חיים שאל חלק א קמא

בעצמו. ומה שהקשה עוד דבהדיא קאמר רבא דמעוטא דמעוטא לא חייש ר"מ אלמא לא מוקי לה כרבנן אלא כר"מ דוקא לק"מ דכונת רבא דמתני' אתיא ככ"ע גם לר"מ והא טפי מעלי לאוקומה ככ"ע ומה גם למאי דאית לן סתם משנה ר"מ ודאי הלא טוב לנו לאוקומ' כר"מ ולהיות דפשיטא ליה לרבא דחזקה שיש עמה מעוטא לכ"ע חיישי' לה לא אצטריך לרבא לפרושי אלא דכר"מ אתיא והיינו דקאמר דלא חייש ר"מ למעוטא דמעוטא שוב ראיתי בפירוש הירושלמי חדש וזה שמו פני משה שם ריש פ' בתרא דיבמות שכ' בתוספותיו אחר מה שהביא מדברי הרשב"א בחידושיו וז"ל ולטעמיה אזיל דכ' אליבא דהרי"ף הרמב"ם וכו' דרבא דמתרץ וכו' אליבא דכ"ע מוקי מתני' ואפילו אליבא דרבנן דלא חיישי למעוטא וכו' והא דמסיק שם רבא וכו' לאו משום דפרוקא אליבא דר"מ בלחוד הוא אלא לומר דלאו רבנן בלחוד וכ"כ שם הוא ז"ל ומשום זה לא ידעתי מאי דסיים התי"ט אחר שהביא בשם הנמקי ואצ"ל דאתיא מתני' כר"מ אלא דהשתא איכא נמי לפרושי הכי אליבא דרבנן ואתיא רישא כרבנן דהכי הול"ל ואתיא רישא וסיפא אפילו כרבנן עכ"ל וגם אנכי לא ידעתי מאי ק"ל בדברי הרא תי"ט דהא רישא אוקימנא לה בש"ס כר"מ ופריך אימא סיפא היה לה חמות אינה חוששת ואי כר"מ ליחוש למעוטא דזכרי' ומשני רבא דהו"ל בסיפא זכרים מיעוטא דמעוטא ולא חייש ר"מ וא"כ הא פשיטא דסיפא אתיא כרבנן בין אליבא דהמקשן בין אליבא דרבא דלא חיישינן למעוטא דזכרים אלא דהמקשן הקשה דר"מ ליחוש ואהדר רבא דגם לר"מ בכי האי גונא לא חייש וא"כ סיפא אין גם אחד דלימא דניחוש לזכרים ואם אפילו לר"מ דחייש בעלמא למעוטא אתיא דהו"ל הכא מעוטא דמעוטא כ"ש לרבנן ולא הוצרכנו לומר אלא דרישא נמי אתיא כרבנן והיינו דכתב הרב תי"ט דהשתא איכא נמי לפרושי הכי אליבא דרבנן נמי דייקא דלא מיבעיא לרבי מאיר דאתיא רישא אלא איכא לפרושי נמי הכי אליבא דרבנן ואתיא רישא אליבא דרבנן אבל סיפא לא צריכא למימר דלא ס"ד לכל הדברות דלא אתיא כרבנן דאינהו לא חיישי למעוטא וזה פשוט והרי דהרשב"א והרב הנמקי כתבו דאתיא משנתנו לדעת הרי"ף והרמב"ם ככולי עלמא ואוקמתא דרבא לכ"ע כאשר דברנו וכ"כ מהרש"ל בים של שלמה. והיינו דכתב בס' האגודה דלר"ת אתיא מתני' כרבנן וחידושי אשמועי' דלר"מ פשיטא דאתיא רישא על דרך שכתבנו דסיפא פשיטא דאתיא כרבנן: ומאי דשפר קדמיה דהרב תורת חיים בבדק הבית הנז' דר"ת לפי פירושו מוקי מתניתין כר"מ אלא דקי"ל כר"מ דהיכא דהחזק' מסייעת וכו' נראה דכונתו