חיים שאל חלק א קכא

הוכיח דס"ל דדיש אמצרי אינו חזקה גמורה הא אפשר שבזה שהשוה שתי השדות סבירא ליה דהוי חזקה כי היכי דהוי חזקה לדעת רש"י במגביה המצרים ותו דכבר כתב הה"מ דהוי חזקה גמורה לדעת הרי"ף וכמ"ש ותו אשתמיט מיניה דין זה דהרמב"ם שפסק דהוי חזק' גמורה הפך מה שהבין בדעתו ז"ל באופן שדבריו מרפסן איגרי. והנה הטור ז"ל סימן רכ"ו כתב וז"ל ראובן שמכר קרקע לשמעון ונתקיים המקח וכו' ויצא קול שיש עליו עוררים אם אחר שיצא הקול גילה הלוקח בדעתו שהיה רוצה לקיים המקח כגון שהלך סביב מצרי השדה לראות ענין השדה אז קיים המקח לגמרי וכו' ואם לא הלך על מצרי השדה לאאר שיצא הקול יכול לעכב המעות דכיון שיש עליו עוררין הוי כמו מקח טעות דלא סגי דלא צריך טרחא לב"ד ולמבטלי מעבידתי' והוי כשאר מומין למיהוי מקח טעות עכ"ל ובסי' קצ"ב צדיק עת"ק דברי הר"מ בדין זה שדש המצר שבין שתי השדות הוי חזקה ע"ש ולא כתב עליו מידי נראה דסבירא ליה כוותיה ואף על פי שהוא מפרש דש אמצרי דהבא שהולך על מצרי השדה מ"מ ס"ל דהדין אמת דלא גרע מרפק בה פורתא ודמי לפרץ כנלע"ד בדעתו. וראיתי בפרישה שם סימן קצ"ב שכתב וז"ל ודין זה כתב המ"מ דיצא מפי' הרי"ף על ההוא דב"ק דף ט' ראובן שקנה קרקע וכו' ויצאו עליה עסיקין וכו' וכתבו רבינו סימן רכ"ו עכ"ל. ומאשגרת לישניה מוכח דדין הרי"ף כתבו הטור סימן רכ"ו ויש לומר דהוא לא כתב אלא פי' הסוגיא כמ"ש הרא"ש וכנז' ויש לישב. והנה מדברי הטור בסימן רכ"ו מוכח דדוקא החזיק אחר שיצא הקול שהלך ע' המצר וגילה בדעתו שרוצה לקיים המקח אינו יכול לחזור בו אכן אם קודם הערעור הלך על מצרי השדה יכול לחזור בו ולזה נוטים דברי אביו בפסקיו פ"ק דמציעא ובתשובה כלל צ"ז וכמ"ש האחרונים וע' ביש"ש פ"א דקמא סימן י"ט וע' בחי' הרשב"א שם בפ"ק דקמא. ומדברי הנמקי יוסף פ"ק דקמא מוכח דס"ל כהטור דכל זמן שלא הלך על המצר אחר שיצא הערעור יכול לחזור בו שהרי כתב וז"ל עד שלא החזיק בה על כרחך וכו' אלא הכא כבר קניה ויצאו עליה עסיקין ואח"כ לא החזיק בה דגלי דעתו דאדעתא דהכי אינו רוצה בו וכו' משהחזיק בה אחר שיצאו עליה עסיקין החזיק בה בדרך שמגלה דעתו שרוצה בו וכו' איכא דאמרי וכו' מ"מ כיון שהחזיק בה לאחר מכאן שיצאו עסיקין. דליכא טענת מקח טעות וכו' ע"ש. עינינו הרואות דדעתו ז"ל כדעת הטור כדמוכ' בתוכחת מגולה מדבריו ז"ל. וק' לע"ד שבפ"ק דמציעא כתב איפכא שהרי כתב וז"ל עד שלא החזיק בה לאו מחוורו וכו' ואפ"ה אם קודם שנשתמש בה יצאו עליה מערערים