חיים שאל חלק א קיט

ושבח סבלונות דהוא ז"ל פ' כרבין. גם הרואה יראה דבפי' בעיית מהו שישלש נראה דחלוקי' הרשב"ם והתו' והטור והריטב"א עם הר"י בן מיגש ורבינו ירוחם ז"ל. ומכללן של דברים אמורי' נשמעיניה מן הדא דמוהר"י ן' מיגש ור' ירוחם ז"ל שפירשו דבעית שבח סבלונו' אאבעי' מהו שישלש נאמרה וה"ק את"ל דמשלשין וכו' דהם ז"ל לא גרסי בבעית שבח סבלונו' צדדים הללו שלפנינו דלדידהו צדדי הבעיא הם אי בתר מעיקרא או השתא אזלינן ונראין הדברים לענ"ד דהם ז"ל לא הוו גרסי אלא שבח סבלונו' מהו ותו לא כאשר יראה המעיין. וכן יש להוכיח מדברי הנ"י בהא דש"ס חדא. דכפי גי' הצד דלא משלמי שבחא הוא הצד דכיון דאלו אבדי או מגנבי בעי שלומי ברשותה דידה שבוח ואלו הנ"י אתי עלה מטעמא דכיון דבשע' נתינה היה דעתו לאכול שם וישארו להם לא יפרע אלא כמו שהיו שוות ע"ש. ותו דקא פסיק ותני הרב הנמקי ז"ל דבסבלונו' שהם עשויין ליבלות והשביחו והוציאו אותם שלא ברשות משלמין מה שהשביחו קודם הוצאה ע"ש וכפי צד זה דאי אבדי או מגנבי בעי שלומי ברשותה דידה שבוח גם בסבלונו' שאין עשויין ליבלות מאי פסקא דמשלמין מה שהשביחו קודם הוצאה נובין ונידון דאי אבדי או מגנבי בעי שלומי ברשותה דידה שבוח ונמצא דשייך נמי בעייתנו בסבלונות שאין עשויין ליבלות אלא ודאי מוכח דהנמקי נמי לא הוה גריס צדדי הבעיא הללו וכן מוכח לענ"ד מדברי הריטב"א ז"ל בחי' כ"י שכ' וז"ל ובעיין משום דמספק' לן מי אמרינן כל זמן שלא אכל שם פקדון הם גבייהו וכשאכלום הוי השולח יד בפקדון ומשלמין בשעת אכילה או"ד כיון שהיו סבורין שיתקיימו הנשואין וברשו' אכלי ולאו בתורת גזל ושליחות יד לא חשיב כגזל והוי כאיתבד ממילא דמשלם כדמעיקרא עכ"ל הרי דהרב ז"ל מצדד אצדודי צדדי אחריני ולאו מר נחית לה מטעם הצדדים שלפנינו. ומתוך מ"ש קצת קשה לענ"ד על הרב פרח מטה אהרן ז"ל בשניות סימן קט"ו דהוכיח מדברי הש"ס שלפנינו דקאמר דאי אבדי או מגנבי וכו' דכל סבלונו' דהדרי אי אבדי או מגנבי בעי שלומי וכן פי' הריטב"א ז"ל בחי' אמאי דקאמר נגבין וז"ל ונקט לישנא דגוביינא דאע"ג דליתנהו בעינייהו ע"כ נמצא דכל שחזרה בה איהי אפי' ליתנהו בעינייהו כגון דאבדי או מגנבי בעי לה לשלומי ליה וכו' דודאי אין דינה כדין ש"ח דכבר אמרו בגמ' דלסבר' דהדרי אי מיגניב או מיתביד בעי שלומי הרי דאית לה דין ש"ש וכו' עכ"ל דהנה הרב ז"ל תלי זייניה בהג' מילי דאמרו בגמ' דאי מגנבי או אבדי וכו' וכבר הוכחנו מלהקת הפוס' דלא הוו גרסי לה וממקום שבא הם דברי הריטב"א ז"ל בחי' מינייהו שמעי' דל"ג כל כי הני מילי בש"ס כאמו'. ותו יש להרגי' קצת בדברי הרב ז"ל דלפו' ריהטא אין ראיה מדברי הריטב"א ז"ל שכ' ונקט לישנא דגוביינא אע"ג דליתנהו בעינייהו דאי אבדי או מגנבי בעי שלומי דלכאורה ממשמע שנא' ליתנהו בעינייהו אין סופו להשמע דאף דאבדי או מגנבי בעי שלומי דדילמא ה"ק ליתנהו בעינייהו כגון שאכלום או שהוציאום ודוק היטב בכל לשון הרב הנז': ובחפשי באמתחות הפוסקים ז"ל אנכי הרואה להר' פני משה בשניות סימן ן' שהביא משם מהראנ"ח ז"ל בח"א סימן ק"ד על המדודים שהכניסה הכלה לחתן שנתיקרו דאפי' נימא דדין סבלונות יש להם מ"מ אין לחייב לחתן בשבח דבעי' דשבח סבלונו' לא איפשיט' והמע"ה והקשה ע"ז הר' פני משה ז"ל