לומר דלעולם דרבנן פליגי אר"מ בכל ולא חיישין למעוטא אף שיש עמה חזקה אלא דאנן קי"ל כר"מ במקצת במעוטא שיש עמה חזקה להחמיר ומתני' הלכתא היא ואם זה כוונתו יש להשיב על הרב ז"ל חדא דמנ"ל לרבא לאפושי פלוגתא ולומר דרבנן פליגי לגמרי אפי' במיעוטא דיש עמה חזקה ולאוקומי מתני' כיחידאה לימא דגם רבנן סברי דמחמירינן במיעוטא דיש חזקה עמה ואתיא מתני' ככ"ע. ותו דלר"ת הרי רשב"ג סובר דחיישינן למיעוטא דיש עמה חזקה וא"כ אמאי אמרי' דיש שלשה סברות בדבר דרבנן לא חיישי כלל למעוטא ור"מ חייש בכל למעוטא ורשב"ג חייש למעוטא שיש עמה חזקה וכן רבי יהושע חייש למעוטא שיש עמה חזקה לדעת הרא"ש הלא שפיר נאה למימר דליכא אלא שתי סברות רבנן ור"מ ורבנן חיישי למעוטא כשיש עמה חזקה וזו סברת רשב"ג לדעת ר"ת וסברת רבי יהושע לדעת הרא"ש וקי"ל כרבנן. ותו דלדבריו דיש שלשה סברות אמאי מוקי רבא משנתנו כר"מ דוקא נימא דמשנתנו רשב"ג היא דלא חייש למיעוטא אלא בדאיכא חזקה ולהחמיר. ומיהו בזה יש לומר דאשכחן סתמי דסתם רבי דלא חיישינן למעוטא כמ"ש התוספות בבכורות דף ך' ע"ב וגם שנאו בלשון חכמים ריש פרק כל הצלמים ופ"ג דטהרות ואשכחן דסתם כר"מ פ' אין מעמידין דף ט"ל משו"ה מוקי הך סתמא כר"מ שלא נאמר דאיכא סתמי כג' סברות. ומה גם דסתם מתני' כר"מ תו יש להעיר על הרב הנזכר במ"ש דמ"ש הרא"ש דלא קי"ל כר"מ היינו במקום דלא מסייעא חזקה למעוטא ומתני' ה"ט דמסייע החזקה. דהרי מתחילת דברי הרא"ש מוכח דלא קי"ל כסתמא דמתני' שכן כתב מוקי בגמ' כר"מ דחייש למעוטא ואע"ג דסתם מתניתין כר"מ לא קי"ל כותיה ולא חיישינן למעוטא ומבואר דכונתו דלא משגחינן במתני'. ולדידיה דבעי למימר דתחילת דברי הרא"ש נמי אתו כמסקנא היכי קאמר ומתני' ה"ט משום דמסייע החזקה והלא מתחילת דברי הרא"ש מוכח דלא קי"ל כמתני'. ותו דזה סותר הקודם דתמה על האגודה ואסיק דמתני' כר"מ דוקא וא"כ טעמא דמתני' לאו משום דמסייע החזקה דגם אי ליכא חזקה מסייעת חיישינן למעוטא. ונראה דכונתו דקי"ל כדינא דמתני' משום דמסייעא חזקה אבל לאו דטעמא דמתני' הכי אלא אתיא כר"מ. ומה שהכריח דהרא"ש לא פליג אר"ת אלא בחלב פוטר דאי תימא דפליג בכולא מילתא דר"ת קשיא עליה קושיותיו דמאי פריך בבכורות אר' יהושע שאני התם דחזקה מסייעת וכו'. ותו למאי דאפיך תקשי ליה רישא דהך מתני' דלא פליג ר' יהושע הלא ב' קושיות אלו קשו טפי לפי פירושו דלא חיישינן למיעוטא כלל למה לא פליג רבי יהושע ארישא