חיים שאל חלק א קלג

רש"י וכן קשה על הרב מהר"ר אליהו הנמשך אחר הרב שדה יהושע. וביותר קשה על הרב שדה יהושע שפירש במה שסיים בירושלמי רבי אחא מפסיק וקאים מפסיק מלמודו וקאים מקמיה חכם אע"ג דאין בעלי אומניו' רשאין וכו' ודלא כרבי אלעזר דאין ת"ח קם בשעה שעוסק בתורה וכו' ולא קי"ל כותיה כדכתב הטור עכ"ל והדבר קשה דמוכח מהלשון דרבי אחא מפסיק נמשך אדסמיך ליה שהוא נגד רבי אלעזר וק' על הרב דמביא סברת רבי אלעזר דלא קי"ל כותיה כדכתב הטור. ולא נתן לבו לפרש דהיינו דרבי אלעזר בירושלמי ועלה קאי דרבי אחא מפסיק. ומה שפירש אע"ג דאין בעלי אומניות רצה לומר דקאי אמשנתנו וכל בעלי אומניו' ופריך עלה התם בירושלמי ומשני שהיא לקיצין והוא דוחק גדול ומשום הכי הרב מהר"ר אליהו פירש דרבי אחא הי' כותב סת"ם וגם זה דוחק. והדבר ברור כמ"ש הרב יד אליהו דכלא סוגיא בעוסק בתור' ועבר הזקן דרבי אלעזר אמר דאין לו להפסיק מלימודו דאין התור' עומדת מפני לומדיה כמו שאמר רבי אלעזר בבבלי. והיינו דקאמר רבי אלעזר בירושלמי דאין התור' עומדת מפני בנה. ואהא א"ר זעירא דרבי אחא מפסיק. ולפום מאי דאמרן דאביי פליג על ר' אלעזר דצריך להפסיק העוסק בת"ת דאינו כעוסק במצוה דדינא הוא העוסק במצוה פטור מן המצוה. אך בת"ת דהוא מצוה תדירית צריך לפסוק. א"ש מאי דאמר בירושלמי עלה דרבי אלעזר דרבי אחא מפסיק דהוא חש לסברת רבי חנניה בן עקביה דכותב סת"ם מפסיק ולא אמרינן דעוסק במצוה פטור מן המצוה כיון שהוא כותב תדיר הו"ל כתלמוד תורה דפוסק וכמ"ש בברכי יוסף שם דזהו דעת הרמב"ם ע"ש באורך דלפי מ"ש שם בדעת הרמב"ם ניחא טובא סוגית הירושלמי הלזו והרי הוא כמבוא"ר. ועיין מ"ש שם לשיטת הרי"ף והרמב"ם ובמ"ש בעניותי במחזיק ברכה שם ודוק הטב ודע דבחידושי חד מקמאי לקדושין (ונדפס ספר זה בקושטנדינא) כתב דקי"ל כרבי אלעזר דסבר דאין ת"ח הלומד בתורה קם דאין התור' עומדת מפני לומדיה. ועמ"ש המרדכי בשם ר"ב והביאו הרב מהרש"ל בים של שלמה פ"ק דקדושין סימן ע"א ועמ"ש שם סימן ע"ג ויש לי קצת גמגום בדבריהם לא ע"ט האסף. ויש להעיר על הפוסקים שלא הביאו דברי רבי אלעזר ולא דברי אביי זולת הטור שפסק כאביי. ומרן בב"י כתב דדעתם משום שפסקו כאביי ואינו מתישב שפיר מה שהשמיטו הכל והו"ל לומר דין אביי כיון דרבי אלעזר פליג ומה זו שתיקה. שוב ראיתי להרשב"א בתשובותיו ח"א סימן קד"ם שכתב ומסתברא דהלכה כאביי דבתרא הוא וכן נראה דעת הרב האלפסי שכתב אידך דרבי אלעזר דכל שאינו עומד מפני רבו נקרא רשע ולא כתב אידך