חיים שאל חלק א קמד

כנה"ג א"ה סימן צ"ג ומהריק"ש שם והנ"מ דף ש"ח דמתשובת מרן משמע איפכא ומשמע מדברי האחרונים דמה שנהגו בא"י לפסוק כמרן ושלא לו' קי"ל היינו אפילו אם מרן דעתו כן בתשובותיו. ולפום ריהטא נראה ראיה לספק ראשון מתשובת הר"ן סימן ס"ב בדין מאיס עלי ע"ש ודוק (עיין מה שכתבתי בבר"י ח"מ סימן ג' דף ח' ע"ג וע"ד). (כד) מעשה בא לידינו בא' שהי' לו פוליסא מדיר היונים (פי' כתב מכללות הנז' שחייבים סך לפלוני ברבית) ולקח מחבירו הסך וכ' לחבירו שטר הודא' שהיא שלו. ויש להסתפק אם יכול הקונה ליקח הרבית דאיכא מרבוואתא דס"ל דהודא' אינה קנין בבריא ומה גם למ"ש הרשב"ץ בח"ג סימן שי"ט דכל הפוסקים ס"ל הכי והשתא ההודא' לאו כלום היא ולא קנה ונשאר חוב הדיר לראשון בעל הפוליסא ומעות הוא חייב לו. איברא דמ"ש הרשב"ץ דכל הפוסקים ס"ל הכי ואין חולק יש לגמגם דנרא' דהוי פלוגתא כמ"ש בס' נחלה ליהושע סימן י"ב ובס' בני יעקב דף צ"ח הגם דיש לשאת ולתת בדבריהם (אפס קצהו אחז"ר כתבתי בס' הקטן ברכי יוסף ח"מ סימן מ'). אמנם בנ"ד נרא' דהא מהני ליקח הרבית ויש להביא ראיה מסימן קס"ט סעיף י"ח בדין חובות אשראי דלא גרע נ"ד מסילוק דהתם כיון דהפוליסא בידו ומנהג הדיר לתת הרבית לכל מי שבידו הפוליסה וכ' הודאה הנז' לכל הדברות לא גרע מסילוק ועיין בספר מחנה אפרים הלכות רבית סימן ל"ג. (כה) האשה שנפלו לה נכסים בירושה ומרד' על בעלה דקי"ל דאחר י"ב חדש נוטלת נכסי מלוג ובעל' הוציא שטר שכתוב בו שהוא הודה בפני עדים שנתחייב לאשתו כך וכך וזקפם עליו במלוה והרי הם כנכסי צ"ב ועתה טוען דגם נכסים אלו שירשה נעשו כנכסי צ"ב ולא תטלם אא"כ תפסה. יש להסתפק אם דין נכסים אלו לגבי מורד' הם כדין נצ"ב. או"ד דלענין מורדת יש להם עדיין דין נ"מ מאחר שאינם בכתוב'. ועוד טענה האשה שהיא לא ידעה תקלה זו שיוצא' משטר זה ובעל' הטעה אותה שהי"ל בזה ריוח גדול ובא אליה במרמה. ולפום ריהטא עלה על לבי שיש קצת ראיה מתשובות המיוחסות סימן חל"ק שמה שהפסיד' היא דוקא מה שכתוב בכתוב' וצ"י. (כו) מעשה בא לידינו ביבמה שנפל' לפני יבם מומר ולא נודע מקומו איו ורצתה למכור חזקה שהחזיק בעלה בחצר גוי ואף שכ' הרדב"ז והביאו הרב דרכי נעם סימן נ"ט דמחלקת הפוסקים בזיקת מומר הוא כשנודע לנו היכן הוא אבל כשלא נודע מותרת לשוק וכן נוטה דעת מהרד"ך. מ"מ בהסכמת הרב המובהק מהר"י נבון לא נתננו רשות למכור החזק' הנז'. ועיין מ"ש הרב דרכי נועם