חיים שאל חלק א קלד

הנז' מעיקרא. והנה במכתב שלח אלי כתוב בחירי רתתה נפשי החכם השלם עצום ורב כמה"ר יהודה נגא"ר נר"ו ממתא מחסי"א תונס יע"א אנהירנהו לעיינין ממתניתיה דהרב משנה למלך ה' מלכים פ"י דין ז' ד"ה ודע שמה שתרצו התוס' דשם הרב הביא סיום דברי הירושלמי הנז' דמשמע דאיכא פלוגתא והעיר משבועת המלך וכיוצא וצדד דשבוע' סרך דברכת ה' והאריך בזה והביא דברי הרב מהר"ש יפה בב"ר פ' ל"ד דפשיטא ליה דהגוים אינם מוזהרים על שבועת שוא והקש' עליו ממה שהשביע אברהם ויצחק לאבימלך ויעקב לעשו ואסיק בצ"ע ע"ש באורך וכיונתי קצת לדברי הרב ז"ל. אמנם הקשה החכם השלם יהוד"ה יעלה על הרב מש"ל דמה יוכיח הוכח מעשו האמרינן פ"ק דקדושין ודילמא ישראל משומד שאני אשר משם הוכיח הרמב"ן דהאבות יצאו מכלל ב"נ והרב ז"ל גופיה בריש ס' פרשת דרכים קלסה והוכיח בזה שיטת גמרא דילן ע"ש עכ"ל החכם השלם הנז'. ולי ההדיוט לק"מ דאע"ג דדין ישראל יש לו. מ"מ הוא משומד ונודע דאינו שומר מצות ובשלמא אי השבוע' ענף מברכת ה' וב"נ מוזהרים עליה ניחא שהשביע יעקב אע"ה את עשו כיון דכל הגוים שומרים השבוע' בוש ליה לעבור נגד בני אדם אבל אם אין הגוים מוזהרים עליה מאי אהניא שבוע' זו וכ"ע ידעי שהוא משומד ואינו נוהג כאבותיו לקיים המצות ואין לו בושה לומר שהוא נוהג כגוים: וכבר הרב מש"ל לעיל מזה כתב וז"ל אך ממה שהשביע יעקב לעשו יש להוכיח שב"נ מוזהרים לקיים לשבועתם דליכא למימר שהי' סבור יעקב דעשו מקיים התור' עד שלא נתנה דדיינו אם יקיים ז' מצות עכ"ל ומה לנו אם דינו כישראל כל שאין תועלת להשביעו והדבר הרי הוא כמבוא"ר. נחזור לעניננו וספרין פתיחו דדעת האחרונים להחמיר בנדוי עה"ב. כאשר עלה בקב"ץ חופש כל חדרי מאיר עיני גולה הרב כנסת הגדול' י"ד סימן רכ"ח. והמקילים להתיר היינו דוקא במקום מצוה כמ"ש מור"ם סימן רכ"ח ודישרן סמיכין בכנה"ג. ובנ"ד אין לחוט מצד נדוי העה"ב דכבר התוס' וסיעתם ופסקו מרן סימן של"ד דין ל' דאם התנאי בדבר שיוכל לקיימו וקיימו לא חל הנדוי וכ"כ הרדב"ז בתשובות החדשות הנדפסות בפירד"א סי' תצ"ח וק"ק שכתב זה בלשון מסתברא לי והם דברי התוס' ודעמייהו. וא"כ הכא בנ"ד הוא תנאי שאפשר לקיימו ואם יקיים אותו לא חל הנדוי נכון לבו בטוח. ומה שרוצה להערים לזכות לבנו סך מה ולהשתתף וכו' ככתוב בשאלה לא מגנא ולא מצלא כי כל עצמו לא קבל הנדוי אלא להתרחק ממנו דלא ניחא ליה בצוותא דידיה מכח מדותיו והקפדותיו וכיוצא כנודע. ומה תקן שהמעות הם של בנו כל שהוא עוסק עמו כאדם העושה בשלו וידוע דאזלינן בתר הכונה של הנודר או הנשבע ויש כמה ראיות על זה כאשר עיניך תראינה בתשו' הרשב"ץ שהביא מרן סי' רכ"ח בנשבע שלא יעשה יין למכור לתוגרמים ואסר הרב ז"ל גם מה שהי' אצלו מקודם דכונתו היה על שחשדוהו שמוכר לתוגרמים וא"כ אסור אף מה שיש אצלו והרי דאזלינן בתר כונתו אף שלשון שבועתו אינו כן. וכיוצא בזה יש ללמוד מתשובת הרב מהר"ם אלשיך סי' נ"ז ע"ש באורך בנדונו ופוק חזי להרב כהונת עולם מה שהאריך על תשובת הרשב"ץ הנז' ומכל האחרונים הנז' שם יראה המעיין בכמה נדוני האחרוני' דבתר הכונה אזלינן וה"ה בנ"ד דכל שראובן מתעסק עמו כאלו היה שותף ממש אסור לו ויחוש לעצמו שלא ליכנס בנדוי עה"ב שאין לו הפרה לכמה גדולים. וכ"ש דאפי' אם היה נדר או שבועה לבד