אחריתי דרבי אלעזר שאינו רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה דאלמא חייב לעמוד מפני רבו עכ"ל. ולכל הדברות מה שכתבנו בעניותנו נראה נכון דבנ"ד דהוא בעצם להקים ס"ת והנה זה עומד עם הנושא אותו בכי הא מודה אביי דאין תורה עומדת מפני לומדיה ולא אמרה אלא בעוסק בתורה דמה שפוסק לא מיקרי תורה עומדת כדאמרן. ומצאתי בספר חסידים סימן תתק"ל דמי שבידו חומש אין לו לעמוד מפני ספר וחכם ע"ש. הן אמת דספר חסידים אתי עלה מטעם דעוסק במצוה פטור מן המצוה. ואפשר משום דעיקרו קאי אמעשה דעבר לפניהם אדם הנושא ארבעה ועשרים וחכם אגב גררא נקטה. אבל מודה דבחכם שעובר איכא נמי דאין תורה עומדת לפני לומדיה דבהא מודה אביי. אמנם לטעם עוסק במצוה פטור מן המצוה יש להשיב דהיכא דיש בידו לקיים שתיהן לא מפטר כמ"ש הפוסקים ודו"ק היטב: (ג) ואשר בקשת להודיעך דעתי בראובן שאמר שיהיה בנדוי בעה"ז ובעה"ב אם יהיה שותף עם שמעון ואחר זמן נתרצה ראובן להיות שותפו ומחמת הנדוי זיכה ת"ק פייס' לבנו קטן גופא ופירי מהיום ושם לקרן השותפות מס שמעון והוא מתעסק עמו כאדם העושה בשלו אך באמת סילק זכותו מעסק זה לגמרי ויהיה לבנו אם לטוב אם למוטב וצריך למודע"י אם יש פקפוק מחמת הנדוי ואני אענה. הנה בנדוי עה"ב איכא פלוגתא דרבוואתא דהרשב"א בתשו' ח"ג שנדפס מחדש סימן שכ"ו והביאה מרן סימן רכ"ח כתב דיש לו התרה. אבל המרדכי בשם רבינו פרץ ורבינו ירוחם סברי דאין לו התרה וכן מוכח שהוא דעת הרשב"ץ בתשובותיו ח"ב סימן ע"ב וח"ג סימן קפ"ב ומהר"ר שלמה בנו בתשובותיו סימן ש"ז וכן החמיר מרן בש"ע סימן רכ"ח דין מ"ה וסימן של"ד דין ל"ב. ולא התירו יעקב אמ"ה והשבטים ליהוד' דהי' צריך שימות ויחול הנדוי וכמ"ש הרשב"ץ סימן הנז' ועיין סי' רכ"ח דין י"ז וסי' של"ד דין ל"א. וחזיתיה להרשב"ץ שם שחקר דרש"י כתב דיהוד' קבל נדוי בב' עולמות וא"כ איך הי' בד' אמות של יוסף ואחיו כדמוכחי קראי והסכים דהעיקר הוא שלא נתנדה אלא בעה"ב כמ"ש בב"ר ורש"י אגב שיטפא כתב כן עש"ב. וזו היא שקשה על מאור הגול' רש"י אשר על כל טיפת דיו יושב עליה ז' נקיים ויהי הקצ"ר אמיץ ומדקדק אפי' על אות אחת כמפורסם ואיך הכא שינה מדת"ו של שלמה וכ' שקר ח"ו ובדא מלבו אגב שיטפא. ואין ספק כי כל דבריו אמרי צדק ואפי' אות אחת יסודתו בהררי קדש רז"ל ועין לו ראתה שאמרו כן במדרש רז"ל. וכבר נמצא דהכי אתמר בילקוט כדברי רש"י שקבל נדוי בשני עולמות. וידוע דהילקוט הוא ממדרשי רז"ל ככתבם וכלשונם ובחר רש"י בזה שהוא פשוטו