכי קשוט. ומרן ומור"ם העמודים. והמכונות אשר בית ישראל נכון עליהם פסקו כן וכן נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל. ותו לא מידי: (ב) ואשר דרוש דרש מעכ"ת דאתא קמיה איש אחד אשר ידע איניש בנפשיה שעבר איזה עבירה ושב בתשובה ויודע ספר אף הוא ראה תקוני התשובה משם האר"י ז"ל ורעדה אחזתו דלית בחיליה לעשות הסיגופים במספר הימים על צום מה כאשר תקן הרב ונפשו מרה לו. ושאל שאל איזה תיקון קל שיוכל עשוהו. אהה אדוני והוא שאו"ל מילתא דלית לה פתרי ואם בעיניו יפלא דברי הצומות כי מעוך וכתות הוא. גם בעינינו יפלא מי שם פה בענין זה הלא ידעת אם לא שמעת כי רבינו האר"י זצ"ל רוח ה' דיבר בו אשר יצק מים על ידי אליהו זכור לטוב ונהירין ליה שבילי דרקיעא כשבילי דנה"ר דע"ה כמפורסם עזוזו ונפלאותיו הבונה בשמים מעלותיו. ומאן הוא גבר בכלא כי שיח וכי שיג לו לפחות מדברי רבינו ח"ו וסבור הייתי אפרו"ש את כפי פרוש מיראה ששהו את קיני"הן ועמד קנה במקומו. שבתי וראה מאי דאמר מר דודאי לאו בר הכי הוא כי הוא איש מכאובות מלוש שוב"ה איכו השתא דלא אפשר ליה לעשות שום תקון כמ"ש רבינו האר"י ז"ל. משום תקנת השבים אמרתי אעלה על אר"ש באותות שתים. הלא מראש עיקר התשובה עזיבת החטא וכ' רבינו יונה זלה"ה דהכי הויא יעזוב רשע דרכו אשר הורגל בה שהיא גרמה לו לחטוא ואיש און מחשבותיו שהם הרהיבוהו לדבר עבירה כמ"ש עינא ולבא תרי סרסורי לפיכך יעזוב דרכו הרע שהיה גבה עינים וימנע מלהסתכל בדבר המביא לידי כך ויתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו ויסיר מחשבות לבו הזונה ואז כי אמיד נפשיה והרגיל עצמו זמן וידע ששלט במראה עיניו ובדרכי לבו אז בשובו אל ה' יהי' בטוח שתתקבל תשובתו עכ"ד ועוד האריך ז"ל בזה. ואמרו ביומא דף ע"ד אמר ר"ל טוב מראה עינים באשה יותר וכו' וכתב הרב מהר"ם ן' חביב ז"ל בתוספת יה"כ יראה דכונת ריש לקיש להזהיר לבני אדם דכיון דטוב מראה עינים וכו' יפרוש שלא להסתכל בנשים עכ"ד וכיוון הרב לדברי הסמ"ג לאוין קכ"ז וז"ל וכן אסור להסתכל וכו' ואומר פ"ב דיומא טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה לפיכך צריך מאד להזהר בדבר עכ"ל ונראה. שכונת הסמ"ג נמי דר"ל להכי הוא דאתא כמ"ש מהר"ם ן' חביב. ואם כל אדם הוזהר בכך הדברים ק"ו למי שנלכד כבר כאיש הזה דנ"ד שעבר עבירה ובודאי דטרם כל צריך להזהר ביותר בכל הדברים שהביאוהו לכך עד שירא' כי הוא יכול לשמור עצמו כמ"ש רבינו יונה ז"ל וכבר כתבו ז"ל כי המסתכל בנשים נקרא מומר לדבר א'. ושנינו כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובטל מדברי תורה וסופו יורש גהינם. ופתאים עברו ונענשו