חיים שאל חלק א קכד

הרב ז"ל יעויין בספרו הבהיר די"נא יתיב. ואני בער ולא אדע מה ראה הרב לכל זה והרי מפורש בזבחים דף קי"ח ע"ב והכי אתמר התם כשמת עלי חרבה שילה ובאו לנוב כשמת שמואל הרמתי חרבה נוב ובאו לגבעון וכו' ע"ש וכ"כ הרמב"ם ריש ה' בית הבחיר' שס"ט שנה עמד משכן שילה וכשמת עלי חרב ובאו לנוב ובנו שם מקדש וכשמת שמואל חרב נוב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש עכ"ל וא"כ שפיר כתב רש"י דאי אפשר מזבח של שילה שהוא היה בימי דוד ושלמה בגבעון כלומר שחרב שילה והמזבח בנאוה בגבעון. ואין צורך להאריך ולדקדק בפרטות בדברי הרב הנז' דיש ויש רק אנכי העירותיהו בעיקר דבריו. ובזה ראיתי להריטב"א בחידושיו שם שכ' וז"ל והוא תפס מזבח שילה כך הגירסא וק' דבימי דוד לא הי' משכן שילה כדאמר כשמת עלי נתקיי' ויטוש משכן שילה לכך גריס רש"י והוא תפס במזבח במה ויפה כיוון. ויש גורסין מזבח גבעון וכו' ויש לקיים גירסת הס' דשילה לאו דוקא אלא לפי שהוא היה עיקר משכן יותר מכלם חוץ מבית עולמי' וכלן נטפלין לו כו' לכך אמר שילה כי גבעון תחת שילה קם עכ"ל בעיניך תביט כי דברי הריטב"א ברור מיללו דהדין עם רש"י. ובמ"ש הריטב"א בסוף דבריו לקיים גירסת הספרים נתישבו דברי סמ"ג שהביא גירסת ותפס במזבח שילה דעליה קאי הרב דינא דחיי וכן הגירסא בירושלמי פ"ב דמכות גגו של שילה. עוד כ' רש"י טעה יואב בדרש' דמעל מזבחי ולא מעל מזבחי וכסבו' דהיינו טעל מזבחי עכ"ל וכ' הר' מהר"ש אלגאזי בס' תאוה לעיני' ע"ד רש"י וז"ל קשיא ליה דלימא דטעה נמי שאינו קולט שוגג והוא הרג מזיד ותירץ דבזה לא טעה שאלו היה בורח למזבח בית עולמים על גגו אף במזיד נקלט אלא שמה שטעה בפי' מעל מזבחי דכי אמרי' במזיד אינו קולט ה"ד מעם מזבחי אבל על מזבחי אפילו במזיד קולט דדיוקא דולא על מזבחי גבי כי יזיד כתיב וכן בשוגג אף מעם מזבחי קולט וכו' וכ"כ הרמב"ם פ"ה מרוצח ועוד אפשר דהוא היה שוגג בענין זה כמ"ש התוס' וכו' ורד"ק כתב כי לא היה קולט המזבח אלא שגגה ועל גגו וק"ק דלחשוב דטעה דמזיד הוה ותו וכו' דבשוגג אפילו אינו על גגו קולט דהא כתיב וכי יזיד מעם מזבחי הא בשוגג אפילו מעם מזבחי וכי בעינן גגו היינו למזיד וכו' וצ"ל דיש ט"ס וכו' ע"ש באורך:. ודברי הרב המלך שלמה קשים לשמוע דדברי רד"ק הם כדברי הרמב"ם דאין קולט אלא שוגג ועל גגו והוא כתב משם הרמב"ם דשוגג קולט מעם מזבחי. ונראה שהוא הבין בדברי הרמב"ם דמ"ש ברישא דהמזבח קולט בשוגג היינו אף מעם מזבחי ומ"ש אח"ך אין קולט אלא גגו של מזבח בית עולמים קאי למזיד. וזה דבר קשה כי הרמב"ם לא הזכיר מזיד כלל ומוכח דקאי למאי דסליק מיניה בהורג שוגג ודבריו הם כדברי רד"ק ממש. וכן מוכח מדברי הרשב"א בתשובה סימן תקכ"ד שזה דעת הרמב"ם כאשר יראה הרואה. ואחזה אנכי להרב הגדול מופת הדור מהרח"א בספר הבהיר מקראי קדש כי הש"ג ישי"ג על דברי הרב מהרש"א הנזכר וז"ל ומ"ש דיואב מזיד היה ליתא דשוגג היה כמ"ש התוספו' דהיה חושבו מורד במלכות והוי שוגג וע"ש שהרמב"ם ורד"ק כתבו דגגו קולט אפילו מזיד ליתא שלא כתבו דקולט אלא שוגג ועבודה בידו ומזיד לעולם אינו קולט ופסק כסוגיין דמכות עכ"ל, ומה שהשיג. ברישא במ"ש דיואב מזיד היה מהתוס' לא זכיתי להבין מאי קשיא ליה אטו גברא אגברא קרמית הרי הרב מהרש"א לדברי רש"י קאמר. ותו אשתמיטיתיה דברי הרשב"א בתשו' הנזכר שכתב בעד