חיים שאל חלק א קמו

גם כן בראש עכ"ל ולפום ריהטא נראה בעיני דין זה תמוה ולא ראיתי כעת דין זה בדברי הפוסקים. ואין לסמוך על זה עד שימצא ראים מדברי הראשונים וצריך חיפוש. (מח). כתב בס' חסידים סי' שע"ט דאע"ג דאמרינן לא ישא בחור זקנה ולא זקן ילדה אם היא חפצה בזקן מפני שהוא יהודי טוב או יודע' שיותר תקנתה בזקן מותר ע"ש באורך ודבריו סמוכים לעד ואינם צריכין חיזוק. ומ"מ משום יגדיל תורה אף אני אביא דבסנהדרין דף ע"ו ע"א ר' אליעזר אמר אל תחלל את בתך להזנותה זה המשיא בתו לזקן. ומצינו שר' אליעזר עצמו שאמר לבת אחותו כשהביאה סימנים צאי והנשאי לאיש א"ל אנכי אמתך לשפחה לרחוץ רגלי אדוני א"ל בתי כבר זקנתי צאי והנשאי לבחור כמותך א"ל לא כך אמרתי לפניך הלא אמתך לשפחה לרחוץ רגלי תלמידך כיון ששמע דבריה נטל ממנה רשות לקדשה ובא עליה. הכי אמרינן באבות דר' נתן פיו אלמא כשהיא רוצה בכך שרי ולא אמרינן דח"ו גורם לזנות ויש לדחות קצת. (מט). ח"מ סי' קנ"ה דין כ"ה ובין גפנים לשאר אילנות וכו'. מה שנסתפק הרב סמ"ע אם הוא איפכא דב ליטע גפנים סמוך לאילנות חבירו הנטועים לדעת הרי"ף ודעימיה מה דינו. ע"ש. והביאו הרב כנסת הגדולה. הדבר מפורש בחידושי מהר"י ן' מיגש שם פ' לא יחפור דלא מחייבינן לבעל אילנות לארחוקי. ועיין עוד שם חילוקי דינים בבאו בבת אחת וכו' ובחידושי הרמב"ן שם. ומה שצדד סמ"ע דלדעת הרי"ף לא הוי הרחקה משום צפורי וכתב דמשמע דהוא מטעם אחר ע"ש. יראה המעיין דמדברי הרב הנמקי והרמב"ן בחידושיו שם מוכח דגם להרי"ף הטעם משום צפורי ע"ש. (נ') ראיתי בשו"ת קול אליהו להרב חביבא מהר"א ישראל זלה"ה שנדפס מחדש (עתה ובפותחי אגב רהטאי אנכי העירותי באיזה מקומות והתויתי תיו) דבר מחודש בא"ח סי' ח"י במעש' שהי' דביום ש"ק מצאו שני ראשי השין דבוקים למעל' והוציאו ס"ת אחר. ואח"ך בו ביום חזרו לראות פיסול זה ומצאו שאות השין כתקנ' ותלו הדבר שע"י משמוש היד בס"ת יצא הדיו המחבר שני ראשי השי"ן כי הדיו המחבר ראשי השין הנה זה בא מחמת המגיה הס"ת בע"ש וזה היו דרכו לצאת במשמוש היד ולהיות שראה הש"ץ שהס"ת עתה מתוקן הוציאו לקרות בו במנח' והוא ז"ל גער בש"ץ כי הס"ת הי' פסול לקרות בו כי הרמב"ם פסק פכ"ג דהמגרר או מתקן חייב משום מכה בפטיש ועוד כתב פ"ו דהמבשל בשבת בשוגג מותר למ"ש וכיון דהוצאות הדיו מלאכ' פשיטא דאסור ליהנות מאותה מלאכ' בו ביום כדין שוגג מיהא עכ"ד ועמו הסליח' דאין הנדון דומה לראיה דהכא נעשה הדבר ממילא שלא הי' בדעת שום אדם להוציא הדיו ולא