חיים שאל חלק א קכה

בראשית הבין דהריב"ש אמרה להא שמעתא והוא אגב ריהטיה דמהר"י כולי כתב דבגליון הריב"ש ראה כתוב מהרב משנה למלך והרי הוא כמבוא"ר. והחילוק הזה מפורש יוצא מפי הגאון הרא"ם פ' וישלח כמ"ש הכנה"ג בלשונות ורמזו מהר"י כולי שם. והרב שבות יעקב ח"ב סימן קפ"ז הקשה מדברי רש"י בסנהדרין דף ע"ד שכ' בנרדף עצמו דחייב להצילו באחד מאבריו וכתב דזה נעלם מהרב כנה"ג בלשונות ע"ש. אמנם בזמנינו יצא לאור ספר דינא דחיי ובדף צ' ע"ד הקשה מפירש"י הנזכר. ולמאי דאתאן עלה לשון הרמב"ם דמזבח אינו קולט וכו' הודעתי הן כתיב כאן כי עתה ראיתי לאחרוני זמנינו האריכו בזה ולאפס פנאי ומה גם הא למגמר בעתיקא לא הוה אפשר לי למיק' בדברי הרב מרכבת המשנה הנזכר ויתר האחרונים ומכללם הרב פנים מאירות ח"א סימן פ"ה. אך מידי עוברי בספר פנים מאירות צופה הייתי שכתב דשלמה המית ליואב שלא כדין ואין למדין מן המלכות ע"ש באורך. ואני אמרתי בחפזי מדעתי כי קשה לומר כן על המלך שלמה בתחילת מלכותו. ומה גם דכדי לישב פסקי הרמב"ם אמר זה מדעתו וכן לא יעש' להוציא לעז על המלך החכם משום קושיא בהרמב"ם. ובירושלמי אמרו גבי פרדה אין למדין ממלכות ודחאוהו יעויין שם: מעתה רגע אדבר במאי דשאיל מר באשה הקושי"ת בעבור העצר"ה ותמנ"ע היתה אל ד"ד ומי ד"ד ואל המיתו נשאה נפשה כי ממזרא לא חיי ועלה ונסתפ"ק אי בעיא כפרה ולקבל תשובה. אגיד לך ידיד נפש דבדיק לן מר במילי עתיקי אשר בספר נכתבים וימצא כתוב בספר קטן הנק' קול יהודה אשר הוא מחידושי גאוני הדור ומהמלקט ובחולין דף י"א כתב וז"ל נ"ל לפשוט שאלה אחת שראיתי בתשו' מהר"י (כעת לא ידעתי איה מקום תשובה זו ומאן ניהו מר) באשה אחת שנאנסה והרה לזנונים ומת בעלה ותלתה בו בבעלה ואח"כ הרגה את הולד הממזר על ידי רעבון שמנעה החלב ממנו וכו' אם מחויבת לעשות תשו' או לא הואיל דממזרי דלא ידיע לא חיי והוי כמו גברא קטילא קטיל ונ"ל לפשוט ממ"ש הגמ' מנא לן דאזלי' בתר רובא אתיא ממכה אביו ואמו דאמר רחמנא דלקטיליה ליחוש דלמא לאו אביו וכו' אלא ע"כ דאזלינן בתר רובא ויש להקשות דילמא שאני התם מדלא חיישינן להרוג את הממזר אין לנו למילף ממנו דאזלינן בתר רובא משום דב"ד הורגין אותו ממה נפשך אי לאו ממזר הוא שפיר קטלינן ואי ממזר הוא הא ממזר דלא ידיע הוא ולא חיי וגברא קטילא קטיל כמ"ש התוספות גבי דילמא טריפה הוא שהרג שבית דין הורגין אותו ממ"נ אלא וכו'. אמנם גבי ממזר לאו גברא קטילא הוא שמא יזדמן שישא ממזרת ויכול לחיות לכן נראה שמחוייבת לעשות תשו' כמו שהרגה ולד כשר עכ"ל. ומ"ש בסוף דבריו דלאו גברא קטילא הוא שמא יזדמן שישא ממזרת לא נהירא דמילתא פסיקתא אמור רבנן דממזרא דלא ידוע לא חיי גם מה שסיים שמחוייבת לעשות תשו' כמו שהרגה ולד כשר יש לדחות דהגם דתש' בעיא אין להחמי' עליה כמו שהרגה ולד כשר ואין בדבריו ראיה ע"ז. ואעיקרא דדינא פרכא דהראיה דמייתי ממאי דבעי למילף הש"ס ממכה אביו למיזל בתר רובא ואי אמרת דממזר לא ידיע יכול להורגו מאי ראיה מייתי שאני במכה אביו דממ"נ יכולים להורגו אלא ודאי דאין יכולים להורגו. אינה ראיה לנ"ד דדילמא אין יכולים להורגו בידים אבל זו שגרמה מיתתו אפשר דאינה צריכה כפרה כיון דממזרא לא ידיע ולא חיי והו"ל כגברא