חיים שאל חלק א קלב

בנ"ד. ואי לאו דמסתפינא הו"א דב' שאכלו פת ובא ג' שלא יזקיקוהו ליטול ולאכול פת שהוא נכנס בספק ברכה לבטלה דמי שאוכל פחות מכביצה יש מי שאומר שלא יברך על נט"י ואם זה הג' יאכל כזית או יותר שהוא פחות מכביצה בא לבית הספק בברכת על נט"י וכמו שכתב מרן סימן קנ"ח דין ב'. וכמה דיות משתפכות בדין זה וכבר אנכי הצעיר עמדתי בזה בספר הקטן ברכי יוסף שם ויותר ממה שקריתי לפניכם אחר שנדפס מחב"ר עמדתי בדברי הרבנים האחרונים וכתוב בקונטריסי. ולכל הדברות ולכל האמירות אוכל פחות מכביצה יש מי שאומר שלא יברך והביאו מרן ויש אומרים שיברך כמבואר באחרונים וא"כ זה שאתה מזקיקו ליטול ולאכול כזית ויותר אם יאכל פחות מכביצה הוא בס' ברכה. ואם כה יאמר שיאכל כביצה בריוח לצאת י"ח. קשה הדבר שיתרצה. וגם אפשר שלא יאכל כדחזי. אך במקומינו שמצוי פת הבב"כ יכול לאכול כזית ולא יקשה עליו ולא יכנס בס' ברכה ויכול להצטרף לזמון ככל אשר דברנו והנלע"ד כתבתי: סימן עא לצורבא מרבנן דחביב חיי"ם שאל בעי חי"י פרטים חלוקים למיניהם שבע בעיי: אשר שאלת ידיד נפשי שב שנ"י בענינים נפרדים אמרתי אגב רהטאי די"ו לכתוב שתי אותיות ואתה תבחר וזה החילי בס"ד. (א) זה יצא ראשונה שאלת שיש מי שנוהג בחג לאכול בסוכה בבקר פת הבאה בכסנין יותר מכביצה ואינו מברך על ישיבת סוכה כי תאוה נפשך למען דעת היש טעם בזה והיו עיניך רואות שהרב גנת ורדים א"ח כלל ד' סי' ו' פסק להפך דפהב"כ יותר מכביצה מברך על הסוכה. זאת אשיב אל לבי ואור עיני גם שמענה ואתה דע לך דאתיא זכירה שנהגו כך לפני גדולים בתוככי ירושלם קרית מועדינו תוב"ב ואמרו יישר. וכשתסתכל יפה בתשובת הרב גנת ורדים ז"ל אשר הבאת עיניך תחזינה משרים הראוי לגנה וכנה תשר נטעה ימינו שהביא דעת הרמב"ם דכל מידי בר מפירי אי אכיל טפי מכביצה בעי סוכה ושקיל וטרי בהא ויצא לידון דלכ"ע פת הבב"כ טפי מכביצה בעי סוכה ויברך עליה ולא הביא שום ראיה על זה לדעת החולקים על הרמב"ם כנראה דהרב ז"ל שפר קדמיה לקרב הדעות. אמנם הדבר ברור דלהצריך לברך על הסוכה האידנא דחיישנא לאפוקי נפשין מרבוואתא דפליגי על הרמב"ם צריכה רבה ראיה בריאה וטובה. ואה"נ דלהצריך שיאכל בסוכה ראוי לחוש לדעת הרמב"ם גם בבשר וגבינה אבל לא לברך. וה"ה בפהב"כ נימא אליבא דרבוואתא דפליגי על הרמב"ם אפי' יאכל הרבה יותר מכביצה לא בעי סוכה דאינו כפת דהא מברך במ"מ והוי כעראי דפת עד שיאכל שיעור שאחרים קובעים סעודה דאז הוי כפת דמברך בהמ"ז והוי כדין תבשיל העשוי מה' מינים דבעינן שיקבע סעודתו עליו וה"ה פהב"כ בעינן קביעות סעודה לסוכה. ואל תשיבני דתבשיל העשוי מה' מינים אפי' קבע לא מברך בהמ"ז כמ"ש סימן קס"ח ולגבי סוכה בעי שיאכלנו בסוכה וה"ה נימא דגם פהב"כ אף דלא מברך בהמ"ז יצטרך סוכה. הא ליתא דלענין בהמ"ז לא מהני קבע לדייסא משום דבעינן תוריתא דנהמא וליכא אבל גבי סוכה בקביעות תליא ולא בתוריתא דנהמא וא"כ כי היכי דבדייסא בעי קבע. גם בפהב"כ בעינן שאחרים קובעים סעודה. ובסוכה לא תלי בבהמ"ז דהא פת כביצה בין לר"מ בין לר"י צריך בהמ"ז ואפ"ה אינו צריך סוכה. וטעמא דקביעות בעינן. וה"ה בפהב"כ דוקא באוכל שיעור שאחרים קובעים סעודה בעי סוכה דדרך בני אדם לקבוע עליו וקביעות בעינן. אבל פהב"כ כביצה ויותר מכביצה לא חשיב קבע והוי