חיים שאל חלק א קכח

פסק כרבי יהודה וחזר בו בחיבורו ופסק כרבנן. ותו ק"ק במ"ש דהר"מ גירסתו כגירסת רש"י וס"ל דיחידא' הוא ורבנן פליגי עליה דאמאי תלה הדבר בסברתו דס"ל דיחידא' הוא הרי הכי מוכח מסוגית נזיר שהזכיר' הוא ז"ל לעיל וכמש"ל. ותו ק"ק דבתחיל' כתב דברי הר"ש דאם אכלה חלב או חיללה שבת אין הבעל חייב. ושוב הזכיר בתוך דבריו דברי התוספות שהביאו משם הירושלמי פ' נערה להפך ושתיק משתק ולא תמה על הר"ש דהוא הפך הירושלמי. וזה שנים בהיותי נושא ונותן עם חד צורבא מרבנן הוסיף הוא להקשו' על הרב תי"ט בסגנון זה דמוכח מדבריו דלגירסת התוספות לא פליגי רבנן ודוקא לגירסת רש"י כתב לדעת הר"מ דפליגי רבנן וק' מסוגית נזיר שהזכיר' הוא לעיל דמוכח דפליגי רבנן וזה קרוב למאי דדייקנא בסמוך ועוד תקשה דהתוספות כתבו בריש המקבל דהי' דורש לשון הדיוט היינו אפילו לא נכתב הי' דורש כאלו נכתב ואיך כ' התי"ט לדעת התוספות שאם לא כ' אינו מתחייב והשבתי לו דאפשר לישב בדוחק למה שהקש' הוא נר"ו דכונת הרב תי"ט דלגירסת התו' דתליא בכתיב' א"כ דעת רבנן דאם נכתב חייב הבעל ואי לא נכתב לא ואין זה כתנאי ב"ד דאפילו לא נכתב חייב ורבי יהוד' ס"ל כיון דהורגלו לכותבו אף שלא נכתב חייב והו"ל כתנאי ב"ד וכמ"ש התוספות ונמצא דלפי גירסא זו רבנן מיהא מודו לר' יהוד' כשכתב ואי הר"מ ס"ל הכי ה"לל דאם כתבו כך מתחייב מאחר דהוזכר בש"ס ולהכי כ' דהר"מ ס"ל כגירס' רש"י וס"ל דרבנן פליגי עליה בכל דלא הית' כותבת לו כלל אם פטרה דאין עליו שום חיוב ולא כתבי ליה כלל דמהיכא תיתי פיטורא ומי הכניסו עד שיצא ולהכי השמיט' דהוא סבר דפליגי רבנן אף במה שכותבת שובר. ומ"ש הרב תי"ט דאה"נ שאם לא כ' אחריות וכו' כונתו אם לא היו כותבים מעיקרא אחריות כלל דלא הי' בעולם כתיב' זו ודאי לא היה חייב ואעיקר' קאי אמנם כיון שהורגלו לכתוב כך סבר ר' יהוד' דאף אם לא נכתב דינו כמו שכ' וכדברי התוס' כן אפשר לידחק וכל זה איננו שוה. ואל זה אביט להראב"ד הביאו דבריו בחידושי הריטב"א בפ' המקבל ובשיטה מקובצת שם שכ' וז"ל כלומר אפילו קודם נשואין וזו בריתא היא ואינה אותה השנוי' בת"כ כי היא בלשון אחר וכך היא שנויה וכו' וק"ל בההיא דת"כ מאי לפיכך ותו ק' דהכא דריש לה מלשון הדיוט והתם דריש לה מוזאת וכו' אי"נ לנגעים בלחוד הוא דנפק ליה מהתם אבל שאר קרבנות דריש לה מלשון הדיוט ולא נהיר. א"נ מן התור' בקרבנות שנתחייב' משנשאת ומלשון הדיוט אפילו אותם שהיו עליה קודם נשואין ולשון ת"כ דקתני לפיכך נ"ל דל"ג