שבסבלונות דהכלה שולחת הדרי כל הסבלונות והרי הנ"י פירש דבסבלונות מרובים דלאו אדעתא שישארו שם לא בעי תלמודא דפשיטא דנגבין עם שבחן וכל סבלונות ששולחת הכלה כסבלונות מרובים דמו וניחא ליה דמסתמא המפרשים זולת הנ"י חולקין עליו דהרי לנ"י ק' דבגמ' מצדד הצד דלא הדרי שבח סבלונות דכיון דאי אבדי או מגנבי וכו' והך טעמא שייך אף בסבלונות מרובים והנ"י שמא נוסחא אחרת נזדמנה לו וכל המפרשים זולתו יפרשו הבעיא אף בסבלונות מרובים עכ"ל וכ' עוד שם הרב הנז' שכן כתב מהר"ש הלוי ז"ל דנ"י לא גריס כגירסתינו ע"ש עין רואה ואזן שומעת דעל מבוכה זו יתבי ב' המאורות הגדולים הנז' ואמרי רבנן דהר' הנ"י ז"ל ל"ג כגירסתנו ואולם מדברי ה' פ"מ ז"ל מוכח דסבר דכל המפרשים זולתו גרסי גי' ויפרשו הבעיא בסבלונו' מרובים וכבר כתבנו בעניותנו שמדברי הרי"ף והר"י ן' מיגש והרא"ש ורי"ו והריטב"א נראה דל"ג כגירסתנו כנז'. ומדברות הראשונות של הרב פ"מ ז"ל שם בסימן הנזכר למדתי שאפשר להוכיח קצת שגם רשב"ם ז"ל לא היו צדדי הבעיא הלזו בגירסתו הוא הדבר אשר כתב שם הר' הנז' שמוהר"ש הלוי ז"ל הק' על מהראנ"ח ז"ל דהרי רשב"ם ז"ל פרושי קא מפרש דשבח סבלונות כגון ששלח צאן ובקר וילדו וא"כ דילמא דבאשבוח נכסי מחמת עצמן ושופרא מינייהו הוי כנדון מהראנ"ח ז"ל דאייקור המטבעות פשיטא ליה לתלמודא דאפי' בסבלונות מועטים הדר שבחא לחתן וכ' עלה הרב פ"מ ז"ל שאם כל המפרשים היו מפרשים כפי' רשב"ם ז"ל היה הדין עמו ואולם מדברי הנ"י ז"ל משמע דבאשבוח מחמת יוקרא איבעיא להו לרבנן עש"ב ולפי מ"ש דהנ"י ל"ג צדדי הבעיא הלזו דלגי' מישך שייך הצד הזה אפי' בסבלונות מרובים נראה דס"ל דצד זה דאי אבדי או מגנבי שייך אף באשבוח מחמת יוקרא א"כ איפה ממנו נקח דרשב"ם ז"ל דפריש כגון ששלח צאן ובקר וילדו ל"ג הצדדים הללו דלפי צד זה דאי אבדי או מגנבי אף באשבוח מחמת יוקרא מתוקמא הבעיא כמו שהוכחנו מדברי הפ"מ ז"ל עצמו וכן הדעת נותן ולפ"ז תגדל הכאב על הפ"מ ז"ל איך כתב דכל המפרשים זולת הנמקי יפרש הבעיא אף בסבלונות מרובים והיה טעמו מכח צדדי הבעיא הלא לפי דבריו לעיל גם רשב"ם ז"ל ל"ג צדדים אלו וכיון דחזינן לשנים מכל דל"ג הכי מאין הרגלים לומר דכל המפר' זולת הנ"י יפרשו הבעיא וכו' דילמא כל הראשונים ז"ל ל"ג צדדים אלו ומאחר דל"ג כגירסתנו מנ"ל דפליגי על הנ"י בהא וילמד סתום מן המפורש ומה גם לפי מה שהוכחנו לעיל ממעונות אריות דברי הרי"ף והרא"ש והריטב"א ז"ל דל"ג כגירסתנו. ועוד אני אומר דמדברי הריטב"א ז"ל בחי' שהבאתי לעיל נראה לפע"ד דדעתו כדעת הנ"י דבעייתנו בסבלונות מועטים דוקא אבל בסבלונות מרובים פשיטא ליה לש"ס דמשלם כשעת הוצאה וכמ"ש הנ"י דלשון הריטב"א ז"ל מוכח דבמידי דתלי באכל שם בסעודת חתן איירי ונראה דס"ל דבסבלונות שאינם עשויים ליבלות כיון דסתמן להביאה לבית החתן אח"ך ודאי חשבינן להו כדין שולח יד ומשל' כשעת הוצאה וגם בצדדי הבעיא נראין הדברים לענ"ד דדברי הריטב"א ז"ל ודברי הנ"י בלכתם ילכו אל מקום אחד והיו לאחדים כאשר יראה הרואה ויעויין להר' עדות ביעקב סימן מ"ו דף ק"י ע"ד שכ' דרוב שמועות הריטב"א ז"ל היו עפ"י רבותיו והדברים ק"ו כשדברי הריטב"א ז"ל הם בחי' דהן הנה במעמד כמה מרבותיו וחכמים אחרים ואלו הוה חולק בדבר לא