חיים שאל חלק א קלז

ודאי דס"ל לדורות נמי בעי משיחה דלא כסוגיא דשבועות. והנה בהך פלוגתא דר' יאשיה ור"י דמנחות קי"ל כר"י וכמ"ש הרמב"ם שם בפ"א דכלי המקדש הלכה י"ט וכיון שכן ודאי דגם לענין קדושת כלים בעינן משיחה אף לדורות מאחר דר"י דקי"ל כותיה ס"ל הכי וכאשר ראה ראיתי להרב מש"ל שם שהקשה על הרמב"ם שפסק כר"י א': למה פסק דלדורות לא בעי משיחה יע"ש א"כ מעתה אנן בדידן נמי מצינן למימר הכי בדעת רש"י דס"ל דהלכ' כר"י בההיא דמנחות ומינה דלדורות נמי בעי משיחה משו"ה פירש סוגיא דע"ז כר"י דהלכתא כותיה ולקושית הרב מש"ל עיין להרב גופיה מה שתירץ פ"ב דמעה"ק הלכה ט' ועיין מאי דאמרינן פ' שתי מדות דף פ"ח ע"א ודברי רש"י שם ד"ה רביעית יע"ש ודוק. שוב ראיתי דברי רש"י בסוכה דף מ"ח ע"ב ד"ה שאינה מקודשת ועפ"ד נסתרה דרכי במ"ש בדברי רש"י דע"ז בדרך הב'. פי המדבר הצעיר יצחק ארדוט ס"ט וזאת תשובתי בס"ד זאת לפנים היתה עלי יד הקדש רח"ם רחמתי"ם לראש אענדנו החכם השלם עצום ורב תורה וגדולה משני עבריהם. ז"ה מההד"ר נהד"ר בקדש כמה"ר יצחק ארדיטי נר"ו וזרועים ממנו ארייוותא דאוריתא בקצה תבל מיליהם. ידו פרש שר ואור ויזרח יצחק כככבי השמים וכסיליהם. ואולם דוד בשתים סגר עליהם המדבר אשר לא נסתה כף הצג על האר"ש ידי לעושיהם. הא דרישא טרדא דמצוה למען דפו"ס איזה קונטריסים מילי מילי קטנ"י לילדי העברים וצאצאיהם אנא נפשאי עייפינהו וסדרינהו והדברי' עתיקי"ם עד שידי מגה"ת עלי היו כלנה רישא וסיפא ומה שנזרע ביניה'. ועוד הן בה כאיב כאיבא השתא קשיא רי"שא ולמחר כריסא יוס"ף חבלי"ם לא נתנוני השב רוחי ולא נוה בהם. דין גרמ"א דעצירא"ה אך עצרתי עצר עצר מן המצר כי קצר חדלתי מהיות לאיש מושך בקס"ת דלא מציא פסיא קני"א כהלכת גוברין לעשות כמעשיהם. הפעם ילוה קוצר המשיג ועומק המושג לדוד בשנות"ו פרק חומר בקדש שוו בשעוריהם. ואולם איידי דחביבא לי שמעתתיה דמר וגדול כבודו אשר הפליא חסדו לי ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמו"ל חסד חסדי חסדים ומה עצמו ראשיהם. חזו דאתאי לאו שמא מתיא והיד כותב"ת הגסה דלא מיתבא דעתא לא נצרכה אלא לבלתי סור מן המצוה די"ו לכתוב שתי אותיות חצי דבר וחצי חציו מדברים מחצייהם. חזינא לתהל"י דבי חביב"י דכתיב בהו הללו בחד גיסא ויתרון דעת בחד גיסא עלץ בנערה אהרונית עירנית ותשם בצו"ף על שפ"ת היאו"ר מפיק מרגליות יתנו עדי"הם. פתח ביושר אור עלה ונסתפק כלים שעשה משה אם נשתמשו בע"ז בעו משיחה או תסגי אשר ישרתו בהם. ואנא זעירא געגועים יש לי ואהיה שעשועים ואומר עם קנ"י כאן שנה רבי משום יגדיל תורה דרוש וקבל שכר אף דלא נפקא מידי גם להלכתא למשיחה ודעת קדושים תמצא שהרי אבות העולם עמדו על דבריהם. זה הים התלמוד זמנין דמשכחת דבעו בעיי דלא נ"מ מידי כמו שכתבו ז"ל בארש טובה ורחבה ויפתוהו בפיהם. וההיא דפ"ק דיומא משום דאית ליה שינויא רויחא פריך ומשני והכי ארחייהו דרבנן לרבות שינוייהם. ומאי דקמן הא מסיק הש"ס דכלים נמי אע"ג דלא בני דעה נינהו יגנזו וכן פסק הרמב"ם וא"כ לא נ"מ מידי אם כלי מרע"ה שנטמאו בעו משיחה או תסגי להשתמש בהן דבין כך ובין כך יגנזו. ומה גם כי ליתי בר נפלי לא משכחת דהכלים יטמאו בע"ז ואולם במי מר לדין תורה מהו דהא דיגנזו קנסא הוי. ואנהירנהו