חיים שאל חלק א קלא

מפלוגתא וכו' ע"ש הרי שכתב שהיה מזקיקו ליטול ולאכול כזית דגן לאפוקי נפשיה מפלוגתא נראה שדעת מהר"מ דהרי"ף כזית דגן שהוא פת קאמר ומאחר שהרמב"ם כתב בהדיא פת וכן מוכח ממהר"ם לדעת זה להכי נקטי בפשיטות דהרי"ף כהרמב"ם. ומיהו עדיין יש להרהר על זה דאימור דמהר"מ לצאת י"ח לדעת הרמב"ם עביד. אי נמי דלא הוה שכיח למהר"ם דגן שאינו פת תדע שכתב שלא הי' נותן לשתות ולישמועינן רבותא ולימא שלא היה נותן לו אפילו דגן שאינו פת אלא מזקיקו ליטול וכו' וס"ס מנ"ל להחליט למרן והרב שדה יהושע דהרי"ף כהרמב"ם. ואין להקשות על התוס' והרא"ש והטור דמפרשי אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן דאפילו אינו פת דהרי אמרו ט' שאכלו דגן וג' שאכלו ירק מצטרפין והאי דגן מוכרח שהוא לחם שמברכין בהמ"ז דאלו דייסא ליכא בהמ"ז ולא זמון די"ל דאדרבא משום דהתם פשיטא דבעי פת לא דקדק למנקט פת. אבל בהא דאינו מוציא עד שיאכל כזית דגן דיש לפרש אפילו שאינו פת הו"ל לדיוקי ולומר כזית פת אלא ודאי דגם דגן שאינו פת מהני. וראיתי להרב פרי חדש בלקוטיו שכתב על דברי מרן בש"ע וי"א דבכזית דגן מהני אפי' שאינו פת וז"ל ליתא דהך סברא היא סברת הרא"ש שכ' כן גבי מוציא את הרבים י"ח אבל לא גבי צרוף ואולי הרב ז"ל נקיט סברת הרא"ש ודגן דאתמר בש"ס לא הוי פת וכפ"ז אפילו למ"ד דבג' בעינן דגן היינו דלא הוי פת והך י"א הוי סברת עצמו כפי מ"ש הרא"ש וצ"ע עכ"ל ואני בעניי בספר הקטן ברכי יוסף דקדקתי על הרב ז"ל שהרי היא סברא מפורשת לענין צרוף בכלבו והביאה מרן בב"י. ולעת הלום היה נראה דהרב פר"ח לא ניחא ליה דמ"ש מרן וי"א דבכזית דגן אפילו שאינו פת הוא על הכלבו שהרי הכלבו בתחילה בדרך אפשר נקטה וסיים אך הרמב"ם כתב בפי' בג' צריך כל אחד כזית פת. וא"כ פוסק דבתחילה מסתפק ושוב מייתי סברת הרמב"ם שכתב להפך מוכח דהדר מספיקיה ואיך יביא סברתו בש"ע אמנם אכתי יש להרגיש על הרב פר"ח דבמקום שיאמר דהיא סברת הרא"ש וליתא הו"לל שהיא סברת הכלבו וליתא דבדרך אפשר אמרה ומייתי סברת הרמב"ם והדר ביה שכן ראוי להיות חוזר ולא שביק ודאו של הרמב"ם משום ספיקיה. ותו שלשון א"ח שרמזתי בברכי יוסף כך הוא ונ"ל שאם אכל כזית תבשיל של דייסא או שאר מעשה קדרה יהיה נחשב כמו כזית דגן אך הרמב"ם כתב בפי' שיהיו ג' אוכלי פת עכ"ל ולשון זה מורה שהוא עומד בדעתו וכמו שכתב ונראה לי שאם אכל אלא שלבסוף הזכיר דעת הרמב"ם אבל לא שב מידיעתו כאשר יראה המעיין בטיב הלשון. אלא שאפשר