כאכילת עראי דפת עד שאוכל שיעור שאחרים קובעים וכיון דמצינן למימר דלהחולקים על הרמב"ם פהב"כ אפי' יותר הרבה מכביצה אינו צריך סוכה דינא הוא דלא יברך דס' ברכות להקל וחזה הוית להרב מהר"ם ן' חביב ז"ל בתוספת יום הכפורים בדף ע"ט ע"ב מהש"ס שהעלה דכביצה הוא עראי יותר מכביצה אינו עראי ולא קבע. כג' ביצים קבע. ומשום הכי על פת הב"כ אינו מברך בהמ"ז עד שיאכל שיעור קבע ובסוכה כל שאינו עראי חייב עש"ב. ולפי דבריו ז"ל אם אכל הרבה יותר מכביצה מפהב"כ חייב בסוכה אמנם הרואה יראה דריהטא דלשונות הפוסקים מוכח דיותר מכביצה חייב בסוכה משום דהוי קבע שלא כדברי הרב הנז' שאינו קבע. וגם הרב מהר"י הלוי הביאו הרב פרח שושן כלל א' סימן ד' פשיטא ליה דיותר הרבה מכביצ' הוא קבע וסעודה שלשה ביצים ויצא לידון בפהב"כ דלא יאכל הרבה יותר מכביצה דאפשר דחייב בבהמ"ז ע"ש. וגם זה אינו מתקבל ופשטה הוראה ומנהג העולם להפך שאוכלים יותר משני בצים וכמ"ש הרב מהר"ם ן' חביב שם ע"ש לכן נראה לי ההדיוט דיותר מכביצה מפת גמור הוי קבע וחייב בסוכה דאף דאינו סעודה נהוגה חייב בסוכה משום דזמנין דאדם קובע סעודה בשעור זה וסגי ליה אבל הוא דוקא פת לדעת החולקים על הרמב"ם באכילת עראי וקבע בסוכה. ואמטו להכי פהב"כ אפי' הרבה יותר מכביצה לא חשיב קבע כיון דאינו פת ויכול לאוכלו חוץ לסוכה לסברא זו. אבל ג' בצים פת הוי סעודה לכל אדם כדקי"ל גבי ערוב. ולהכי בפהב"כ חייב לברך בהמ"ז כיון שאכל שיעור סעודת כל אדם מפת. דהגם דהוי פהב"כ אם אכל שיעור סעודה מפת הב"כ חשיבא כיותר הרבה מכביצה מפת דחשיב קבע. ובשעור זה מפהב"כ לפעמים קובעים עליו סעודה כמו שקובעים על יותר הרבה מכביצה מפת באיזה פעם. ומשו"ה חייב בבהמ"ז. ולפ"ז מספק לא יברך ברכת הסוכה אם אכל מפהב"כ פחות מג' בצים דאכתי לא חשיב כיותר הרבה מכביצה מפת דקביעות סעודה בעינן ואין זה קביעות אף לפעמים. ובהכי מיושב דין פהב"כ ומנהג העולם ומה שהעיר הרב פרי חדש והביאו הרב פרח שושן מדין עירוב הא דסוכה ולפי שיטתינו נתישב הכל ודוק הטב כי קצרתי (ב) וזאת שנית אשר דברת שנסתפקו חכמי הישיבה אדם שיושב וס"ת על ברכיו ועבר רבו ואין מקום להניח הס"ת במקום שיושב שהוא צר ודחוק אם מחוייב לקום מפני רבו עם הס"ת. או"ד כיון שבקומו צריך להקים הס"ת אינו בדין שנראה שהס"ת יקום מפני הרב. והאר"ש תענה גם אני שמעתי ספק זה ויש שהביאו ראיה מדאמרינן דיהושפט מלך יהודה הי' קם בצנעא מפני ת"ח וכו' ולדידי אינה ראיה דשאני הא שהי' ס"ת בזרועו מכוסה ולא הי' נראה ועוד שהס"ת לא זז מזרועו ובין עומד בין יושב הוא בזרועו והגוף הוא שקם והס"ת כדקאי קאי משא"כ הכא שס"ת מיושב והוא נח והשתא מקים לס"ת ועוד דהמלך היה קם לכל צרכו והולך בדרך וזהו מצותו. ומאחר שהיה עושה כל צורכו כ"ש שיקום לת"ח. ועוד שמעתי שהביאו ראיה מהירושלמי והביאו מרן א"ח סי' קל"ה דאצל אנשים חשובים מוליכין ס"ת שהתורה מתעלית בגדולים ויש לי לדחות דהתם מוליכים ס"ת כדי שילמדו בס"ת זה אנשים חשובים וכיון דהס"ת מוליכין אותו כדי ללמוד בו שרי ונמצא שהס"ת בדידיה קטרח והתורה מתעלית שיקראו בה אנשים גדולים אך הכא שהס"ת אינו מרויח שום דבר דין הוא שלא יעמוד הס"ת. ועלה על לבי להביא ראיה ממ"ש בירושלמי פ"ג דבכורים שאמר הקב"ה כביכול אני הוא שקיימתי מצות