חיים שאל חלק א קכ

דקתני סיפא אין יכול תנא נמי רישא יכול עכ"ל ובד"ה ומאימ' כתבו וז"ל תימא מאי קמיבעיא ליה וכו' ויש לומר דהכי בעי ומאימת הויא חזקה איכא דיהיב כבר זוזי מאימת מהניא חזקה מכי דייש אמצרי אע"ג דגריע מנעל וגדר הויא חזקה הואיל ואיכא כסף כדפרישית עכ"ל מוכח מדבריהם ז"ל דלדעת ר"ת דש את המצר אינה חזקה גמורה אלא מאי דאהני הוא משום דאיכא כסף. וק' לע"ד דבסמ"ג עשין פ"ב מביא בשם ר"ת להפך שכתב וז"ל ומפרש ר"ת וכו' משהחזיק בה חזקה גמורה אעפ"י שלא נתן מעות ולא כתב את השטר אינו יכול לחזור בו וכו' ופי' דייש אמצרי וכו' ואשמועינן שהיא חזקה גמורה כאלו נעל וגדר ופרץ כל זה פירש רבינו יעקב עכ"ל. עין רואה שכתב משם ר"ת דדייש אמצרי הוי חזקה גמורה וכ"כ הגהות אשרי פ"ק דקמא ע"ש. והדבר היותר קשה לע"ד הוא על המרדכי ז"ל פ"ק דקמא שכתב וז"ל וא"ת אם נתן המעות וכו' וי"ל דמיירי שנתן הכסף ובאתרא דאין כסף לבד קונה אלא חזקה עמו והשתא בעי מאימת הוי חזקה כיון שנתן הכסף דיו בחזקת כל דהו משהחזיק בו אינו יכול לחזור בו פי' משהחזיק חזקה גמורה אף על פי שלא נתן המעות ולא כתב את השטר וכו' וקמ"לן דתיקון חזק' גמורה היא כאלו נעל גדר ופרץ כ"פ ר"ת ז"ל עכ"ל הנך רוא' דמסכת עירובי"ן שנה כאן ובדברו מערי"ב ערבי"ם דתחילת דבר אמר מר דבעי מאימ' הוי חזק' דכיון שנתן את הכסף דיו בחזקת כל דהו מוכח דדייש אמצרי אינה חזק' גמור' לדעת ר"ת והיינו כמ"ש התוס' כנזכר ובתוך כדי דיבור שינה את טעמו וכתב דהוי חזק' גמור' לר"ת כמ"ש הסמ"ג ז"ל והגהות אשרי ויש לישב. ועוד קא חזינא שינוי בדבריו דרבוואתא הנז' הם אמרו בשם ר"ת דאיירי באתרא דלא קנו בכספא עד שיכתוב את השטר ואלו הוא ז"ל כתב דאיירי באתרא דאין כסף לבד קונה אלא חזק' עמו ונמשך אחריו הרב שלטי הגבורים פ"ק דקמא ופ"ק דמציעא ע"ש. ותבט עיני בשיטה מקובצת ממס' כתובות שהובאו שם דברי תלמידי ה"ר יונה שכתבו וז"ל ורבי' יעקב פי' דבשלא נתן המעות ולא נכתב השטר מיירי ודקא קשיא לך פשיטא דיכול לחזור בו דבאמיר' בעלמ' אינ' קונ' י"ל דהכא מיירי לענין קבולי מי שפרע ואצטריך לאשמועינן אעפ"י שכבר הודה בדבר וחוזר בו לא מחייב לקבולי מי שפרע אבל משהחזיק אינו יכול לחזור בו וקאי במי שפרע וע"ז שאלו וכו' ע"ש. ויש לדקדק לענ"ד דנרא' מדברי ר' יעקב דבעלמא כיון שכבר הודה בדבר אעפ"י שלא הי' אלא אמירה בעלמ' הגיע לפרק המקבל מי שפרע ולכאור' לדעתי הקצרה זה אינו דבדברים בעלמא לא מחייב לקבולי מי שפרע דהא אפי' אי יש בדברים