חיים שאל חלק א קכב

והגהות אשירי והמרדכי והגהות מיימון שהביאו משם ר"ת דהוי חזקה גמורה מאן לימא לן ומה הכרח יש למימר דמאי דכתבו התוספות דלא הוי חזקה הוא לדעת ר"ת לעולם אימא לך דלדעת ר"ת הוי חזקה גמורה והתוס' ס"ל כוותיה בחדא ופליגי עליה בחדא ס"ל דאיירי בדאיכא כסף כדעת ר"ת וס"ל דחזקה דדייש אמצרי לאו חזק' גמורה היא ומשום דאיכא כסף מהני' ור"ת סובר דחזקה דדייש אמצרי הוי חזקה גמורה ומה שלא תרצו בגמ' מאי נעל גדר ופרץ הוא לאשמועי' דחזקה דדייש אמצרי הוי חזקה גמורה כעין נעל גדר ופרץ. וחזינא ליה למר שהביא ע"ז לשון המרדכי והוקשה לו דלאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה וכתב עליו ויש לישב ואני בעניי יגעתי ולא מצאתי ישוב נכון לדבר אבל אין ספק אצלי שט"ס יש בלשון ומתיבת והשתא בעי עד תיבת משהחזיק הוא מיותר וכן נראה שלשון המרדכי הוא לשון הסמ"ג עצמו וזהו טעות הניכר ודוק עוד כ' כת"ר לשון תלמידי ה"ר יונה שהביאו פי' ר' יעקב דמיירי שלא נתן הכסף וגם לא כתב את השטר ודקא קשיא לך פשיטא דיכול לחזור בו י"ל דאיירי לענין קבולי מי שפרע ואשמועינן דאעפ"י שכבר הודה בדבר וחוזר בו לא מחייב לקבולי מי שפרע וכו' ע"כ ותהי מר עלה דמוכח מדבריו דבעלמא כיון שהודה בדבר אעפ"י שלא נתן מעות מחייב לקבולי מי שפרע אם חוזר בו וזה אינו דבדברים בעלמא ליכא מ"ש כאשר מבואר בפרק הזהב יע"ש. ואין ספק אצלי שאגב שטפיה לא שלטה עינו עין עיונו בלשון תלמידי הר' יונה שהוקש' להם קושיא זו וז"ל ואין זה נראה שלא חייבו מי שפרע אלא בנתינת מעות שהיא קניה גמור' מה"ת כדאמרי' מה"ת מעות קונות וכו' וכיון דמ"ה הי' ראוי שיקנו תקנו חכמים מי שפרע אבל בקניה שאינה מ"ה לא מצינו מי שפרע ע"כ הרי בהדיא דהוקש' להם קושי' זו. וגדול' מזאת הקשו דאעפ"י שיחזיק בה חזקה דדייש אמצרי כיון שאינה חזקה מעליתא ליכא מי שפרע דאנן בעינן קניה גמור' מ"ה כגון נתינת מעות כדי לחייבו במי שפרע עוד הביא כת"ר דברי התוספות שפי' בשם ריב"ם דאיירי שקנה ממנו קנין גמור ואעפי"כ יכול לחזור בו אם יצאו עליו עסיקין כל זמן שלא החזיק בה אותה חזקה שתהא גלוי דעת שלא יחזור בו ופי' דבריו דמיירי שקנאה ממנו בקנין סודר אבל בשאר דרכי ההקנאות אינו יכול לחזור בו דכמו דאינו יכול לחזור כל זמן שעסוקין באותו ענין ה"נ אינו יכול לחזור מחמת עסיקין וכ' שכן הביא להדיא מוהר"ר בצלאל אשכנזי בדעת ריב"ם ועפ"י זה הוקשה לו דברי מרן הב"י שכ' על דברי הטור שפי' דסוגיין איירי כשנתקיים המקח באחד מדרכי ההקנאות