חיים שאל חלק א קיג

האחר אלא עושים לעדים שיכתבו לו שטר אחר בפניהם דב"ד אלימ' לאפקוע' ממונא וסעד לפי' זה תמצא בהגהות אשרי שכתבו וז"ל ודוקא בב"ד אבל עדים שלא בפני ב"ד לא וכו' הרי לך בהדיא דדוקא שלא בפני ב"ד לא אבל בפני ב"ד כתבי ליה העדים שטר אחר. ואתה תחזה דכן מפורש יוצא בדברי מהר"א ששון וצ"ל דהאי וכותבין הוא על לפי ציויים. ומעתה באו דברי התוס' על נכון דלעולם הוא כמ"ש בתחילה דר"י ס"ל דאפילו ב"ד אין כותבין לו מזמן ראשון והכונה דאף שהוא לפני ב"ד אין כותבין ורב פליג דלפני ב"ד כותבין ואפ"ה מתלקי שפיר בין ההיא דנמחק להך דהכא דהתם דהב"ד עצמן כותבין השטר כמ"ש בש"ס ליכא למיחש שהב"ד יחתמו בשטר מוקדם אכן הכא דכתבי ליה עדים אף שהוא בפני ב"ד איכא למיחש שהעדים יחתמו בשטר מוקדם כנלע"ד אמיתות הענין ופשוט. ומ"ש שדברי הרב חידושי הלכות קשים להולמם לדעתי כונת הרב ח"ה מבוארת דלפי תירוץ זה הדרי בהו התוס' ממ"ש בתחילה דר"י אפי' בב"ד לא מכשר לכתוב מזמן ראשון אלא ס"ל דבב"ד כתבי. ולתרץ הקושיא שהקשו מאי אולמיה דבריתא צ"ל דר"נ ס"ל דרב פליג אעדים דאין כותבין אף מזמן שני ולכן קאמר דאי שמיע ליה הבריתא דמכשיר אפי' מזמן ראשון לא הוה פליג משום דה"ט דרב דפליג משום דס"ל דאין לחלק בין זמן ראשון לב' ואי מכשירינן בשני מכשירינן אף בראשון בב"ד ובמתניתין משמע דר"י לא מכשיר בעדים אלא מזמן שני לכך פליג דאפילו משני לא כתבי אבל אי הוה שמיע ליה הבריתא דמכשיר אפילו מזמן ראשון לא הוה פליג וכו'. אמנם ודאי שהוא דוחק ומה גם לתרץ תירוץ אחר שלא הוזכר בדבריהם ואם לזה כיונת לא היה לך לכתוב בלשון הזה דנראה מדבריך שדברי הרב ח"ה אין להם מובן וזה אינו. ומה שהקשית עוד לתירוץ מהרש"ח ומהר"א ששון מדברי הטור שכתב שהעדים יעשו לו שטר וכו' ל"ק כלל שכיון שהב"ד אינם כותבים אלא בעדות העדים מקרו שפיר העדים עושים אף שהם אינם כותבין אותו אלא ב"ד וז"ש שהעדים יעשו והכונה כמ"ש מהרש"א שיבואו לב"ד ויעידו וב"ד יכתבו השטר ומקרו העדים עושים. ומה שהקשית למהר"א די בוטון מדברי מהרשד"ם ולמהריב"ל מדברי הרא"ש אגיד לך ידידי כי קפץ עלי הדרך ולא היה שעת הכושר לעמוד בזה. ואומר חלותי היא מעשה ידיך אל תרף והיית אך עסו"ק בגופי הלבו' ולפי שעה תעיין דברי מרן הכסף משנה פי"ב מה' משכב ומושב דין י"ט שדבריו תמוהין בין בקושיא בין בתירוץ כי הקושיא אינה קושיא לפי מ"ש הוא עצמו פי"א מה' מאכלות אסורות דמפרש רבינו ההיא דגגו וכו' במספס מדפריך מינה לרב וכו' ואף שהוכרח שכתב שם הוא תמוה כמ"ש הרב לח"מ. מ"מ הפירוש מוכרח מדברי הרמב"ם וגם מטעם הלח"מ וא"כ שפיר פסק הר"מ דטמא כשאין שם מספס ול"ק ממאי דמדמה לה וכו' דהתם מיירי במספס. והתירוץ שכתב כאן מרן אין לו מובן דמאי קא מתרץ ההיא רשב"ג וכו' סוף סוף ר"י ס"ל בגגו של זה בצד זה דטהור כמו במספס ולמה פסק הרמב"ם דלא כותיה. והשיבני דבר גם לרבות במ"ש האחרונים בענין זה. ואני תפלתי מאל אביך ויעזרך ואל שדי ויברכך בכל מידי דמיטב כנפשך שבעך ונפש דורש שלומך וטובתך כל