חיים שאל חלק א קמ

מהר"י קולון בתשובותיו שרש קע"א ושרש עק"ב והוא הזכיר מן הגזע ומן השרשים האלו שם פ"ט דאשות בדין הסבלונות עצמו ופ"ג דאשות דף ל"ח ודף מ"ב ע"ש. ובשרש קע"א הביא הרב מהריק"ו סוגית ריש פ' בתרא דיבמות וכתב דלפ"ז הכא בסבלונות הו"ל מיעוטא דמיעוטא ול"ח אלא משום חומרא דאשת איש. ובשרש עק"ב ד' ר"ד הביא מהתוס' פ"ק דחולין דמשוו משאל"ס למיעוטא מקדשי והדר מסבלי כמ"ש התוס' בבכורות שהבאתי. אך פ"ק דחולין בתוס' דידן לא מצאתי מ"ש מהרי"קו בשמם. ושם ביאר מהריק"ו באורך בכל אשר כתבנו בסמוך וכ"כ התוס' במציע' דף ך' ע"ב ד"ה אסורא מממונא דבאשת איש החמירו במשאל"ס דלא תנשא לכתחילה אע"פ שרובם מתים עכ"ל וכונתם ככל אשר דברנו דאע"ג דאיכא חזקת אשת איש מ"מ המיעוט הוא מיעוט דלא שכיח ולא חיישינן ליה אי לאו משום חומרא דאשת איש כמדובר. איכו השתא ע"ט לדבר במה שכתבנו בעניותנו לעיל לבאר דעת הרא"ש ריש פ' בתרא דיבמות ופ"ג דבכורות דלא פליג על ר"ת בכל דבריו ואתהלכה ברחבה הנה הטור כתב בא"ה סי' קנ"ו הלך בעלה וצרתה למדינת הים ואין לה בנים ובאו עדים שמת בעלה לא תתיבם ולא תנשא לעולם עד שתדע אם ילדה צרתה וכו' וכ"כ הרמב"ם סוף פ"ג מהלכות יבום. ובצפייתנו צפינו למהרש"ל אכיף ימא רבא ים של שלמה ביבמות פי"ו סוף דין ב' שהביא דברי הרמב"ם הנז' וכתב וז"ל הטור שפסק נמי כן ולא הזכיר דברי אביו הרא"ש כמדומה שלא הרגיש בזה עכ"ל. ואמרינן הואיל שהביאנו משך הענין משיכה דאוריתא מענין לענין אדברה וירוח לי. הנה ביאור דברי מהרש"ל אשר תמה גם מקום ללו"ן על הטור ז"ל הוא הדבר דהרא"ש בפסקיו כתב שם ריש פ' בתרא דיבמות הא דאמרינן לא תנשא ולא אמרי' למיזל בתר רוב נשים דמתעברות ויולדות מוקי בגמרא כר' מאיר דחייש למיעוטא ואע"ג דסתם מתניתין כר' מאיר לא קי"ל כוותיה דלא חיישינן למיעוטא מדאמרינן פ"ק דחולין ור"מ דחייש למיעוטא והיכי אכיל בשרא משמע דלדידן ניחא דלא חיישינן למיעוטא וגם אין אנו בודקין י"ח טרפיות דסמכי' ארובא עכ"ל וא"כ הרי הרא"ש סבר דמתני' דלא תנשא אתיא כר' מאיר ולא קי"ל כוותיה ואיך הטור כתב כדברי הרמב"ם דסבר דאוקמתא דרבא אתיא ככ"ע ומשנתנו הלכה היא ולא הזכיר דעת אביו הוא הרא"ש. הן אמת דלפום רהטא תיובתא היא כלפי סנאיה דהטור. ותו קשה דהטור בקצור פסקי הרא"ש (כידוע דהטור עשאם כמו שכתב רבינו ירוחם ודעמיה) כ' שם וז"ל האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים וא"ל מת בעליך לא תתיבם ולא תנשא לעולם עד שתדע אם אותה צרה מעוברת