חיים שאל חלק א קמה

הענבים הנז' ואיכא מ"ד להתיר הנאה בישמעאלים. ע"כ שמעתי. ומצאתי למהריק"ש בהגהותיו י"ד סימן קי"ד דין ט' שכתב וז"ל הענבים הכבושות במי ענבים עצמן שיש בהם חרצנים וזגים יש להקל אם הם של ישמעאלים שיינם עצמו אינו אסור אלא בשתיה ואין חוששין שמא המשיך כיון שרוצה החרצנים או הזגיר תוך הכבוש וכו' ונתחזק להיות היין בדתם אסור להם דודאי אין ממשיכין מי ענבים שיהיה יין גמור לפיכך יש להקל כל שלא ראה שהמשיך או קנה מערלים עכ"ל ואין גוף תשובת הרב מהרש"ן הנז' בידי להתבונן בדבריו ומ"מ דעת מהריק"ש מבורר. (לט) ראובן הי' הולך איזה פעמים לגיד"ה וחוזר לעירו מצרים ולא הוה אמיד וכל העם דבר ידברו כי ראובן ד"ל מהכא וכל ר"ש לא אנס ליה וחל"ש והניח אחריו יתומים קטנים ואחרי מותו בא כתב מגוי אשר בגיד"ה וכתוב בה שיקבל סך עצום מקאפ"י. ואחר באו משה ואהרן ולקחו הקאפ"י כי היו מיודעי ראובן הנז'. ואפטרופוס היתומים יצא לטעון כי אלו הנכסים הם מראובן וכך היה אומר לבני ביתו וקרוביו כי לימים עוד יבואו לו נכסים. ומשה ואהרן טוענים שהם נתנו לראובן סחורה מכאן ובא בשכרו למוכרם בגיד"ה ואלו חילופיהן ואין לו בהם ש"פ ויש עד אחד בדבר זה היה מעשה. ויהי כי עלינו בהסכמ' כי האפט' דינא קתבע במקצת כאשר נבאר דמה שאמרו דיש להם עד אחד. הלכה רווחת דאפילו עדות שלם אין מקבלים על יתומים קטנים וצא ולמד מהאחרונים שרמז הרב כנה"ג ריש סימן ק"ח מהגה"ט ואות ט' ול"ד ומ"ד ומ"ו ונ"ב ובסימן רצ"ב בטוש"ע ובכנה"ג שם ומהרימ"ט ח"א סימן ע"ב דף צ' ע"ד. אמנם מה שטענו משה ואהרן שיונחו המעות על יד ב"ד אצל נאמן עד אשר יגדלו הדין עמהם כמ"ש בכנה"ג סי' ק"ח הגהת ב"י אות מ' ומהריק"ש בתשובותיו כ"י סימן ל"ה. (מ) מעשה אירע בזמנינו בגויי הארצות שגוי אחד היה חייב חובות הרבה וירא כי לא יכול לברוח כי תכף יוודע הדבר על ידי אשתו וירדפוהו ויניחוהו במשמר ימים ושנים. לכן עשה בערמה ועשה עצמו איש מכאובות וצובע פניו כיר"ק עצ"ב וממעט אכילה כמה ימים ויפול למשכב והוא צועק ובוכה תדיר כי הוא מרגיש אפיסת הכחות ונוטה למות וכמה לילות עמל עשה לאשתו בבהלות וצעקות ויהי היום ידע כי מת גוי אחד שהיה דומה לו בקומה ובתואר וכיוצא ובתחילת הלילה עשה עצמו נרדם ואשתו בראותה שעה או שתים כי הוא נרדם הלכה לשכב כי כמה ימים ולילות עמל מינו לה. וכשהרגיש שאשתו נרדמה הלך והוציא הגוי המת הנ' שנקבר ביום ההוא והפשיט תכריכיו והלבישו חלוקו וכיוצא