היה אסור. וידעתי כי ראובן ירא אלהים הוא ויתרחק מענין זה ועליו תבא ברכת טוב. (ד). ומה שרצית לעמוד מל דעתי בענין ס' כנפי יונה אם הוא מהרמ"ע כמ"ש בס' שפתי ישנים או אינו מהרמ"ע. אני בצדק אחזה דהרגיל בלשון חכמה של רבינו עיר וקדיש הרמ"ע זצ"ל במאמרות טהורות ובתשובותיו ובס' אלפסי זוטא כ"י להרב ז"ל לבבו יבין שהרמ"ע לא סידר ס' כנפי יונה וזה ברור אצלי. ומה שכתבת שבס' שפתי ישנים ייחסו להרמ"ע. שמענה ואתה דע לך שאפי' בספרי הדפוס המפורסמים זמנין דמשכחת בס' שפתי ישנים שלא כיוון יפה ואין צורך להאריך בזה. ושמעתי כי הרב שני לוחות הברית גם כן מיחס ס' כנפי יונה להרמ"ע. והאמת אהובה אצלנו בשגם כבוד הגאון החסיד בעל של"ה חופף עלינו ועל ראשנו. מ"מ נמשך אחר מה ששמע. אבל באמת נראין הדברים שאינן מלשון הטהור של הרמ"ע ז"ל: ובר מן דין אומר אני הצעיר שמצאתי כמה וכמה ענינים רבים בספר כנפי יונה שהם מהרב מהר"י סרוק ז"ל כאשר בחנתי מס' לקוטים אשר לי כ"י ואלו היה הרמ"ע המחבר ומסדר כנפי יונה היה אומר אותם הענינים בשם רבו מהר"י סרוק ולא היה כותב סתם. ודע כי בהקדמת ס' משנת חסידים כתב שראה ס' כנפי יונה שהי' מסומן בכל ענין אם מהאר"י זצ"ל ואם ממהר"י סרוק ז"ל ואם מהר"מע ז"ל ע"ש ואפשר שהמסדר הראשון ס' כנפי יונה כך עשה ללקט אורו"ת ועל כל דבר שמא דמארא עליה והמעתיק השמיט הסימנים האלה. ואחר זמן רב הדפיסו בפולין ס' כנפי יונה וכתוב שם שהוא מהרמ"ע ואין הדבר כן כמו שהוכחנו ובזה הנדפס חסר חלק ה' והוא בכ"י. ולכל הדברות אין לסמוך כל כך על ס' זה כי ידעת שהרב המפורסם הרמ"ז זלה"ה כתב שלא יסמכו על הרמ"ע אם חולק על דברי מהרח"ו ז"ל. וגם אני ראיתי בס' כ"י מהרב המקובל עיר וקדיש מהר"ם פאפיראש הכהן זלה"ה (אשר סידר כתבי האר"י זצ"ל וס' דרך עץ החיים וס' פרי עץ החיים שנדפסו מחדש בפולין הם מסדרו שסידר לכתבי האר"י זצ"ל כפי אשר קבל מרבו הרב המקובל מהר"י צמח ז"ל. והוא מחידושיו ופלפוליו חיבר ט"ל ספרים רובם בחכמת האמת ולכלם קרא בשם אור כגון מאורי אור הנדפס בערכי הכנויים. אור זרוע אור האבוקה. אור נר. אור צח וכיוצא וחיבר אור רב פירוש על הזהר הקדוש) שהשיג השגות גדולות בקונטריס מהר"י סרוק ז"ל בתוקף גדול וכ' שדבריו הם נגד הקדמות האר"י זצ"ל בקונטריס ההוא ובמקומות אחרים רמזתי קצת מזה לזכות הרבים. (ה). ועל אודות בני הכפר שהם מנין בצמצום ויום שבת בבקר שנאנס אחד מהם בחולי ולא בא לבית הכנסת ובמנחה אנס עצמו ובא והי' מנין ונסתפקת אם במנחה יקראו הפרשה שלא קראו בבקר ויעלו ז' עולים ומפטיר. או יקראו ג' עולים כל הפרשה. אשיב"ך על קנך דלדעתי הקצרה הדבר פשוט דבמנחה יקראו בפ' הבאה ככל ישראל ג' עולים ובשבת הבא יקראו שתי פרשיות ועמ"ש אני בעניי בס' הקטן ברכי יוסף סי' קל"ה אות ב' ומשם באר"ה דאין לסמוך על מ"ש הרב עטרת זקנים דאם לא קראו בתורה שיקראו ביום ג' דאין לנו לחדש מדעתנו דבר מעתה אשר לא שערוהו הראשונים ואין לסמוך עמ"ש הרב גנת ורדים א"ח כלל א' סי' מ"ט כמ"ש שם. ואם נמצאו בשבת עשרה מישראל בעיר של גוים והם מעיר גדולה הסמוכה וכבר בעיר הגדולה קראו הפרשה בבית הכנסת אלו העשרה אינם משלימים לשבת הבאה כיון שבבית הכנסת שלהם קראו ושבת הבאה קורין הפרשה אחרת. אין לאלו להתאסף ביחד ולקרות שתי פרשיות בבית