חיים שאל חלק א קיז

הם כראי מוצק ועיין למהרח"ש שם שהאריך הרבה בתשוב' מהריב"ל זו והדין עמו בכל מ"ש שם כמו שירא' המעין בספרו באורך והכלל העולה מדברי מהרח"ש שם הוא דמנצ"ב לא גבי מלוה בשטר אפי' דכ' אג"ק כיון דדינו כלוקח אכן מדברי הרב פרישה וח"מ שהביא הרב ב"ש שהקשו בתשוב' הרא"ש דלמה אין גובין מנ"צב ותי' דמיירי בהכניס' לו מטלטלי בלא אגב ולזה מנצ"ב לא גבי משום דלוקח ממש הוי אבל מנ"מ גובה בלא אגב משום דאינו לוקח ממש יר' דבאגב גבי אפי' מנצ"ב וכ' הב"ש דכן מוכח מהש"ך בסי' קל"ב שהדין כן י"עשב. גם מדברי כנה"ג בח"מ סימן ס' הגהב"י אות י' והביאו שם הב"ש מוכח שדבר זה במחלוקת הוא שנוי דלדעת הרדב"ז והריב"ל והרשד"ם ז"ל גבי מנצ"ב כשכתוב בשטר מטלטלי אג"ק ולדעת מהרח"ש אפי' באג"ק לא גבי מנצ"ב שדינו כלוקח ממש לכל מילי לכ"ע. ואיך שיהיה נמצא אתה למד לנ"ד מנצ"ב לדעת מהרי"ק ומהרח"ש אינו יכול לגבות אלא מנ"מ ולא מנצ"ב דאף שדינם כמלוה בשטר דא"גק מ"מ לא גבי משום ת"ה שאינו גובה ב"ח ממטלטלי' שמכר ובנצ"ב לוקח ממש הוי אכן לדעת מרן בב"ה וש"ע נראה שמלוה בשטר גובה מנצ"ב ויפטר הבעל מחוב סך זה מהנדוני'. גם הרב נ"מ ומהר"ם פדווה אזלי בשיטה זו דגובה מנצ"ב ואף שקשה לנו מ"ש כן לדעת הרא"ש מ"מ הרי סברתם היא כן דגבי מנצ"ב ובאתרא דדייני דיני קי"ל ודאי שאין כח להוציא מיד הבעל המוחזק בנכסים שיאמר קי"ל כמהרי"ק ומהרח"ש ז"ל דס"ל שאינו גובה מנצ"ב אפי' מלוה בשטר גמור אכן אי תפסי בני ראובן מנכסי הבעל ג"כ לא מפקינן מינייהו דיאמרו קי"ל כדעת הב"י והנ"מ והר"ם פדווה ז"ל דגובה מנצ"ב ויפטר מסך זה מחוב הנדוני' וכמ"ש הב"ש בדין מלוה ע"פ דאי תפס המלוה אין מוציאין ממנו יעש"ב. אכן פעה"ק ירו' ת"ו שאנו הולכים אחר פסק מרן בש"ע ואין אנו חוששי' לטענת הקי"ל נראה ודאי שחייב הבעל לפרוע זה מנצ"ב ויפטר מחוב סך זה מהנדוני' שהכניסה לו כיון דמרן בש"ע פסק סתם שדינם כמלו' בשטר ובדין מלוה בשטר פסק שגובה מהנכסים שהכניס' לבעלה והיינו בין נ"מ ובין נצ"ב כמ"ש הב"ש. אכן עדיין לבי מהסס להחליט הדין בנ"ד שאין כאן קרקע אלא מטלטלי' וכבר פסק מרן בש"ע ח"מ סי' ס' דמטלטלי לא משתעבדי לב"ח לטרוף מהם אלא כשכותב בשטר מטלטלי אג"ק ואפי' שכ"כ נהגו שלא לטרוף מהלקוחות ומקבלי מתנה משום ת"ה יעש"ב וא"כ אפשר שמ"ש כאן דינם כמלוה בשטר היינו כשטר שאין בו מטלטל אג"ק שגובה ממקרקעי דוקא ולא ממטלטלי ואפי' את"ל