הוה שתיק מיניה וכ' עוד שכ"כ מהר"א ששון ז"ל בתשובה על הנ"י ע"ש והיותר שיש להרגיש הוא דאיך נחה דעתו של הפ"מ ז"ל בישוב דברי מהראנ"ח ז"ל בזה כיון דגם לפי דבריו הני מילי דמהראנ"ח לא אתו לא כפי פי' רשב"ם ז"ל ולא כפי פי' הנ"י ז"ל אלא דאמר מר דמסתמא שאר המפרשים פליגי עלייהו ושפיר יליף מ"ז וכל כי האי הו"ל למוהראנ"ח ז"ל לפרש ולא לקצר כ"כ במקום שאמרו להאריך. ואיברא דלענין פי' בעייתנו ביוקרא וזולא כן נראה לכאורה מדברי הריטב"א ז"ל הנזכר ויעויין בש"ע ח"מ סימן שס"ב סעיף י' יע"ש. תו ק"ק לענ"ד על הפ"מ ז"ל דהאריך להסביר לנו דכל סבלונות שהכלה שולחת כסבלונות מרובים דמו לבעבור סבב פני הדבר דנדון מ"ז הוו סבלונות מרובים כאלו חדשות הוא מגיד והלא זה הדבר מפור' יוצא מדברי מהראנ"ח ז"ל עצמו שכתב בתחילת תשובתו וז"ל ובגמרא אסיקנא דסבלונות מרובים שהחתן שולח הדרי וכתב הרשב"א דה"ה סבלונות וכו' ובגמרא איבעיא לן מהו שישלם שבח סבלונות וכו' ע"ש ומלשון זה מוכח בהדיא כי הרב ז"ל ד"ן ידין נ"ד כסבלונות מרובים וס"ל דבעיית הש"ס אסבלונות מרובים נמי וגם ממ"ש לקמן על דברי הנ"י יש לדקדק כן שכתב וז"ל הרי מבואר מתוך דברים אלו שאפילו הם סבלונות אין לו לשלם אלא כשעת הוצאתם עיין שם ובמה שדן הרב פ"מ ז"ל דבסבלונות שהכלה שולחת אין לחלק בין מועטים למרובים בפרט זה נקבצו דיו"ת בספרי האחרונים ז"ל לא ע"ט האסף (עד כאן נמצא): סימן סה אשר קדשני במצותיו עטרת ראשי אבא מארי. אנכי אשלח ענין אחד היכא דגרסינא לאיש שר ואוהב חד דפקיע לבי"א בית כ' גם את הארי: לרוכי והוי דרופתקא דאוריתא אי אמר עקרנא טורא איעק"ר מפרקיה מחריפות"א דנהר"א תפיס לאלפא אומנוון. די על ידיה זהורית"א ואוריתיה מתכתבא באובריזוון. אולפניה שכיח ליה דהוא גל"י ומלפא וטעמיה כאיסקריטוון. אופרכא וחכימא דיאודאי יאי ויאי ליעול בי בנ"י זרעא מעליא בריש כל אסוון. מך יציב רחושי מרחשן שפוותאי כמה דחלי"ש ומתגלי חד מן סריקנא דבית קרקסוון דלא מציא פסיא קני"א קינ"א דשומשומני בהי עייל בינ"י אריוון. ברם דא גזרת עילאה רב סגנין דין הוא אבא איכו השתא משום כיסופא הא גופא קשיא הדמי' יתעביד כמה דשכיב אספסירא וחריפי איזמלוון. השתא צלות"י מצלתינ"ן ליפוש חיי סגי ומסגי יסגי ליה זוזוו"ן. ובעל דבביה נולי ביתיה ישתוי בזע פורפיריה חמשא אצטלוון. ושלמא דמר יסגי שלמ"א דכן רב היך נחלין דמדברין ומבועי עינוון. חזה הוית סוגיא דשמעתתא הכי אזלא במותב תלתא פ"י דכתובות ובתרי בבי קמא דף ח' ומציעא דף י"ד ויהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל ומני שים טע"ם וריח מכוון והכי הויא צורתא דשמעתא אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו וכו' מאימת הויא מכי דייש אמצרי ואיכא דאמרי אפי' באחריות דא"ל אחוי טירפך ואשלם לך ע"כ בש"ס ופליגי רבוואתא בפירושא דהך מימרא איש מהם ז"ל אחז צדיק דרכו וכל אחד שייר דרך לעצמו ז"ל כאשר מקצת מפירושיהם יתבארו פה בס"ד. הנה התוספות ז"ל שם בכתובות דף צ"ג ד"ה עד שלא החזיק הנשיאים הביאו דעת ר"ת ז"ל וז"ל אור"ת ואפי' נתן מעות וכגון דלא קנו בכספא שכותבים את השטר וקמ"ל דיכול ומותר לחזור בו וכו' והאי יכול מותר כדקתני נמי גבי מתנה התם ובדין היה דהו"ל למיתני מותר אלא אגב