אחת בס"ת ובהא אפי' הרב אליה רבה ריש סי' קל"ה מודה עיין בדבריו ודוק הטב וכל זה פשוט בעיני. (ו). ואשר שאלת דחכם אחד מהגדולים ציוה שלא יאמרו לו שום תואר בהשכבה כי אם יעשו לו השכבה כא' העם גם לא יעשו לו מצבה ואמרת דגדולי העיר היו רוצים לשנות צואתו כי זה נראה כאלו מבזים אותו ורצית לשאול את פי בזה ההש"ב אשי"ב. דע דאמרו בירושלמי פ' עשירי דמס' שביעית אמר ר' יוסי בר נש דתני חדא מיכלא והוא אזיל לאתר ואינון מוקרין ליה בגין תרתי צריך מימר לון אנא חדא מיכלא אנא חכים. והביאו הירושלמי הזה בהגהות מימוניות פ"ז דרוצח. וכתב הרב יפה מראה דאפי' לסברת רש"י פ' גיד הנשה דלא אסור משום גנבת דעת אלא כשהוא מטעהו אבל בסתם ואידך טעי שרי הכא היינו טעמא שזה נהנה בכבוד תורה ואיהו לאו בר הכי והכבוד מילתא רבתי היא צריך להודיע שלא ליהנות חנם. וכ"כ מהר"א בפ' ומ"ש מהרימ"ט א"ח סימן ח' יש להשיב ואכמ"ל. ועל זה ידוו כל הדווים המקבלים כבוד ההמון שמכבדין אותו כאלו הוא גברא רבא ואינו אפי' זוטא והירא לנפשו כי על הכל יתן דין וחשבון חייב לומר בפירוש כי אינו ראוי לכבוד הזה. ובזה יפטר מעונש מתעטף בטלית שאינו שלו. איכו השתא האי גברא רבא דנ"ד כי ירא לנפשו שהתוארים שנוהגים לתאר בדור הזה הם יותר ממה שהוא ראוי ומשום הכי ציוה שלא לתארו בתוארים הנהוגים והוא לתקון נפשו. מאן ספין ומאן רקיע לעבור על מצותו וכבר הרב מהר"ם חאגי"ז זלה"ה במשנת חכמים סי' קפ"ו ציוה כן שלא יתארוהו בשום תואר. וגם אני שמעתי שכמה רבני חכמי ארץ ישראל שציוו כן ונעשה כדבריהם. והגם שמהרשד"ם בא"ה סי' ס"ה ערער על מי שתאר למרן החכם המופלא ואמר שמתאר בתאר שאינו נהוג בזמנינו ע"ש ומשמע מדבריו דבכל זמן צריך לתאר החכם כפי התוארי' הנהוגים בזמן וכיון שזהו המנהג אין לחוש. לזה אומר מי עלה שמים למען דעת מה יאמרו בתוארים אלו. ומה גם שמזמן מהרשד"ם עד זמנינו נתמעטה החכמ' ונתרבו התוארים ורבינו האר"י זצ"ל היה מלעיג על ההשכבות. ובחון תיבת מלעיג שיצא מפה קדוש כמוהו. ואע"ג דיש לפרשה בענינים אחרים גם כן. וכיון שהחכם הזה חש שמא אינם עולים יפה בשמים התוארים הללו ולתקון נפשו ציוה כן. ודאי חייבים לקיים צואתו. ואשכחן שהרב מהר"ש הלוי ז"ל ציוה שלא יתנו לו שום תואר רק שמו לבד. והרב הגדול מהרח"ש ודישרן סמיכין רבנן קדישי קיימו צואתו כמו שכתוב בספר קורא הדורות דף מ"ו ע"ש. ומהא דהרב מהר"ש הלוי שמעינן דהגם שהרב ז"ל ציוה דבהשכבה לא יתארוהו כלל. באיזה ענין אחר יכולים הרבנים לתארו בדבר אחר שאינו השכבה. דהרי מצינו בהסכמת הרבנים לתשובות מהר"ש הלוי שם חכמים מתארי"ם אותו בכמה תוארים הראויים להרב ז"ל. ועוד אני אומר בנ"ד דאפילו נימא שכל התוארים ראוים אליו באמת אפשר שכונתו בזה שציוה שלא יתארוהו כי היכי דליהוי ליה כפרה כי אין אדם צדיק בארץ וכו' ואמרו שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ולכן סבר וקביל ענין זה למעט בכבודו משום כפרה ובודאי חייבי' לקבל מצותו. ופוק חזי זכר לדבר דחזקיה המלך גרר וכו' כי היכי דתיהוי כפרה לאביו והודו לו חכמים. ואע"ג דיש הפרש רב מפורסם בין הנושאים שמעינן מיהא דכל שהוא לכפרה יש לעשותו ולמדנו זה בהדרגות וכן משמע מסוגית סנהדרין דף מ"ו ע"ב. ברם אשר ציוה שלא ישימו לו מצבה נראה דלא ישמעו לו בכל