שדינם כשטר גמור שכתוב בו מאג"ק מ"מ מפני המנהג דת"ה לא יגבה מהמטלטלין שהכניסה לבעל שדינו כלוקח כמ"ש מהרח"ש ולא ס"ל כסברת מהריב"ל וסיעתיה שכתב הכנה"ג דס"ל דגובה מהבעל מנצ"ב דלענין זה אין כאן בירור מדבריו שפסק בש"ע ואף שממ"ש בב"ה לתמוה על הרא"ש ז"ל נראה דס"ל כס' מהריב"ל וסייעתו דאל"כ מאי קא מקשי להרא"ש ז"ל לימא דה"ט דלא גבי מנצ"ב משום ת"ה שדינו כלוקח ממש משא"כ בנ"מ שאין דינו כלוקח ממש גבי מהם ודוחק לומר דמרן ס"ל שאין חי' בין נ"מ לנצ"ב כלל משום דסוגיא ערוכה היא פ' החובל שאמרו דלא דמי נ"מ לנצ"ב דאמר שם אביי אי אמרת בנ"מ תאמר בנצ"ב כמ"ש מהריק"ו ז"ל. ומה שגמגם מהרח"ש הוא במ"ש דהוו כנכסיו ממש ל"ד אבל לענין לוקח פשוט הוא לכ"ע דטפי הוי לוקח בנצ"ב מנ"מ וא"כ ע"כ צ"ל דס"ל כהריב"ל וסיעתיה ולזה תמה על הרא"ש ז"ל. לפ"ז הדר דינא לנ"ד פעה"ק דבתריה דמרן גרירנא דצריך הבעל לשלם מ"מ כיון שדבריו בש"ע אינם ברורים בזה כמאן ס"ל ואפשר לומר הכי והכי איכא למימר דמה שקבלו הוראת מרן ז"ל הוא דבר הברור בש"ע דוקא וכל שדבריו בש"ע סתומי' אף שמדברי הב' בב"ה או בתשו' הדבר ברור להיכן דעתו נוטה מ"מ כל שבש"ע לא ביארו לא קבילו עלייהו והדרן לכללין לדון בדין הקי"ל כיון שהדבר תלוי בפלוגתא דרבוותא ואף שאני כתבתי בספרי נחפה בכסף ח"מ סי' ח' לענין שליח ששינה דבאתרי' דמרן חייב בכל מיני אונסי והכרחתי כן ממ"ש בתשובה כ"י שהביא הרב מ"ל יעש"ב וגם הרב המובהק מהרמ"י ז"ל בקונטריסו שכתב לי בזה והודפס בספרו ח"ג ח"מ סי' י"ג לא מצא מענה בזה אלא מטעם שלא יצא טבעה בעולם כמו שיראה הרואה בספרי באורך דמשמע שאלו יצא טבעה בעולם היה לנו לפסוק כמ"ש בתשובה אף שבש"ע דבריו סתומים ויש לפרשם לצד אחר ולפ"ז ה"ה לנ"ד דיש לנו לפסוק כפי מה שנראה מדבריו בב"ה באתרא דידן אף שדברי הש"ע סתומים מ"מ יראה המעיין דשניא נ"ד מהתם דשאני התם שדברי מרן בתשוב' הם לפסק הלכה וע"כ צ"ל דבריו שבש"ע כמ"ש בתשובה כי היכי דלא תיקשי דידיה אדידיה משא"כ בנ"ד שמ"ש בב"ה אינו פסק הלכה אלא תמיהא שתמה על הרא"ש ז"ל דאפילו אם נפרש דבריו שבש"ע לאידך גיסא אין כאן קושי' דאפשר דאף שיש לו תימא בתשו' הרא"ש מ"מ לענין הלכה לא מלאו לחלוק על הרא"ש ופסק כמותו דדינו כמלוה בשטר לענין קרקע דוקא שיגבה אפי' מנצ"ב ולא ממטלטלי ועוד שגם הכרח התמיהא שתמ' בב"ה אינו כ"כ הכרח דאיכא למדחי שתמיהתו על הרא"ש היא על מקרקעי דוקא