פטרה במפיק וכו' כלומר אם פטרתו בשעת גרושין פטור מהם ואם לאו חייב שהתור' חייבתו עכ"ל ומ"ש דשני בריתות הם ולפ"ז נמצא דלר"י הא והא איתא דכותב לה בנשואין ובגרושין כותבת לו שובר מסתייעא מילתיה דרב מהתוספתא פ"ד דכתובות וז"ל דרש ר"י מביא אדם על אשתו כל קרבנות שהיא חייבת אפילו אכל' את החלב אפי' חיללה שבת שכך כותב לה אחריות דאית ליך עלי מקדמת דנא שברה לו מקצת כתובתה שברה לו כלה שכך היא כותבת לו אחריות דאית לך עלי מקדמת דנא ע"כ וזו ראיה להראב"ד דשני בריתות הם כמדובר. ואחז"ר ראיתי בחידושי הריטב"א למציעא הנז' שקודם פ' המקבל דף ג"ן ע"ג הזכיר התוספתא ע"ש. והנה מ"ש הראב"ד על תירוצו דלנגעי' וכו' ולא נהיר צריכין אנו למודע"י מ"ט לא נהירא ליה האי שינוייא דהרי הוכחנו דסברת רבנן היא דאינו מביא אלא קרבן כפרתה ור' יהודה סבר כל קרבנות שחייבת וא"כ הנה נכון לומר דמקרא לא דרשינן אלא קרבן כפרתה ומודו רבנן בה אבל בשאר קרבנות פלי"ג רבנן דלא דרשי לשון הדיוט וניחא נמי לשון התוספתא הנז' דקתני כל קרבנות שהיא חייבת אפי' וכו' שכך כותב וכו' דאלמא שאר קרבנו' נפקי מלשון הדיוט. והיה אפשר לו' דטעמא דלא נהיר להראב"ד הוא דאי אמרת דמקר' דוקא קרבן כפרתה ואהני כתיבה לשארא אינו מתיישב שפיר האי דכ' מקדמת דנא דמשמע אף קודם נשואין דהלא אף מנשואי' ואילך אי לאו דכ' לה לא מחייב אלא קרבן כפרתה וא"כ תיסגי ליה מנשואין ואילך ולשינויא בתרא ניחא טפי כמבואר. אמנם אנכי הרואה דהך שינוייא דקרא לנגעים וכו' ליתא כלל דהרי שנינו בבריתא דספרי והביא את קרבנה עליה כל קרבן שעליה דברי רבי יהודה אלמא לר' יהודה נפקא ליה מקרא כל קרבן שעליה ולא מפליג בין קרבן כפרתה לחובת' ומשמע דלר' יהודה אף שאר קרבנות מקרא נפקי ולא מכתיבתו ואף אם נאמר דמוזאת דריש ר"י ורבנן כפרתה ושאר קרבנות נפקא לר"י מוהביא את קרבנה עליה ובהא פליגי רבנן דדוקא קרבן שמכשירה לו. אודי לי מיהת דמקראי נפקא דבעל מחייב עליה השל"ם כל הקרבנות ולמאי אהניא כתיבתו. ולכן שינויא בתרא עיקר. ובהכי ניחא חקיר' התי"ט דאמאי מתחייב בזה ומשני דמשום כתיב' האחריות והדר קשיתיה אמאי אסברא לה הבריתא בקודם נשואין וכו' ועפ"ד הראב"ד לק"מ דמנשואין ואילך מתחייב מקרא ואהני כתיבה לקודם נשואין והיינו דאסברה לה הבריתא בקודם נשואין דלהכי אהני הכתיבה כמדובר. וק"ק על הרב תי"ט שהוא הביא לעיל דהת"כ דריש מוזאת ובתר הכי עמד בחקירתו ולא העיר על דרשת הת"כ. והריטב"א בחידושיו שם הביא דברי רש"י והקשה עליו דאמאי