יכול לחזור בו שאין לך מום גדול מזה שקודם שנשתמש בה יצאו עליה מערערים וכו' אבל כשהחזיק בה כלומר שנשתמש בה קודם שיצאו עליה עסיקין אין זה מ"ט אלא הרי הוא כאלו יצאו עליה אחר זמן מרובה ע"ש הרי בהדיא שכתב שכיון שהחזיק קודם שיצאו עליה עסיקין אינו יכול לחזור בו ונמצא שסותר את עצמו ממקום למקום והתימא ממוהרש"ך ז"ל בח"א סימן ק"ע שהוכיח מדבריו פ"ק דקמ' שס"ל כהטור ולא זכר מדבריו פ"ק דמציעא שס"ל להפך. ואנכי הרואה להרב ב"ח ז"ל שכתב על סברת הטור הלזו וז"ל והכי משמע לישנא דגמ' חייתא דקטרי סברת וקבילת משמע דידע הערעור וסבר וקביל כיון דדייש אמצרי אלא דק"ל דא"כ ללישנא קמא אמאי באחריות יכול לחזור בו אפילו דייש אמיצרא הלא כיון שנודע לו ערעורן ואפ"ה דייש אמיצרא כבר גילה בדעתו שרוצה לקיים המקח עכ"ל. הנה מ"ש דלישנא דגמ' אתי כהטור לע"ד טפי אתי להחולקים דס"ל דכיון דדייש אמצרי כבר גילה בדעתו דמקבלה בכל ענין וזהו סברת וקבילת ר"ל דכבר סברת מכח הסברא שאפשר שיבאו עליה עסיקין וקבילת אכן להטור לא אתי שפיר כ"כ דכפי דבריו הול"ל ראית וקבלת ומאי סברת דקאמר. וכן ראיתי שכתב בספר אסיפת זקנים ממסכת מציעא משם הראב"ד וז"ל ובאמת וברור כ"ש אם משיצאו עליה החז'ק שכבר ראה וקביל ואין סבר וקביל אלא ראה וקביל עכ"ל. ומה שהקשה לדעת הטור לעד"ן דאה"נ דכיון דדייש אמצרי גילה בדעתו שרוצה לקיים המקח וכן הוא האמת שזה רוצה לקיים המקח אכן הלוקח הזה יוצא לטעון דכיון דס"ס צריך לשלם לו מעותיו יעכב המעות בידו משום דאיכא טרחא דליקום בדינא ובדיינא וכשלא יזכו בדין אז יגדל פר"ע מעות השדה ולעולם דרצונו לקיים המקח אכן רוצה לעכב המעות כי היכי דלא ליקום וכו' כנז' וזהו דללישנא קמא כיון שהוא באחריות אפילו משהחזיק בה יכול לחזור בו ר"ל לעכב המעות בידו כדבר האמור כנלע"ד לישב דעת הרא"ש והטור. תו חזיתיה להרב ב"ח שכתב וז"ל ומ"ש רבינו ואם לא הלך על מצרי השדה וכו' כלומר וכו' ומשמע מדבריו דבלא אחריות יכול לעכב המעות אעפ"י שלא הלך על מצרי השדה אבל ר"י כתב בפי' דאפילו קנאה שלא באחריות נמי יכול לחזור בו ואפשר לומר ג"כ דר' נמי הכי ס"ל אלא דכתב דאפי' בקנאה באחריות ואין צריך לומר בקנאה שלא באחריות ויש לדקדק אמאי נקט ויצאו עליה עסיקין ת"ל דבא לחזור מטעם שהוזלה א"נ רוצה שיעשה לו אחריות. ואפשר לומר דאם בא לחזור מטעם שהוזלה או מטעם שקנאה בלא אחריות אינו יכול לחזור בו מאחר שכבר קנאה בא' מרדכי ההקנאות אפילו לא דייש אמצרי וכ"כ הר"ר ירוחם