רש"י כמ"ש מהרש"א ממש. וגם מהרב מהרש"א נעלם שלא הזכירו והוי תניא דמסייע ליה. וכן ראיתי להריטב"א בחידושיו שפירש כהרב הנזכר וכתב שכן כתב רש"י. ושם כ' במה טעה יואב דהוה דריש מעם מזבחי סמוך ולא בקרנותיו וכו' ע"ש. והרב מהר"ש אלגאזי הנזכר דמפרש דברי רש"י שטעה ולא פירש מה סבר יואב אפשר דהיה פשוט בעיניו. תו ק"ק על הרב מהרח"א דהא הרב מהרש"א נמי הזכיר דברי התוס'. ועל מהרש"א ק"ק דלשיטתו דשוגג קולט אף מעם מזבחי איך נתפייס בדברי התוס' והלא לדברי התוספות ק' א"כ לא טעה יואב דצריך גגו כמו שאמר רב. ואח"ך הקשה לדברי רד"ק דבשוגג לא בעינן גגו ואיך קאמר רב דטעה יואב בזה והלא שוגג היה. ומה שהשיג הרב מהרח"א על הרב הנזכר מהרמב"ם יפה השיג וכמו שכתבנו בעניותנו. אך קיצר שלא כתב דהרמב"ם בעי בשוגג גגו הפך הרב הנזכר ועיין מה שכתב הרב בישרש יעקב ובעץ החיים בשני מקומות ע"ש. ומרן בכ"מ כתב עמ"ש הרמב"ם מי שפחד מן המלך וכו' וז"ל יש לתמוה שזו טענה טובה ליואב לומר שלא טעה ועוד דא"כ לא היו יכולים לקחתו להמיתו שהרי לא הרג בהתראה לאבנר ועמשא והתוס' כתבו ס"פ נגמר הדין דף מ"א וא"ת היאך נתחייב יואב וכו' שהיה חושבו מורד במלכות וה"ל שוגג וי"ל דלא נתחייב אלא משום הוא גופיה שהיה מורד במלכות ופשטיה דקרא ושמעתא לא משמע שנהרג אלא מפני שהרג ואף לפי דבריהם עדיין הקושיא במקומה עומדת שכיון שלא היה חייב אלא מדינא דמלכותא המזבח קולט ומיהו אפשר דמורד במלכות שאני דאין המזבח קולטו עכ"ל. והרב דינא דחיי דף פ"ו ע"ג האריך לדחות דברי מרן וכתב דדעת הרמב"ם דגם מי שפחד מן המלך וכו' בשגם כתב הר"מ דאף זר קולט מ"מ צריך שיהיה במזבח בית עולמים ובגגו והאריך בזה. ועל מ"ש מרן דמורד במלכות אינו קולטו הקשה דאי הכי איך לא מנו ליואב טעות אחר שאינו קולט מורד במלכות והוא חשב שקולט זהו קצור תורף דבריו ע"ש באורך וכ"כ הרב בספרו כנה"ג בהגהות הרמב"ם ע"ש: ואני בעניי אומר דדעתו נראה שהוא כמ"ש מרן בכסף משנה שהרי כתב הרמב"ם וברח למזבח ונסמך לו הרי שכתב ונסמך לו מוכח שאינו בגגו דאלת"ה האי ונסמך לו יתר ואינו נראה מה שפירש הרב הנז' דר"ל ונסמך לו לגגו דפשוט דמוכח בהדיא שאינו צריך גגו. והשתא דבפירוש כתב דאף זר ואף נסמך למזבח משמע דגם לא בעי בית עולמים ורמזה הרמב"ם במה שכתב ואין לוקחין אותו מן המזבח למות לעולם ר"ל לעולם בכל זמן בין במזבח שילה בין במזבח בית עולמים ולא הוצרך לפרש יותר דכיון דא"צ כהן וגגו של מזבח ממילא מובן דסתם מזבח קולטו. ואפשר דלמד הרמב"ם זה ממה שראינו דרב מנה שתי טעיות ביואב והו"ל למנות טעיות אלו באדוניה דכתיב ואדוניהו ירא מפני שלמה ויקם וילך ויחזק בקרנות המזבח והו"לל שטעה אדוניה שאין קולט אלא מזבח בית עולמים וגגו ואביי לימא דטעה דהיה זר וכו' ומדחזינן דלא מיירו במעשה אדוניה הקודם לשל יואב שמעינן דכיון שפחד מהמלך כדין עשה אדוניה דסתם מזבח קולטו אפילו בקרנותיו ואפילו זר. ומאי דקשיתיה להרב דינא דחיי על מרן דכפי דבריו אמאי לא אמרו שטעה יואב טעות דמורד במלכו' אינו קולטו אפשר לומר דיואב מסתמא ידע דמורד במלכות חמיר ומי כמוהו לדעת דיני מורד במלכות אך סבר יואב דבהורג נפש קולט וכן מורד במלכות וטעה אעקירא בהורג נפש דחשב דהיה קולט סתם מזבח ובקרנותיו וז"ש שטעה דאינו קולט אלא במזבח בית עולמים וגגו מפני שהיה חושב דמורד במלכות שוה להרג נפש והיה