וכו'. שותיה דמר לא גמירנא דשפיר מצינן למימר דהרא"ש פליג על ר"ת בכל דבריו וסבר דקי"ל כרבנן דלא חיישינן למעוטא כלל אפי' דאיכא חזקה בהדה. ומאי קושיא מרבי יהושע אה"נ דרבי יהושע סבר דהיכא דאיכא חזקה בהדיה מעוטא חיישינן ולהכי לא פליג ארישא ובסיפא דליכא חזקה פליג. ופריך למאי דאמרי' דסבר רבי יהושע חלב אינו פוטר וחייש למעוט אע"ג דאיכא למימר העמד ולד על חזקתו שהוא חולין כמ"ש הרא"ש. ולמאי דאפיך ניחא דל"ח למעוט כי ליכא חזקה בהדיה ואף דהכי סבר רבי יהושע לא קי"ל כוותיה דבשלמא לדעת ר"ת דרשב"ג ס"ל הכי צריכים אנו לפסוק כמותו דהכי פסיק רב התם ורבי יוחנן וכל מקום ששנה רשב"ג וכו' אבל אי רבי יהושע סבר הכי אין הכרח לפסוק כמותו כיון דרבנן פליגי לדעת הרב הנז'. ואין כאן הוכחה מזה לדעתו דהרא"ש לא פליג על ר"ת בכל. ואנו בעניותנו הכרחנו הדבר לעיל. ובר מן דין אני תמיה על מהרש"ל שהשיג על הטור דלהרא"ש לא קי"ל כרישא דמתני' ועל הרב הנז' שהאריך הרבה ואין בפיו תוכ"חות דודאי הרא"ש פסק כמתני' דהלך בעלה וצרתה לא תנשא ולא תתייבם כמ"ש הטור דהרי הרא"ש בתר הכי הביא בפסקיו פלוגתא דזעירי ורבי חנינא דלזעירי לא תנשא ולא תתיבם לחבירתה תשעה וחולצת ולרבי חנא לעולם וכתב עלה הרא"ש והלכתא כר' חנינא דהכי אתוקמא פ' החולץ כוותיה והרי בהדיא דהרא"ש סובר דלא תנשא ולא תתיבם לעולם וכמו שפסק הטור. ומכללן של דברים אבא העי"ר על הרב מהר"י קולון בשרש קע"ב דף ר"ג שכתב וז"ל וגרסינן בריש פ' בתרא דיבמות גבי הא דתנן האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים תנשא אמאי הלך אחר רוב וכו' ומסיק דאה"נ לרבנן דר"מ וכו' וכתב עלה רבינו אשר וז"ל בגמרא מוקי לה כר"מ וכו' והרי לך שפסק רבינו אשר דמותרת להנשא לשוק מטעם רוב וכך היא מסקנת התוספות ואפילו לר"ת שפירש דלא קיימא לן כרבנן אלא היכא דאין החזקה מסייעת למעוט אבל היכא דאיכא חזקה נגד הרוב וכו' ע"ש עין רואה דקפסיק ותני דפסק הרא"ש ז"ל דמותר' להנשא לשוק מטעם רוב כמסקנת התוספות ואיברא דהכי משתמע מילייה דרבותנו בעלי התוספות וכבר כתבו כן מהרש"ל בים של שלמה והרב קמ"ר פ"ו דגרושין. אמנם הרא"ש לא סבר הכי ואם כנים אנחנו בדברי' אמורים אשתמיטיתיה למהר"י קולון סוף לשון הרא"ש בסוגיא עצמה דפסק כר' חנינא דלא תנשא לעולם ולשונות הרא"ש פ"ק דחולין ודברי הטור שפסק בסתם דלא תנשא ולא תתיבם דמכל זה מוכח דהרא"ש לא פליג עליה דר"ת בכולא מילתיה כמו שנראה מדברי