חיים שאל חלק א קמג

מדברי מורי הרב והרב משאת משה ח"ב ח"מ סי' י"ב דגם דברי מרן בתשוב' אהניא לן שלא לומר קים לי ע"ש והם דברי טעם דאנן קבלנו הוראות מרן ז"ל. ודבריו בתשוב' הם הלכ' למעש' בפרטות ועדיף מהש"ע ולא אבחד דיש לצדד דדוקא דיניו בש"ע קבלו ותו כיון דבעל האשה הי' חכם כי רב הוא ודאי בדין הוסיף וחייב עצמו ואף שלא נכתב והראי' ממ"ש אבי התעוד' מהרי"מט ח"מ סי' ס"ט גבי דבר שלא בא לעולם דכיון דהמוכר ת"ח ודאי כדין עבד. והכא כ"ע ידעי דהכא בנ"ד הוא מעצמו רצה להוסיף לה מתוך חיבה יתירה שהית' עוש' לו נחת רוח ביותר ומסתמ' כדין עשה. שוב ראיתי מ"ש הגאון מהר"ר צבי בתשובותיו סי' ק"י ויש להרגיש דלא זכר ממחלקת האחרונים ע"ש ועיין בס' משפטים ישרים בשו"ת מהר"ש ן' חסון סי' פ' ע"ש. (יב) הטור ומרן א"ה סי' ס"ב פסקו לענין ז' ברכות דבשתי סעודות שבת בלילה ושחרית מברכין ז' ברכות ובסעוד' ג' אין מברכין ע"ש. ובעיר זו ליוורנו מרבית העם רוב הקהל עושים עיקר סעודת היום שתי שעות אחר חצות ובבקר טעמי מידי בצפרא. וקצת יראי ה' בשחרית אוכלים סעודה קלה ובוצעים על שתי ככרות ויהי כי סעד"ו בש"ר להם אך היא קלה כמות שהיא ואחר חצות שרוב הקהל התפללו מנחה ככל הימים שמתפללים מנחה גדול' סועדים עיקר סעודת היום. והחתן הוא מכת הסועדים סעוד' קלה בבקר. ושאלוני כדת מה לעשות בז' ברכות ונרא' דיברכו ז' ברכות בשתי סעודות היום הן בסעודת הבוקר בשגם הוא בש"ר ולחם אף שהיא סעוד' קלה שהרי כונתם לסעוד' שנית כנגד אברהם אע"ה וכונתה וכחה ומקומ' ושעתה מגדילים ענינה שתהא כפנים חדשות ויברכו ז' ברכות. ואחר חצות כיון שהיא הסעוד' העיקרית ועיקר הכנת סעודת שבת והקרואים הוא לסעוד' זו אף שלא יש פנים חדשות. אין דינה כסעוד' ג' שכתבו הטור ומרן לפי שזו עיקר סעודת היום בעיר זו ובכל הגלילות האלה ויברכו ז' ברכות דזו עיקר סעודת יום שבת במקומות אלו. ובכי האי גונא יודו הטור ומרן. ובר מן דין כבר הרמ"ע מפאנו בתשובותיו סי' מ' כתב בפשיטות דסעודה ג' היא עיקר עד"ה והויא כפנים חדשות ע"ש. ואגב אזכיר כי מה שנהגו רבים בבקר יום שבת אחר תפלה לאו שפיר עבדי וכמו שכתבתי בעניותי בס' הקטן ברכי יוסף סי' רע"ג ע"ש. (יג) החתן בליל חג הפסח שצריך לברך ז' ברכות נרא' שיברך אותם בכוס ברכת המזון יברך בפה"ג ואחריה שש ברכות דהא בעלמא יש מחלקת ודאיכא מ"ד שיברך ז' ברכות על כוס בהמ"ז ומרן הסכים לדעת זה וכתב וכן פשט המנהג. והגם שכבר ידוע שאין כן המנהג עתה וכמו שכתבתי