אשר הי' לבוש והניחו במטתו והוא ברח וימלט כי הי' עיר הסמוכ' לספר ויצא מתחום הארץ ההיא וילך הלוך ונסוע. ואשתו תרדמ' נפלה עליה ואיחרה לקום ובקומה ראתה השמש יצא על הארץ והלכ' לראות כמטת בעלה מה הי' לו שנרדם כל הליל' ולא שמעה קולו ומצאתו מת ותזעק בחבליה צעק' גדול' ובאו גויים רבים וסיפר' להם המעש' כי חשבה שהוא נרדם בתחילת הלילה והאמת שמת והיא חשכה כי ישן ונרדם הוא ומרוב צערה כמה זמן שכבה ונרדמ' ויהי בבקר והנה מת וכלם האמינו שמת ויספדוהו ויקברוהו. אח"ך תפסה מעט אשר הי' בבית בעד הדוט"ה שלה והבע"ח נתיאשו. ולקצת ירחין עמדה ונשאת עם גוי אחר והוליד' בנים. ובעל' הראשון הבורח לדרכו הי' מהלך לאינדי"א והי' איזה שנים ונתעשר הרבה ובא לעירו ותהום כל העיר וסיפר להם מה שעשה. ומצא אשתו נשואה ורוצ' להשיב' אצלו והשני טוען כי מת וקברוהו ועיניו ראו וזו אשתו ותהי צעקה גדול' והמלך ציוה לשופטים בארץ הגדולים לעיוני בדיניה. זהו תורף המעש' אשר כתבו בחידושים והידיעות הנקראים גאזיטא"ס ושם נאמר המלכות והעיר אשר אירע זה בזמן ומקום פ'. ויש להסתפק אם ח"ו אירע בישראל כמעשהו ממנו אם אשה זו שוגגת ומותרת לבעל' הבורח דהא דקי"ל דהורוה ב"ד להנשא ובא בעל' תצא מזה ומזה נרא' דהיינו דוקא ב"ד דעלמא דהו"ל לשאול את פי ב"ד יותר חשוב וכמ"ש הרדב"ז בח"א סימן ט"ל אבל אם נשאת עפ"י ב"ד הגדול של ע"א נראה דמותרת לחזור לבעל' הראשון דחשיב' שוגגת וכמ"ש הרשב"א סימן אלף קפ"ט גבי מיכל וכמו שכתבתי בעניותי כמ"א. וא"כ הכא בנדון זה דמצאתו מת ובפרסום גדול נקבר יש לומר דהוי שוגגת ודאי דלא ס"ד ערמה כזו והוא דבר רחוק מן הדעת ואנן סהדי דהוי שוגגת ודאי ואין לומר דהו"ל למידק דלפי הצעת כל המעש' לא שייך בהא וצריך להתישב לדינא (ועמ"ש אני בעניי בספר הקטן ברכי יוסף א"ה בסי' טו"ב בסופו בס"ד). (מא) מעשה באחד שקנה דגים וכשהביאם בביתו ראה בתוכם דג א' שנסתפק שהוא טמא ושכח להשליכו או לומר לאשתו. ואשתו בבלי דעת מלחה אותם ואחר שעה המשרתת טגנה כל א' בפ"ע וגם זה טגנה לבדו. ובא הבעל ונזכד ומצא זה הדג שהי' מטוגן בכלי על האש ומחופ' בביצים ושאל אם המליח' שנמלחו ביחד אסרה הכל. וגם הגיד שגוי מסל"ת אמר שהי"ל קשקשים לדג זה. ולפום ריהטא נראה לאסור דאין להתיר מטעם ס"ס דמעיקר' הדג הי' ס' טמא ואת"ל שהי' טמא אפשר שלא היתה המליח' באופן שאינו נאכל מחמת מלחו דשרי כמ"ש בי"ד סי' צ"א דהוי ספק אחד בגופו וס' א' כתערובת דאין לומר בכה"ג