חיים שאל חלק א יג

דכיון דכלהו נשי אין ארחייהו בתספורת כלל רק בטיפול לא והוצרך הרמב"ם לפרש. ותו דאימור דהרמב"ם סבר דדעת הרי"ף דאשה אינה בגזרת ל' דהיינו גיהוץ ותספורת כדנקטי בדעתיה הרמב"ן והרא"ש. והוא גילה דעתו בהדי' דאשה אסורה בגיהוץ. ולפ"ז גם נטילת שער ודאי שהוא על ידי שיטל דוקא. אתה הראת לדעת דבדברי הרמב"ם ושאר גדולים כתבו דאשה מותרת בנטילת שער אחר ז' לא ברירא לן אי דעתם כהרי"ף או כהרמב"ן והרא"ש ויש פנים לכאן ולכאן. אמנם לענין הלכה נראה דמאחר דדעת הרי"ף ורבינו חננאל והר"י מאורלינש מבואר דאשה שריא לספר נקיטינן כותיהו דהלכה כדברי המקל כאבל. ומ"ש מור"ם בדרכי משה כיון דרבים חולקים נקיטינן כותיהו. לשרי לן מר דהלכה כדברי המקל באבל ודאי אף אי נפישי טפי המחמירים דאי לא מאי אהני כללא הרי בלא"ה אי נמי הוו פלגא ופלג' ספיק' דרבנן לקולא ובשל סופרים הלך אחר המקל וכ"כ הר' גנת ורדים י"ד כלל ה' סימן יו"ד ושם מטעם זה כתב דקי"ל אפי' ביחיד המקל עש"ב. ומה גם הכא דדברי שאר גדולים כהרמב"ם וסמ"ג ודכותיהו פשטן מורים כדעת הרי"ף. וכן פסק מרן בש"ע סימן ש"ץ דין ה' אשה מותרת בנטילת שער אחר ז'. ומור"ם בהגה כתב ויש אוסרים אף לאשה וכן עיקר. ולכאורה ק"ק דאמאי סתם לאסו' והו"ל לפרש דמותרת ליטול שער ע"י טיפול דאפי' התוספות והרמב"ן והרא"ש שרו בהכי ותרגמוה לברית' בהכי וכמש"ל והוא ז"ל בדרכי משה פסק כותיהו ואמאי החליט האיסור בהגה. ואפשר שסמך על מה שנתבאר סי' שפ"א דאשה מותרת בכל כיחול ופרכוס אחר ז' ומשו"ה לא הוצרך לפרש דע"י טיפול שרי שלא תתגנה על בעלה דהרי הוא כמבואר לעיל. ואחר עמדנו בשרש דין נטילת שער לאשה אחר ז' ניחזי אנן בדין נטילת צפרנים דאתאן עליה בס"ד. והנה מרן בש"ע סוף סימן ש"ץ כתב ואשה שאירע טבילתה אחר ז' תוך ל' אם תטול צפרניה בידיה או בשיניה אינה נוטלת יפה אלא תאמר לגויה ליטלם לה בתער או במספרי' וכתב מור"ם בהגה ולאו דוקא גויה אלא ה"ה ישראלית וסרכ' דלישנ' דחה"מ נקט עכ"ל. ובאמת הדבר קשה על מרן ז"ל דמאחר שהוא ז"ל פסק כהרי"ף דאשה מותרת בתספורת איך אסר לאשה ליטול צפרניה בכלי על ידי עצמה ואפי' בטבילת מצוה לה התיר אלא על ידי גויה והרי מאן דאסר אחר ז' בצפרנים מדין תספורת הוא. והגהמי"י בשם הר"ם מאינגליטירה דכתבו כן היינו משום דסבר כהתו' דאשה אסורה לספר. וגם אפשר דסבר כרש"י דאשה אסורה בתכשיטין בל' ודוק' לכלה שרו. אבל לדעת הרי"ף וסיעתו דאשה