דבדיעבד אם יש סניפין יש להקל כמ"ש הרדב"ז והרב בני חיי סימן קכ"ז והקשה עליו דהרדב"ז לכתחיל' קאמר ולק"מ דכונת הרב דרכי נעם דאע"ג דהרדב"ז אף לכתחיל' הוא לא מלאו לבו לסמוך על הרדב"ז רק בדיעבד ודוק בלשונו. (כז) מעשה בא לידינו באחד שאמר לחנוני מהחוב שאתה חייב לפלוני תן כד שמן ללוי לחשבוני ועברו קצת ימים והחנוני נתן כד השמן ללוי. והמלוה טען זה שאמרתי לך לתת כד השמן ללוי הי' בו בפרק אך אם יום או יומים. ואחר זה פרעתי אנו ללוי לך לך קח השמן ממנו. ופסקנו שהדין עם החנוני דהי"ל להודיעו שכבר פרע. והבאתי ראיה מסימן ט"ל דאפילו קבע זמן ועבר הזמן יכולים העדים לכתבו דאיהו אפסיד אנפשי' דלא גילה לעדים דפרע וה"ה לנ"ד ונרא' דאפילו להרדב"ז בח"ב סימן רנ"ה דחולק הכא בנ"ד מודה. ועוד יש קצת ראיה מסימן קכ"ב דאפילו ביטל ההרשאה הנתבע נפטר שהי"ל להודיעו. ובחוב מבואר סימן קכ"ה דהולך כזכי ודוק. (כח) מי שעשה שא"ן היש"י בעזרת נשים כי ירבה כבוד בית"ו. יש למחות בידו דכיון דאינו גבוה הרבה המון העם מסתכלין בנשים והוא עון פלילי כי הש"ן איש"י יוצא לחוץ ופשוט דתולין עיניהם על דרך פרצה קוראה לגנב. ועוד שמאבדין כונת התפל' אלא דבזה יש לצדד להתר כאשר יסתכל המעיין בתשובת הרב צמח צדק סימן ן' במה שמחלק שם הרב בדין מי שיש לו מומין לא ישא כפיו לדעת הרמב"ם דטעמא משום הסח דעת ולא אסרו שלא ילך לבית הכנסת ע"ש באורך. וכד דייקת פורתא בנ"ד יש להחמיר ולא דמי לכהן שיש לו מומין דהולך לבית הכנסת דהני נשי דברניות ובכל עת ההמון ישאו עיניהם לראות תנועתן ולשמוע וכיוצא כט) נסתפקתי ישראל שגזל מגוי בעדים אי חשיד אשבועתא כי היכי דקי"ל גבי ישראל בסימן צ"ב. ומלשון הפוסקים דנקטי חבירו משמע דוקא ישראל וטממא דלאו כ"ע דינא גמירי וקיל להו לאינשי גזל הגוי ודומה לספק מלוה ישנה. ואחר זמן מצאתי הדבר מפורש בהגהות הרב מהריק"ש בסי' ל"ד שכ' דהרדב"ז פסל לעדות גנב מגוי והוא ז"ל הכשיר דלא משמע לאינשי איסורא ע"ש. ל) ראובן אשכנזי בא לא"י ובא לב"ד ואמר שאשתו מורדת וב"ד שבעירו התירוהו רק מפני סיבה לא הביא כתב ראיה מב"ד והאיכא סהדא רבא חכם וחסיד מסייעו כי האמת אתו יש להסתפק אי נותני' לו רשות לישא. ועיין להרב כנה"ג י"ד סי' קכ"ז שכ' בשם שה"ג דעד אחד גברא רבא מהימן אף בדאתחזק איסורא אך שם כתב בשם מהראנ"ח די"א דבדבר שבערוה אפילו לא אתחזק אינו נאמן עד א' ע"ש. וראיתי תשו' כ"י להרב המובהק שקדן בתור' כמהר"ר