זקן תחילה ואם הקב"ה קיים כביכול המצוה אינו זלזול לס"ת. אמנם אינה ראיה שפירוש הירושלמי אינו כמו שחשב הרב גנת ורדים י"ד כלל ד' סי' ב' ע"ש רק פירושו כמ"ש הרב יפה מראה שכביכול קם מפני אברהם אבינו ע"ה. וא"כ שאני אברהם אבינו אחד היה אברהם שהקנה השמים והארץ להקב"ה ונברא העולם בשבילו. ועוד כביכול הוא מרוב ענותנותו עשה זה. אבל אנחנו שנקים התורה מפני חכם מי זה אמר. ואגב אומר שאני בעניי בספרי הקטן ברכי יוסף י"ד סי' רמ"ד דקדקתי עמ"ש הרב גינת ורדים במאי דמייתי ראיה מהא וממ"ש קדמה שכינה לנדונו איכו השתא כרגע נראה לי ס' נדפס מחדש וכתב על דברי ומידי עוברי נראה בעיני שדברי ברורים למימינים בם וכבר כתבתי במקום אחר שאיני רוצה לכתוב על השגות ספרים חדשים על ספרי הקטנים וברוך ה' אשר לא השבית ממעיינ"י הישועה הם יבררו הדברים ומיני ומיניה' יתקלס עילאה. ויראה להביא ראיה ממ"ש בקדושין דף ל"ג דאין ת"ח הקורא בתורה עומד דאין תורה עומדת מפני לומדיה ואע"ג דלייט אביי עלה מ"מ שאני התם דטעם אביי דהאמת שאין תורה עומדת רק דמפסיק ללמוד לקיים מצוה וכך היא המדה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה אמרו לפי שהיום עוסק בזו ומבטל זו ולמחר עוסק במצוה שביטל היום ומבטל המצוה שקיים אמש. אבל עוסק בתורה אם אתה אומר שלא יפסיק לקיים מצוה א"כ לעולם לא יקיים מצוה ועוד דלא המדרש עיקר וכו' וכמו שכתבנו בעניותינו בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סי' ל"ח מיסודן של ראשונים. ולהכי סבר אביי דהכא נמי יפסיק הלימוד לקיים מצוה ואין זה נקרא תורה עומדת מפני לומדיה. כשבאמת צריכה התורה לעמוד כנ"ד גם אביי מודה חדא דהסברא מכרעת. ותו דלא לאפושי פלוגתא. ולשיטתנו האמורה יתבאר הטב לשון הירושלמי פ"ג דבכורים וז"ל אמר ר' אלעזר אין התורה עומדת מפני בנה שמואל אמר אין עומדין מפני חבר ר' הילא ר"י בר אידי הוו יתבין עבר שמואל בר בא וקמון לון מן קמוי אמר לון תרתי גביכון חדא שאיני זקן וחדא שאין התורה עומדת מפני בנה. אמר ר' זעירא ר' אחא מפסיק וקאים דו חשש כהדין דתני כותבי סת"ם מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ר' חנניה בן עקביה כשם שמפסיקין לק"ש כך מפסיקין לתפלה ולתפילין ולשאר מצותיה של תורה ע"כ בירושלמי. ובצפייתנו צפינו להרב יד אליהו בתשובה סי' ד' שרמז ירושלמי הלז וכתב וז"ל והרב מהר"ר אליהו פירש שם על הא דא"ר אלעזר אין התורה עומדת מפני בנה פי' אין הרב עומד מפני התלמיד תלמיד נקרא בן לרב וכן פירש שם הכל על זה הדרך ע"ש ולא כיוון יפה רק הפי' תורה ר"ל הלומד נקרא תורה והת"ח נקרא בנה וכן מוכח שם כדבריי וכן פירש"י בגמ' קדושין דף ל"ג בהדיא וזה ר"א דשם הוא ר"א דגמ' בבלי וכן המעשים דשם הם המעשים דבבלי וכו' ואביי לייט עלה מאן דציית להא דר"א וכן פסקו הפוסקים עכ"ל ודבריו חיים וקיימים. והוא תימא על הרב מהר"ר אליהו איך לא פירשה עפ"י סוגית הבבלי ופירוש רש"י. אלא שהוא נמשך אחר הרב שדה יהושע שפירש כן (והוא מזכירו בדף עצמו לעיל) ואולי כן פירש הרב מהר"ש סירילייו כפירושו שהי' ביד הרב שדה יהושע פירושו למס' זו וסמך עליו כי הוא אילן גדול. ועם כל זה קשה על הרב שדה יהושע הן לו יהי דהכי תרגמ' רב מהר"ש סירילייו מ"מ הו"ל לפרשה מדנפשיה עפ"י הבבלי ופירוש