לומר בזה שהרב פר"ח לא ראהו אע"ג שהיה אצלו כ"י. ומרן לא חש להביאו שידוע שהכלבו מעתיק מא"ח ולא חייש לדקדוק זה שכתבנו. אמנם מאי דהניח הרב פר"ח בצ"ע הוא שאין דרך מרן להביא בש"ע סברת עצמו ולא הזכירה בב"י ולא עוד אלא לכתבה בלשון י"א. ברם לפי מ"ש בעניותנו לעיל מבואר דודאי זה דעת הרי"ף לדעת הרא"ש והטור וא"כ הך יש אומרים הוא דעת הרי"ף ודעמיה לדעת הרא"ש ודעמיהו ואינו סברת עצמו דמרן. שוב אשוב למאי דהוינן ביה דמאי פשיטותיה דמרן לומר דדעת הרי"ף כהרמב"ם וככל אשר דברנו. ונראה פשוט דמאי דעסיק ואתי מרן הוא במחלקת הרי"ף והרמב"ם עם רבינו יונה והרא"ש וסיעתם אי לג' סגי בירק או שתיה לצירוף ובהא קאמר דהרי"ף והרמב"ם הם בדעת אחת דירק ושתיה לא מהני לצירוף לג' וזהו אמת וצדק. אך במ"ש הרי"ף כזית דגן והרמב"ם כתב כזית פת בהא לא איירי מרן להשוות להרי"ף והרמב"ם בזה ואפשר שזה ג"כ כונת הרב שדה יהושע. ואחרי כתבי ראיתי למור"ם בדרכי משה סי' קצ"ז שכתב דמוכח ממהר"ם דדעת הרי"ף דבעי דגן שצריך נט"י וכן דעת הרמב"ם ודלא ככלבו והרא"ש והטור ככלבו זהו תורף דבריו וכבר כתבנו דיש לדחות דאין ראיה ממהר"ם. ושם ראיתי בדרכי משה שהקשה על מרן דברישא כתב דנקיטינן כהרי"ף והרמב"ם ושוב כתב על דברי מהר"ם ודברים נכונים הם עכ"ד. ואי מהא הוה מצינן למימר דלמהר"ם דסבר כהתוס' דבריו נכונים לחוש לכתחילה לאפוקי נפשיה מפלוגתא אבל לא שהוא סובר להלכה כן דכבר גלה דעתו בסמוך דנקיטי' כהרי"ף והרמב"ם. אך זה חלי דבש"ע פסק כמנהג מור"ם והוא הפך מ"ש בב"י דנקיטינן כהרי"ף והרמב"ם. וצ"ל כמ"ש הרב בית חדש דמ"ש ברישא הוא לכתחילה וסמך על מה שיכתוב בסמוך על מהר"ם והוא דוחק. עלה בידינו דדעת מרן ומור"ם דלכתחילה לא יצרף לג' בירק או שתיה. ולענין דגן שאינו פת דעת הרי"ף והגאונים ודעמיהו לדעת הרא"ש והטור והתוס' מהני דגן שאינו פת. וכן דעת א"ח ולדעת הרמב"ם בעי פת. וממהר"ם לא יש ראיה ואדרבא ממ"ש שלא היה נותן לו לשתות אלא היה מזקיקו ליטול וכו' משמע דלא היה מצוי אצלו דגן שאינו פת דאי לא לימא דאם בא אחר לא היה נותן לו כזית דגן שאינו פת אלא היה מזקיקו ליטול וכו' וכמ"ש לעיל. ולפי זה נמצא דבכזית דגן שאינו פת יש מקום לומר דכ"ע סברי דמהני לצירוף ג' חוץ מהרמב"ם דבעי פת וכיון דמרן ומור"ם פסקו דבדיעבד אפילו אם שתה או אכל ירק מצטרף לג' ולכתחילה חיישי לסברת הרמב"ם. א"כ באכל כזית דגן שאינו פת שמתחילה ב' אכלו פת וא' דייסא עמם ושלשתן אכלו כאחד יש לסמוך על רוב הפוסקים