משום מחוסרי אמנה פליג רב עליה דר' יוחנן במציעא דף מ"ט וס"ל דאין בהם משום מחוסרי אמנה וא"כ איך אפשר דבדברים איכא מי שפרע הא אפי' ר' יוחנן לא קאמר אלא דאין רוח חכמים נוחה הימנו אבל מי שפרע ליכא וכן פסקו כל הפוסקים דבדברים ליכא מי שפרע וכן מבואר שם פ' הזהב דף מ"ח ע"א ע"ש וא"כ הדר' קושיא לדוכתא דפשיטא דיכול לחזור וליתיה במי שפרע כנלע"ד. והנה התוס' ס"ל שם בד"ה ומאימת הנזכר כתבו עוד וז"ל וריב"ם מפ' שראובן מכר שדה לשמעון וקנה ממנו קנין גמור עד שלא החזיק בה אותה חזק' שתהא גילוי דעת שלא יחזור יכול לחזור דכי היכי דתקנו רבנן שיהא אדם יכול לחזור בו כל זמן שעסוקי' באותו ענין מפני שלדע' כן הוא קונה ומקנ' שיחזור כל זמן שירצ' כל זמן שעסוקים באותו ענין ה"נ דעתו לחזור בו אם יצאו עליה עסיקין קודם חזק' בגלוי דעתו משהחזיק בה אינו יכול לחזור וכו' ע"ש ונרא' מדברי התוס' דפי' ריב"ם הוא שקנא' בקנין סודר ועד שלא החזיק בה יכול לחזור כי היכי דתקנו רבנן בק"ס דיכול לחזור כל זמן שעסוקים באותו ענין כמבואר בטור סימן קצ"ה ה"נ דעתו וכו' ומשמע דה"ד בקנין סודר דכי היכי דתקנו וכו' אבל בשאר קנינים דלא תקנו הכי כמבואר בטור שם גם בענין זה כיון דכבר קנה באחד מן הקניני' אפי' לידש אמצרי אינו יכול לחזור בו וכ"כ להדיא בדעת ריב"ם מהר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל בשיטה מקובצת ממס' כתובות ע"ש. ועל פי זה לפי קיצורי יש לתמוה על מרן ז"ל בב"י סימן רכ"ו שכתב על דברי הטור שפי' סוגיין בכשנתקיים המקח בא' מדרכי ההקנאות וז"ל ודברי רבינו ז"ל בפי' מימרא זו כפי' ריב"ם שכתבו התוס' בפ' מי שהי' נשוי עכ"ל משמע מזה דס"ל דלריב"ם איירי בשקנ' באחד מדרכי ההקנאות ומדברי התוס' משמע להפך כמ"ש ועיין בדריש' סס"י רכ"ו הנזכר שהסכים עם מרן דדעת ריב"ם כהטור וכן נרא' מדברי הרב ב"ח שם ומדברי רש"ל בספר ים של שלמה פ"ק דקמא סימן י"ט דלריב"ם איירי בקנ' באחד מדרכי ההקנאות ע"ש וק' עליהם כנז' ועיין בסמ"ג עשין פ"ב הנ"ל שכ' בשם ריב"ם דאיירי כשנתן מעות וגם כתב שטר ע"ש. וכ"כ המרדכי פ"ק דקמא בשם ריב"א ועיין להתוס' בפ"ק דמציעא שכתבו בשם ריב"א דמיירי בקנאה בקנין גמור כגון בחליפין ולא נתן מעות ע"ש. ובצפייתי צפיתי להרב חי' הלכות שכתב על דברי ריב"ם הנז' וז"ל ולפי פי' זה יש לקיים פירש"י לעיל שפירש דאיירי בלא נתן מעות ולא הוה פשיטא בלא החזיק בה כיון דקנה קנין גמור עכ"ל. ואנא זעירא נרא' לע"ד דלא מצית אמרת דרש"י ס"ל הכי משום דלפי' זה