של מקרא. העוד לנו חקור דבר איך יהודה קבל נדוי עה"ב שאין לו התרה ואיך יעקב אע"ה לא מיחה בו וסבר וקביל. הנה שמענוה בינ"ן של קדושים כבוד מלכים חקור דבר זה. ועד אחרן הרב פנים מאירות הכינה וגם חקרה וניחא ליה במ"ש התוספות בכתובות דף ס"ט ובמכות שאם בידו לקיים התנאי וקיימו לא חל הנדוי וכשקיימו א"צ התרה והכא יהוד' הוה פשיטא ליה דיכול לקיים ולהצילו כי כאיש גבורתו. וטעם משז"ל כי לא הי"ל התרה כי יהוד' אינו יכול לקיים דשלף חרבו ולא יצא ועינו ראה גבור' מנשה ויוסף ולא יכול לקיים וחל נדוי למפרע זהו תורף דבריו. ובכל זאת לא הונח לנו כי יהוד' בעת הנדוי הוה ברי ליה שיכול לקיים ועל דעת זה נתנד' ואם אח"ך נולד דלא נשלף החרב ומנש' רפש וזעזע כל הפלטין ואמר דין רפש מבית אבא א"כ נמצא דהי' הנדוי בטעות שאלו ידע זה לא קבל ולא הי' צריך התרה. ונרא' לקיים דברי הרב ז"ל דיעקב אע"ה ודאי לא ידע מגבורת מנשה ויוסף ולהכי סבר וקביל שיהוד' ינדה עצמו שהוא דבר שיכול לקיימו אך יהוד' שגג וקרוב לפשיע' דאמרו רז"ל דכאשר רצה לאסור שמעון לא יכלו לו ושלח להביא גבורים וצעק שמעון ונפלו ובא מנשה והכהו מכה אחת והניחו בבית הסוהר וכיון דיהוד' ראה מעשה זה של מנשה הי' לו לחשוב שמא לא יוכל ואין בידו לקיימו מקרי ומשו"ה חל הנדוי משום דעינו ראה בשל אחרים כי אסו"ר אס"ר ויאסור את שמעון ואין מציל והוי שוגג קרוב למזיד ונדה עצמו בדבר שאינו יכול לקיימו. והנה מהר"י הלוי בתשובותיו סימן כ"ב הקשה לדעת רבינו פרץ דנדוי העה"ב אין לו התרה דא"כ מאי מוכיח במכות דנדוי על תנאי צריך התרה מיהוד' שאני התם דהוי נדוי לעה"ב ופריק שפיר עש"ב ודעת קדושים ימצא דהכי תרגמוה רבנן קדישי הרשב"ץ בח"ב סימן ע"ב והרדב"ז בתשובות החדשות מעתה דפוס פיורדא סימן תצ"ח ומה שהקש' עליו הרב מהר"ר ליב סאראוואל בחתימתו לק"מ דמהר"י הלוי לא מייתי ראיה לרבינו פרץ רק בא לישב הסוגיא לדעתו. ושוב ראיתי להרב מהר"י הלוי עצמו סימן מ"ג שכ' כן ולעצמו הוא מציל. ולדעת הרשב"א דנדוי הוי מדרבנן הקשה שם מהר"י הלוי בסי' כ"ב דא"כ איך עצמותיו של יהודה היו מגולגלים ופריק לה הרב מהר"ר ליב סאראוואל הנז' דהאבות היו מקיימין אפי' עירובי תבשילין ונצטער יהודה דעבר על נדוי דרבנן והרב מהר"י הלוי בסימן מ"ג הקשה עליו דהגם דנדוי הי' מסור בידם כשאר מצות מ"מ לא היו נענשים עליהם בשום מצוה ולא קבלום כמצווה ועוש' וא"כ אף שידעו משפטי הנדוי לא יענש יהוד' עכ"ד ולפי סברת הרמב"ן ודעמיה שהאבות דינם כישראל ויצאו לגמרי