דדעתו כדעת ריב"ם מדברי התוספות נראה דריב"ם לא איירי אלא בקנין סודר זהו תורף לשונו. ולענ"ד נראה דהרב ב"י ודעימיה ראו דברי הסמ"ג והמרדכי והגהות מיימון שהביאו בשם ריב"ם דמיירי בנתן מעות וכתב השטר ובודאי שהם ז"ל מפרשים דברי התוספות דמיירי שקנאו באחד מדרכי ההקנאות ולא בקנין סודר דוקא כמו שפי' הרב בצלאל וכיון שכן דבריהם עיקר ומשום הכי כתב הב"י דדעת הטור כדעת ריב"ם וכן כתבו הגהות מיימון דדעת הרמב"ם כדעת ריב"ם ואעפ"י שהמרדכי כתב ריב"א בא' ט"ס הוא וצ"ל ריב"ם וכבר כתבנו דלשון המרדכי הוא לשון הסמ"ג עצמו. האמנם דברי הב"י הם הפך ההגהות מיימון דהב"י פי' בדברי ריב"ם כמו שפי' הטור וכמ"ש הב"ח יע"ש והגהות מיימון פי' בדברי ריב"ם כמו שפירש הרמב"ם והרמב"ם והטור חלוקים ורחוקים זה מזה כמו שיראם הרואה. ואפשר לומר דמ"ש ההגהות דדעת הרמב"ם כדעת ריב"ם הוא לענין דאיירי שקנא' בא' מדרכי ההקנאות אבל לענין העסיקין אפשר לפרש בדברי ריב"ם כמו שמפרש הב"י וכ"נ קצת מלשון ההגהות ודוק. אחרי כתבי זה אנכי הרואה שאי אפשר לומר כן שהרי דברי ריב"ם כמות שהביאם הסמ"ג והגהות מיימון אינם סובלים פי' הטור אלא כדעת הרמב"ם ממש כמו שיראה המעיין וכיון שכן קשיא להרב ב"י שכתב דדעת הטור כדעת ריב"ם. עוד הקשה כת"ר להרב חדושי הלכות שכ' דלפירוש ריב"ם שפי' דמיירי שקנאו ממנו בקנין גמור יש לקיים פי' רש"י לעיל דאיירי בלא נתן מעות וכו' דאיך אפשר לומר דלרש"י מיירי שקנה ממנו קנין גמור שהרי כתב אינו יכול לחזור שהקרקע נקנית בחזק' וכו' ע"כ תו' לשונו. ולדידי חזי לי דגם הרב חידושי הלכות לא קאמר דלרש"י מתורצת הקושיא שהקשו התוספות דבלא החזיק בה פשיטא דיכול לחזור בו כיון דלא נתן מעות דרש"י ס"ל כריב"ם דאיירי בקנה ממנו קנין גמור דזה ודאי אי אפשר לאמרו וכמ"ש כת"ר והדין עמו אלא שכונת הר"ב חידושי הלכות לומר דלריב"ם שפירש דקנה ממנו קנין גמור י"ל דאיירי בלא נתן מעות כמ"ש רש"י לאפוקי מפי' א' של תוס' דלא איירי בשקנ' ממנו קנין גמור דהתם ודאי אי אפשר לפרש כפי' רש"י דבלא נתן מעות איירי דא"כ פשיטא דיכול לחזור אלא ודאי דבנתן מעות איירי וכמ"ש התוספות. וכן נראה שזוהי כונתו מדכתב בסוף דבריו וכן הוא בתוספות פ"ק דב"ק ע"ש ושם דחו התוספות פי' רש"י בשתי ידים ודוק. עוד הביא לנו כת"ר דברי הרב המגיד דפרק א' מהלכות מכירה ודקדק עליו דלכאור' אין שום גילוי בדברי הרי"ף דדייש אמצרי הוי חזקה גמור'. והוא מפרק לה דאולי נפקא ליה ממאי דנקט בלישניה הרי כבר החזיק בה דמשמע דהוי