בהגהותי. מ"מ בליל פסח דאיכא ד' כוסות נרא' דיברכם בכוס בהמ"ז ושוב נמצא שכן כתב הרב יעב"ץ בסדורו. אלא ששם כתב דאף אם ירצה לעשות שתי כוסות יכול וזה שבירך ברכת חתנים יניחנו לכוס ד' ע"ש דף מ"ד. ולי ההדיוט נרא' דטפי מעלי כאשר כתבתי דיברך ברכת חתנים על כוס בהמ"ז כמדובר. (יד) מעש' שנמצא טעות בס"ת במנחת שבת בקריאת השלישי אחר שקרא ג' פסוקים וכבר השני עולים ראשונים קראו שבע'. ונרא' דלא יוציאו ס"ת אחר אף כי עדיין לא השלים הפסק' שנוהגים לקרות וחסרים ב' או ג' פסוקים. והגם דאנן בדידן לא קי"ל כהוראת הרב כנה"ג בנמצא טעות בז' דרבו כמו רבו החולקים עליו. מכל מקום בנ"ד כ"ע מודו דהעיקר לקרות עשר' פסוקים ומה איכפת במה שנהגו להוסיף על עשרה פ' וזה פשוט בעיני. (טו) גבינ' של ישראל שמביא הגוי ובידו כתב המנהג בעה"ק ירושלם תו' לקיים הכתב בשני עדים כמ"ש הרב כנה"ג סי' קי"ח. ומעש' בא לידינו בקראי שהביא גבינ' מישראל בלי חתימ'. והותר' בהסכמת רבני העיר על ידי שישבע הקראי דאשכחן דאפילו מגבינת קראים ע"י שבוע' היו אוכלים איזה מרבנן בתראי כמ"ש הרב כנה"ג סי' קכ"ד ואפילו מאן דפליג הכא יודה דאין לו הנא' בחליפין וגבינות גדולות אינם עושים שם ממקום שבא הקראי כשל ישראל. ועיין בס' בני דוד פ"ג ממאכלות אסורות. ומצאתי במכתב למורינו הרב הגדול מהר"י הכהן בעל בתי כהונ' בליקוטיו וז"ל גבינות שמביא הגוי מנהג איזמיר לסמוך על כתב יד הניכר כשהמנין מדוקדק אף שהמשקל אינו מדוקדק אם הוא חסר שעור הנגוב לפי ראות עיני הבקיאים. וגם המנהג דבקיום אחת מהחתימות סגי מיהו צריך שני עדים להעיד על החתימ' וכ"כ הרב כנה"ג הב"י אות כ"ד ואות כ"ז. (טז) מי שהי' חייב כמה חובות ולקח סחורות מהתגרים וזקפן עליו במלוה ומת. כתב הרב ב"ח סי' צ"ו דמי שסחורתו בעין יקחנ' אמנם רבנן בתראי הרב הגדול מהר"ם ן' חביב בגט פשוט סי' ק"ך ס"ק ח' ומהר"י אלפאנדארי במוצל מאש סי' מ"א והרב כרם שלמה ח"מ סי' ט"ז ומהר"ח עשאל בלקוטים דף ל"א ע"ג תמהו על הרב בית חדש והביאו מגדולי האחרונים שפסקו להפך ויד כל הבע"ח שוים בסחור' ובכל נכסיו. והרב נאמן שמואל סי' פ"ד רצה לקרב הדעות. וראיתי לחד מרבנן שתמה על הרב אדמת קדש ח"ב ח"מ סי' כ"ג שהסכים לדברי הרב ב"ח ונעלמו ממנו דברי האחרונים. ואמרתי לו בעיני יפלא דתלית בוקי סריקי מבלי משים לב כי תשוב' זו אינה תשוב' שלימה והמעתיק עוית ופוק חזי בתשוב' הנז' כי מתיבת עדיפא מינה מצאתי במשרים עד סוף התשו' הוא ענין אחר ולא קרב זה אל זה. ואם עדיין