וכו' והלכתא לא חיישינן למעוטא עכ"ל והדבר אשר יקשה דקאי אפסקי הרא"ש דכתב דמתני' כר"מ ולא קי"ל כוותיה ופסוק ותני משנה שלימה ותו דגמר אומר והלכתא לא חיישי' למיעוטא וכפי דעת הרא"ש הוו תרתי דסתרן. ואולם עם נשיקת רצפת מהרש"ל נרא' דהדין עם הטור וחס ליה להטור שלא ירגיש ואיהו בקי במילי דאבוה אמנם הרא"ש בתר הני מילי שהעתקנו מיסודו הביא קושית ר"ת מההיא דבכורות דלוקח מניקה מנכרי וכו' אבל מטעם חלב אינו פוטר ובריש פ"ג דבכורות אמרינן דמ"ד חלב אינו פוטר משום דחייש למעוטא ותירץ ר"ת דהתם איכא חזקה בהדי מעוטא דבהמ' בחזקת שלא ילדה וכיון דחזקה מסייעת למעוטא חיישינן למעוטא ודוקא לחומרא אבל לקולא לא אבל ר"מ חייש למעוטא אפי' לקולא והקשה עליו הרא"ש מסוגית בכורות דפריך ומשני לר' יהושע ועוד אמאי נלך אחר חזקת בהמה שלא ילדה להוציא ממון אדרבא העמד ולד על חזקתו שהוא חולין כמו שהיה במעי אמו ולא מפקינין מבעלים הלכך דרשב"ג ס"ל חלב פוטר דלא חייש למעוטא והא דאצטריך לטעמא דלא מרחמא וכו' ע"ש זהו תורף דברי הרא"ש. והשתא ס"ל להטור דכי כתב הרא"ש דהך מתני' כר"מ ולא קי"ל כוותיה היינו כפי פשטא דסוגיין דרבנן פליגי עליה ולא חיישי למעוטא אפילו לחומרא כלל. ברם כשהביא דברי ר"ת דס"ל דגם לרבנן אי חזקה מסייעא למעוטא חיישינן למעוטא לחומרא ממילא קמה הך מתני' דעסיקינן בה ככ"ע וכדעת הרמב"ם וכאוקמא דרבא דסמוך מעוטא דמפילות לחזקתה שהיתה ליבום והו"ל פלגא ופלגא ולא תנשא ולא תתיבם וא"כ מתניתין אתיא כהלכתא. ואף דהרא"ש דחה קושית ר"ת מההיא דרשב"ג ואסיק דחלב פוטר ולא חיישי' למעוטא התם היינו משום דהחזקה דהעמד ולד שהוא חולין במעי אמו להעמיד ממון מפקא מחזקת בהמה שלא ילדה וליכא אלא רובא ומעוטא להכי לא חיישינן למעוטא אבל היכא דאיכא חזקה לסייע למעוטא דוקא מודה לר"ת דחיישינן למעוטא אליבא דכ"ע ומתני' אתיא ככ"ע והלכתא היא. ואע"ג דברישא כתב הרא"ש דמתני' ר"מ ולא קי"ל כוותה וכל עיקר דינו דר"ת היה מכח קושית רשב"ג דסבר דחלב אינו פוטר ומשו"ה אצטריך לומר דלדידן נמי חיישי' למעוטא היכא דאיכא חזקה מסייעת למעוטא. והשתא דנדחית ההיא דרשב"ג ואסיק הרא"ש דרשב"ג ס"ל חלב פוטר א"כ נפל הבנין כי השתות יהרסון ואין לנו צורך לומר דקי"ל למיחש למיעוט כשהחזקה מסייעת לחומרא וכ"כ התו' בבכורות דף ך' ע"ב דאין ראיה השתא לר"ת לחוש למעוט היכא דאיכא חזקה בהדה מהא דפסק הלכה כרשב"ג ע"ש. אפשר לומר דאע"ג דראית ר"ת נראית דינו קיים ומסתברא מילתיה דבזה אתיא הך סתמא דמתני' כהלכתא