דמצטרף לזמון ג'. ואע"ג דהרא"ש גבי להוציא טעמא טעים דברכה מעין שלש דאוריתא ומרן פסק סי' ר"ט דהויא דרבנן. מלבד דמהר"ש חייון סי' מ"ב כתב דראוי לפסוק דהויא דאוריתא דרוב הפוסקים הכי ס"ל ועיין בשו"ת כהונת עולם סי' ע"ח ושם בהשמטות דף ק' ע"ש. עוד בה דהא אצטריך להרא"ש להוציא לאחרים אבל לצירוף ג' אפילו דהויא דרבנן כל שהוא מזונות מהני. וכבר נודע דהרדב"ז ברוב תשובותיו פוסק כסברא אמצעית ומרגלא בפומיה נקיטינן כסברא אמצעיתא והכא הא דאכל דגן שאינו פת הוא סברא אמצעי' בין הרמב"ם דבעי פת ובין הרא"ש ושאר גדולים דאפילו ירק. ואם מרן בש"ע חש לכתחילה היינו שהיו ב' אוכלים פת ובא אחר ורוצים לצרפו אז כתב שיתנו לו פת וכו' אבל אם בתחילה כך היה מעשה ג' שאכלו דב' אכלו פת וא' דגן שאינו פת בהדי הדדי יודה מרן דמצטרף כיון דהא דדגן בלא פת אפשר דמצטרף לכ"ע חוץ מהרמב"ם ועוד שהיא סברא אמצעית כאמור: ועתה נבא לנ"ד ששנים אכלו פת גמור וב' אחרים אכלו פת הבאה בכסנין ואכלו מתחילה כלם כאחד נראה דודאי מצטרף א' שאכל פת הבאה בכסנין לב' שאכלו פת גמור. דאפילו באכל דייסא עמהם כתבנו דמהני להצטרף דלא מצינו בפירוש חולק כי אם הרמב"ם. וכ"ש בנ"ד דנראה בעיני דגם להרמב"ם מצטרף שהרי כתב הר"מ פ"ג דברכות וז"ל וכן עיסה שלשה בדבש וכו' ואפאה והיא נקראת פת הבאה בכסנין אע"פ שהוא פת מברך עליה במ"מ ואם קבע סעודתו עליה מברך המוציא עכ"ל הרי שכתב אע"פ שהוא פת וכו' ואם קבע סעודתו עליה מברך המוציא וכיון שנקרא פת ואם קבע מברך המוציא א"כ כדי שלא להפליג כל כך דעתו משאר פוסקים נימא דמ"ש פ"ה דלצירוף ג' צריך ג' שיאכלו פת אם א' אכל פת הבאה בכסנין מצטרף ואפילו לכתחילה יכולים הב' לתת למי שבא כזית פת הב"בכ דפת הוא ויצטרף עם הב'. וממהר"ם שכתב שהיה מזקיקו ליטול וכו' אין ראיה כמש"ל. והרי מצינו להר"ן פ"ב דסוכה שכתב דדינא הוא בכל י"ט לאכול לחם כפשטא דסוגיין פ' שלשה שאכלו דבי"ט אם לא הזכיר בבהמ"ז חוזר דחייב לאכול פת ומה שחידש הכתוב בליל ראשון של פסח דכתיב בערב תאכלו מצות היינו לחייבו בדין מצה הראויה דאלו מדין י"ט יוצא בכל שהוא פת אפילו במצה עשירה וכו' ע"ש הרי שכ' הר"ן דבי"ט יוצא י"ח מאכילת לחם במצה עשירה אלמא פהב"כ לחם גמור ובשגם נראה דכונת הר"ן דיקבע סעודתו על מצה עשירה דיברך בהמ"ז וכמ"ש בעניותי במקום אחר מ"מ למדנו דלחם סתמא איקרי. וגדולה מזו כתב מרן בבית יוסף בא"ח סי' תמ"ד עמ"ש הטור הורה רש"י בי"ד שחל בשבת לבער הכל לפני השבת ולשייר מזון שתי