חיים שאל חלק א קכג

ראיתי בפסקי תוס' דמציעא שכתבו הקונה שדה שיש עליו עוררין ולא נתן מעות חוזר ע"כ מוכח בהדיא דבנתן מעות אעפ"י שלא החזיק עדיין אינו יכול לחזור בו הפך מה שכתבתי וכן כתב רבינו ירוחם בשם התוס' גם בהגהת אשרי פ"ק דב"ק נראה שהבין דברי התוס' באופן אחר הפך מ"ש. והיותר נראה דחסורי מחסרא בדברי השה"ג והכי קאמר אלא שלדעת התוספו' מיירי שעדיין לא נתן מעות כמש"ל ודוק. עוד תעה עליו כת"ר במה שכ' דמדברי הרי"ף נרא' דאיירי שקנאו מתחיל' בא' מדרכי הקניות מדפי' דייש אמצרי שכל שעירבו עם קרקעותיו כמו שפי' הר"מ וכו' ואמר מר עלה לא ידענא מאין הוכיח מדברי הרי"ף דס"ל דדייש אמצרי אינה חזקה גמורה הא אפשר דבזה שהשוה שתי השדות הוי חזקה וכו' ע"כ וכן אמת דדבריו קשים להולמם ונלאתי מלעיין בהם וכדי שלא יהיו דבריו מוקשים ועומדים אמרתי על צד הדוחק דאפשר דכונת הרב הוא לומר דמדפירש הרי"ף חזקה דדייש אמצרי כמ"ש הרמ' כלו' דבעינן שיהא משתמש ונהנה בקרקע משמע דס"ל כהתוספות דאין זה דרך ההקנא' אבל לעולם דס"ל דהוי חזקה לקנות כמו שפסק הרמב"ם. עוד הקשה כת"ר על הרב הנ"י שדבריו סתרי אהדדי שבפ"ק דב"ק אזיל בשיטת הטור ובפ"ק דמציעא אזיל בשיטת הרמב"ם גם תמה על מהרש"ך שלא זכר דברי הנ"י פ"ק דמציעא ע"כ. ואנא גברא רבה קא חזינא ותיובתא קא חזינא וגדולה היא בעיני. ותו איכא למידק על מהרש"ך איך כתב שהנ"י אזיל בשיטת הטור שהרי הטור ס"ל דאיירי בלא נתן מעות ואילו מדברי הנ"י מוכח בהדיא דאיירי אף בנתן מעות. וי"ל דמ"ש מהרש"ך דהנ"י אזיל בשי' הטור הוא לענין החזק' דצריך שיחזיק אחר שיצאו העסיקין אבל בנתינ' המעות הם חלוקים דלהנ"י אפי' בנתן המעות יכול לחזור כל זמן שלא החזיק אחר שיצאו העסיקין ומשום הכי כתב בתחילה דבריו דהאי שלא באחריות הוא דלא כהלכתא משום דלא מצי למימר דההיא דרב זביד איירי בנתן מעות דלדידיה אפי' שנתן מעות יכול לחזור בו אבל למאן דס"ל דסוגיין איירי בלא נתן מעות מצינן לאוקמי שפיר ההיא דרב זביד כשנתן מעות ומשום הכי אינו חוזר עליו ודוק. והנה ראיתי דברי הרשב"א בחדושיו שכ' וז"ל כשהחזיק אחר שיצאו העסיקין קאמר ומשום הכי לא מצי למהדר וכו' אבל אם לא החזיק בה לאחר מכאן אעפ"י שדש אמצרא קודם שיצאו העסיקין יכול לחזור בו ודוקא כשלא החזיק בה חזקה גמורה וכו' והיינו דנקט הכא דש אמצרי וכו' ע"כ. ולא ירדתי לסוף דעתו דאי איירי שלא קנאו מתחילה באחד מדרכי ההקנאות א"כ אפי' שדש את המצר אחר שיצאו העסיקין אמאי אינו יכול לחזור דהא חזקה דדייש אמצרי לא הוי חזקה לקנות לפי דעתו ואפי' אם לא יצאו עסיקין נמי יכול לחזור כל זמן שלא החזיק במשפט. ושמא י"ל דלענין מי שפרע איירי ומיירי כשנתן מעות והשתא אם לא החזיק בה אחר שיצאו העסיקין יכול ומותר לחזור בו כיון שמפסיד הכל אבל אם החזיק אחר שיצאו עליה עסיקין אינו יכול לחזור בו דכבר גילה דעתו דניחא ליה בה ואם בא להחזיר צריך לקבולי מ"ש ועל זה כתב ודוקא שלא החזיק בה חזקה גמורה אבל אם החזיק חזקה גמורה בין קודם שיצאו עסיקין בין לאחר שיצאו העסיקין אינו יכול לחזור בו מאחר שכבר קנאו קנין גמור. ומ"מ העיקר חסר בדבריו ועדיין צ"ע: ואבא היום למה שהרבה להקשות על הרב ב"ח וזה יצא ראשונ' במה שהביא