דלמ' לא יגבה אלא מנ"מ דוקא הרי משכח' לה שיגב' בנצ"ב מקרקעי ויפטר מחוב הנדוני' ולעולם דבמטלטלי מוד' הוא ז"ל דאינו גובה מנ"צב כדעת הרא"ש משום ת"ה וקיצר במובן באופן שאין כאן הכרח גמור לענין מטלט' בדברי מרן הש"ע והדרן לכללי הקי"ל כדכתיב' דגדול כח המוחזק בד"מ כידוע לכל מבין הסכמת אחרוני' ז"ל דכל שאת' מרב' ספיקו' לעולם המע"ה. אכן אם הכניס' נ"מ גוב' מהם לכ"ע אפי' לדעת מהרח"ש כמו שיר' המעיין בדבריו בסוף התשוב' ואין לנו להסתפק בזה בכוונת הש"מ והגה' רמ"א היא בנצ"ב כמ"ש הח"מ והפריש' ואף שהרב ב"ש השיג עליה' דמתשו' הרמב"ן נרא' שהיא בנ"מ מ"מ לדעת הרא"ש הדבר ברור דגבי מנ"מ אפי' ממטלט' וכוותי' פסק מרן בש"ע והכי נקיטי' ויכולין להשביע הסת אם אין לה נ"מ כמ"ש מרן ח"מ סימן צ"ו דיכולין להשביע א"א יעש"ב ודוק. ועיין להרב מהרימ"ט ח"א סימן ל"ג ול"ד שהסכים להלכ' בנדון שלו שחייב הבעל לשלם מנ"מ מתרי טעמי דהרא"ש ז"ל כמבואר בספרו באורך ושם כתוב בשאל' דהיו בנכסי' מטלט' ומעות ולא הזכיר לומ' דנהי דכמלוה בשטר דמי מ"מ אינו גובה ממטלטלי' אם לא שפי' בשטר אג"ק ואפי' בפי' אינו גוב' מחמת ת"ה ואף שהוא ז"ל כ' בסימן ל"ד דלא שייך הכא ת"ה מ"מ כשאינו כתוב בשטר אג"ק מדינ' לא גבי ממטלטלי' של לוקח. וא"כ הכא דאין כאן שטר דיינו לעשותו כמלו' בשטר שאין בו אג"ק אלא ודאי נר' דס"ל דבנ"מ אין דינו כלוקח גמור ולזה כל דאית לי' קלא דדינו כשטר דאין בו אג"ק גבי מנ"מ שהכניס' לבעל וכמ"ש הח"מ והפריש' לדעת הרא"ש ומור"ם ודוקא בנצ"ב דהוי לוקח ממש בעי' אג"ק. ומה שהשיג הב"ש מתשו' הרמב"ן ז"ל דמשמע דמיירי בנ"מ קשה ג"כ למהרימ"ט ז"ל אם לא שנא' דלא חש לתשו' הרמב"ן בזה וס"ל כדעת הרא"ש כדכתיב' וכ"ש לפי הטעם האחר דלא עשאוהו כלוקח אלא כמ"עפ דאיהו אפסיד אנפשי' וכל דלא אפסיד על נפשי' דינו כיורש וכבר תקנו הגאונים היורשים חייבים לשלם חוב אביהם אפילו ירשו מטלטלי' כמוזכר בח"מ סימן ק"ז יע"ש ודברי הרמב"ן בתשוב' שכ' שאין היורש חייב לפרוע ממטלטלי אינו אלא לדינא דגמ' דוקא דאלו אחר התקנ' ודאי גבי מהיור' ממטלטלי שדין היורש כלוה עצמו ולזה פסק בפשיטות דגוב' מנ"מ הרימ"ט ז"ל. כלל העול' לענין דינא לנ"ד דבהא סלקינא ובהא נחתינא דהאש' עצמ' חייבת לשלם פחות שליש לכשתתאלמן או תתגרש לכ"ע ובעודה נשוא' מנצ"ב איכא פלוגתא דרבוואתא ודברי מרן אינן מוכרעין ואין בנו כח להוציא מיד הבעל שהוא מוחזק בנכסי' דיאמר