ואוקמתא דרבא ככ"ע ונקטינן כר"ח בהא ולא דחינן לדר"ת אלא בדין חלב אינו פוטר משום הנך סוגיי דמייתו התוס' והרא"ש. ויש קצת סימנים לזה דכך דעתו דהרא"ש דמתני' ככ"ע שהרי הרי"ף הביא המשנה כצורתה ובודאי שדעתו דהלכה היא כפי מ"ש מהרש"ל ביש"ש (כי אין בידי הרי"ף) וא מסקנת הרא"ש כאשר כתב תחילת דיבר דהאי סתמא כר"מ ולאו הלכתא היא ונדחו דברי ר"ת לגמרי הו"ל להרא"ש להעיר על הרי"ף דמשמע דפסק כהאי סתמא וליתא. אלא ודאי כדאמרי' דדינו של ר"ת קיים דחיישי' למעוטא בדאיכא חזקה מסייעת וההיא דחלב פוטר אמרי' העמד חולין על חזקתו והך סתמא הלכה היא. ועוד נראה להביא ראיה דהרא"ש מקיים דינו של ר"ת כמדובר מהא דכ' הרא"ש פ"ק דחולין וז"ל והיכא דבדק הסכין תחילה ונאבד שחיטתו כשרה וכו' תדע לך דקי"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין ולא אמרינן סמוך מעוט דאינן מומחין לבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וכו' כיון דמיעוטא דאין מומחין לא שכיח ודאי נודע לנו שנשחטה יפה וכו' ה"נ כיון ששחט בסכין בדוקה וכו' עש"ב הרי לך בהדיא דהרא"ש סבר כר"ת דהיכא דהמעוט מסייע לחזקה חיישי' למעוטא דהוצרך לומר דמאי דנא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקת בהמה בחייה משום דלא שכיח והן הן הדברים הנאמרים באמת לדעת ר"ת כמ"ש הרא"ש לדעת רבינו תם שם פ"ק דחולין בשמעתא דרובא ופ"ג דבכורות ופ' בתרא דיבמות ע"ש: וכן מוכח ממ"ש שם הרא"ש עוד פ"ק דחולין בשמעתא דרובא וז"ל מדקאמר ור"מ דחייש למעוטא היכי אכיל בשרא אלמא לא קי"ל כותיה דר"מ דלא קאמר היכי אכלינן בשרא ואע"ג דפסקינן בבכורות כרשב"ג וכו' אומר ר"ת משום דאיכא חזקה עם המעוט וכו' ומתוך זה הי' אומר ר"ת אע"ג דלא חיישינן למעוטא היכא דאיכא חזקה בהדה חיישינן למעוטא להחמיר והא דסמכינן ארוב מצויין וכו' וה"נ אמרינן במשאל"ס וכו' דמיעוטא דנמלטין לא שכיח עכ"ל וכבר ידוע דהרא"ש דחה דינו דר"ת שפסק דחלב אינו פוטר ומסיק דחלב פוטר כמבואר בפסקיו פ' בתרא דיבמות ופ"ג דבכורו'. ובשלמא אי הרא"ש ס"ל הא דר"ת דסמוך מיעוטא לחזקה לחומרא משו"ה מייתי לדר"ת פ"ק דחולין לאשמועינן דהא דלא קי"ל כר' מאיר היינו במיעוט לחוד בדאיכא חזקה לבדה להקל. אבל להתמיר סמכינן מעוטא לחזק'. ודין חלב אינו פוטר סמך על מ"ש במקומו פ"ג דבכורות וגם פ' בתרא דיבמו' דדחה דברי ר"ת. אמנם אי דעת הרא"ש דהשתא דמסיק דחלב פוטר ליתנהו לדברי ר"ת כל עיקר אמאי מייתי ליה פ"ק דחולין בסתמא לא הו"ל להביאו כל עיקר או