חיים שאל חלק א קלט

מור"ם וכל חשש סבלונות אינו אלא להצריכה גט אבל אם נשאת לא תצא וז"ל מלשון זה משמע וכו' אבל המעיין בגוף התשובה יראה שהוציא דין זה מדברי התוס' וכו' אבל כל היכא דאיכא רובא דמקדשי והדר מסבלי ואפילו מחצה על מחצה אם נשאת תצא עכ"ל וכן נוטים דברי הרב בית שמואל ס"ק יו"ד ולא שלטו מאורי אור עיניהם בסיום דברי מהריק"ו שהבאתי שכ' דאפילו מחצה על מחצה אם נשאת לא תצא. ודע דתשובת מהרי"קו הלזו ודברי מור"ם ומהרי"קש ואפי רברבי לכאו' נראה דאשתמיטו מהרב קמ"ר פ"ט דאישות דין כ"ח דף ע"א ע"ב שכ' וז"ל עוד נסתפקתי לסברת ר"ח דס"ל וכו' אם אף אם נשאת אמרינן תצא או דילמא לא תנשא לכתחילה אבל אם נשאת לא תצא ונראה דלפי מ"ש הרא"ש והמרדכי וז"ל ואין לתמוה אמאי חיישינן למיעוטא דמצינו נמי בכה"ג לענין אסור אשת איש זמנין דחיישינן למיעוטא כגון גוסס מגוייד וכן משל"אס דאשתו אסורה לפ"ז דוקא לכתחילה לא תנשא וכו' אבל הר"ן כתב וה"ט דאפילו דבעלמא לא חיישינן למיעוטא הכא חיישי לפי שאין זה רוב קבוע וכו' ולפ"ז נראה דאף אם נשאת תצא וע"ד הרא"ש נתקשתי דפ' האשה בתרא דף קי"ט וכו' רישא חקזה ליבום וכו' סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק והו"ל זכרים מיעוטא דמיעוטא ומיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ וא"כ ק' דהכא גבי סבלונות דרובא מסבלי והדר מקדשי והיא עומדת בחזקת פנויה איך חשו למיעוטא דמיעוטא ולא דמי למשאל"ס דהתם לא הוי אלא מיעוטא דהיא עומדת בחזקת א"א (וצ"ע עכ"ל. ומה שנסתפק לדעת ר"ח בסבלונות אם נשאת תצא או לא תצא. אשתמיטיתי שמהריק"ו בשרש קע"א כתב בפשיטות דלא תצא והן בפיו תוכ"חות מדוקדק לשון הש"ס וכ"כ בשרש עק"ב ושם הביא הראיות של הרב קמ"ר שהוכיח מדברי הרא"ש ומתשובת מהר"ם ע"ש ריש דף ר"ד אלא שהרב קמ"ר הביא תשו' מהר"ם מהמרדכי ומהריק"ו לא הזכיר המרדכי אלא תשובת מהר"ם סתם וכן הוא בתשובות מהר"ם הארוכות סי' תקי"ט ותק"ך. ומה שהביא הרב קמ"ר מדברי הר"ן שכ' וה"ט דאף דבעלמא לא חיישינן למיעוטא הכא חיישינן לפי שאין זה רוב קבוע ומחוייב דומיא דרוב נשים מתעברות ויולדות שהוא רוב קבוע אבל רוב שאינו אלא מצד המנהג והמנהג עשוי להשתנות אין זה רוב חשוב שלא לחוש למיעוטא וכתב עלה דלפ"ז נראה דאף אם נשאת תצא. לפום ריהטא ק"ק דמהיכא פשיט מדברי הר"ן דאם נשאת תצא אי נמי נימא דלהר"ן חשיב כפלגא ופלגא הו"ל ספק מקודשת והוא הרב קמ"ר עצמו פ"ג דאשות דף מ"ב ע"א הביא דברי מהריק"ו שרש קע"ב