ע"ש הרמ"ה אבל כתב עוד דנראה עיקר כשיטת התוספות והראב"ד ורוב המפרשים דאף ברוצה לחזור מטעם שהוזלה או שרוצה שיעשה לו אחריות נמי יכול לחזור כל זמן שלא דייש אמצרי וצ"ל לפ"ז דיצאו עליו עסיקין דנקט לרבותא אף על פי שלא נתברר עדיין הערעור עכ"ל ודבריו מוקשים ועומדי' לע"ד זה יצא ראשונה במ"ש תחלה דהטור סבירא ליה דבלא אחריות וכו' אבל ר' ירוחם וכו' ואפשר דרבינו ס"ל הכי וכו' דהא על כרחיך צ"ל דהטור ס"ל שגם בלא אחריות כל זמן שלא הלך על מצרי השדה יכול לעכב המעות דאלת"ה הוי הפך הש"ס דלכ"ע אף בלא אחריות עד שלא החזיק יכול לחזור בו אלא ודאי צ"ל דגם לדעת הטור ה"ה שלא באחריות וא"כ מה זה שכתב אבל ר' ירוחם וכו' ואפשר וכו': ומה שכ' עוד טרם בואי לדבריו אציגה נא דברי הר"ר ירוחם בנ"ט ח"ב דאייתיה בידיה הרב ז"ל וז"ל ומה שכתבתי שקנאה בקנין גמור זולתי שלא נתן מעות ורוצה לחזור החטם שהוזלה או שרצה שיעשה לו אחרי'ת ויכול לחזור כל זמן שלא עשה המעשה שנראה שנתרצה זהו לדעת התוס' ורוב המפרשים. כ' רמ"ה כי הא דאמרי' בשלא באחריות בשלא החזיק שיכול לחזור דוקא כשמכר סתם ולמ"ד אחריות לאו ט"ס הוא אבל כתב לו בפי' שלא באחריות אינו יכול לחזור מאחר שקנה בא' מדרכי ההקנאות אפי' לא גלה דעתו בשום מעשה המוכיח שנתרצ' במקח וראשון נר' עיקר וכ"כ הר"א עכ"ל. הן עתה אנחנו תמהי"ם על הב"ח שכ' שס' הרמ"ה דדוקא מטעם עסיקין יכול לחזור בו אכן מטעם הוזלה או קנאה שלא באחריות אינו יכול לחזור דלפי ע"ד דברי הרמ"ה אינם ענין לזה כלל אלא דברי הרמ"ה הם דאפי' מטעם עסיקין אינו יכול לחזור בקנה שלא באחריות דוקא מאחר שכבר קנא' וכו' ואזיל לשיטת הנמקי יוסף ז"ל שכ' פ"ק דקמא דהאי שלא באחריות דנקט אביי הוי דלא כהלכתא וכו' ע"ש וכ"כ הכה"ג ז"ל בהגהת ב"י משם ס' מורה צדק שדברי רבינו ירוחם בשם הרמ"ה הן הם דברי הנ"י ע"ש וזו אינה צריכ' לפנים דאפי' בתחלת העיון לא יעלה על הדעת שמ"ש רבינו ירוחם בשם רמ"ה קאי אמאי דסליק מיניה אלא שהוא ענין בפ"ע וסברתו הוא כסברת הנ"י. ואני תמוה מהרב ב"ח איך נלכד ברשת זו. ומה שכ' רבינו ירוחם וראשון נרא' עיקר היינו שבתחילת דבריו קאמר דאפי' קנה שלא באחריו' יכול לחזור כשלא החזיק וע"ז קאי מ"ש וכ"כ הר"א ואינו ענין למאי דסליק מיניה. גם מ"ש הרב ב"ח ז"ל דדעת התוס' דאף ברצה לחזור וכו' ולפ"ז עסיקין דנקט וכו' לע"ד אחרי שאלת המחיל' מהדר גאונו גם בזה לא בא אל נכון דעדיין אפשר דגם דעת התוס' דכשלא יצאו עסיקין ובא לחזור מטעם שהוזלה