קטילא ועוד יש לדחות דאמרו רז"ל דהא דממזרא דלא ידיע לא חיי היינו מזמן עזרא דהתפללו אנשי כנסת הגדולה על זה אבל קודם עזרא ידיע ולא ידיע כי הדדי נינהו וחיו והש"ס מייתי ממכה אביו קודם עזרא דגם דלא ידיע חיי. ועוד יש לדחות דהראיה דמייתי הש"ס למיזל בתר רובא הכי הויא דדילמא זה המכה בא מגוי ועבד הבא על אשתו דהולד כשר. ולעולם דממזרא דלא ידיע דלא חיי אין קפידא בהריגתו דגברא קטילא קטל. אמנם נראה פשוט דאשה זו דנ"ד צריכא כפרה ותקבל תשובה דכיון דולד זה ישראל מעליא הוא ומחללין שבת במילתו כמ"ש הרב כנה"ג סוף ה' מילה ודאי אסור לגרום לו מיתה. ולו חפץ ה' להמיתו משום דממזרא דלא ידיע הוא הוא השליט אמנם אנן בדידן לא שרי לן אפי' לגרום לו מיתה. וכבר ידוע שפסק הרמב"ם דהורג טריפה פטור מדיני אדם דוקא ומוכח דחייב בדיני שמים וכמ"ש הרב דינא דחיי ע"ש ובשגם בנ"ד היה גרמא מ"מ פשיטא דבעיא כפרה דהרי אפי' לחיי שעה מפקחין פקוח נפש ומחללין השבת כמבואר ביומא דף פ"ה מצאו חי פשיטא לא צריכא דאפי' לחיי שעה הרי מפורש דמפקחין פקוח נפש ומחללין השבת לחיי שעה וכן מבואר באסור והתר הארוך כלל נ"ט דין ל"ח. ואפי' בגוסס דרוב גוססין למיתה כתבו התוספות בנדה דף מ"ד ע"ב דמחללין עליו את השבת אע"ג דרוב גוססין למיתה אין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב. וכבר הרב שבות יעקב בח"א סימן י"ג הוכיח כן ודחה דברי הרב בית יעקב שפסק דגוסס אין מחללין עליו את השבת. ואתה תחזה שם להרב שבות יעקב שתמה על מ"ש הרב כנסת הגדולה א"ח סי' ש"ל דמוכח מדבריו דגוסס אין מחללין עליו את השבת וכ' כן לישב תשובת הגאונים סימן רמ"ח ואגב רהטאי ראיתי להרב יד אהרן שם בא"ח סימן ש"ל שהשיג על הרב כנה"ג מתוספו' נדה בדיבור הנזכר וכ' שדברי התוספות הם בתשובת הגאונים ע"ש באורך. ותימא עלי דאם תוספות כתבו דמותר להורגו באם תמצא לומר עדיין התמיהא קיימת על תשובת הגאונים דמורין הלכה למעשה להורגו ולא קרעינן לכריסה וכו' במקום שמפו' בש"ס דמחללים שבת עליו. ואדרבא הי"ל להשיב דאפי' בשבת מחללין וכ"ש בחול וקרעינן לכריסא וכו' ולא ידעתי איך נתפייס הרב יד אהרן בזה ותו לא ידעתי אמאי לא תמה על הרב כנה"ג בדין גוסס כמו שתמה הרב שבות יעקב. ותו דלא זכר מדברי הרב שבות יעקב כדרכו להורות דברי האחרונים ואילו היה רואה תשובת הרב שבות יעקב היה שב מידיעתו ודוק כי קצרתי: באופן דמחללין השבת אפילו לחיי שעה. והדברים ק"ו בנ"ד דהכא גם דממזרא דלא ידיע לא חיי מ"מ עדין אפשר שחי איזה שנים ועדיף מטריפה. וממזר מצווין להחיותו כדתנן סוף הוריות ופסקוה הפוסקים ויש עוד לצדד בזה בכמה פרטים כאשר יראה המעיין ולדוחק השעה אקצר ואעלה. ומר ניהו לעולם יעלה. מלא ביתו שיתין הלולי. זהב לא יפחות כסף לא יפחות בכס"ף מלא. כי"ר. זאת עולה מן המדב"ר. כי הדבר פשוט כי האשה זו צריכה כפרה על האי שופרא דבלי ותקבל סיגופים ותעניות כפי כחה וככל אשר ישית עליה ר"ב המקום ובית דינו דפקיע שמייהו ואל אצילי. וברוח מבינתם יוציאו לאור משפט עניה זו הומיה היא וצור"רת אי גנוחי אי ילולי. לישב דעתה וכבוד אלהים הסד"ר דבר דלא תיתי לאתרשולי. הלא זה דברי איש רש ונקלה. הצעיר וזעיר חיד"א ס"ט: סימן סח קודם שירה חדשה אם בהוצאת