דס"ל דספק מקודשת אם נשאת לא תצא ודברי מהריב"ל דפשיטא ליה דבקדושי ספק אין לנו לחלק ולהקל בהם שום קולא וסיים ועדיין הדבר צ"ע לדעתי עש"ב. משמע דמר ניהו לא פסיקא ליה בס' מקודשת אם תצא ומאחר שכן מה הוכיח מדברי הר"ן שלפנינו שכתב דרוב כה"ג חיישינן למיעוטא דאם נשאת תצא הרי אף אי משוינן ליה פלגא ופלגא אין להכריע מדברי הר"ן דתצא דהו"ל ככל ס' מקודשת דהוא עצמו לעיל לא הכריע. שוב ראיתי לשון הר"ן שהזכיר מהריב"ל בח"א דמייתי הרב קמ"ר פ"ג שהביאו הפר"ח י"ד כללי ס"ס כלל א' ומשמע מדברי הר"ן דלא נסתפק אלא אי מדאורית' צריכה גט דאפשר דמדאוריתא שרי דהעמד האשה על חזקתה וכו' ע"ש. ואפשר היה לומר דאף דהרב קמ"ר לדינא מספ"ל בס' מקודשת אי תצא כמ"ש פ"ג מ"מ בדעת הר"ן פשיטא לי' דמדרבנן תצא בס' מקודשת וזהו שכתב כאן כשהוכיח לס' ר"ח מדברי הר"ן דהרוב אינו חשוב דתצא (ואין ס' הרי"ף והר"ן עמדי מפני חמת המציק לראות דברים ככתבן) אבל מדברי הר"ן שהביא הפר"ח אין ראיה אלא דמדרבנן הויא ס' מקודשת וצריכה גט מדבריהם ואפשר דסבר הר"ן דאם נשאת לא תצא ואף דהר"ן התם קאי בספיקא דדינא דבעיות הש"ס ואפי' מהריק"ו כתב דבכה"ג אם נשאת תצא ומה גם למ"ש שם הרב פר"ח דספיקיה דהר"ן היינו אי גם מדאורייתא צריכה גט שהוא ס' חסרון ידיעה וכו' ע"ש. (ועמ"ש במ"א ואין ספרי האחרונים אצלי) מ"מ במילתא אחריתי אפשר דסבר הר"ן דאם נשאת לא תצא ומהיכא פשיטא להרב קמ"ר מדברי הר"ן דאם נשאת תצא. ותו דאף דכתב הר"ן דהרוב דסבלונות אינו רוב חשוב אינו אלא לחוש למיעוט אבל דנשוייה כפלגה ופלגא מנא לן וא"כ אפשר דאף אם בעלמא בס' מקודשת הוה סבר הר"ן אם נשאת תצא בהך ספיקא כיון דהא מיהא רובא הוא ואית לן חזקה דפנויה אם נשאת לא תצא. ותו אשתמיטיתיה מהרב קמ"ר דהלכה זו העלה מור"ם בסי' מ"ה בסבלונות דאם נשאת לא תצא וכ"כ מהריק"ש ורבנן בתראי אפי רברבי הוו בה אי גם לפירש"י דינא הכי. ומדברי הרב קמ"ר נראה דהא מילתא חדתא היא חקור דבר בסבלונות אם נשאת אי תצא ושוייה פלוגתא בין הרא"ש להר"ן ושל כת הקודמין היא וכמש"ל. ומאי דקשיתיה על הרא"ש פ' בתרא דיבמות ואצרכא עיון ק"ק דלדידיה דלעיל פ"ג דאשות סוף דין ב' ריש דף ל"ח דתריץ יתיב במה שעמד הר"ן בכל ס' קדושין אי מדאוריתא שריא דהעמד אשה בחזקת פנויה ז"ל וליישב קושית הר"ן עיין בתוס' בכתובות דף ע"ה ע"ב ד"ה אבל היכא דליכא חזקה ותראה דהוכיחו דחזקת פנויה היא קלה מכל החזקות עכ"ל וכפ"ז דבהא ניחא ליה למר אמאי בספק קדושין הוי ספיקא