קי"ל כדעת הסוברים דמנצ"ב לא גבי אכן אי תפסי בני ראובן מנכסי הבעל לא מפקינן מינייהו וכן מנ"מ ודאי גבי מטעמי תריצי דכתב הרא"ש ז"ל דתרוייהו שייכי בנ"ד כדכתיב' באורך ויכולים להשביע' היסת אם טוענים בריא ואם לאו יתרימו ח"ס עליה ועל הבעל כדי שיודו אם הכניס' לו נ"מ. כ"ז כתבתי לא להלכ' ולא למעש' אלא לפלפולא בעלמא לאפוקי מעש' חידודין וגמר דין תלי באשלי רברבי הרבני' המובהקי' להוציא משפט לאשורו אישו"ר כולל ואישו"ר מוסיף תוספת מרוב' בעיקרו של דין. כה דברי עבד נרצע לכל יודעי דת ודין ושות' בצמא דבריהם לתיאבון הצעיר יונה נבון ס"ט. סימן ס"ד. הנה ארש"י מאשר כתבתי בו בפרק על תשובת מורי הרב. ז"ל ולא כל אשר דאגב מטלט"לי וצוק העתים כי רב. ניטל רוב המדבר והי' הנשאר מדאגה מדבר ה"צג על האר"ש המעט הוא אם רב. כתר תור' הנזר והעדות המאיר לארץ ולדרים וברקים רב. מפתח שפתיו משקל שני סלעי"ם ומחזירן למכתשת כמעשהו בחו"ל ויאר לנו תלמוד גדול ומעש' רב. אם ירא' איש באנשים גברא דשפיר חזי מלאכא אשכחי' לרב. הוא אדוני ועט"ר המאור הגדול מעוז ומגדול מורי הרב. נר"ו לו היו ימים טובים צפר"א רבא וגם ער"ב רב. הית' עלי יד הקדש תשובתו הרמת' כתרי אותיות הנחמדים מזהב ומפז רב. ולפי רוב הענוה הוא ציו' לי אעבור פרשתא דא פרשתו של מלך גמריה דרב. דסבר לה מר חנוך לנער ומתורתך תלמדנו הולך ורב. ובשגם מיעוט ערכי הן לי מכיר הן קלותי מסאנא דרב לקיים שפיר גזרתו אבא וארא' על איגר שורי"א אתו דיבור"י בהורמנותי' דרב. זו עשר מילי"ן שיחת דקלי"ם כדטעים בר בי רב. וזה החלי בס"ד. פתח דבריו האיר במ"ש הר"מ ז"ל פ"ו מה' זכיה והטור סימן רמ"ו דאומדין דעת הנותן וההיא דר"ש ן' מנסיא במי שהלך בנו למ"ה וכו' והביא דברי הרמ"ה והרמב"ן ז"ל שהביא הטור ומ"ש מרן ז"ל בב"י שנסתפק הר"ן וכ' מר וז"ל ובנוסחי דידן כתוב בפשיטות דלא מקרי שביק נפשי' וכ"כ הש"ך ע"כ ומהר"ם מלובלין ז"ל סימן ק"ח כתב וז"ל לא נמצא זה בדברי הר"ן בספרים שלנו ולא ידעתי מהיכן העתיק זה הב"י וכו' ע"ש ואני בעוניי אומר דבא להם זה מחמת דסברי מרנן דהר"ן שהביא הב"י הוא הנ"י ולכך תלו הדבר בנוסחאות ואולם מרן ז"ל כיוון להר"ן ז"ל עצמו ובחי' הר"ן ז"ל לבתרא כ"י רא' עיני לשון מרן ז"ל בשם הר"ן ז"ל אות באות וגם פעם אחרת בדין אחר שמבי' בב"י לשון הר"ן ז"ל ארוך מצאתיו בחידושיו הנז' וכן יראה הרוא' בבית יוסף א"ה סימן ן' דעל סוגית בתרא דף