דמי למבשל שכיוון לבשל אלא שהי' שוגג דאז קנסוהו רבנן אבל הכא די"ו שיפקיד את עצמו בלי כונת אדם להוציאו אפי' בשוגג ומכ"ש במזיד דאחד הרואה ומשמש בידו הוא דבר שאינו מתכוין ולא פסיק רישיה ומותר. ותו דכבר כתב הרא"ש בפסקיו פ' במה מדליקין דאין לנו לגזור מדעתנו ותמה על הגאונים איך חידשו גזרה אחר התלמוד. וזהו סייעתא לדעת הרב פרי חדש ה' פסח סי' תנ"א וסי' תנ"ג שחלק על הרב בית חדש ועל הרב כנה"ג וכ' דאין לנו לגזור גזרות מדעתנו ע"ש. וגם מ"ש אח"ך דאחר ימים נודע כי בחור אחד הלך לבית הכנסת אחר תפלה ותולין כי גם בלא דעת הוציא הדיו והגם שלא נחשד כי במזיד משה מ"מ הוי הערמ' ואסור טפי ממזיד והאריך בזה כל אלו דמיונות ואימור שנעש' ע"י משמוש ידי אדם בבקר כמו שכ' בתחיל' או שע"י משמוש יד הבחור נעש' בלי כונה ואחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ועוד יש לצדד בזה. (נא) עוד ראיתי שם להרב הנז' סי' י"ט במ"ש מור"ם א"ח סי' ש"ם דאסור לשבר עוגה שכתובים אותיות משום מוחק וכ' וז"ל כתב הרב כנה"ג דה"ד כשכתוב אותיות מדבר אחר אך אם הוא מהעוג' עצמה אין קפידא וכיוצא בזה כסח"י שעמד בזה עם הרב הקדוש מהר"ש אלקבץ ז"ל והסכים עמו להתיר וכו' ובאמת כלהו אשתמיט להו דברי ר' ירוחם והביאם מור"ם סוף ה' ס"ת בשם תשו' הרמב"ם דמ"ש אסור לכתוב בלא שרטוט אין חילוק בין כתיבה לחקיק' וכו' דלפי דבריו הדת נתנה דאסור לכתוב אותיות במצה או בעוגה מינה ובה דהיינו חקיקה וחקיק' כתיב' היא וכיון דהוי כתיבה פשיטא דהוי מחיקה וכו' ע"ש שהאריך ומ"ש בשם הרב הקדוש מהר"ש אלקבץ הוא אגב שיטפיה דהוא מהר"ש הלוי בתשובותיו הנדפסות ומעיקרא הרב כנסת הגדול' לא מפי עצמו אמרה כנרא' מתוך דבריו אלא משם מהר"ש הלוי בתשובותיו כאשר יראה הרוא' בספר הבהיר כנסת הגדול'. ומה שתמה עליהם מתשובת הרמב"ם וכ' בהו ונעלם לישר"י לן מר דחילוק מהר"ש הלוי הוא דבעיס' עצמה מינה ובה אין באכילת' משום מחיקה ומאי מייתי מתשובת הרמב"ם דאיירי בחוקק בטסי כסף או בעצים ואיך פשיטא ליה דהוי חקיקה וכתיב' ומחיק' בעיס' מינה ובה באכילת' שהוא נדון מהר"ש הלוי מתשובת הרמב"ם והדברים פשוטים וכ"ש למי שירא' תשובת מהר"ש הלוי הנז' סי' כ"ו. ועיקר חילוקו הוא בכותב בעיס' ע"י דפוס או כותב אותיות מן העיס' עצמה בעודה עיסה כמבואר בתשובותיו ובס' כנה"ג משמו לא שחילק בין כתיבה לחקיק' להקשות לו מתשו' הרמב"ם וחקיק' כתיב'. ואם הרב מהר"א ישראל הרב המחבר קול אליהו הנז' לא שמיע ליה חילוק מן העיס' עצמה