חיים שאל חלק א קלה

רק יעשו איזה מצבה קטנה שיש תקון לנפש בזה לפי דברי רבינו האר"י זצ"ל כמבואר בשער המצות אשר סידר מהר"ש ויטאל פ' ויחי ע"ש באורך. ומשנתנו היא זו פ"ב דשקלים בונין לו נפש על קברו ואלו נזכר החכם שיש בזה סוד ותקון לנפשו לא היה מצוה כך. כן נ"ל. (ז). ואשר תאוה נפשך לדעת איזה ישוב לדברי הרמב"ם אשר פ"ה דחמץ ומצה פסק דמותר ללתות החטים למצת מצוה ופי"ב דמעשה הקרבנות פסק דאין לותתין המנחות. ואומר עם קנ"י. בחירי רצתה נפשי למה זה תשאל לשמי בעידנא דעיילי אינשי רברבי ויעשו להם מטעמים היכול אוכל דבר באתרא דזקוקין המכונות והעמודים ההרים הרמים. אמנם לא יכול יוסף להתאפק כי מצאת חן בעיני מכל ראשי בשמים. ולהפיק רצונך שפתי לא אכלא הנה ארש"י לפניך בעזר משדי צור כל העולמים. גרסינן בפ' כל שעה דף מ' ע"א אמר רבא מותר ללתות דתניא יוצאין בפת נקיה והדראה ואי אפשר נקיה בלי לתיתה איתיביה רב פפא וכו' מהא דא"ר זירא א"ר ירמיה אמר שמואל חיטים של מנחות אין לותתין אותם וקרי להו סלת הדר אמר רבא מצוה ללתות שנאמר ושמרתם את המצות אי לאו דבעי לתיתה שימור למאי אי שימור דלישה לאו שימור הוא דאמר רב הונא בצקות של גוים אדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה בראשונ' לא מ"ט משום דלא עביד בהו שימור וכו' דילמא שאני התם דבעידנא דנחית לשימור לא עבד לה שימור וכו' ואפ"ה לא הדר ביה רבא דא"ל להנהו דמהפכי כיפי כי מהפכיתו הפכיתו לשם מצוה אלמא קסבר שימור מעיקרא מתחילתו ועד סופו בעינן מר בריה דרבינא מנקטא ליה אמיה בארבי עיין הסוגיא באורך. וראיתי להגאון מהר"ר יחזקאל נר"ו בצל"ח הנדפס מחדש על פסחים על מ"ש רבא מותר ללתות דתניא וכו' ואי אפשר לנקיה בלא לתיתה שכ' וז"ל ויש לדקדק אכתי מנא ליה דמותר לכתחילה והרי יוצאין תניא והיינו בדיעבד והיינו דומיא דשעורין דאין לותתין ובדיעבד אם לא נתבקעו מותרין ונראה משום דהך בריתא שנויה דף ל"ז כך יוצאין בפת נקיה ובהדראה ובסריקין המצויירין אף על פי שאמרו אין עושין סריקין המצויירין וכו' ואי ס"ד דלתיתה אסורה לכתחילה ואין התר לנקיה אלא דיעבד הו"לל אע"פי שאמרו אין לותתין ואין עושין סריקין וכו' עכ"ל ושותיה דמר לא גמירנא דתיבת יוצאין משמעותה לכתחילה ודוקא כי קתני יצא או יצאו י"ח הוא דיעבד אבל יוצאין הוא לכתחילה כדתנן הכא בסמוך ואלו ירקות שאדם יוצא י"ח בפסח וכו' ויוצאין בהן בין לחים בין יבשין ודכוותא טובא דלשון יוצא ידי חובתו יוצאין הוא לכתחילה ותו דלדידיה