לעיינין דבמתניתא תנא ריש פי"ג דסוטה על מנורה דמשה רביע"ה לא היתי צריכה משיח' וכו' וביא"ר עליה דדוקא כשנבנה בית המקדש אינה צריכ' משיחה דקדוש' ראשונ' וכו' אבל אם נטמאת אינה צריכ' משיחה עכ"ד. ואיברא דיש מקום לפרשה הכי. אמנם אינה ראיה דיש לומר דאחר שנשתמשו בה במקדש הו"ל ככלים שנעשו בימי שלמה דאין טעונים משיח' ואם נטמאת חלף הלך משיחת משה וכי אטבילנהו פנים חדשות באו לכאן והו"ל ככלי שלמה ובשירות מתקדשי' ובשלמא כי קיימו בעינייהו ולא היה בהם שינוי. הוה ס"ד דבמקדש לבעו משיחה דכלים של משה בעו משיחה. ואשמעינן דלא בעו דקדושה א' וכו' אבל כי נשתמשו בהם לע"ז תו לא מקרו כלים דמשה ודינן שוה לכלי שלמה. ותו לפי מ"ש התוס' במנחות דף נ"ז דמייתי כת"ר בסמוך דרבי יאשיה לית ליה דרשא דאותם המשיח' ולא לדורות דבעי ליה לדרשא אחריתי א"כ גם כלי שלמה טעונים משיחה ואימא דתנא דתוספתא סבר הכי דכל הכלים בעו משיח' ומשו"ה הוה ס"ד דגם כלי משה במקדש בעו משיחה וקאמר דקדוש' א' וכו' וא"כ אין ראיה כלל דבספק הוא למאי דקי"ל דלדורות לא בעו משיחה. ואחשבה דיש להביא קצת ראיה דלא בעו משיח' מבריתא דספרי פ' נשא וכך היא שנויה רבי אומר וימשחם ויקדש אותם למה לי והלא כבר נאמר ויקדש אותו ומה ת"ל וימשחם ויקדש אותם מגיד שבמשיחתן של אלו הוקדשו כל הכלים לעת"ל עכ"ל וכונת הספרי מבואר דמ"ש כל הכלים לעת"ל היינו כלים שעשה שלמה ושעשו מלכי בית דוד דהיו צריכי' משיח' אמנם משיחת כלי המשכן רצה הקב"ה ואהניא לכל הכלים שיעשו במקדש. וכן ראיתי להרמב"ם בספר המצות עשין ל"ה שכ' וז"ל וכבר נמשח המשכן בו וכל כליו לא ימשחו הכלים בו לדורות כי בביאור אמרו בספרי שבמשיחתן של אלו ר"ל כלי המשכן הוקדשו כל הכלים לעת"ל עכ"ל וכ"כ הרב החינוך אלא דבנסחא דקמן יש ט"ס ומתוך זה נראה דאם כלי משה רביע"ה נטמאו בע"ז לדינא אין צריכים עוד משיח' דבשלמא אם גזרת הכתוב דכלי משה רבי"עה בעו משיחה ולדורות לא בעו אז היה מקום להסתפק אם כלי משה רבי"עה שנטמאו אי בעו משיחה. ברם השתא דידעינן דהיה ראוי שכל הכלים בכל זמן ליבעו משיחה אלא דאמר רחמנא דמשה רבי"עה ימשח כלי המשכן ויכוין דבמשיחה זו יקדשו כל הכלים לעת"ל כאלו קדשום במשיחה. א"כ מסתברא דאם כלי משה רבי"עה נטמאו לא בעי משיחה לדינא ויטבילום וישרתו בם וכי היכי דמשיחת משה רביע"ה לכליו אהניא לכל הכלים שיעשו לדורות ממילא גם לדורות לאלו עצמן שנטמאו אהני. כן נרא' לקוצר דעתי מסברא הגם שיד הדוחה נטויה איהו בדידיה ואנן בדידן איכו השתא ע"ט לדבר במאי דקשיא ליה לכת"ר על רש"י דע"ז דף נ"ב. ולפום ריהטא זו היא שקשה וגדול' היא. ותגדל הכאב אשר ראיתי להריטב"א בחידושיו שם בע"ז שפירש משם ר"י כדברי רש"י ונרא' שגם הוא מסכים הולך בפירושם ואנן מה נענה משום יתובי דעתא דעת קדושים רש"י ור"י והריטב"א תלת סמכי קשוט. ואחזה אני לכת"ר שתירץ שני תירוצים לזה האחד לפי חקירתו והנחתו. ובכל זאת לא הונח לו. ודינא קמשתעי. גם את השני אשר שנ"ה ופיר"ש על פי דברי התוספות במנחות הנז' דין הוא הד"ר מר משמעתיה מכח דברי רש"י בסוכ' ככתוב בדברי קדשו וא"כ קמו עמדו דברי סרכין תלתא גדולי עולם מוקשי' ועומדים והנרא' לפי קצורי הוא זה ומריש אמינא כי לא על רבותנו רש"י ור"י והריטב"א תלונותנו ולכי תדק דבריהם