לכותב על ידי דבר אחר יחלוק מסברתו שהוא אינו סובר כן אבל להשיג מתשו' הרמב"ם אינה השגה לדעת מהר"ש הלוי דדברי הרמב"ם הם בטס כסף וזהב ועצים ואיהו קאמר דבעיס' מינה ובה לא שייך וכל זה פשוט ואין להאריך. והרב כנה"ג כתב על מהר"ש הלוי על חילוק זה שפתים ישק משיב דברים נכוחים. וכן התיר בפשיטות הרב מר וקציע' סי' ש"ם ע"ש ובתשובותיו שאלת יעבץ ח"ב סי' ק"ם. (נב) גם אשו"ר להרב הנז' בסי' ח"י הנז"ל שהביא משם מהרי"ל ה' י"ט דגוי המביא כתבים חתומים בי"ט מותר לישראל לפותחם ולהתיר החותם וכ' עליו וז"ל תמהני אם יצאו דברים אלו מפה קדוש דקי"ל המפרק ניירות דבוקים הוי תולדת קורע וכו' הא נמי אסור אפי' ע"י גוי עכ"ל ודבריו הם דברי הרב פר"ח י"ד סי' קי"ח ס"ק י"ח וכבר רמזו הוא ז"ל אלא שהרב פר"ח לא הביא דברי מהרי"ל. ונעלם ממנו שהרב ט"ז והרב מגן אברהם סי' תקי"ט הביאו דברי מהרי"ל ואוקמוהו שאין צורות בחותם גם נעלם ממנו שהגאון מהר"ר צבי בתשובותיו חלק על הרב פרי חדש בתוקף גדול והתיר ע"ש בסי' ל"ט והרב בנו בשאלת יעבץ ח"ב סי' הנז' כתב שמקובל מהרב אביו ז"ל להתיר והוא ז"ל השיג על פרי חדש ולא זכר מדבריו של הרב מר אביו בתשו' הנז' שהתיר וחלק על הפר"ח ע"ש. (נג) בסי' ל' בכותב כתב לחבירו בימי הספיר' היום כו"ך לעומר מסיק שאינו יכול לספור וסמך אדין כותב בתור' ע"ש באורך ואנכי עמדתי בעניותי בענין זה ודחיתי ראית דין כותב בתור' שצריך ברכה. והבאתי איזה ראיות והעליתי לפק"ד בנדון שכתבתי עליו דיכול לספור בברכ' הן אמת דשם היו סניפים אחרים כאשר אחד הרוא' בעיניו יראה בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סי' תפ"ט אות י"ד בס"ד ולא יכולתי לעמוד בדקדוק בדברי הרב הנז' והי' לכם לזכרון ועמ"ש במחב"ר שם. (נד) בסי' ל"א נשאל בבן ארץ ישראל העומד בח"ל בי"ט ב' של גליות הסמוך לשבת אם יכול לעשות ערובי תבשילין לצורך בעה"ב ומסיק דלא מצי עביד דאינו מחויב בדבר וכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים י"ח ומייתי ראיה מהירושלמי דבן כרך אינו מוציא בן עיר וכו' ואע"ג דאיכא מאן דפליג דסבר דהבבלי חולק על הירושלמי מי יעשה נגד כמה פוסקים דפסקו בירושלמי זהו תורף דבריו ולפום ריהטא נרא' דזה אינו ענין למי שאינו חייב בדבר וכו' והכא מצי בן א"י לעשות עירוב לאדם מישראל שאינו יודע לעשו' וזה שלא ידע ישלח דברו כי נתן מלחמו ובשל מבושל ולקוחים בידו אשר בדברו מערי"ב ערבי"ם בדין עירובא יהא שרי לבעל הבית זה לאפויי ולבשולי וכו' וזהו בתורת