לא נתקררה דעתך לך נא ראה בשו"ת אדמת קדש ח"א סימן נ"ז שנדפס' תשובה זו כלה. ואסיפא דמגילתא זכר עשה לדברי החולקים והסכים דנקטינן דלא כהרב בית חדש. אמנם מ"ש שם בח"א סי' נ"ז דהרב כנה"ג סימן צ"ו תמה על הרב ב"ח הוא אגב שטפיה דהרב כנה"ג הסכים עם הרב ב"ח בסי' ק"ד וגם על הרב כנה"ג האחרונים המה ראו כן תמהו ע"ש ועיין בס' נחפה בכסף למורי הרב זלה"ה ח"מ סי' ז' וסי' ח'. טוב. ידוע מחלקת האחרונים בענין אם מחלה האשה לבעל' ההשבון שחייב להחזיר ליורשיה אם תמות בלי זש"ק. ותקנת איזמיר בהסכמ' בפירוש שאם תמחול האשה חצי ההשבון או תודה שקבל' הכתוב' הכל בטל. ובמעש' בא לידי בהסכמת מורינו הרב הגדול מהר"י הכהן ז"ל נכתב שטר שהבעל והאש' חייבים חוב גמור ליורשי הבעל סך פ' בתנאי גו"ש דלא יחול הפרעון כי אם שעה אחת קודם פטירת האחרון שבהם. ושמעתי בו בפ' ממורי הרב ז"ל שצריך לכתוב סך גדול שמחציתו יהי' עולה כחצי ההשבון שאם לאו יטענו יורשי האשה שהם יפרעו חצי החוב והמותר מחצי ההשבון הם יקחו חלקם שחובם קדם ועיין בס' כהונת עולם סי' ל"ה ופ"ב (יא) שיעור המקוה הרב בית דוד סי' ק"ב כתב לשער המקוה באוקא"ש ע"ש ואין לסמוך על זה כי אין לנו אלא למדוד באצבעות וכן משמע מדברי רבינו סעדיה גאון כ"י שהביא מז"ה בהגהותיו. וכן כתב בפירוש הרב המבי"ט ח"א סימן קמ"ג וכן עמא דבר. וכן משמע מדברי האחרונים. ותימא על הרב בית דוד אשר לא העלה על דל שפתיו תשובת הרב המבי"ט לענין זה. ועיין מ"ש הרב חושב מחשבות. ובהשמטות בית דוד שבסוף א"ח הזכיר תשובת הרב המבי"ט. (יט) מעש' שערערו על שעור מקוה שעשו מקודם וכשנתרוקן המקוה מדדוהו ולא היו יכולים לכוין המדה. ואני הצעיר ראיתי שהמקום עקום ועקוש וצויתי לעשות כלי מבדיל מרובע עשרה אצבעות על עשרה אצבעות בגוב' עשר' ומלאו בו המים מ"ד פעמים ועוד והשליכו למקוה ועל ידי זה נתברר ששיעור הקודם הי' כדין וייטב הדבר בעיני הרבנים ונעשה כרוז לבטל הערעור בהסכמת הרבנים. (ך) מעשה שעשינו בעה"ק ירושלם תו' במקוה שהי' חסר מהשעור ומלאוהו שלג ונפשר והוכשר והי' זה בהסכמת מורי הרב ושאר הרבנים זכר כלם לברכ' ויהי מאז עמדתי במנין זה באורך בדברי הראשונים והאחרונים אפס קצהו כתבתי בספרי הקטן פתח עינים מסכת מקואות ועוד לי הצעיר בלקוטי מטמון ברמז ולא היתה שעת הכושר לסדר הדברים. (כא) שטר שכתוב בו שמכר ראובן לשמעון שטר עסקא בכתיב' ומסירה ואם לא יועיל כו"מ בחלק הפקדון מקנהו באגב. ובכתובת אשה מספקא לי כעת אי דמי למ"ש בסי' ס' דאם