צ"ל דדייש אמצרי לא מהני לי' אלא לגילוי דעת דאלו לקנותו כבר קנייה בקנין סודר ורש"י כתב וז"ל אין יכול לחזור בו שהקרקע נקנית בחזק' כי א"ל חזק וקנ' ויש שמחזיקין מיד ונותנים מעות לאחר זמן ומשהחזיק בה נתחייב במעות עכ"ל וכן פירש בפ"ק דמציעא ע"ש. וכל ישר הולך עיניו יחזו דדעת רש"י דבחזקת דייש אמצרי הוא קונ' קנייה גמור' ולא דרך בזה דהוא לגילוי דעת כנלע"ד ואם דל הוא. אף שיש לידחק בדבריו ועמ"ש רש"י ז"ל מס' קידושין דף כ"ו ע"א ד"ה בחזק' ע"ש. והנה מדברי הרמב"ם פ"א דמכיר' דין י"ג מוכח דדייש אמצרי היינו שערבו עם שדותיו וס"ל דבחזקת דייש אמצרי קנה כשאר חזקות וכאלו נעל גדר ופרץ וראיתי להה"מ ז"ל שכ' וז"ל המוכר שדה לחבירו בצד שדהו וכו' אולי יצא לו מהפירו' שכתב הרי"ף גבי ההיא דאמרי' מאימת מחזיק בה מכי דייש אמצרי ואף ע"פי שרבינו מפרש' בפנים אחרים פי"ט אפשר שהוא סובר שהדין אמת עכ"ל וז"ל הר"מ פי"ט המוכר קרקע לחבירו אחר שקנה הלוקח בא' מן הדרכי' שקונים בהם קודם שישתמש בה יצאו עליו מערערים ה"ז יכול לחזור בו שאין לך מום גדול מזה שעדיין לא נהנ' בו ובאו התובעים לפיכך יבטל המקח ויחזיר המוכר את הדמים ויעש' דין עם המערערים ואם נשתמש בה הלוקח כל שהוא ואפילו דש המצר שלה וערבו עם הארץ אינו יכול לחזור בו וכו' ע"ש. והנה לע"ד יש לדקדק על הה"מ דמדבריו משמע דהרי"ף פי' דדייש אמצרי היא חזק' גמור' וצריך לדעת מנ"ל דהלא בדברי הרי"ף לכאור' אין שום גילוי שהרי מה שפי' הרי"ף היינו מה הוא דייש אמצרי וז"ל יש מי שפי' מכי דייש אמצרי כגון שהיתה אותה שדה שקנה סמוכה לשדה שלו והיה ביניהם מצר ועכשיו כשקנה אותה אם דש אותו המצר שביניהם ונתערב וכו' הרי כבר החזיק בה וכו' ע"ש ובדברים הללו אין שום גילוי מה הוא סברתו דלא פי' אלא מה הוא דייש אמצרי דהיינו שעירבו עם הארץ כמ"ש הר"מ פי"ט. ואפשר דנפקא ליה להה"מ ממאי דנקט בלשניה הרי כבר החזיק בה דמשמע דהויא חזקה גמורה דאי לאו הכי לא הו"לל הרי כבר החזיק בה אלא ודאי דהויא חזקה גמורה כנלע"ד אגב דוחקא. ועיין בשו"ת מהרש"ך ח"א סימן ק"ע שתמה דמאין הוציא הרמב"ם דין זה דהויא חזקה גמורה כיון שהוא מפרשה בענין אחר פי"ט ע"ש וכבר מרן ז"ל בכ"מ יישב דעת הרמב"ם שכתב דפי' מאימת הויא חזקה כלומר דלא למצי למהדר וכו' ע"ש פירו' לפי' דכונת מאימת הויא חזקה הוא מאימת הויא חזקה גמורה שקונים בה ושמועלת דלא למצי למהדר ג"כ ומשיב מכי דייש אמצרי וז"ש מרן כנ"ל לדעת רבינו והוא יותר נכון בעיני ממ"ש הה"מ בכונתו