חזקה גמור' עכ"ל ולענ"ד נראה דאי משום הא לא אירייא דלישנא דגמ' נקט ומאי משמעות איכא בדברי הרי"ף יותר מן הגמ' ואי לישנא דגמ' הוי דוקא א"כ הו"ל להרב המגיד לאתויי מן הגמ' דדייש אמצרי הוי חזקה. ומה שנרא' לי בכונת הה"מ הוא דס"ל דכיון שלא פי' הרי"ף דאיירי שקנאו תחיל' בא' מדרכי ההקנאות משמע דס"ל כפי' רש"י או כפי' ר"ת וא"כ ע"כ לומר דחזק' דדייש אמצרי הוי חזקה גמורה וכיון שהוא מפרש דייש אמצרי היינו שעירבו עם שדותיו משם יצא לו לרבינו דהויא חזקה וכ' ע"ז ואעפ"י שהוא מפרשה בפנים אחרות אפשר שהוא סובר שהדין אמת כלומר דאף על גב דכפי מה שפי' הוא ז"ל בסוגיא לא משתמע דדייש אמצרי הוי חזקה גמורה ופי' עד שלא החזיק ומשהחזיק הוא עד שלא נשתמש ומשנשתמש מ"מ אפשר שהוא סובר שהדין של הרי"ף דס"ל דהוי חזקה הוא אמת אלא דבפי' הסוגיא אינם שוים כנ"ל כונת הה"מ. וכן נראה שהבין מהרש"ך בדבריו והקשה עליו דכיון דהרמ' מפרשה בענין א' כמ"ש בפי"ט וכו' והטור מפרשה באופן אחר ומי שידקדק בדברי הרי"ף אפשר לפרשם או כהרמ' או כהטור וכו' א"כ יש לתמוה על הרמ' מהיכן יצא לו הדין הנז' למעלה ע"כ כונתו להקשות דאף על גב דלא פירש הרי"ף דאיירי שקנאו מתחילה בא' מדרכי ההקנאות לישנא דגמ' נקט וכיון דאפשר לפרש דבריו או כהרמ' או כהטור מנין יצא לו להרמ' דין זה והן אמת דנעלם ממנו דברי הכסף משנה דכיון שלא באו במקומן אינו רחוק שאגב שטפיה לא ראה אותן. אבל לבי אומר לי שאפי' אם הי' רואה דברי מרן הי' דוחה אותן מעיקרן שמלבד שהסברא נותנת דאם לא קנאו מתחילה בא' מדרכי ההקנאות אעפ"י שדש אמצרי יכול לחזור בו שהרי לא עשה אלא כדי לקנות הקרקע ומי יימר דנהנה בו ולא דמי להיכא שקנאו מתחילה בא' מדרכי הקניות דהשתא כשדש את המצר מוכחא מלתא דלהנאתו מתכוין. עוד בה שמדברי הרמ' משמע הכי דאי כפי' מרן דמ"ש בגמ' מאימת מחזיק בה הוא דלא למצי למהדר ואפי' אם לא קנאו מתחילה. א"כ הו"ל לרבינו לאשמועינן דין זה והכי הל"ל ואם נשתמש בה הלוקח כ"ש ואפי' דש המצר שלה וכו' אינו יכול לחזור אפי' אם לא קנאו מתחילה בא' מדרכי הקניות שהרי נהנה בו ומדסתם משמע דתרתי בעינן כמ"ש הט"ז. וספר זה בקשתיהו ולא מצאתיהו כדי לעיין היטב דבריו. וראיתי להה"מ בפי"ט שאחר שפי' הסוגיא לפי דעת הרמ' כתב ז"ל וכבר ידעת דעת רבינו דשימוש הוי חזקה לקנות וכאן אפילו לאחר קניה יכול לחזור בו קודם תשמיש וכו' ע"כ ולכאורה נראה שאינם מובנים דבריו דמה הוקשה לו לכתוב דברים אלו. ועלה על דעתי במחשבה תחילה לומר דהוקשה לו דכפי פי' רבינו