ס"ס כמ"ש בסי' ק"י. וגמל"ת אפי' בדרבנן כמה רבוואתא סברי דאינו נאמן וכן נראה דעת מרן כמבואר בפרי חדש סי' ס"ט ס"ק מ'. אבל בדאוריתא ודאי לא מהימן ועמ"ש הרדב"ז ס' תקצ"ג. (מב) נסתפק גדול אחד במי שרוצ' למכור ס"ת ולישא אשה ועשיר א' ירא ה' אמר לו לא תמכור הס"ת ואני אתן מעות לישא אשה. והלה טוען אני איני רוצה לקבל מתנה דכתיב ושונא מתנות יחיה אם הדין נותן שיקבל המתנ' ולא ימכור ס"ת. ונרא' דודאי יקבל המתנ' ולא ימכור הס"ת דהא קי"ל דאסור למכור ס"ת אלא שהתירו לישא אשה וכיון שזה יכול לישא אשה בלא מכיר' ס"ת הרי הוא איסור למכור ס"ת. ומאי דטעין משום ושונא מתנות יחיה זהו זהירות בעלמא בדור הזה ורובא דרובא ידם פשוטה לקבולינהו בשמח' למתנות. וזה האיש יותר יש לו לחוש לאיסור מכירת הס"ת מזהירות לקבל מתנות ותו דבכי האי גוונא לא שייך שונא מתנות יחיה דאמרינן פ"ק דבתרא דקרקע שאין בו דין חלוקה ד' אמות לכל אחד אם אמר טול אתה ד' ואני ג' שומעין לו ורשב"ג סבר דמצי אמר ושונא מתנות יחיה וכתוב בשיטה מקובצת דת"ק סבר דלאו מתנה היא דלתועלת עצמו מכוין דניחא ליה בפחות מש הא הכל בשתוף וכ"כ בסמ"ע סי' קע"א ס"ק כ"ד ע"ש. ונרא' דאפי' לרשב"ג במצות צדקה אין לחוש לעני המקבל משום ושונא מתנות דכיון דשכר הנותן צדקה הוא גדול יתר מאד והוא תועלת נפשיי אין למקבל לחוש דהוא עושה לזכות נפשו ולקיים מצוה. ולא דמי לקרקע שמוותר לו אמה דאין התועל' גדול ואינו מקיים מצוה משא"כ צדקה וכבר אמרו רז"ל ע"פ ושם האיש אשר עשיתי עמו יותר משהב"ה עושה עם העני העני עושה עם ב"ה. והכא שהעשיר נדבה רוחו לעשות צדקה ומצוה רבה וגם לעשות יקר לס"ת ודאי הוא מקיים מצות גדולות ושפיר מצי לקבל ולא יירא משום ושונא מתנות. (מג) מעשה באחד שבירך כל ברכות ההבדל' על הכוס ואחר כך נמצא חומץ. נרא' דמביא כוס יין ומברך בפה"ג והמבדיל על דרך שכ' הרדב"ז בתשובות דפוס פיורדא סי' תל"ז דאם קדש אור שבת ונמצא הכוס חומץ דחוזר ומקדש. והביא דברי מהרא"י סי' קט"ו וע"ש בסוף ודוק בתשו' הרדב"ז הנז' וה"ה בנ"ד. ומסתברא דברכת בע"ב ומאורי אש יצא י"ח ואין צריך לחזור ולברך. אך בפה"ג והמבדיל צריך לחזור כמו בקדוש ואין לחלק ביניהם. כמו שרצה לחלק. ומה גם לדידן דנקיטינן כהרמב"ם ומרן דחיוב ההבדל' מדאוריתא כמו קדוש. ומ"מ נראה דאף בקדוש יום טוב דהוי מדרבנן וכן ההבדל' במוצאי י"ט דינא הכי ודוק. (מד) בדין אין מברכין על הלבנה עד שיעברו עליה שבעה ימים בא"ח סי' תכ"ו