דלדברי הה"מ האי דקאמרי בש"ס עד שהחזיק ועד שלא החזיק היינו עד שנשתמש ועד לא נשתמש וכמ"ש פי"ט וז"ל ופי' המחבר וכו' עד שלא החזיק בה פירו' נשתמש בה ע"כ ולפי' הא דס"ל לרבינו הרמב"ם דדייש אמצרי הויא חזקה גמורה לא נפקא ליה מהש"ס אלא שס"ל הכי מצד סברתו וכמ"ש הה"מ כאן אפשר שהוא סובר שהדין אמת אכן כפי פי' מרן דעד שלא החזיק היינו חזק' גמורה כנזכר נמצא דנפקא ליה מסוגיין והוא פי' יותר נכון בכונת הש"ס דאלו לפי' הה"מ ק' דלמאי הלכתא נקט הש"ס לישנא דחוקה אכן לפי פי' מרן א"ש וזהו הכרח הר"מ שס"ל דדיש אמצרי הויא חזקה גמורה. כנלע"ד ביאור דברי הרמב"ם ומרן כסף משנה ז"ל. וחזה הוית להרב ט"ז סימן רכ"ו שכתב עמ"ש הר"מ פי"ט וז"ל משמע דמ"ש בסיפא ואם נשתמש בה הלוקח מיירי ג"כ שכבר קנה בא' מהדרכים וכו' ואם כן ק' הא בתשמיש לחוד קנה השדה ע"כ ולע"ד לק"מ דאה"נ דתשמיש לחוד קנה כמו שכתב רבינו בדין זה אכן התם הוכרח למינקט בשכבר החזיק משום רישא דאי לא הוה נקיט הכי פשיטא דיכול לחזור ולא הוה אשמועינן מידי ואה"נ דתשמיש לחוד קני וכמו שכבר פסקו הכא בדין זה ולא צריכנא למה שתירץ הוא ז"ל דבעינן תרי מילי ואם נשתמש בה הוא במקום קנין וחסר עדיין סילוק מומין וכו' עיין שם דלע"ד זה אינו דכיון שנשתמש בה אפילו לא קנאה בתחילה בשום קנין אינו יכול לחזור בו דהא כבר נהנה גם כן וכן כתב להדיא מרן ז"ל בכ"מ בדין זה ע"ש. איך שיהיה עלה בידינו דהרי"ף והרמב"ם סבירא ליה דחזקת דייש אמצרי היא חזקה גמורה כאלו נעל וכו'. ועל פי זה יש לתמוה לע"ד עמ"ש הרב שלטי הגבורי' פרק קמא דקמא ופרק קמא דמציעא וז"ל ודעת מיימוני פרק י"ט מה' מכירה והטור ח"מ סימן רכ"ו הוא כדעת התוס' שזכרתי וכן המרדכי פ"ק דקמא דמיירי שקנה שמעון שדה זו באחד מדרכי ההקנאות אלא שעדיין לא נתן המעות וכמש"ל וכ"נ דברי הרי"ף מדפיר' דייש אמצרי שר"ל שעירבו עם קרקעותיו כמו שפי' מיימוני והוא על שיטת התוס' דאין זה דרך ההקנאה ולא כפרש"י דפירש מתקן גבולי השדה ומגביהם שהוא אחד מדרכי ההקנא' לפי דעתו עכ"ל ודבריו אלה לענ"ד אינם אלא מן המתמיהין וכולם מקשה. חדא דרבי' הרמב"ם ז"ל מוקי לסוגיין דאיירי אף בנתן דמי' שכ"כ לפיכך יבטל המקח ויחזיר המוכר את הדמים. משמע כמ"ש וכ"כ הר"מ שם וכ"כ כל האחרונים ז"ל עיין בספרתם. וגם המררכי בפ"ק דקמא לא זכר שר אלא פירוש ר"ת והריב"א וכולם העמידם דאיירי בנתן דמים ופירש"י דאיירי בלא נתן דמים דחאו ז"ל ע"ש. ואם כן איך כתב להפך בדעתם. ומ"ש בדעת הרי"ף לא ידענא מאין