דאוריתא וטעמא טעים משום דחזקת פנויה קלה כמות שהיא בהא נמי מתרצתא הא דק"ל על הרא"ש גבי סבלונות דרובא מסבלי והדר מקדשי והיא עומדת בחזקת פנויה איך חשו למיעוטא מההיא דיבמות דאיכא למימר דחזקת פנויה קלה לא כן חזקה לשוק דהתם דבלא יבם היתה תחילה כשיצאת יש לומר דהך חזקה לשוק אלימא הן אמת דלדידי בדברי התוס' דכתובות לא יגהה מזור דמ"ש התוס' התם הוא אליבא דר' יהושע ולא כתבו אלא דחזקת פנויה כנגד חזקת הגוף לא חשיבא ומה ראיה משם לספיקו של הר"ן דליכא שוה חזקה נגדה. ותו דהוא עצמו שם מייתי סוגית פ' ד' אחין ודברי רש"י ותוס' דתרי ותרי אזלינן בתר חזקה ומדאוריתא שריא אלא דרבנן הוא דאחמור. ומוכרח לחלק דמ"ש התוס' התם בכתובו' הוא דוקא בדאיכא חזקת הגוף כנגדה כאמור. או דלא קי"ל הכי. ומ"מ הא דדייקינן דהכא הי"ל לתרץ דברי הרא"ש כפי שיטתו דהתה לאו מילתא היא דחזקת פנויה וחזקה לשוק דלית לה יבם אידי ואידי חד שעורא. אך ק"ק דהו"ל להקשות שם על התוס' דכתובות כפי שיטתו דיליף מינה לס' קדושין דעלמא מסוגית תרי ותרי במסקנא ומהך דפ' בתרא דיבמות דחזקה לשוק אגוני מגנא לאשויי זכרים מיעוטא דמיעוטא. ותו ק"ק עליו בההיא דהר"ן דהרואה יראה דהר"ן כתבה כמסתפ' אי בכל ס' קדושין צריכה גט מדאוריתא אי לא דאפשר דמדאוריתא שרי דהעמד אשה על חזקתה ומייתי מתי"קו דממונא והו"ל להרב להקשות על הר"ן דתפשוט מסוגית תרי ותרי שהביא שם וכמ"ש הוא עצמו פ"ב דכתובות וכן הקשה הרב פר"ח בכללי ס"ס. ואף דדברי הרי"ף הוקשו להר"ן שם מ"מ הו"ל להזכיר הא דתרי ותרי ולהקשות על הרי"ף. וכל כי הני מילי מילי קטנ"י משום יגדיל תורה איידי דחביבא לן שמעתתיה דהרב קמ"ר: ברם אני תמיה עליו מאי קשיא ליה על הרא"ש בסבלונות דשאני משאל"ס דלא הוי אלא מיעוטא והיא קיימא בחזקת אשת איש והרי אמרינן בנדה דף ל"ב אימור דשמעת ליה לר"מ מיעוטא דשכיח אבל מיעוטא דלא שכיח מי שמעת ליה והאי מיעוטים דנמלטים ממשאל"ס לא שכיח. וכי תימא הגם דלא שכיח חיישינן ליה כיון דקיימא בחזקת אשת איש ליתא דהא אמרינן פ"ק דגטין דאפי' לר"מ דחיישינן למיעטוטא סתם ספרי דדייני מגמר גמירי וכתבו התוס' שם דהוי כמיעוטא דל"ש ול"ח אפי' לר"מ והרי התם איכא חזקת אשת איש בהדי מיעוט דלא שכיח דכיון דלא נתגרשה עדיין לא איתרע החזק' כמ"ש הוא עצמו סוף פ"ו מהלכות גרושין. ותו אשתמיטיתיה מ"ש הרא"ש פ"ק דחולין גבי סכין שנאבד אחר שחיטה דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין ולא אמרינן סמוך מיעוט' דאין