סעודות ולא לאכול מצה כדי שיאכל אותה בלילה לתאבון וכתב על זה מרן בב"י וז"ל ואין להקשות יבער הכל מלפני השבת ולא ישייר כלום ובשבת יאכל מצה עשירה דכיון דאין ספק ביד כל אדם לעשות מצה עשירה לכל הג' סעודות לא אטרחוהו רבנן עכ"ל. הרי דבסעודות שבת דצריך לעשותם בפת הב' סעודות לכ"ע כמבואר סימן רע"ד אפ"ה בפשיטות קאמר מרן דיכול לקיימם במצה עשירה ושפיר מיקרי פת ויותר מזה האריך הרב זרע אמת נר"ו סימן כ"ח להוכיח דיוצא סעודת שבת דבעיא לחם בפת הבב"כ דשפיר מיקרי לחם ע"ש באורך והם דברים פשוטים כל שקבע ובירך המוציא ובהמ"ז ודאי דיוצא י"ח סעודות שבת. ועלה בידינו דפת הבאה בכסנין שפיר מקרי לחם אלא דלענין המוציא בכזית וברכת המזון אינו תלוי במה שנקרא לחם אלא בלחם שדרך בני אדם לקבוע עליו דהיינו עיסה שנלוש' במי' לבד בלי שום תערוב' וכמ"ש מרן בכסף משנה פ"ג מה' ברכות ובבית יוסף סי' קס"ח. וכפ"ז נראה לדעתי הקצרה דמצטרף בזה לזמן בג' אפילו לדעת הרמב"ם, וכ"ש בנ"ד שמתחילה כך היה מעשה דהשנים אכלו לחם ותרי מיניהו בהדייהו אכלי פת הבב"כ דודאי לכ"ע צרו"ף יצרפו. ופוק חזי דאפי' מ"ש מרן בש"ע דלא יתנו לכתחילה לג' לשתות וכיוצא רק אם שתה מצטרף. כתב הרב כנה"ג דראה לרבותיו ולשאר גדולי הדור שהם נוהגים שאם אינם מוציאים מי שיאכל נותנין לכתחילה לשתות כוס יין או כזית ירק והיו מזמנים עמו וכן נהג אחריהם והרוצה לנהוג לכתחילה כתוספות והרא"ש לא ימחה בידו עכ"ל וראה זה חדש דהגם דבגלילותנו קבלו עליהם הוראות מרן בזה נטו גדולי הדור קצת דהיו נותנין לג' כזית ירק לכתחילה הפך דברי מרן. ונראה שטעמם דמאחר דהלכה כהרא"ש והתוספות ורבינו יונה וראב"ן דף מ"ה וכמה גדולים דעמיהו והראיה שבנתנו לו לשתות מזמנין עליו וכמו שפסק מרן לא ראו לחוש כל כך לדעת הרי"ף והרמב"ם ותיסגי לומר לו שיאכל ואם לא רצה תכף זה יתנו כזית ירק או כוס של יין והוא הפך מרן שפסק כמנהג מהר"ם שכתב בהגהות מיימוניות ובתשב"ץ לתלמיד מהר"ם סי' ש"ז והאגודה. ושם בתשב"ץ לא כתב ליטול וכו' כמ"ש בהגמ"יי שמשם הביא ראיה בד"מ כמש"ל וגם שם מבואר שהיה חש לדעת הרי"ף ע"ש ובמה שכתבנו לעיל. ומכל אלין טעמי דכתיבנא נראה לדעתי הקצרה בנ"ד דיכולים לצרף אלו השנים שאכלו פת לא' שאכל עמהם פת הבאה בכסנין אלו הן הנצרפי"ן לזימון והשאר שאכלו פת הבאה בכסנין עמהם יענו אחר ברכת זמון כמו שהם עונים וכבר כתב הרע"ע בתשובותיו סי' קי"ב דג' שאכלו דגן וד' שתה כוס יין יכול לענות אחר ברכת זמון כמו שהם עונים וכ"ש