וכו' כיון שכבר וכו' אינו יכול לחזור ואיני יודע מה מציאה מצא בדברי הר"ר ירוחם דהכי הוא דעת התוס' דמ"ש הרב ירוחם וזה שכתבתי וכו' לפ"ד כונתו דהיכא שיצאו עליה עסיקין ומחמת זה יצא לטעון דהוזלו דמיה ורוצ' לחזור בו מחמת העסיקין שיצאו ולא נהנה רוצה שיעש' לו אחריות או יחזור ע"ז קאמר דיכול לחזור. אכן כשלא יצאו עסיקין אלא שרוצ' לחזור מטעם שהוזלה וכו' בזה לא דבר ה"ר ירוחם. והעד ע"ז דקאמר וזה שכתבתי וכו' דאי אמרת דכונתו כדכתיבנא ניחא דמ"ש וזה שכתבתי היינו מ"ש בריש דבריו דכשיצאו עסיקין ורו' לחזור מחמתם יכול לחזור והיינו דינא דגמרא אלא אי אמרת דאיירי אף כשלא יצאו עסיקין מה ז"ש וזה שכתבתי וכו' הלא לא הזכיר מזה לעיל. אלא ודאי דכונתו כמ"ש כנלע"ד ודו"ק היטב. בבעו במטו מיניה דמר אל ישית עלינו חטאת דמילי דקטנותא נינהו לפי מעוט השנים ואני תפלה מצהרים יקום חלד וגם ה' יתן הטוב כל שכיות החמדה כאשר תאוה נפשו ונפש אדם מועט פור"ס מן החיים סוכת שלום החיד"א ס"ט: סימן סו תשובה דשדר לן שופריה. דרך ככב וקם שבט מלא האור"ה. טובינא דחכימי מרגניתא דלית בה טימי גלי עמיקתא ומסתרתא. צנא דמליא ספרי סודרן ופלפלן בטעמא וברוב' ובחכמתא. סכינא חריפא דמקשה כבר לקישא על כל מלתא ומלתא כ"ד קושיתא אם למקרא ולמסורת תמים כתיב ביה צדיק כתיב ביה כאלעזר איש ברתותא. ה"ה החכם השלם זה סיני כמה"ר חי"דא נר"ו יאיר כאור החמה בתקופתה: אכי"ר: אחרי החיים ורוב שלום עד בלי די הדא אמרה איך קבלתי הכתב והמכתב אשר כוננו ידיו קדש ואורו שתי עיני כי טעמתי טעם כעיקר דאוריתא. לדידי חזי לי שואל כענין ומשיב דברים נכוחים מבין דבר מתוך דבר ומדמה מלתא למלתא. שלם הוא ושלמה משנתו וכל מקום ששנה ופיר"ש כולם כאחד ירוצו לשמוע דברי אלהים חיים דנפקין מפומיה הלכתא גברוותא. א"כ איפא אני בעניותי מה אענה ומה אומר ותושיה נדחה ממני ואין בי לא דעת ולא תבונה לא מנה ולא מקצתה. הרק אך הואיל והדבר יוצא מפי לא אחשך להשיב אמרים מעט מזער עד מקום שידי מגעת ואבא היום עפ"י סדר קונטריסו. פתח דבריו וראשית אמריו ראיתי למעכ"ת שהוקנה לו דמדברי התוס' דכתובות דף צ"ג נרא' דחזק' דדייש אמצרי לר"ת לאו חזקה גמורה היא ומאי דאהני הוא משום דאיכא כסף ואילו בסמ"ג הביא משם ר"ת דחזקה דדייש אמצרי הויא חזקה גמורה וכן כתבו הגהות אשירי. ואני אומר דהן אמת דאילו לא היינו מוציאין לר"ת בפי' דסבירא ליה דהוי חזקה גמורה היינו אומרים דסבירא ליה כדעת התוס' אבל כיון שמצאנו להסמ"ג