לא אסיר' בתספורת ה"ה דאף שלא במקום מצוה יכולה ליטול צפרניה בכלי והוא פסק כדעת הרי"ף. ואף לדעת הרמב"ן והרא"ש לא אסרו אלא בתספורת אבל בכיחול ופירכוס וכל תכשיטיה ועל ידי טיפול שרו כמבואר מתוך מש"ל וכן הרמב"ן בחידושי כתובות תמה על רש"י במה שפירש בההיא דאין מונעין תכשיטין וכתב דתכשיטין אחר ז' שרו לאשה דעלמ' וכ"כ רבינו ירוחם והבאתיו לעיל וכתב שכך הסכימו המפרשים. והרי אמרו בירושלמי פ"ק דמ"ק אההיא דתנן ועושה אשה תכשיטיה במועד דנטילת צפרנים הוי בכלל תכשיטין ומייתו ליה התוספות במ"ק דף י"ח ואם כן נראה דאף להרמב"ן והרא"ש וסיעתם אשה יכולה ליטול אחר ז' ועשתה את צפרניה בכלי שהוא כליין ואמאי מרן נמשך אחר סברת הגהמי"י ויותר קשה על מהריק"ש בהגהותיו דבסוף סימן שפ"א כתב דאחר ז' מותרת בכל אף בגיהוץ ותספור' ובדין זה על דברי מרן דהתיר למצוה על ידי גויה כתב וז"ל דאמירה לגוי שבות אף בדרבנן ובמקום מצוה לא גזור אבל על ידי ישראל אסור עכ"ל והרי הוא פסק דאשה אחר ז' מותרת בגיהוץ ותספורת. ואין נראה לומר דזה שכ' הכא היינו לפר' דברי מרן בש"ע וליה לא ס"ל דהו"ל לגלות דעתו דשריא אף על ידי עצמה בכלי שלא למצוה ולתמוה על מרן וכבר ראיתי להרב ט"ז שהעיר קצת בזה וז"ל תימה על ש"ע שהרי פסק אשה מותרת בנטילת שער והיינו כהרי"ף והרמב"ם ולמה לא תהיה מותרת כאן ליטול צפרניה על ידי עצמה בלא שינוי וע"ק אף לדעת רמ"א והלא בסימן שצ"ג ס"ג התירו ליטול צפרנים בשביל למול ולמה לא נתיר בשביל טבילת מצוה לכ"ע ולא ראינו נשים נוהגות כן ליטול צפרנים ע"י אחר תוך ל' עכ"ל. והוה הוית בס' מקום שמואל בחידושי דינים דף כ"ח ע"ד שכתב על קושית הט"ז וז"ל לא ידענ' מאי קושיא בזה הרי זו הקושי' בעצמה הקשה הרמב"ן על דברי הרי"ף והרמב"ם כמ"ש הטור והקשה הרמב"ן א"כ תהא מותר' בגיהוץ וכן כל מצות ל' לא יהא נוהגת בה וא"כ אף שפסק בבית יוסף לענין נטילת שער כהרי"ף והרמב"ם משום שמסכימים לדעת אחד מ"מ הבו דלא לוסיף עלה דא"כ כל מצות ל' לא יהא נוהגת בה וכקושית הרמב"ן וזה ברור עכ"ל ומאי דבריר ליה לנו בעניותנו פשיט' לן דקושית הרב ט"ז קושיא חזקה וריש מילין אומר דמ"ש דהרמב"ן הקשה על דברי הרי"ף והרמב"ם הוא אגב שיטפיה דהרמב"ן לא הזכיר הרמב"ם וגם הטור לא הזכירו. וכמדומה שלא שת לבו בשרש דברי הרמב"ן ובסגנון קושיתו בס' תורת האדם והבי' לשונו מרן בב"י שם שכתב וז"ל ועוד קשה לי לדברי רבינו בעל הלכות הר' האשה מותרת