מכר שט"ח אין בו משום תקנת השוק דלא שכיח וה"נ לא שכיח. או דילמא כיון שאנו מקנים הפקדון באגב הא שכיח למכור הפקדון ויש בו תקנת השוק ולכאור' יש צדדים לכאן ולכאן. (כב) נסתפקתי עדים שבאו לב"ד ואמרו שטר שביד פ' מעסק פ' מזמן פ' מסך פ' אותם החתימות אשר שם משמותנו הם חתימותנו והלכו להם. אי תסגי בהא לקיים השטר ע"פ זה ולכתוב עליה הנפק. או איכא למיחש שיכתוב שטר מעסק וסך וזמן זה ויזייף החתימות ושטר המזוייף יביא לב"ד זה ויקיימיהו. ואח"ך יוציא השטר האמיתי בב"ד אחר וימצא עדים על החתימות האמיתיות או"ד כולי האי לא חיישינן ומדלא מנו הראשונים בדרכי הקיום אופן זה אין ראיה דהוא מילתא דלא שכיחא. ויש להביא ראיה מדין הטפס' שכ' הרב כנה"ג סימן מ"ו וסימן מ"א ע"ש ודוק. (כג) יש להסתפק בלאה שנשאת לראובן בשלוציקי ועמדו שם רבות בשנים ובאו לשכון כבוד בארץ הצבי ויאריכו ימים ושנים ומעותיהם ביד אפטרופוסים בשלוניקי לריוח היום ומת ראובן וחל"ש והניח בנות נשואות שם בשלוניקי ולאה עשתה שלוחים לאפט' שבשלוניקי שיתפסו בעדה נכסי בעלה למזונותיה ויקחו שכר טרחם בעד תפיס' זו כך למאה וידוע שמרן ח"מ סימן ק"ה פסק דע"י שליח הויא תפיסתו תופס לב"ח במקום שחב לאחרים. והן עתה נסתפקתי כיון דהמנהג בא"י שלא לומר קי"ל א"כ התפיס' אינה תפיס'. או"ד כיון דלאה זו אינה מבני א"י אלא הורתה ולידתה והוייתה מח"ל אלא שלכבוד בעל' ורצונו נתישב' ועלתה עמו לא"י. ועתה שמת בעלה ותשאר האש' ריקם שאם התפיס' הנז' לאו תפיס' והבנות ישלטו בנכסים יהי' לה צער על מזונותיה ותשוב לאה לח"ל דאדעתא דהכי לא נדרה לישב בא"י ומה גם כי לא מלבה כי אם לכבוד בעלה. וא"כ נימא דתועיל תפיסת' ע"י שליח כמו שדנים קי"ל בח"ל שבידה ללכת ולחזו' לח"ל וכמו שנהגו רבים לשוב לח"ל דלא אתדר להו בא"י. ומה גם דמשפט זה ידונוהו בב"ד של שלוניקי. ועוד יש לצדד בזכות' דלאה זו נשאת בח"ל ואז נשתעבד הבעל בכל תנא כתוב' עפ"י מנהג שלוניקי. א"כ גם ענין זה סריך וסביך לכתובת' ויכול' לומר קי"ל כמנהג שלוניקי ואת"ל דכל שדרה בא"י אינה יכולה לו' קי"ל בפרט זה דלא מקרי תנאי כתוב' יש להסתפק כיון דהאפט' הנז' יש להם זכות בתפיס' זו א"כ שייכי בתפיס' ובהא יש לו' דכ"ע מודו דהשליח יש לו זכות ועיין בכנה"ג שם סימן ק"ה אם ערב יכול לתפוס. ואת"ל דלא מהניא מה שיש זכות לתופסים אכתי מספ"ל אי יכולה לאה לומ' קי"ל כמהרשד"ם והרב המבי"ט וסיעתם דסברי דתפיס' ע"י שליח מהניא נגד היורשים. או"ד גם בזה הרי כתבו הרב