מכלל ב"נ מסתברא שהיו נענשים כמ"ש רב תנא הוא הרב מהר"י רוזאניס בריש ספרו הנחמד פרשת דרכים. ויש להרגיש על הרב מהר"י הלוי דלשיטתו מאי מקשה על הרשב"א דלדידי' דנדוי דרבנן למה היו עצמותיו מגולגלים. ותיקשי לנפשיה דמאי אמרת נדוי דאוריתא והלא אינו מז' מצות בני נח ואף שהאבות היו מקיימין לא היו נענשים ומאי מקשה להרשב"א והלא קושיא זו חיילא בכולל בין אי הוי מדאורייתא בין אי הוי דרבנן. ולפום ריהטא הי' מקום להביא ראיה מהכא לדעת הרמב"ן דאבותנו ע"ה הי"ל דין ישראל לגמרי ולדעתו צ"ל דנענשין כמ"ש הרב פרשת דרכים וכדאמרן ובהכי ניחא דנענש יהוד' והיו עצמותיו מגולגלים. אלא אי אמר' כדעת רבני צרפת שהי"ל דין ב"נ רק שהיו מחמירין כחומרת ישראל אין ראיה דנענשין על דיני ישראל כמתבאר מתוך דברי הרב פרשת דרכים וא"כ למה נענש יהוד'. ויש לדחות לדעת רבני צרפת שסברי שדינם ככ"נ רק האבות היו מחמירין כחומרת ישראל שנרא' שלדעתם אם עברו על דין ישראל אינם נענשים. אבל מ"מ הכשרים של א"ה היו נשבעים ומקיימים גם אם היו מקבלים דבר בקלל' ואלה היו מקיימים וכיון שברצונם קבלו א"ה זה היו נענשים אם מקבלים באלה וקללה או נשבעים ולא היו מקיימים ובזה ניחא אעיקרא לדעת רבני צרפת מה יועיל יהוד' שקבל נדוי והלא אינה מז' מצות בני נח ואם עבר אינו נענש ובמה נחה דעת אבינו הזקן אביר יעקב. אלא שגם בא"ה כך היו נוהגים והעובר על האלה הקלל' נענש. וכל שכן שיהוד' קבל על עצמו שיהי' נחשב לו חטא אם יעבור כמ"ש וחטאתי לאבי כל הימים ובכי האי גונא נענש ודאי ולכן סמך יעקב אע"ה על זה. וזו תשוב' נצחת לקושיא מהר"י הלוי על הרשב"א הנז' דשאני הכא דיהוד' קבל על עצמו שיהי' חטא כמ"ש וחטאתי לאבי והגם שלא הי' חייב אם רצה הוא להתחייב נתחייב. ועל דרך זה יישבתי חקירת הרב הגדול מהר"י זאבי ז"ל דלדעת הרמב"ן דהמצות לא היו מקיימין אלא בהיותם בא"י ומשו"ה נשא יעקב אבינו ע"ה שתי אחיות בח"ל איך נח דעת יעקב אע"ה כשנשבע לו יוסף שיקברנו בא"י והלא יוסף אינו מחויב לקיים השבוע' דאינו יושב בא"י ויוסף הי' במצרים עכ"ד. ועפ"ז ניחא דכשרים של א"ה היו נשבעין ומקיימים ואם יוסף אינו מקיים יש חילול ה' ולכן השביע פרעה ליוסף ואבימלך לאברהם ויצחק אבותנו ויעקב לאחיו על הבכור' שכך היו נוהגים גם הגוים לישבע ולקיים אע"ג דמדינא גוים ליתנהו בבל יחל כמ"ש בירושלמי דנזיר והוא פשוט. ועוד אפשר דהוא בכלל ברכת ה' דהוא א' מז' מצות ואתיא מכללא שלא לישבע בשמו ולעבור דהוא חילול ה' ובזה נסתלק' חקירת הרב מהרי"ז