הימים הצעיר יונה נבון ס"ט. סימן ס"ב. תשובתי על לשון מרן הכ"מ הנזכר ואביזריה. על דברת רבנן בתראי איהו בי קר"י. מרום שבט"ו אני קרתי ושתיתי ושתי"ה היתה נקראת רבי רבי אבי השביענ"י מנחל עדניו ותומך שב"ט מבית עדן כגן עדן הרא"ש היא מוצאת. אשר במאמרו בר"ה כחמה טובה השמוע"ה זו נאה יוצאה בהנומא עמדה ונשא"ת. מדת קונו יש בו כי שמע אל קול הנער בר ארביסר הוה והשפי"ע בצחצחות יגדיל תורה יוצאת. ואחזה אנכי אדוני שאל את עבדו דוד דברי מרן ה' משכב ומושב ואשבה משומם בשוכבי ובקומי ואין פותר פליאה נשגבה לא אוכל שאת. ואולי בעבור זאת אמר יאמר העבד בהורמנותיה דמו"ר ניהו רב' שאין דברי מרן יושבות על מלאת. ולדעתי הקצרה נראה דיש חסרון הניכר בדברי מרן ומ"ש דההיא רשב"ג ומותיב מינה לר"י לאוקומיה ככ"ע אבל הלכה כת"ק הדברי' הללו הם בנותן טעם אמאי פסק רבינו דגגו של חבר למעלה הטהרות בחזקתן אף דיד ע"ה מגעת כיון דבש"ס אותבינן לר"י מדרשב"ג ומשני לה דשאני התם דאית ליה לאשתמוטי מימר אמר אמצורי קא ממצרנא ומשמע דרבי יוחנן סבר לה הכי ואמאי פסק רבינו דלא כותיה לזה כתב מרן דההיא היינו משום דמוקי לר"י ככ"ע אבל הלכה כת"ק וכ"כ בבית יוסף י"ד סי' קכ"ט דההיא דמשני שאני התם דאית ליה לאשתמוטי וכו' ה"ד לרשב"ג אבל לרבנן בין כך ובין כך טהרותיו טהורות ומייתי ההיא דאותבינן לרב מגגו של זה בצד זה ומשני אנא דאמרי כרשב"ג ואסיק אלמא אפי' לגבי טהרות לרבנן בכי הא טהורות. והם דברי הרשב"א בתורת הבית דף קמ"ז. והדבר מפורש בתוספתא פ"ט דטהרות דת"ק סבר בגג חבר למעלה דטהורות אף דיכול לפשוט ע"ה ידו וכמ"ש מרן פה. ומרן בשלחנו הטהור שם כתב אם היה גגו של ישראל למעלה מגגו של גוי וחלוקים ביתדות מניח שם יינו אעפ"י שידו מגעת שם ונתחבטו רבנן בתראי בדברי מרן והרב פרישה והרב ט"ז הגיהו בדברי מרן וכתבו דצ"ל או חלוקים ביתדות. והרב בית חדש כתב דארחא דמילתא וכו' עש"ב ואשתמיט מינייהו דברי מרן בבדק הבית שם שכתב וז"ל ודעת הרמב"ם פי"ג דהא דשרי בגג ישראל למעלה וגג נכרי למטה בחלוק' במספס דוקא היא דומיא דחצר דבסמוך עכ"ל והדבר ברור דז"ש בש"ע גבי גגו של ישראל למעלה וחלוקים ביתדות כדעת רבינו דגם בזה בעי מסופם כמ"ש בבדק הבית וק"ק על הרב כנה"ג דבהגהת הטור מייתי דברי האחרוני' הנז' ובהגהת ב"י מייתי דברי הבדק הבית ולא העיר בדבר. והלא טוב אמנ"ה דדברי מרן בבדק הבית קשים לשמוע שכ' דדעת הרמב"ם להצריך מסופס בגג ישראל למעלה שהרי מ"ש הרמב"ם פי"ג דמאכלות אסורות דין ז' וכן שני גגין שהיה גג ישראל למעלה וגג הגוי למטה או שהיו זה בצד זה ויש ביניהן מסופס וכו' מוכרח דמ"ש ויש ביניהן מסופס לא קאי אלא אזה בצד זה דוקא אבל בגג ישראל למעלה לא בעי מסופס שהרי הכא כתב רבינו בדין זה דבגגין זה בצד זה אם יכול לפשוט הע"ה ידו טמא ומוכרח דאיירי בדליכא מסופס ומ"ה טמא ואפ"ה כתב הכא דגג חבר למעלה טהרות בחזקתן אף דהכא איירי בלא מסופס מדטמא בגגין זה בצד זה כדאמרן אלמא דבגג חבר למעלה בלא מסופס טהור וא"כ מ"ש פי"ג דמאכלות אסורות ויש