ראים לדעת הטור מלישנא דגמ' דקאמר סברת וקבי' דמשמע דידע ערעורן ותהי מר עליו מדברי הראב"ד שדקדק הפך מזה מלשון הגמ'. ואני אומר דאיברא דאין הכרח מלשון הגמ' דסבר וקביל היינו שידע ערעורן אבל יותר נראה כדעת הטור דלדעת החולקים עליו לא אתי שפיר כ"כ לישנא דגמ' דקאמר סברת וקבי' דכלום איבעי ליה לאסוק אדעתיה שיצאו עליו עסיקין וכי אדם עשוי למכור קרקע שאינו שלו ואה"נ דלדעת הטור הו"ל לומר ראית וקבי' ולא אתי שפיר לישנא דגמ' מ"מ יותר נראה פי' בגמ' מפי' החולקים עליו ודוק. ובמה שהקשה הב"ח על הטור חזינא ליה למר שהליץ בעד הטור קאמר דאה"נ דהלוקח הזה רוצה לקיים המקח דכיון דדייש אמצרי גילה בדעתו שרוצה לקיים המקח אכן רוצה לעכב המעות בידו משום דאיכא טרחא דליקום בי דינא ודיינא וכו' עכ"ל. ולענ"ד נראה דלישנא דיכול לחזור בו קשיתיה להב"ח דמשמע דיכול לחזור מכל וכל וכל שהמקח קיים גם המעות אינו יכול לעכב דא"ל אחוי טרפך וכל שיכול לעכב המעות גם יכול לחזור בו אם רוצה זולת אם רוצה לעכב המעות משום יראה כמו שכ' הרא"ש ז"ל ומהת מ' על הפריש' שכ' וז"ל על מ"ש רבינו אפי' אם קנה באחריות פי' דה"ל לומר כיון שקנה באחריות אין דעתו לקנות אלא נכסים משופים מכל ערעור וכו' וכמ"ש התוס' וכו' ע"ש דמה טענה היא זאת לשיטת הטור הרי ידע ערעורן ואח"כ החזיק דנרא' דרצה לקיים המקח וכמ"ש הב"ח. אשר על כן נראה לי להליץ בעד הטור דס"ל דללישנא קמא יכול לחזור אף שהחזיק אחר שיצאו העסיקין משום דא"ל אין דעתי לקנות אלא נכסים משופים מכל ערעור וכמ"ש הפרישה ואף על גב שהחזיק אחר שידע הערעור מצי א"ל סברתי שמא מהתל הוא בי או המוכר מסלקו מעלי אבל לטרוח וליקום בדינאודיינא לא בעינא ודוקא כשקנה באחריות מצי טעין האי משום דאיכא אומדנא שאין דעתו לקנות אלא נכסים משופים מכל ערעור אבל כשקנה שלא באחריות לא מצי טעין האי וכיון שהחזיק אחר שידע הערעור אינו יכול לחזור בו שכבר גילה דעתו וליכא אומדנא כלל כנ"ל ודוק. עוד הקשה כת"ר על הב"ח שכ' דאפשר דבלא אחריות אינו יכול לחזור אע"ג דלא דייש אמצרי ואפשר דבלא אחריות נמי יכול לחזור ומאי דנקט רבינו באחריות הוא לרבותא ואצ"ל שלא באחריות ע"כ דדברים אלו קשים להולמי דהא ע"כ צ"ל דהטור ס"ל דגם בלא אחריות יכול לחזור בו דאלת"ה הוא הפך הש"ס וא"כ מה זה שכ' אבל ר"י וכו' ואפשר וכו' עכת"ד. ולדידי חזי לי דברי ב"ח מיוסדי' על אדני פז ופי' דבריו כך הוא ממ"ש באחריות משמע דוקא באחריות יכול לחזור בו. אבל שלא באחריות כלומר כשפיר'. לו אינו יכול לחזור אף ע"ג דעדיין לא החזיק ומ"ש בש"ס דאם לא החזיק יכול לחזור בו אפי' שלא באחריות הוא היכא דכ' סתם ולמ"ד אחריות לאו ט"ס הוא אבל לדידן דקי"ל אחריות ט"ס לא משכחת לה אלא כשפי' דשלא באחריות מוכרה לו וכשפי' דשלא באחריות מכרה לו אינו יכול לחזור דהלכה כרב וביד דאמר נמצאת שאינו שלו אינו חוזר עליו וכמ"ש הנ"י ועל זה כתב אבל ר"י כתב בפי' דאפי' שלא באחריות יכול לחזור בו כלומר אף על גב דפי' הפך דעת הנ"י. ואפשר לומר דרבינו נמי הכי ס"ל ונקט באחריות לרבותא וההיא דרב זביד אפשר לאוקמא כשנתן מעות א"כ כשהחזיק בה וכמ"ש ר"ן ודוק. עוד תמה כת"ר על הב"ח שכ' שסברת הרמ"ה דדוק' מטעם עסיקין יכול לחזור אכן