ולדעת הרמב"ם כל מין קירוב לערוה הוא לאו מדאוריתא ופוק חזי מאמרם ז"ל בש"ר פ' ע"ו וז"ל האש' נקראת גפן וכו' אמר הקב"ה אל תאמר הואיל ואסור לי להשתמש באשה הריני תופסה ואין לי עון או שאני מגפפה ואין לי עון או אני נושקה ואין לי עון אמר הקב"ה כשם שאם נדר נזיר לשתות יין אסור לאכול ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים. וכל היוצא מהגפן אף אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר שכן שלמה אומר לא ינקה כל הנוגע בה וכו' וכל הנוגע באשה שאינ' שלו מביא מיתה על עצמו וכו' ע"ש ודברים ככתבן משתמען מילייהו כדעת הרמב"ם לאוין שנ"ג ובחיבורו דנגיעת ערוה אסורה מדאוריתא אלא שהוא ז"ל כתב דהוא בלאו דלא תקרב. וכעת לא חזינא בדברי הרמב"ן בספר המצות ובאחרונים שהזכירו מאמר זה. ומרן בב"י י"ד סימן קצ"ה הביא תשוב' להרמב"ן סימן קכ"ז כשהבעל רופא אסור למשש דפק אשתו נדה ואם החולי מסוכן משמע דשרי אלא דאיכא למימר דלטעמיה אזיל דסבר דנגיעת ערוה אינה אסור' אלא מדרבנן אבל להרמב"ם דסבר דנגיעת ערוה אסור' מן התור' א"כ אף דיש פקוח נפש אסור עכ"ל מרן בבית יוסף. ואל זה אביט למורינו הרב הגדול שארינו מהר"א יצחקי זלה"ה בספר זרע אברהם י"ד סי' ה' דף ל"ו ע"ב שכ' דמדברי הרמב"ן בספר המצות נראה שהוא מסתפק ודלא כמרן והביא הלשון הנז'. ותימא דתשובות להרמב"ן הם מהרשב"א ואם מרן כתב כן על הרשב"א מאי קאמר ודלא כמרן וגם בדף מ' ע"ב כתב ודלא כמרן בית יוסף שכ' בדעת הרמב"ן דנגיעת בשר ערוה מדרבנן ע"ש וכעת לא ראיתי לשון מרן אחר דקאמר דהרמב"ן ס"ל דנגיעה דרבנן כי אם לשון הנז' שכתב על תשובה להרמב"ן והיא תשובת הרשב"א כמ"ש מרן בהקדמתו. ושוב ראיתי שבדף ל"ו ע"ד כתב הרב נמי שתשוב' הנז' הם להרשב"א. ועמ"ש הרב מהרי"ך בתשוב' הובא' בספר זרע אברהם בדף פ"ב ודף פ"ח שגם עליו יש מקום גמגום. והרשב"א בתשובותיו ח"א סי' אלף קפ"ח כתב דאפשר דאין אסור בקריבה שאינ' של ג"ע אלא מדרבנן ע"ש. ועוד יזהר בחרט' ובהכנע' וכמו שהאריך בזה הרב הגדול מהר"י מטראני ז"ל בתשובותיו בא"ח סי' ה' ע"ש שהאריך בארש טוב' ורחב' ואין צורך לכפול הדברים עיניך תחזינה משרים דברי הרב ז"ל ויאירו עיניך. והגם שמעידין על האיש הזה שהוא חלוש ואין בו כח להתענות לא מפני זה יפטור עצמו מכל וכל רק ישער בעצמו אם יכול להתענות יום משמרת החדש. וגם בחול ימעט באכילתו כאשר יוכל שאת. וכבר כתבו התוס' פ' הנושא משם רז"ל במדרש עד שאתה מתפלל שיכנסו דברי תורה במעיך תתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופך עכ"ל. ומצאתי בתשב"ץ לתלמיד מהר"ם סימן תקל"ה שכ' וז"ל בתשובת הגאונים יש עד שיבקש אדם שתכנס התור' לתוך