דריש לה מלשון הדיוט הא מוזאת נפיק וכו' ע"ש ואפשר בדוחק לישב לדעת רש"י דקיים גירסת ת"כ ודחה גירסת הספרים וכמ"ש התוס' בשמו בנזיר דף כ"ד והמרדכי פ' יש נוחלין סי' תקצ"ו ולדעתו ליכא כתיבה אלא בשובר ואינו כותב לה בשעת נשואין דסבר רש"י דר' יהוד' דריש לשון הדיוט להכריח דעתו דדריש וזאת לחייבו בכל הקרבנות דלדעת רש"י דליכא כתיבה אלא בשובר מהתם ידעינן דחייב בקרבנותיה ומהיכא אתי ליה האי חיובא אלא מוזאת ומייתי ראיה רבי יהודה לדרשת וזאת ממה שכותבת בשובר כנ"ל בדוחק. וראיתי להרב שדה יהושע פ"ד דכתובות שהאריך הרבה בחילוף הגירסאות והקש' דמרש"י בנדרים משמע דלא כמ"ש פ' המקבל ותירץ דבת"כ גריס הכירש"י אבל במקום דלא כתיב בבריתא שאם פטרה גירס' שהוא כותב ניחא ליה זהו תורף דבריו. ואשתמיט מיניה דברי רש"י בנזיר דף כ"ד ומשם באר"ה שמפרש גירסת כותב לה וא"צ לדיוקי מרש"י דנדרים. ותו אשתמיטיתיה דברי התוס' שם שכתבו ה"ג רש"י דמוכח דעל תלמודין קאי תו אשתמיטיתיה דברי המרדכי פ' יש נוחלין סימן תק"צו שכ' דלדעת רש"י אינו חייב אלא במה שנתחייבה תחתיו וקודם נשואין לא וכן דקדק הריטב"א במציעא מדברי רש"י קודם שהביא גירסת ת"כ. ותו העלים עין מלשון רש"י פ' המקבל שסיים ולשון הספרים איני יודע לפרשו כראוי ופשוט דעל הש"ס קאמר. ופשוט דלמ"ש רש"י פ' המקבל לא מכח הלשון לבד משמע ליה הכי אלא דסבר דדוקא תחתיו ואינו מתחייב במה שחייב' קודם נשואין ומשמע ליה דלא הוו תרי בריתות ותרי כתיבות כדעת הראב"ד והכריע לקיים גי' ת"כ. ולא אכחד דיש לדקדק בדברי הריטב"א שדקדק מדברי רש"י דממ"ש אין לך כלום ולא כתב לא היה לך כלום ש"מ דמאי דחייב הוא בקרבנות שנתחייבה בעודה תחתיו ע"ש דאמאי הוצרך לזה והרי מוכרח דלרש"י ז"ל בקרבנות שנתחייבה תחתיו איירינן דהרי קיים גי' ת"כ שהיא כותבת שובר וליכא כתיב' מקמי הכי וא"כ ודאי דמקדמת דנא היינו בעודה תחתיו וקודם נשואין מאן דכר שמיה. ותו דמאי דדייק איכא למדחי דכיון דדינא הוא דאם היה עשיר והעני מייתי כי השתא מ"ה כתב רש"י אין לך כלום דבתר השתא אזלינן ואף דנתחייבה קודם נשואין. ומשתכל הוית בפירוש רבינו הלל לספרי כי שכתב בבריתא דספרי הנז' וז"ל וככיא לן במאי דתני בתוספתא דכתובות שכך כתב לה אחריות וכו' דהכא משמע בלא תנאה נמי מייתי כל הקרבנות שהיא חייבת משום והביא קרבנה עליה והתם משמע משום תנאה דכתב לה אחריות דאית ליך עלי מקדמת דנא ומאי דאסתבר לי' דהתם בתוספתא דכתובות הכי נמי מבעי למתני מביא אדם קרבן עשיר על אשתו אעפ"י