שליחות לא בתורת להוציאו ידי חובתו כי הבעה"ב בפתו ותבשילו הוא מערב. ומה לנו אי המערב מחוייב בדבר או לא. ומנהג עיר קדשנו ירושלם ת"ו לשלוח הב"ד זוגא דרבנן יסובבו ויעשו עירובי תבשילין לאלמנות ולכל מי שלא ידע ולקחו מאתם בכל בית פת ותבשיל וכה יאמרו בדין עירובא יהא שרי לבעל הבית הזה ולכל ביתו לאפויי ולבשולי וכו' וזהו בתורת שליחות. אך בנ"ד כעת לא ברירא לי אי מצי לברך על העירוב. ועוד חזון למועד בעה"י. (נה) סי' ל"ב. מאי דאסיק בקשיא דברי הגהות מרדכי סוף שבת ודברי הרמב"ם לק"מ דבשבת אפי' בדרבנן אסרו אמיר' לגוי. וק"ק על הרב המחבר איך לא הזכיר להרב ארעא דרבנן ושמעתתי' בפומיה כולי' יומא וכבר אנכי איש צעיר כתבתי קצת בפרט זה בקונט' עין זוכר מערכת האל"ף אות ע"ד ע"ה ומשם באר"ה ושם רמזתי לדברי מורי הרב זלה"ה בספרו הבהיר נחפה בכסף י"ד סי' ג' ע"ש. (נו) סי' ל"ט. אסר לרחוץ הכהנים בעת עלייתן לדוכן ביה"כ במי ורדים לחוש למ"ד דסיכ' שייך בכל דבר ע"ש ואני בעניי בהאי פלוגתא ביררתי קצת הסברות של הפוסקים בס' הקטן מחזיק ברכ' א"ח סי' תרי"ד ע"ש ועיניך תחזנ'. אך בנ"ד נרא' דלא שייך סיכה דמי ורדים הם מים המוגרים כמים ממש ורחיצ' היא ולא יש נדנוד סיכה. ובהא לא שייך פלוגתא ואני אמרתי בחפזי כשיצא לאור הס' הנז' בהא שעתא מידי עוברי העבר' בעלמא רחש לבי ההערות האלה. וכמו שכתבתי לעיל. (נז) הרמב"ם ה' שכנים פי"ג דין ד'. החליף חצר בחצר וכו' כתב הרב המגיד דין החליפין שכ' המחבר פשוט הוא וכו' ואני אומר מימיו מן המקדש הם יוצאים תשובת רבו רבינו יוסף הלוי אבן מיגש בתשו' כ"י סי' ל"ט ובכלל דבריו דברי הרב המגיד. שוב ראיתי שהובא' תשו' הרא"ם הלוי בשיט' מקובצת מציעא על דף ק"ח מהש"ס (נח) הלכות שלוחין פ"ג דין י"א. עד שאחרים וכו' כתב מרן בב"י סי' קכ"ג מבואר בטעמו והוא מפורש בתשובות רבו רבינו מהר"י ן' מיגש ז"ל בכ"י סימן מ"ג ושם מבואר דלא כסברת יש אומרים שהביא הטור שב"ד ישלחו למקום המרש' ויחרימו בפניו ואז ישבע זה ע"ש. ועתה נדפסו תשובו' רבינו הרא"ם הנז' והיא בסי' ע"ה ומיהו בתשו' כ"י שבידי יותר מבוררת תשו' זו ומתוקנת בלשון. (נט) הלכות מלוה פי"ג דין ו' ואם הי' שם עד א' שהיום סוף זמנו הרי זה נשבע שבועת התור' וכו' כתב הרב המגיד זה לא מצאתי מבואר. ואני בעניי מצאתיו מבואר ומפורש בשו"ת רבו של הרמב"ם רבינו מהר"י ן' מיגש ז"ל בתשובות כ"י סי' מ"ב. ועתה יצאו לאור הדפוס תשובות רבינו הרא"ם הנז' ותשו' זו היא בסימן ד"ע ע"ש באורך שמענ' ואתה ד"ע לך.