אמאי נקט בגמ' עד שלא החזיק הו"ל לומר עד שלא נשתמש לזה תירץ דדעת רבי' דשימוש הוי חזקה לקנות וא"כ שפיר נקט לשנא דחזקה ואע"ג דלא אצטריך לקניה אלא לשימוש. אבל בראותו דבריו בפ"א חזרתי לאחורי דמשם נראה בהדיא דלשנא דחזקה לאו דוקא מדלא הביא ראיה מן הגמ' דדייש אמצרי הוי חזקה. ועוד דהלשון עצמו דפי"ט אינו סובל פירוש זה מדסיים וקאמר וכאן אפילו לאחר קניה יכול לחזור בו קודם תשמיש דלכאורה הוא מיותר. ואפשר דרצה לתרץ קו' הט"ז והכי פי' וכבר ידעת דעת רבינו דשי' הוי חזקה לקנות ואפי"ה בכאן אפילו לאחר קניה בשי' שהרי נהנה ג"כ יכול לחזור בו קודם תשמיש דתרתי בעינן וכמ"ש הט"ז. עוד אפשר לומר דס"ל כמרן הכ"מ והכי פי' וכאן השמיענו דאפילו לאחר קניה יכול לחזור בו קודם תשמיש ולעולם שאם קנאו מתחילה בשימוש אינו יכול לחזור שהרי נהנה בו ג"כ וכמ"ש כת"ר דברי רבינו. וכל זה דוחק ועלה בדעתי לפרש דבריו באופן אחר ומפני דוחקו לא ניתן ליכתב סוף דבר שלא ירדתי לסוף דעתו וצ"ע. ואל זה אביט למה שתמה כת"ר על הרב שה"ג שכתב על הרמ' והמרדכי דלדידהו מיירי שעדיין לא נתן מעות שהרי מפו' בדברי הר"מ והמרדכי דבנתן מעות מיירי ע"כ ולענ"ד אפשר לומר דע"כ לא כתבו התוס' דמיירי שלא נתן מעות אלא משום קושית דאי בנתן מעות איירי אמאי יכול לחזור משהחזיק אם לקחה באחריות ללישנא קמא אבל לעולם כל שלא החזיק יכול לחזור בו אעפ"י שנתן מעות כדעת הרמב"ם וגם הר"מ לא קאמר אלא לענין דינא אבל בפירוש הסוגיא מפרש כפי' התוס' דבלא נתן מעות איירי ומההכרח עצמו שכתבו התוס' ז"ל. וא"כ שפיר קאמר השה"ג שעדיין לא נתן מעות כלו' שלכולם פי' הסוגיא מיירי בלא נתן מעות וכמ"ש התוס' ואעפ"י שהטור ס"ל דבלא נתן מעות איירי לענין דינא היינו משום דס"ל דצריך שיחזיק אחר שיצאו העסיקין אבל אם לא החזיק אחר שיצאו העסיקין אע"פ שהחזיק קודם לכן יכול לחזור בו וא"כ ע"כ לומר דבלא נתן מעות איירי דאי בנתן מעות אמאי יכול לחזור וכי לעולם יהיה יכול לחזור בו וכמ"ש התוספות. גם מה שכתב הר"ן בכתובות וז"ל עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו אם לא נתן המעות וכו' אפשר לדחוק ולומר דלפירוש הסוגיא קאמר אבל לענין דינא כל שלא החזיק יכול לחזור אעפ"י שנתן המעות וכדכתיבנא. וכן נראה מדבריו שם שהקשה מהאי דאמרינן בפ' חזקת דאם נמצאת שאינה שלו אינו חוזר עליו ותירץ דהתם מיירי לאחר שהחזיק ומאי קושיא לימא דהתם מיירי שכבר נתן המעות אלא ודאי דכל הזמן שלא החזיק יכול לחזור אעפ"י שנתן המעות. אחרי כתבי