יוסף קונקי ז"ל שנשאל באיש א' אורח שבא לב"ד ואמר שאשתו זה עשר שנים שהיא רואה דם מ"ת וגם לא רצתה לבא עמו לא"י והרב הנז' הורה שהוא מותר לישא אשה אחרת אף שיש אומרים שהוא אשכנזי והוא מכחיש הוא נאמן בכל דבריו דמילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אינשי והביא ראיות לזה. וכפי דבריו ה"ה לנ"ד. אך הן כל יקר ראתה עיני להרב המופלא מהר"ר אפרים נבון ז"ל שהשיב תשו' שלימ' להרב הנז' ודחה דבריו והביא ראיות דהא דמילתא דעבידא לאגלויי היינו שיוכל להתברר מיד אבל בנ"ד מעבר לים היא וכל זה הוא בעד א' דעלמא אבל לא בבעל הדבר והאריך להביא ראיות ולצדד צדדים וצריך להתישב בנ"ד (עיין בס' קרית מלך רב סימן ג'). (לא) קבל שלא לאכול עד שיצאו הת"ח מהישיב' ובעומדם לצאת בא אדם א' שיעשו מצלאין לחולה יש להסתפק אי מותר לאכול כשגמרו הלימוד ועמדו לצאת או צריך להמתין עד שיעשו המצלאין. עיין מ"ש הרב שבות יעקב ח"א סימן כ"ח. ובמ"ק דף כ"ב יש סוגיא מעין דוגמא למה שהביא הוא ז"ל מר"ה דף ל' ועיין הרשב"א סימן תע"ח והתם בדרבנן קי"ל לקולא וכמ"ש בי"ד סי' שע"ה והכא בנדרים צ"י ועוד יש לצדד דוק והארך. (לב) אדם ששמו לו בתוך חיקו בלילה דבר שאין בו סימן ולא הכיר מי זה המשים. ולמחר בא איש אחד ואמר תן לי הדבר ששמתי בחיקך אמש בליל'. יש להסתפק אם דינא הוא שיחזיר לו. ועיין בח"מ סימן רכ"ב ובש"ך שם ובירושלמי קדושין פ' האומר ופ"ב דיבמות הלכה י"א ודוק בדברי הגהות מיימוניות והרב המגיד פ"ט דאשות. (לג) מי שנתן לחבירו חפץ סתם ואח"ך אמר הנותן שנתנו בתורת פקדון והמקבל אומר שמאחר שנתנו סתם דעתו למתנ'. בס' גבורת אנשים בתשובות הרב מהר"ם כ"ץ אביו של הרב ש"ך כתב דהדין עם הנותן והביא ראיה ממציעא דף ו אינם ראיה כלל וכמ"ש הרב אש דת פ' שלח. אך נמצא באותה סוגיא שהביא הרמ"ך הנז' באסיפת זקנים שכ' בשם הרשב"א אטו הנותן לחבירו סתם בתורת מתנה יהב ליה הא ודאי מצי למימר לפקדון נתנו ע"ש. (לד) מעש' בראובן עשה דיג"ש (פי' חליפין) עם שמעון גאפא"ר עם גאייטאניס ראובן טען שנתאנ' הרבה בחילוף זה הנה ידוע פלוגתא דרבוואתא במחליף כלים בכלים אם יש בהם אונאה וקבעו להלכ' הטור ומרן בסימן רכ"ז כהרמב"ם דאין בהם אונא' וכבר כתב הה"מ פי"ג דמכיר' דלהר"מ אפילו מקפיד ושמו אותם הכלים אין בהם אונא' וכ"כ הרב סמ"ע שם סימן רכ"ז. וידוע מ"ש מהרש"ך סימן כ"ב ומהרח"ש ומהר"א מוטאל הביאם הרב כנה"ג דבגדים לענין זה כלים