הרב מהריק"ו שכ' ואפילו לר"ת שפירש דלא קי"ל כרבנן אלא היכא דאין החזקה וכו' אלא הרא"ש לא חלק על ר"ת אלא בחלב פוטר ככל אשר דברנו אחת למעלה. ועלה על לבי לומר דאפשר לצדד דגם מהריק"ו סבר דהרא"ש מודה מקצת לר"ת אלא דהוו מייתי ראיה מהרא"ש דאזלינן בתר רובא להתיר לכתחילה ומייתי מתחילת לשון הרא"ש. אמנם כל לשונו לא מוכח הכי. אלא כפשט הדברים. גם מ"ש ואפי' לר"ת לא קי"ל כרבנן אלא היכא דאין החזקה וכו' ק"ק דמשמע דרבנן פליגי לגמרי גם שחזקה מסייעת למיעוט ולא קי"ל בפרט זה כרבנן אלא כר"מ. ומתוך מ"ש מבואר דהעיקר דרבנן לא פליגי בזה וקי"ל כרבנן לגמרי וכמ"ש הרשב"א והרב הנמקי והאחרונים ודוק (עיין גט פשוט בכללים כלל ב'): סימן ע"ד סעיפיה מחזיונות חוזה דוד אשו"ר ברהטי"ם. ספיקות הערות חקירות חידושי דינים ומעשים שבאו לידי בב"ד בארץ הצבי ובמצרים ואביזריהו כללים ופרטים. ושור"י באר"ש יכתבו בקצר אמיץ ואיכא בינייהו טעונים לינה בעמק הלכה וגלילת ספרים ועדיין מטים. סעיף א, מעשה בא' שקנה מגוי חצר שהיה מחזיק בו ישראל והיה שואל המחזיק חזקתו. נראה שקונה החצר צריך לרצות ולפייס למחזיק ישראל בסך מה על שגרם לו הפסד גדול שהיה מרויח כל שנה בחזקת החצר הנז' ואע"ג שהרדב"ז בתשובות החדשות דפוס ויניציא סימן תי"ג פסק דהקונה פטור ואין למחזיק עליו כלום ע"ש באורך. מ"מ ראיתי בתשובות הרב הגדול מהר"ר אברהם סכנדרי זל"הה כ"י שהביא תשובת הרדב"ז סותרת לזו שבידינו סימן תי"ג הנז' וכתב בתשובות מהרא"ס הנזכר דיש טענה למחזיק על הקונה וכתוב שם הסכמ' הרב הגדול בעל קרבן אהרן והרב החסיד מהר"ח כפוסי וכתב שכן הסכימו כל חכמי הדור עכ"ד. וכן נראה מהכנה"ג סימן ק"ם אות ק"ן במה שהביא ממהרש"ך וכו' שיש לו המחזיק טענה וזכות וע"ש בכנה"ג מאות כ"ח והנמשך. ולהרב מהרח"ש בתורת חיים ח"א סימן ס"א ומה שדקדק שם ממהריב"ל ק"ק לפום ריהטא דבמהריב"ל ח"ב סימן פ' נראה להפך ועל מהריב"ל יש להרגיש דהעלים עין מההסכמה שהזכיר הוא ז"ל בח"ג סימן ק"ך. ומתשובת הרב כנה"ג הובאה בספר בני אהרן סי' ע"ט מוכח דאף במקום שלא יש הסכמה מחויב לתת שיווי החזקה למחזיק. ועיין בשו"ת כרם שלמה סי' כ"ח ובשו"ת דבר משה ח"מ סימן כ"ה. ומצאתי במכתב למורינו הרב הגדול מהר"י הכהן זלה"ה דבאיזמיר יש תקנה שאם ישראל קנה המולקי"י המחזי' הוא קודם ואם ישראל קנה חצר מגוי ובתוכו בתים הרבה ובכללם יש בית אחד בחזקת ישראל ובא ישראל זה ליקח הבית מהקונה בכח התקנה