דיוצאין דיעבד משמע אמאי הכא קתני האי לישנא דבהדראה ונקיה אף לכתחילה וסריקין הא תני לה בהדיא. אמנם יש להעיר ולישב בסגנון זה דנהי דיוצאין לכתחילה משמע ברם מנא ליה לרבא דמותר ללתות לכתחילה נימא דבדיעבד לתת ועשה מצה ואז יוצאין לכתחילה בה משום דכבר היה מה שלתת דיעבד ומאי ראיה מייתי וי"ל דגם בסריקין קתני יוצאין לכתחילה והיינו משום דכבר דיעבד עשאן ושייך יוצאין לכתחילה דאוכל לצאת לכתחילה ואם איתא דהכי הוא בפת נקיה הו"ל לסיים אעפ"י שאמרו אין לותתין ואין עושין סריקין כמ"ש הרב הנזכר. ואחר זמן ראיתי להרב פני יהושע נפק דק כדוקיין ונדחק וק"ק דהו"ל לשנויי כדשניין עיין בדברי קדשו ואתה תחזה. והרי"ף כתב ומבעי ליה לאיניש לנטורי חיטי דפסחא מעידן קצירה וכתב הר"ן ודאי דלמצוה מן המובחר הכי עדיף טפי ומיהו אפשר דכל דשמר החיטים קודם לישה יצא וכו' ע"ש. ואחזה אנכי להרב פרי חדש סי' תנ"ג שכ' על דברי הר"ן הללו דאע"פי דכן כתב רש"י פ"ק דחולין בההוא עובדא דגינאי נהרא דמתחילת טחינה והרקדה בעי שימור לשם מצוה אינו מחוור דקרא דושמרתם ליכא לפרושי אלא חדא מתרתי או לומר דקרא סתמא קאמר ומעידן קצירה בעי נטורי או לומר דמעידנא דנחית לשימור דהיינו מנתינת מים דהוי מלישה ואילך דבעי נטירה אבל לומר דבעי שמירה קודם לישה אבל לא מעידן קצירה זו מנין לנו עכ"ל. ומצאתי בחידושי הר"ן כ"י לפסחים שכ' בסוגיין בתוך דבריו וז"ל רבא הכי קאמר דודאי שימור מקמי לישה בעי דאי לא קפיד רחמנא אלא אשימור דלישה ושמרתם את המצות למה לי דכיון דרחמנא אמר בערב תאכלו מצות על כרחו יש לו לשמרם כדי שלא יבואו לידי חימוץ אלא ע"כ שימור מקמי לישה בעינן ולא ניחא ליה לרבא במאי דדחינן דילמא התם הוא דבעידנא דנחית לשמור לא עבד ליה שימור דהא אפילו אי אמרי' הכי ע"כ צריכי שימור מאותו שימור שהוא משום ספק חמץ וכיון שכן מאן פלג לך אלא ודאי שימור מעיקרא בעינן עכ"ל והשתא לצד זה שכ' הר"ן דכל ששמר החיטים קודם לישא יצא ה"ט דמדכתיב ושמרתם את המצות שמעינן דהוי קודם לישה דאי מלישה ואילך למאי אצטריך הכתוב בערב תאכלו מצות ומוכרח דקרא דושמרתם את המצות אתי לטפויי קודם לישה ומסורת בידינו תפסת מועט תפסת ולכן אמרינן דהוי מתחילת טחינה והרקדה: וזוהי שיטת רש"י פ"ק דחולין שהביא הרב פרי חדש במ"ש דבמצו' קא עסיק דכתיב ושמרתם את המצות דמתחיל' טחינה והרקד' וכו' ודייק התם לשון הש"ס דקאמר ההוא גברא דהוה דארי חיטי לפסחא ומשמע דהי' הולך לטוחנם ולא קאמר דהוה דארי חיטי דפסחא דאי