מעיו יבקש שלא יכנסו מעדנים לתוך מעיו כי מחמת שאדם מרב' במעדני' בכל יום בא לידי עביר' עכ"ל וק"ק שהביאו משם תשובת הגאונים והוא מדרש רז"ל כמ"ש התוספות פ' הנושא. הן אמת דסיום זה שכתב כי מחמת וכו' ליתיה במדרש שכתבו התו' והול"ל תחילתו משם המדרש ופירשו הגאונים כי מחמת וכו'. איכו השתא זאת העצה היעוצ' להתמיד לקרות בתור' כפי ידיעתו ש"ס משנה בנעימ' ולפחות ישים מעייניו להבין היוצא מפיו פשט הדברים דאם לא שם את לבו כתב המג"א א"ח סי' נ"א דאינו לימוד כלל ויכוין בכל סדר כונה הפשוט' מגורי האר"י זצ"ל וכתבתיה בקונטריס מורה באצבע בס"ד. ואם יוכל ללמוד בס' הזהר הקדוש יתמיד איזה שעות בלימוד הזהר הקדוש כי הוא מסוגל להאיר הנפש וכבר אמרו שרבינו האר"י זצ"ל ציוה לאדם ששב בתשוב' ללמוד ה' דפין של זהר בכל יום בשגם לא יבין. ואפשר שהטעם להיות הזהר מדבר ברזי התור' בלי לבוש הפשט ולר"ז הן קול וגלוי לכל שהם סודות התור' לימוד זה חשוב ורצוי ועשה פר מכשיר הנפש ומצחצחה מתרפס ברז"י כס"ף והשפיע בצחצחות בארש נכוחות. ואמרו בשילהי מנחות רבא אמר כל העוסק בתור' אינו צריך לא עולה ולא מנחה וכו' ומיהו ה"ד כשהוא שב ועובד ה' וכמו שהאריך אבי התעוד' מהר"י מטראני ז"ל בתשובותיו ח"א סי' ק' ע"ש. גם יקבע לימוד בספרי מוסר אז יכנע לבבו ויסתכל אם יכול לקיים איזה דבר ממה שלומד על דרך שכתב הרמב"ן לבנו באופן שישען על עמוד התור' ובעת אשר הוא פנוי לא יבטל מלימוד תנ"ך ומזמורי תהלים וש"ס משנה וזהר ומוסר. ועל העבוד' יזהר לקום בכל לילה באשמורת ולומר תקון חצות שסידר רבינו האר"י זצ"ל וללמוד עד אור הבקר וזו המיוחדת שבעבודת ה' אשר כל ספר הזהר מלא מזה והיא אבן בחן פנת יקרת עבודת ה' אין צורך להאריך כי כבר האריך מאד בזה הרב החסיד מהר"א די וידאש זל"הה בספריו הקדושים וגם בתשובות הגאונים כ"י סי' ס"ז יש תשובת רבינו האיי בענין זה וכתבתיה במקום אחר בס"ד. ועל גמילות חסדים יזהר מאד לעשות צדקה וחסד כפי כחו כי הצדק' מכפרת על המזיד כמו שאמרו רז"ל ואין קץ למעלת הצדק'. וגמילות חסדים מפורש בדברי רז"ל כמה מעלות ואפי' עון בית עלי אמרו בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בתור' וג"ח. ויזהר בשמירת שבת במחשב' ודיבור ומעשה ויזהר מדברי חול וריבוי דברים וכבר אמרו אפי' עע"ז כאנוש ע"י שמירת שבת נמחל ושמירת שבת היא כאלו קיים כל המצות כמשז"ל. ויהי' שפל בעיניו מלב ונפש ואריב"ל מי שדעתו שפלה עליו כאלו הקריב כל הקרבנות כלן. ואם כה יעשה אלהינו מרחם לו ירחמנו עושהו וחש"ב עם קונה"ו פריו יתן בעתו ועלהו הלא זה דברי הצעי"ר הח"י אנ"י. (ג) ומה דבדיק לן מר באיש שטעה בחנוכ' ואמר על הנסים