לפחות כשהביאו לדעת ר"ת הו"ל לדחותו אלא מוכח כדאמרן (ויש"ש דחולין אין עמדי). ובחפשי בספרי הקדש מיעוטא דשכיח גבאי מצאתי להרב תורת חיים בקונטריס בדק הבית אשר לו (והוא על ב"י קצת הלכות מא"ה והוא מודפס בסוף ס' גור אריה דרושים דפוס אמשטרדם) שעמד בדברי הטור הללו וקשיא ליה כקושית מהרש"ל ותירץ דהרא"ש לא דחה דברי ר"ת אלא בחלב פוטר כמו שכתבנו בעניותנו אך יש לדקדק בדברי קדשו וז"ל צ"ע איך פסק רבינו כמתניתין ואין לו' דרבינו סבור דמאי דמסיק רבא הוא אליבא דרבנן ור"ל דגם רבנן מודים כאן וכו' וכמ"ש הרא"ש בשם ר"ת וכו' וכן משמע בס' אגודה דאליבא דר"ת מוקי רבא מתני' אליבא דרבנן קשה הלא הרא"ש סתר דעת ר"ת וכו' ועוד אי ס"ל כר"ת ומתני' כרבנן א"כ למה כתב דאין הלכה כר"מ ואף ע"ג דסתם מתניתין כר"מ הלא לפירוש זה מתני' כרבנן וביותר תמהתי על האגוד' שכ' בשם ר"ת דלרבא מתני' כרבנן לא מצאתי כן בדברי ר"ת. גם מוכח בגמ' דרבא מוקי מתני' כר"מ דסיים כיון דהוא מעוטא דמעוטא לא חייש ר"מ ואי כונתו לאוקומי מתני' כרבנן למה ליה וכו' אלא ודאי כונתו לאוקומי מתני' כר"מ דוקא והדרא קושיא וכו' לכן נרא' לתרץ דר"ת סובר ג"כ לפי פירושו דגם רבא מוקי מתני' כר"מ אלא דס"ל לר"ת דהיכא דמסייע למעוט חזקה קי"ל כר"מ כמו כאן לתירוצו של רבא וכו' ואם תאמר והלא הרא"ש סתר פירוש ר"ת ונרא' וכו' דבא לסתור מאי דמוקי הא דבכורו' דאיכא חזקה אא מיעוטא וכו' אבל בהא מודה דהיכא דחזקה מסייע למעוטא קי"ל כר"מ ומ"ש דקי"ל דלא כר"מ היינו במקום דלא מסייע חזקה למיעוטא ומתני' ה"ט משום דמסייע החזקה וכן צ"ל וכו' דאם לא כן אלא חרא צו' דלא חיישינן כלל למיעוטא אפילו היכא דמסייע ליה החזקה א"כ קשה קושיתו ביותר לפי סברתו שהקשה מדאמרינן בבכורו' לרבי יהושע וכו' הלא שתי קושיות אלו קשה טפי לפי פירושו דפירש דלא חיישינן למיעוטא כלל למה לא פליג רבי יהושע ברישא וגם קושיא השנית אלא ודאי דהרא"ש ס"ל בהא כר"ת וכו' עכ"ל בקצור. והרב ז"ל לפי שסבר דקושיות שהקשה הרא"ש על ר"ת קשו נמי אי קי"ל דלא חיישי' למיעוטא כלל לזה לא פנה להכריח הפירוש בדברי הרא"ש. אדהכי והכי עלץ לבי שכיונתי לדעת הרב ז"ל באיזה דבר ועיני חזו שמ"ש מנהו ועוד היתה יתירה הא דמייתי הרב מס' האגודה דלר"ת אוקמתא דרבא לרבנן מסכים הולך לדברינו. ואשר תמה הרב ז"ל על ס' האגודה דלא מצא כן בדברי ר"ת. אין כאן תימה דהרי הוא כמבוא"ר במ"ש דקי"ל לחוש למעוטא שיש בה חזקה וא"כ מתני' אתיא כהלכתא ונמצא דאוקמתא דרבא אליבא דר"מ ודבר ברור הוא