שהיא עניה כיון דאיהו עשיר מביא קרבן עשיר וכו' דתנאה משום קרבן עשיר אבל קרבן דדלות שהיא חייבת מייתי לה בלא תנאה וה"ה כל קרבן קבוע דמחייבא משום דכתיב וקשיא את קרבנה עליה וה"ג בגמרא בכל מקום אדם מביא קרבן עשיר על אשתו עכ"ל וק"ק דלא העיר נמי אמאי דדרשינן בת"כ מדכתיב וזאת כמש"ל דאמאי בעינן תרי קראי. תו ק"ק דבתוספתא לא הוזכר דמביא קרבן עשיר על אשתו אלא סתמא קתני שמביא כל קרבנות שהיא חייבת שכן כותב לה משמע דעל הבאת הקרבן אעיקרא איירי ואם כונתו להגיה בתוספתא ולגרוס מביא קרבן עשיר וכדמשמע מדבריו זה דוחק להגיה הספרים. ותו דנרא' דהא בהא תליא דכיון דהבעל חייב מנכסיו להביא קרבן על אשתו מסתברא דהקרבן יהי' לפי ערכו ערך עשיר ואין סברא לומר דאף דמקרא מחייב בכל קרבן אכתי הו"א דיביא קרבן עני אי לאו דכתב לה. ותו ק"ק דמבריתא דת"כ מפשטה משמע דהא דמביא קרבן עשיר מקרא נפקא דקתני יכול אף על ידי אשתו יביא קרבן עני ת"ל זאת דברי רבי יהודה. ויש לישב. אמנם לשיטת הראב"ד הנז' רווחא מילתא לפום מאי דאמרן דמקרא דזאת נפיק נגעים וקרבן כפרה ומקר' והביא את קרבנה עליה מרבה כל קרבן שהיא חייבת כגון אכלה חלב וכיוצא והכתיבה אהניא למה שחייב' מקודם נשואין כדבר האמור לעיל. ואחזה אנכי בפירו' ספרי כ"י מיוחס להראב"ד שכתב וז"ל שקפחה כמו קצצה על עצמה נזירות ולכאור' בזו שעומדת לצאת פליגי רבנן עליה דרבי יהודה אבל באשה אחרת שאינה עומדת לצאת לא כדאמרינן בכתובות אחריות דאית ליך עלי מקדמת דנא ואמרינן עלה דאפילו חללה שבת מיהו ר' יהודה הוא דאמר לה נמי בכתובו' ר"י אומר מביא אדם על אשתו קרבן עשיר וכו' וכמציעא נמי ר"י הי' דורש לשון הדיוט ומהכא שמעינן דלא שנא בעומדת לצאת ל"ש באחרת פליגי רבנן עליה עכ"ל וק"ק דמסוגית נזיר מוכח דפלוגתייהו אף באינה עומדת לצאת ואמאי לא הוכיח מינה. והנה ראיתי להרב בית שמואל בא"ה סי' צ"א דין ד' שכ' וז"ל אינה נגבית מהבעל. כל זה איירי אם הבעל חייב לשלם ממה שהכניס' לו אבל משלו לכ"ע אינו חייב לשלם כמ"ש התוס' פ' המקבל דף ק"ד ובמרדכי שם ובתשו' מהריק"ו שרש י"ח ולא כרבינו ברוך שהביא המרדכי שם עכ"ל בית שמואל ס"ק ט' וק"ק דנראה מדבריו דסברת ר"ב יחידאה וכולי עלמא פליגי עליה דהא גם רב אחז שהביאו התוס' שם בהמקבל הכי ס"ל ולדעת מהריק"ו שם גם ר"ח ורשב"ם הכי סברי והגם דמה שיחס מהריק"ו סברא זו לר"ח ורשב"ם הדברים תמוהים כמ"ש הכנה"ג אות ח' מהגהת ב"י מ"מ הרב בית שמואל דמייתי ממהריק"ו הו"ל להעיר אי לא ס"ל כותיה דר"ח