הוו נטירי מעידן קצירה עד האידנא נטרינהו והול"ל חיטי דפסחא דכבר היו נכונים ושמורים אלא דהוו חיטי בעלמא ודארי להו לפסחא דמתחלת טחינה ישמרם ואזי הוו חיטי דפסחא ובהכי נתישבה קושית הרב פר"ח ונתחוורו דברי רש"י והר"ן כמבואר. גם רבינו אליעזר ממיץ בספר יריאים מצוה ק"ה כתב וז"ל חיטי דשרירן קי"ל כרבא דאמר מצוה ללתות וכו' ע"ש ובמצו' ק"ח כתב וז"ל וצריך שתהא שמורה לשם מצה משעת טחינ' דכתיב ושמרתם את המצות בעינן שימור לשם מצה עכ"ל וכאשר ירדוף הקור"א אינו מובן דבמצו' ק"ה כתב דקי"ל כרבא דאמר מצוה ללתות ובשמעתין מוכח בהדיא דלרבא דאמר מצוה ללתות בעי מעידן קצירה ואיך במצוה ק"ח כתב משעת טחינה. ונרא' שדעתו ז"ל דהא דעידן קצירה הוא מצוה מן המובחר ומדינא סגי משעת טחינה כדעת רש"י והר"ן דקרא דושמרתם אתא לאוסופי על שעת לישה ככל הדברים אשר ראו עיניך. ועין לו ראתה להרב פרי חדש דמסיק דכזית מצה שיוצא בה י"ח לא נפיק אא"כ שמור משעת קצירה וכתב וכן דעת הרוקח סימן רע"ב דבעי שימור מתחילתו ועד סופו עכ"ל וק"ק דשם ברוקח סי' רע"ב הנז' כתב וז"ל מצוה ביה לעשות שימור מן הקציר' לפסח כדאמר רבא להנהו אפוכאי דבעינן שימור מתחילתו ועד סופו עכ"ל הרי שכתב מצוה וכו' ומשמע דאינו לעיכובא אלא למצוה ומ"ש דבעינן שימור וכו' מוכח דהיינו למצוה כמ"ש ברישא ואע"ג דבסימן רס"ג כתב מימרת רבא דאמר להנהו וכו' סתם כבר ביאר דעתו בסימן רע"ב ואם נפשך לומר אודי לי מיהת דאין ראיה מרבינו הרקח דהוי לעיכוב' כמ"ש הרב פר"ח דדעת הרקח כדעתו ז"ל. ושם בסימן רס"ג כתב הרקח דאמר רבא אסור ללתות חטים ושעורים ע"ש ואע"ג דמבואר בש"ס דרבא הדר הודרני ובתחיל' קאמר הש"ס הדר אמר רבא מותר ללתות ומסיק דהדר ביה ואמר מצוה ללתות. מ"מ מאחר דשדרו רבוואתא ממתיבתא דהאידנא אסור. אמטו להכי הרקח שפר קדמיה להביא מימרת רבא הראשונ' דאע"ג דאיהו הדר ביה אנן קי"ל כמימרא ראשונ' וזה פשוט בעיני. ולא אכחד דמצאתי בס' הפרדס כ"י לרש"י סימן רצ"ז שכתב וז"ל מיבעי ליה לאיניש למנטר הני חיטי וכו' ומתבעי להו לשמרן משעת קצירה ולשווינהו בבית מכוסה במקום מוצנע דלא ליגע בהו מיא וטלא וזהו דרך שמירתן דאמר קרא ושמרתם את המצות מעיקרא בעינן דאמר רבא להנהו דמהפכי וכו' עכ"ל וכן כתוב בספר האורה לרש"י כ"י ומשמע דהוא מדינא ולכאור' דמחלפ' שיטתיה דרש"י ממ"ש פ"ק דחולין למ"ש בספר הפרדס ובספר האור'. אם לא שנדחוק עצמינו לומר דבספר הפרדס וספר האור' למצו' קאמר. אמנם לדינא סבר רש"י דמשעת טחינה כמ"ש פ"ק