ס"ת יאמר וזאת התור' דבר שבקדוש': שאלת ממני על אשר כתבתי אני בעוניי בקונטריס לדוד אמת סימן ד' סעיף ד' דהמתפלל בכונות האר"י זצ"ל לא יפסיק בפ' וזאת התור' קודם שירה חדשה רק בעיניו יביט אל הס"ת ויחשוב פ' וזאת התור' בלבו. וקשיא ליה למר שהרי הרב כנה"ג בתשו' סימן נ"א שהצריך לומר וזאת התור' דעל זה כתבתי דהמתפלל וכו' סיים בתשו' זו וז"ל ומה גם דלר"ת ור"י והגאונים כיון דשומע כעונה הו"ל הפסק א"כ לדידהו אין אנו מרויחים בשתיקה כלום עכ"ל וא"כ אם יחשוב הוי כהפסקה דאפי' בשתיקה סברי דהוי הפסקה כ"ש אם שותק וחושב דהוי הפסק': תשובה ידיד נפשי הט אזנך ושמע דליכא למיחש למידי. חדא דמ"ש ר"ת ור"י היינו בשומע ומכוין דקי"ל שומע כעונה אז ס"ל דהוי הפסק'. אבל אם אינו מכוין לשמוע רק חושב בלבו הא קי"ל הרהור לאו כדיבור דמי ואינו הפסק' כמבואר סימן ס"ב והגם דלמי שהוא אנוס חשבינן הרהור כדיבור לדעת מרן ז"ל שם. מ"מ הלכה רווחת דהרהור לאו כדיבור דמי ואנוס שאני א"כ נראה דהרהור לא הוי הפסק' ושפיר קאמינא דיחשוב בלבו דייקא דהוא ברצוא ושוב ואינו הפסק. ותו אעיקרא דדינא הרב כנה"ג כתב בתשו' הנזכר כן להגדיל תורה דהגם דר"ת ור"י סברי מרנן הכי. מ"מ כבר פסק מרן סי' ק"ד כבה"ג ור"ח ורש"י דישתוק ויכוין ואינה הפסק' אף ששומע כעונה וכבר כתבו התוספות דכן המנהג וגדול המנהג וגם הר"ן כתב דדברי רש"י עיקר כמ"ש מרן בב"י. וכן ראיתי להריטב"א בחידושי סוכה על דף ל"ח שכ' אהא דשומע כעונה וז"ל מיהו דוקא בשראוי לענות אבל אם אינו ראוי לענות כגון שאינו נקי או שמתפלל ואינו רשאי להפסיק אינו יוצא בשמיעה ולפיכך אמרו במי שנכנס לבה"כ ומצא ציבור שמתפללין שאם אינו יכול להתחיל ולגמור תפלתו עד שלא יגיע ש"ץ לקדוש' לא יתחיל כדי שיאמר קדוש' עם הצבור ולא סגי ליה שישתוק בתוך תפלתו מכיון שאינו רשאי לענות מ"מ יש לו לשתוק ולשמוע כדברי הגאונים אעפ"י שאינו רשאי לענות יוצא בכך וכן דעת רבותי ז"ל. אבל גדול מגדולי הדור אומר שאין לו לשתוק שא"כ למה אמרו שלא יתחיל בתפלתו יתחיל וישתוק ובהכי סגי ליה שהרי שומע כעונה. וממ"ש יש לדון שאין בזה שום קושיא וכן דנתי לפני רבותי עכ"ל. וכונתו מבוארת דכשאינו רשאי לענות ושומע ושותק הגם דשומע כעונה לא הוי מן המובחר וז"ש אינו יוצא בשמיעה ר"ל דאינו שמיעה כתקנ'. אבל מ"מ אם מתפלל ושותק קרי ביה מיהא שומע כעונה וז"ש בסוף יוצא בכך וכ"כ הר"ן ע"ש ומכל מקום למדנו דהגאונים והריטב"א ורבותיו ז"ל שעל הרוב הם הרשב"א והרא"ה כידוע) כלם סברי כרש"י וכמו שפסק מרן ז"ל. אלא דק"ק דהטור כתב דהגאונים סברי כר"י ור"ת ואיך הריטב"א כותב דהגאונים סברי כרש"י וי"ל דכבר הטור כתב דבעל הלכות גדולות סבר כרש"י וכ"כ הר"ן ורבינו יונה פ"ג דברכות כתב דזו דעת רבינו האיי גאון וסיעתו והרי"ף דשותק וכו' ע"ש ומאחר שכן הרי בה"ג ורבינו האיי שהם גאונים סברי כרש"י ושפיר כתב הריטב"א ומ"ש הטור הם גאונים אחרים. אך עדיין יש להרגיש על הריטב"א שכ' דגדול מגדולי הדור אומר שאין לו לשתוק דמשמע דגדול א' בזמנו אמר הכי והלא קדמו שרים גאונים ור"י ור"ת דסברי דלא ישתוק. וגם על הטור קצת יש להרגיש דכ' דהגאונים כר"י ור"ת, והול"ל דרבינו האיי גם הוא סבר כרש"י. באופן דנתבאר דהרב בעל הלכות