ראיתי להרב מר וקציעה שכ' וז"ל לא ידעתי מה הי' לו לבעל שיירי כנסת הגדול' שכ' בפשיטות דמלישנא דגמרא משמע עד שיעברו עליה ז' ימים שלימים לא נשמע ולא ישמע כן לעולם עכ"ל ועם האדון הסליחה כי דבר פשוט הוא דהוא ט"ס בס' שיירי וצ"ל דמלישנא דהרי"ג משמע כצ"ל והוא הר"י גיקיטיליא וכבר אני בעניי כתבתי כן בספרי הקטן ברכי יוסף ולפי דעתי הקצרה הוא דבר פשוט מאד. ואין לתלות בוקי סריקי בהרב ז"ל. ותו דעל דברי מהר"י גיקיטילי"א שהביא מרן קאי ואם היה לו משמעות מאיזה סוגיא ה"ל להביא מאי דדייק ממשמעות הש"ס ולהקשות על מרן דמייתי ליה ממהר"י גיקוטילי"א ושוב יביא מ"ש בתשובה. וזו אינה צריכה לפנים. (מה). ראיתי בס' יכין ובועז שנדפס חדש ממש והם שו"ת להרבנים מהר"ר צמח ומהר"ר שמעון נכדי הרשב"ץ ז"ל ובח"א בתשובות הרב מהר"ר צמח סי' ע"ד הוא הצ"ד כמה צדדין אי שרי להשיא לקטן ע"ש באורך ולפום ריהטא קשה לי דאשתמיטיתיה דברי הטור בא"ה סי' א' שכ' דקודם י"ג לא ישא דהוי כזנות. גם הרמב"ם כתב פכ"א דאסורי ביאה דאסור להשיא לקטן וכ"כ הרשב"א בתשו' סימן תת"ג ואיך לא נשא את שמותם על שפתיו. ואם נפשך לומר דאכתי בזמנם לא הוו שכיחי ספרי דבי רב בדפוס והגם דכל הגדולים הריב"ש ומר זקנו ומר אביו ז"ל והוא ומר אחיו ז"ל זכר עשו לתשובות הרשב"א אפשר דתשובת הרשב"א הלזו לא נראת הקס"ת בימיהם. אנן מה נענה על הרמב"ם והטור דשכיחי גביה ודאי. (מו). כתב מור"ם א"ה סי' א' דין ו' בהגהה הי' הבן ממזר או ח"ש קיים המצוה. ועתה בא לידי ס' קרבן העדה פירוש ירוש' סדר נשים וראיתי ביבמות דף ז' ע"ג בתוספותיו דהקשה על מור"ם דהא הוא בעיא בירושלמי וספיקא דאוריתא לחומרא וגרם למור"ם שלא עיין בירושלמי אלא בבית יוסף שלא הביא ראשית הירושלמי גם הרשב"א לא הזכיר שהיא בעיא ואפשר שלא בא אלא לפרש דברי הירושלמי וצ"ע עכ"ד ולי ההדיוט הדבר ברור דהרשב"א והריטב"א ומרן דגריר אבתריה לא הוו גרסי כנסחא דקמן בירושלמי דהוא בעיא אלא גרסי בפשיטות כמו שהביאו הלשון. ומור"ם נקיט כוותייהו. ומי יחוש לנסחאות שלפלינו ובפרט בירושלמי נגד הגירסא שהביאו הראשונים. וחס ליה למרן בית יוסף שלא יביא תחילת הירושלמי דח"ו הוא כנותן מכשול וזה פשוט וברור בעיני ועב"רי. (מז), כתב מהר"ם שיף בשיטתו. לגיטין ריש דף נ"ח שהנושא משאוי בזרועו מניח תפלה של יד על. ראשו משום דמקום יש בראש להניח ב' תפילין ובשעת מלחמה שנושאין כלי זיינן על זרוען ומחזיקים ברמחים יתנו תפילין של יד