דחולין. והכי דייקי דברי רש"י בשמעתין שכ' לא הדר ביה רבא ממאי דאמר בעינן שימור קודם לישה עכ"ל ומשמע דלא קפיד רבא אלא שיהי' שימור קודם לישה. והא דכיפי מצוה. ומתוך כך נרא' לישב דברי הרב פר"ח ממה שהשיג עליו הרב מקראי קדש דמאי מקשה לרש"י אימא דרש"י מיירי בטוחן על ידי מים כמ"ש הרא"ש והטור ולכאור' הוא תימה על הרב פר"ח. ואפשר דדעת הרב פר"ח דסברת רש"י דבעינא שימור משעת טחינ' ואפי' שאינו טוחן על ידי מים. חדא דסתמא קאמר פ"ק דחולין ותו בשמעתין כ"ב דלא הדר רבא ממ"ש בעינן שימור קודם לישה דמשמע דמדינא בעי שימור משעת טחינה ומשמע דהא מדינא וכיפי מצוה ומסתמא קי"ל כותיה דרבא והיינו מ"ש פ"ק דחולין משעת טחינה דהוי קודם לישה. ותו דכי חזינן דהר"ן כך סבר דבעי טחינ' מקמי לישה קרוב לשמוע דהיינו מ"ש רש"י פ"ק דחולין. עוד ראיתי להרב מופת הדור מהרח"א בס' מקראי קדש דהשיג על הרב פר"ח במ"ש דעיקר ושמרת' לשמו' משעת קציר' וכי היכי דליהוי שימור מעליא אמרינן מצוה ללתות וכתב על זה הרב מקראי קדש ואיני רואה טעם בדבריו וכו' ע"ש ואני בעניי אומר כי הרב פר"ח טעם זקנים יקח כי קרוב לדבריו כתב הרמב"ן בס' הלקוטות שנדפס מחדש דף י"ג ע"א מהספר. והרוא' יראה דמה שהשיב הרב מהרח"א על הפר"ח ל"ק אלא שכונת הרב מ"ק לומר דאין מופת חותך דלהוי משעת קציר' לעיכובא וגם הרמב"ן שם בס' הלקוטות כתב דאפשר דקציר' אינה לעכובא והביא ראיה מדאמרינן רבינא מנקטא ליה אמיה בארבי ש"מ שאר רבנן לא הוו זהירי ע"ש וכן הרא"ש בפסקיו הביא ראיה זו דרבינא ע"ש. והני מילי דהרמב"ן והרא"ש הם סייעתא למה שישבתי בס' הקטן מחזיק ברכה בקונטריס אחרון סימן רצ"א מ"ש רבינו ירוחם בדין סעוד' ג' ע"ש ועיניך תחזינ' משרים. וחמות"י ראיתי או"ר להרב קרבן נתנאל שעל דברי רב אחא בשאלתות שכתב לא נפיק איניש ידי חובה אלא במצה דמנטרא מחימוץ מן כד נפלא מיא עילוה והביאם הרא"ש כתב וז"ל מן כד נפלא מיא עילוה יש לפרש דבזמן רב אחאי גאון שהי' סוף האמוראים כמ"ש תוס' בכתובות דף ב' עדיין היו לותתים חיטי לפסחא וכו' והאידנא שדרו ממתיבתא שאין אנו בקיאים בלתית' עכ"ל ותימה עליו שסמך על דברי התוספות בכתובות הנז' והם דברים תמוהים דרב אחאי שעשה השאלתות לא הי' בסוף אמוראי' ולא מרבנן סבוראי אלא בדורות הגאונים וכמ"ש בתשובת רב שרירא גאון הובא' בס' יוחסין והראב"ד בס' הקבל' וזה פשוט מאד. וזה חזיתי להרב פרי חדש שם סימן תנ"ג דין ה' שכ' מרן האידנא אסור ללתות בין חיטים בין שעורים וכ' בפר"ח וז"ל ר"ל