מיקרו. וה"ה בנ"ד דאפילו שמו אותם אין בהם אונא'. והגם שהרדב"ז ח"א סימן רס"ט כתב דאפילו הרמב"ם לא אמרה אלא בבעלי בתים המחליפים כלים בכלים לא במי שמחליף סחורה בסחורה וכפ"ז בנ"ד דהוי סחור' בסחור' איכא אונא'. הנה מהרשד"ם סימן שפ"ג סבר דאף סחור' בסחור' אין בו אונא' וכן נרא' מדברי מהר"ש חייון שם וכ"כ הרב בני חיי שם כמהרשד"ם וכ"כ הר' כרם שלמה סי' ס"א. ונמצא שהרדב"ז יחיד. גם הרב מחנה אפרים דיני אונא' סימן יו"ד דף י"ט דחה דברי הרדב"ז. ומה שהקש' שם הרב מחנה אפרים מדברי אסיפת זקנים יש לישב כאשר יראה המעיין (ועיין שבות יעקב ח"א סימן ס"ו ועבודת הגרשוני סימן ק"ה ע"ש). (לה) מעשה במי שקנה כסתות הנקראיה מקאטי"ס הנהוגים במצרים ואח"ך ידע שהרב מהר"י זיין בס' פרח שושן הסכים דלכתחיל' יש לחוש לאיסור כלאים משום גזרה אבל בעיקר הדין אין בו אפילו איסור דרבנן. ורוצה לחזור מהמקח. נראה דהדין עמו שזה נקרא מום ויש סמך מתשובת הריב"ש סי' תצ"ט שכ' דכל דפרשי אינשי נקרא מום ועיקר תשובת הריב"ש פסקוה מור"ם ומהריק"ש סימן רל"ד. והכא דלכתחיל' יש לחוש ודאי פרשי. (לו) מעשה באחד מתוניס ונתישב במצרים ושלח גט כריתות לאשתו שבתונס זה ארבע' חדשים ושאל רשות לישא אשה אחרת ואסרנו עד שיהי' קרוב לודאי שהגיע גט לידה כמ"ש סימן קמ"א סעיף נ"ח דחייב בכל תנאי כתוב' עד שיגיע גט לידה וכן משמע משאלת ותשובת הרב גנת ורדים י"ד כלל ג' סימן ד' וכן משמע מדברי מהרש"ל בתשו' סימן ד'. וכן נראה מתשובת הרב המבי"ט ח"א סימן ר"י ועיין בס' יד אהרן א"ה סימן א' הגהת ב"י אות כ"א. (לז) אשה שמתה בלי זרע של קיימא דאיכא תקנת ההשבון והבעל טוען שהמדודים הפסיד' מצאתי כתוב בס' חידושים מרבני ירושלים תוב"ב משנת התמ"ז בכ"י שהעתיק שם תשובת הרב הגדול מהר"ר יעקב בי רב שפסק דישבע הבעל שהפסידם ואין ברשותו לא הם ולא חילופיהם ולא חילופי חילופיהם ופטור מההשבון. ואחר כך בא לידי ס' שערי ישועה מהרב מהר"י זיין כ"י וראיתי שם בשער ד' סימן ו' שהעתיק תשובת הרב הגדול מהר"ר אברהם סכנדרי שכ' כן בשם מהר"י בי רב ז"ל. (לה) שמעתי מגדול אחד שראה תשו' כ"י מהרב המובהק כמהר"ר שבתי נאוואוי ז"ל שנסתפק הרב מהר"ש לאנייאדו אב"ד בק"ק נא אמון בענבים כבושים שמביאים עם תירוש בחביות בנא אמון ומוכס ישראל לוקח מנת חלקו מהם ונותנם לגוי מכירו אי שרי למעבד הכי דאיכא טובת הנאה בסתם יינם. והורה הרב מהר"ש נאוואוי להתר מטעם שהישמעאלים כובשים