מומחין לבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כיון דמיעוטא דאין מומחין לא שכיח ע"ש וה"ה במשאל"ס כדאמרן. ועוד נעלם ממנו מ"ש עוד שם הרא"ש בפסקיו שם פ"ק דחולין בשמעתא דרובא ופ' בתרא דיבמות ופ"ב דבכורות דלגעת ר"ת דסבר דחיישינן למיעוטא דיש עמה חזקה טעמא דאמרינן במשאל"ס דאם נשאת לא תצא ולא אמרינן סמוך מיעוטא דנמלטים לחזקת אשת איש משום דמיעוט נמלטים לא שכיח אלא דמשום חומרא דאשת איש מחמרינן לכתחיל' ע"ש וגם הרי"ף ריש פ' בתרא דיבמות והרמב"ם פ"ג דיבום ס"ל דחיישי' למיעוטא דיש עמה חזקה וכמ"ש הוא עצמו סוף פ"ו מגרושין. והיותר קשה דמר ניהו בא להקשות על הרא"ש מסוגית ריש פ' בתרא דיבמות ולא שלטו מאורי אור עיניו בפסקי הרא"ש בסוגיא ההיא עצמה דתריץ יתיב לדעת ר"ת הא דמשאל"ס ובסמוך נבאר דהגם דהרא"ש שם ריש פ' בתרא דיבמות ופ"ג דבכורות נראה כחולק על ר"ת לא פליג עליה אלא בדינא דחלב פוטר אבל מודה הוא לר"ת בעיקר דינו דכל דאיכא חזקה בהדי מיעוטא להחמיר חיישינן לה וכבר איהו גופיה תריץ הא דמשאל"ס דפריך עליה במותב תלתא כדבר האמור. ועוד לא זכר מ"ש התוס' בבכורות דף ך' ע"ב ד"ה חלב פוטר וז"ל וכן יש לומר בההיא דמשאל"ס דדיעבד אשתו מותרת ולא אמרינן סמוך מיעוטא דנמלטים לחזקת אשת איש זמה שהחמירו שם לכתחיל' משום חומרא דאשת איש וכו' וגם באתרא דרוב' מסבלי והדר מקדשי ומיעוט מקדשי והדר מסבלי דאיכא רובא וחזקה להתרא חיישינן למיעוט להחמיר לפי גירסת ר"ח כקדושין פ"ב עד כאן לשון התוס'. עין רואה ואזן שומעת דהתוס' ביטלו את המעוררי"ן ופירשו דאף ע"ג דבמשאל"ס הוי מיעוט דלא שכיח ואף דאיכא חזקה ולפום דינא ליכא למיחש וכן בסבלונות לדעת ר"ח איכא רובא וחזקה להתרא ודינא הוא דלא ניחוש ומשום חומרא דאשת איש מחמירינן לכתחיל'. ועיניך הרואות דמשאל"ס וסבלונות רחוקים ונעשו קרובי' דבסבלונות רובא וחזקה דהתרא משויא ליה למקדשי והדר מסבלי מיעוטא דמיעוטא. ובמשאל"ס כיון דלא שכיח מיעוטא דפלטי אף דאיכא חזקה דאיסורא הוי מיעוטא דמיעוט' ושוו בשעוריהן דכה"ג בעלמא לא חיישינן. ומשום חומרא דאשת איש מחמרינן לכתחיל' בתרוייהו והן הן דברי הרא"ש פ"ב דקדושין דאין לתמוה דחשו לר"ח בסבלונו' למיעוט' דאשכחן דחשו לענין איסור אשת איש בגוסס ובמשאל"ס והרי הוא כמבוא"ר. וכן כתב הרב תרומת הדשן סימן רע"א ובפסקיו סי' קס"ז משם המרדכי דמיעוט דלא שכיח לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה. ועוד לא זכר הרב קרית מלך רב דברי