טועה: פש גבן בעיקר דין הרמב"ם למען דעת מקור דבריו ומנא ליה דינים אלו אשר יסד דבקצתן יש להעיר מסוגיות הש"ס דנראין הפך דבריו. ואפשר דהרמב"ם סמך על הירושלמי פ"ב דמכות דאמר רבי יוחנן אתון אמרן בשם רב סבור היה יואב שקרנות המזבח קולטות ואינו קולט אלא גגו של שילה אינו קולט ושל בית עולמים קולט ואני אומר לא מזבח קולט ולא גגו קולט ולא של שילה קולט ולא של בית עולמים קולט אין לך קולט אלא שש ערי מקלט לבד ואפשר יואב דכתיב ביה תחכמוני ראש השלישים היה טועה בדבר זה א"ר תנחומא לסנהדרין ברח כהדא דתני הרוגי בית דין נכסיהם ליורשי' הרוגי מלכות נכסיהם למלכות אמר יואב מוטב שאהרו בבית דין וירשוני בני ואל יהרגני המלך וירשני עכ"ל וקשיא ליה להרמב"ם דלפ"ז דכל עצמו דיואב לברוח לסנהדרין מאי קאמר קרא וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח הול"ל וינס יואב אל השערה אל הזקנים ומאן דכר שמיה מזבח. ולכן מפרש דיואב ראש השלישים בחכמה עשה שהדין הוא שהמזבח קולט למי שברח מן המלך ואין הפרש בזה ובין שילה ובין בית עולמים ובין קרנותיו לגגו. אך אם הרג נפש אין המזבח קולט אא"כ בבית עולמים ועל גגו. והוא נסתפק אם שלמה רוצה להורגו בדין מורד במלכות או שעל שהרג אבנר ועמשא ולכן הלך והחזיק בקרנות המזבח. שאם טעם שלמה מחמת מרדין קנה את עצמו במזבח. ואם על שהרג דבזה אין תועלת במזבח מ"מ אהני ליהרג בבית דין ונכסיו לבניו. וא"כ מינה נשמע דמורד במלכות המזבח קולטו ומסכים זה מדראינו דאדניה החזיק זאת לפני' בקרנות המזבח וע"ז החזיק יואב. אבל במזיד אינו קולט וז"ש רבי יוחנן ואני אומר לא מזבח קולט וכו' כלומר דבהורג במזיד אינו קולט כלל. וגם בשוגג אח"ך מוליכין אותו לערי מקלט כמ"ש הרמב"ם וכן מי שקלטו המזבח אין מניחין אותו שם אלא מוסרין לו שומרים ומגלין אותו לעיר מקלטו וז"ש רבי יוחנן אלא שש ערי מקלט בלבד כלומר דמוליכין אותו שם (כמו שפירש בפני משה) אבל מודה דקולטו לשעה שלא יהרגנו גואל הדם אחר זמן בחזרתי לביתי אשו"ר ברהטי"ם בספרי אחרוני ומצינו שנכנסו בדרך זה אך יש שינוי ממה שכתבתי בעניותי. ויש להעיר קצת בדבריהם לא ע"ט האסף רק זה אומר שראיתי להרב מרכבת המשנה ח"ג שכתב לישב סוגית יומא דרבי עקיבא קאמר מעם מזבחי ולא מעל מזבחי דגגו קולט אף במזיד דרבי עקיבא סבר על ממש אך אנן קיימא לן על בסמוך וא"כ אפילו על מזבחי ר"ל סמוך והאריך בזה. ועם האדון הסליחה דהך פלוגתא היא כי כתיב בקרא על אז פליגי תנאי אי על דכתיב בקרא על ממש או על בסמוך וזו אינה משלנו דהכא לא כתיב בקרא על אלא אנן הוא דדרשינן מעם מזבחי ולא מעל מזבחי וכונתנו מגגו ובזה אין כאן מחלק' והכי דרשינן מעם מזבחי דהול"ל ממזבחי וכתיב מעם מזבחי כדי שנדרוש ולא מגג מזבחי וזה כונתנו באומרנו ולא מעל מזבחי. דעל שאנו אומרים אינו בכתוב דנימא כיון דעל על בסמוך ופשוט. גם אשו"ר אגב רהטאי להרב הנזכר שכתב בתוך דבריו דיואב היה שוגג בהריגת אבנר דסבר דאבנר היה יכול להציל עצמו באחד מאבריו של עמשא ופ"ח מהלכו' חובל כתב המר"י כולי זלה"ה בשם הרב משנה למלך זלה"ה דהנרדף יכול להרוג לרודף אף שיכול להציל עצמו באחד מאבריו וכו' ע"ש. והוא אגב שטפיה דהרב משנה למלך בלשון זה אמרה וכתבו ז"ל כאשר עיניך תחזינה ולאו מדנפשיה אמרה הרב משנה למלך כאשר חשב הרב מרכבת המשנה ז"ל. גם הרב אור חדש בספר כתנות אור פ'