ללבוש כלים חדשים לאחר ז' ואינה בגזרת גהוץ ואנו כל עיקר לא למדנו בגהוץ אלא מן האשה התקועית עכ"ל וכשתסתכל יפה בלשון הרמב"ן אתה תחזה שאינו מסתפק בדעת הרי"ף אם האשה מותרת בגהוץ וגם לא פשיט' ליה שאסורה ומקשה דלדבריו תהא מותרת כסגנון שכתב הטור. רק דעת שפתיו ברור מללו דלדבריו הרי היא מותרת בגהוץ ועל זה הקשה דהרי ילפינן מהתקועי' ונמצ' דכל קושיתו היא דלדידיה אתתא שריא והש"ס גמר לה מאשה לאיסור'. ומעתה ודאי על הרמב"ם אינו מקשה דהוא אסר גהוץ לאשה וכמש"ל. וגם אשר חשב הרב הנז' נפל היסוד דלא שייך כאן לומר הבו דלא לוסיף עלה דהלא הרמב"ן לא הוקשה לו הדין של גהוץ ואדרב' פשיט' ליה דלהרי"ף שרי גהוץ לאשה רק שהוקשה לו דילפינן מהתקועי' וגם זה תירצו הרמב"ן שכתב ואולי נאמר דה"ק התם באשה שנהגה אבלות ימים רבים כאיש. ומרן שפסק כדעת הרי"ף מוכרח לומר תירוץ זה. ומעתה קשה טובא קושית הרב ט"ז דהול"ל שתטול צפרניה בעצמה. וגם מאי דמפקפק הרמב"ן בגהוץ דאטו אם לא תלבוש בגדים חדשים לבנים תתגנה על בעלה וכו' לא שייך הכא דגידול הצפרנים ניוול הוא לה. ותו שהרי מרן בב"י בסוף סימן שפ"א כתב דמ"ש הטור גבי כיחול ופרכוס דאשה מותרת בכל אחר ז' יצא לו ממ"ש הרא"ש ריש כתובות דבא"א אינו נוהג דין ל' דהיינו גהוץ ותספורת והוא כתב שם בש"ע כדברי הטור ובב"י לא כתב על זה כלום משמע דסבר דליכ' גזרת ל' כלל באשה ויפה הקשה הרב ט"ז דאמאי אסר הכא ליטול צפרניה בעצמה גם שהוא למצוה. ובר מן דין אפי' תימא דמרן אסר לאשה בגהוץ אכתי קשה דמאן דאסר נטילת צפרנים הוא מדין תספורת והוא דפסק דאשה שריא בתספורת ממיל' שריא בצפרנים וזהו קושי' הרב ט"ז והדברים פשוטים. ואחזה אנכי להריטב"א בחידושיו למ"ק דף י"ח שכתב גבי נטילת צפרנים וז"ל ואיסור נטילת' כל ל' כדין גלוח דהא מדמי להו בברית' ובזה איש ואשה שוין אעפ"י שלגבי שער אמרו בירושלמי שהיא מותרת אחר שבע' מפני שניוול הוא לה עכ"ל ולא לימדנו מה טעם החמיר בצפרנים טפי משער דשם לעיל בסמוך כתב דניוול גדול הוא להשהות הצפרנים ע"ש וכיון שהוא ניוול אמאי לא שרינן נמי בצפרנים. ואפשר דדעת הריטב"א כהרמב"ן דלא שריא בנטילת שער אלא על ידי טיפול בסיד שלא תתגנה על בעלה והתם שריותא היא מטעם שלא תתגנה על בעלה. אבל הצפרנים אף דניוול הוא אינה מתגנית על בעלה ולהכי אסירא זה אפשר לומר בדעת הריטב"א כי כעת לא נתברר לי דעת הריטב"א בדין נטילת שער לאשה אחר ז'. אבל על מרן ומהריק"ש