מטעם הוזלה או שקנאה שלא באחריות אינו יכול לחזור וכ' דדברי הרמ"ה אינם ענין לזה כלל אלא דברי הרמ"ה הם דברי הנ"י וכו' דלא יעלה על הדעת שמ"ש ר"י בשם רמ"ה קאי למאי דסליק מניה וכו' עכת"ד. ואני אומר דגם הב"ח מודה שדברי רמ"ה הם דברי הנ"י וכמ"ש מעכ"ת וזו אינה צריכה לפנים אבל ס"ל דקאי נמי למאי דסליק מניה דממה שחילק הרמ"ה בין כשמכרה לו סתם ולמ"ד אחריות לאו ט"ס הוא בין כשפי' לו דשלא באחריות מוכרה לו משמע דס"ל דדוקא מחמת עסיקין יכול לחזור ומשום הכי כשפי' לו אינו יכול לחזור דא"ל להכי זבני לך שלא באחריות וכו' אבל אי ס"ל להרמ"ה דאפי' אם בא לחזור מחמת שהוזלה או שרוצה שיעשה לו אחריות יכול לחזור כל זמן שלא גילה דעתו שנתרצה במקח לא הוה מפליג בין כשמכר לו סתם להיכא שפי' לו בהדיא דאעפ"י שפי' לו בפי' דשלא באחריות מוכרה לו יכול לחזור כנ"ל והדק היטב מפני שהכ"ל יפה. ובמה שהקשה עוד כת"ר על הרב הנזכר דמה מציאה מצא בדברי רבינו ירוחם דדעת התוס' דאפי' אם בא לחזור מחמת שהוזלה וכו'. יכול לחזור. גם בזה אני אומר שהן אמת שרפי"ם עומדים דברי ר"י במה שכ' וזהו שכתבתי וכו' וכמ"ש כת"ר והוא דקדוק אמיתי אבל פי' הוא דחוק קצת בדברי ר"י ופשטן של דברים כמ"ש הב"ח ודו"ק. זהו מה שעלתה מצודתי לעמוד בענין זה ומעכ"ת שי' בעומק פלפולו יברר אוכל מתוך פסולת ואת היותר תזרם ורוח תשאם. הלא כה דברי דורש שלומו וטובתו נאמן אהבתו והיה זה שלום רב. סימן ס"ז גרמ"א דנפל להמית ילד ממזר. ולהבין לשון הרמב"ם פ"ה דרוצח הולך וחוזר: שאלה אשת איש שנאנסה ונתעברה ואחר קצת ימים בא בעלה ותלתה בו וילדה ובעלה סבור שהוא בנו אך היא נאנחה כי יודעת בבירור שהוא ממזר ומרוב שיחה וכעסה הניחתו ימים בלי יניקה ומת והיא מר לה ושאלה אשה אם צריכה כפרה. ואגב לינהר לן עיינין בדברי הרמב"ם סוף פ"ה דרוצח המזבח קולט וכו' כי דבריו נפלאו ממני ושכמ"ה: תשובה אם לגבר אשר דרכו נסד"רה כל שהוא תותב בחדרי משכיתו איבעי ליה לעיוני בספרן של צדיקים וספרין פתיחן, מה ליחיד הקל ארח ללון שלא מן המוקף כל ספרי הקדש בשגם הוא בצ"ר וכאבו נעכר מה מקום הניחו. ואולם בעבור זאת מאשר יקרת בעיני אמרתי ויהי מה שיתי אותות"י אלה בקרבו והולכי על דרך שי"חו. לית אנא מוביד סברי יפליא חסדו לי והראני אותו ואת נוהו ושבתי לשלום ידי לעושיהן בחצרות אלהינו יפריחו. כי"ר: בראש הרי"ם מט"י כתי"ב אשא בשיחי בדברי הרמב"ם שאתה שואלני אליך נשאתי את עיני בשני' שלשה גרגירי' בראש אמי"ר. הנה במכות דף י"ב ע"א אמרי' אמר רב יהודה אמר רב שתי טעיות טעה יואב באותה שעה דכתיב וינס יואב אל ה' ויחזק בקרנות המזבח טעה שאינו קולט אלא גגו והוא. תפס בקרנותיו. טעה שאינו קולט אלא מזבח בית עולמים והוא. תפס מזבח של שילה אביי אמר בהא נמי טעה שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו ואיהו זר הוה. ופירש"י ה"ג והוא תפס במזבח של במה שעשה דוד לפני הארון וכו' ואי אפשר לומר מזבח של שילה שהוא היה בימי דוד ושלמה בגבעון עכ"ל. וחמות"י ראיתי או"ר להרב דינא דחיי עשין ע"ה דף פ"ה ע"ד שהוקשה לו דאימא שנס לשילה שהיה רחוק כי ירא מעבדי שלמה לבא אל מזבח של ירושלם. ועין אדם בזאת ישתכל המשתכל דינ"א קמשתעי צידד כמה צדדין