הם דברי התלמוד עצמו דקאמר בפירושא דקרא מאי לאו הכנו דאטבילנהו הקדשנו דאקדשננהו ומוכרח דהאי דקאמר הקדשנו דאקדשננהו היינו שמשחום. דאי אמרת שהטבילום והתחילו להשתמש בהם מאי הקדשנו דכתיב ומאי מפרש דאקדשננהו הו"ל לכתוב לומר הכנו ותו לא דתשמיש ממילא אתי. או לימא הכנו וחנכנו או לשון כיוצא בו מאי והקדשנו ומפרש דאקדשננהו ומוכרח דפירוש הכתוב ומ"ש בש"ס היינו שמשחום. ונמצא דרש"י ור"י והריטב"א הוכרחו לפרש כך מכח מה שדורש הש"ס הכתוב והקדשנו דאקדשננהו ומעתה יש לומר דאם היינו מפרשים כך בכתוב לפי האמת היינו אומרים דמאי דאמרינן בשבועות אותם במשיח' ולא לדורות במשיח' היינו כי עבדי לדורות כלים חדשים לשרת בקדש מעין דוגמא שעשה כלים משה רביע"ה ובכי האי גוונא הוא דלדורות לא בעי משיחה. אך אם נטמאו הכלים בע"ז בעו משיחה גם לדורות והיינו לומדים חילוק זה מהך קרא דהכנו והקדשנו שמשחום ואמרינן דכך היתה הלכה מקובלת בידם ואתא נביא ואסמכיה אקרא דהכנו והקדשנו וכדאמרינן בעלמא גמרא גמירי לה ואתא נביא ואסמכיה אקרא וכמאן דכתיב' דמיא. ובכיוצא בזה כתב הרא"ש במ"ק דתלמודא קרי ליה עשה דהוי דאוריתא ממש. וכל זה לדעת רבי יוסי בן שאול דמשמע ליה דהכי הוי פירושא דקרא. וסלקי שפיר מימר קדישין רש"י ור"י והריטב"א דפירשו והקדשנום שמשחום בשמן המשח' וקיימי בדברי רבי יוסי בן שאול דס"ד דהכי הוי פירושא דקרא. וכה ענהו רבי דאין זה כונת הכתוב אלא הכנו שגנזום והקדשנו שהקדשנו אחרים תחתיהם. ורואה אני דיש לקיים הדרך השני שכ' כת"ר עפ"י דברי התוס' דמנחות וכו' באופן וסגנון אחר אשר יאמר כי הוא זה כי הנה כבר כתבנו דרש"י ור"י והריטב"א הוכרחו לפרש כן בש"ס דהקדשנו כי איירי באות' כלים דאחז מוכרח שמשחום וסברי דרבי יוסי בן שאול דמפרש הכי לקרא סבר כרבי יאשיה דדריש אותם לכלי יבש מבחוץ ולא אתא לדורות ומוכרח לדעת רבי יוסי בן שאול מהך קרא דכלים דשלמ' בעו משיח' והיינו דקאמר והקדשנו שחזרו ומשחום וכמו שפירשו רש"י ור"י והריטב"א. האמנם כל זה שפירשו הוא לס"ד ולדעת רבי יוסי בן שאול אך כי אסבר ליה ר' פירושא דקרא לפום קושטא דהכנו שגנזו והקדשנו אחרים תחתיהם. שב מידיעתו רבי יוסי בן שאול ונקטינן דכלי שלמה לא בעו משיח' כדפשיטא ליה בבבלי בשבועות והכי פשיטא להו בירושלמי פ' אמר להם הממונ' ופ"ג דמגיל' ע"ש ואע"ג דקי"ל כרבי יאשיה דהוא סברת ת"ק במשנ' פ' שתי מדות. מ"מ גם ענין כלי שלמה דלא בעו משיח' הנה אמת נכון מקרא דאשר ישרתו בם כדתרגמא רב במש"ל פ"ב ממעה"ק. הלא זה דברי ושור"י בארש יכתבו דמות שירו"ת כמה דנתזן דברית"א אגב דוחקא דשכיחא חולשא כמו חלאים גרעיניה"ם ומוקשיה"ם. על כן דברי לעו בכמות ואיכות ויותר ממה שקריתי על לוח לבי איזה הערות ודיוקים ועמד קנה במקומו אצבען די יד אנש ששהו את קיניה"ם. לישר"י לן מר זוהי שיבה זוהי ביאה ושלום כסא תורתו יגדל לעד ברב עושר וכבוד גם שניהם. כנפש אחד אחוז בחבלי עבותות אהבתו הנצב על. הקושרים יתידותם ומיתריהם. צעיר אנכי במתא שמאי. חיים יוסף דוד אזולאי ס"ט. סימן עג אשר כתבתי בימי חרפי בדין נתקדש' בקידושין דרבנן ונשאת בלא גט אם תצא משניהם והמסתעף ונמשך בכמה דינים וכיוצא בהם. ויהי מאז הייתי מתוך הסגר. מדבר בעיר לחפ"ץ ואין עמדי כל ספרי דבי רב תור' שלימ' שלהם.