ביניהן מספס לא קאי אלא אזה בצד זה והדבר קשה על מרן בבדק הבית ובש"ע שהצריך מסופס בגג ישראל למעלה. ומלבד מ"ש דמדברי הרמב"ם בדין זה מוכח להדיא דבגב חבר למעלה לא בעי מסופס כזאת וכזאת מוכח מהתוספתא הנ' דקתני גגו של חבר בצד גגו של ע"ה חבר שוטח שם כלים ומניח שם טהרות ובלבד שאין ע"ה יכול לפשוט ידו וליגע גגו של חבר למעלה מגגו של ע"ה אעפ"י שע"ה יכול לפשוט ידו וליגע חבר שוטח שם כלים ומניח שם טהרות רשב"ג אומר וכו' ובלבד שאין ע"ה יכול לפשוט את ידו וליגע ע"כ בתוספתא ומוכרח דרישא דקתני בגגין זה בצד זה ובלבד שאין ע"ה יכול וכו' איירי בלא מסופס כי היכי דלא תיקשי אבריתא דמייתי פ' בתרא דע"ז דמותיב מינה לרב דבגגין זה בצד זה אף שע"ה יכול לפשוט טהור ומכח דומיא דבריתא והך תוספתא דתרוייהו אליבא דרבנן מוכרח לומר דהבריתא דמייתי הש"ס איירי במסופס והתוספתא איירי בלא מסופס וכמ"ש הרב תורת חיים עש"ב. ומכאן יצא לו להרמב"ם מ"ש פי"ג דמ"א בגגין זה בצד זה ויש ביניהם מסופס וא"כ נמצא דהתוספ' מיירי בלא מסופס ואפ"ה שרו רבנן בגג חבר למעלה. וראיתי להלח"מ פי"ג דמ"א שפירש דברי רבינו בדרן זה בלא מסופס כדאמרן אלא דק"ל דאמאי בגג חבר למעל' לא הצריך מסיפס דטפי איכא למיסר בגג חבר למעל' דאית ליה לאשתמוטי וכו' וכיון דבשוים לא איירי אלא במסיפס כ"ש בגג חבר למעל' ואיך כתב רבינו דטהרותיו טהורות. ואני אומר דאין תלונתו על רבינו אלא על התוספתא דאיירי בלא מסופס ואפ"ה שרו רבנן בגג חבר למעל' כדאמרן ועל התוספתא לק"מ דהך סברא דאית ליה לאשתמוטי קאמר לה ר' יוחנן לדע' רשב"ג לאוקומיה מילתי' ככ"ע וכמש"ל וכ"כ הלח"מ אח"ך אמנם לרבנן ליתא להך סברא כלל וגג חבר למעל' הו"ל הכרא כגגין שוים וביניהם מסופס. ומה שהק' הלח"מ עמ"ש מרן שם דמפרש רבינו ביש ביניהם מסופס מדמקשי מיניה לרב דאיירי בחצר החלוק' במסופס והקשה דאין זה הכרח דפריך לרב במכל שכן עש"ב אפשר לומר בדוחק דכונת מרן דאי איירי בלא מסופס קשיא גם לר' יוחנן דאינו מטהר אלא במסופס ולא פריך אלא לרב וז"ש מרן מדמקשי מינה לרב כלומר לרב לחוד ולא פריך גם לר' יוחנן. ומ"ש הרמב"ם דין ך' מפני שנתפס עליו כגנב. הכי משני רב פ' בתרא דע"ז ופירש"י נתפס עליו כגנב דמה לו בפנימית אבל חלוקה דכחצר אחר דמי כי עייל ידיה לא מתפיס כגנב עכ"ל ואף דהרמב"ם פסק בסמוך בחצר החלוקה במסופס כר' יוחנן אף דהתם כי עייל ידיה לא מתפיס כגנב כמ"ש רש"י מ"מ הכא קושטא דמילת' קאמר. אמנם איכא למידק על רש"י דהכא כתב דבחלוק' במסיפס כי עייל ידיה לא מתפיס כגנב ולעיל במאי דאמר רב טהרותיו טמאות ובנכרי אינו עושה יי"נ פירש"י אינו עושה יי"נ דנתפס מליו כגנב אלמא טהרות אלימי ע"כ הרי דלרב גופיה קאמר בחלוק' במסיפס דנתפס עליו כגנב. ובפשטא דשמעת' נמי צריך להבין דמדמשני רב שאני התם מפני שנתפ' עליו כגנב משמע דבחלוק' במסופס אינו נתפס וא"כ אמאי אינו עושה יי"נ. ומצאתי בשיטת הרא"ה לע"ז כ"י שכתב וז"ל אמר רב טהרותיו טמאות ובגוי אינו עושה יי"נ פי' כיון שאינו נתפס כגנב על הכנסת ידו לחלק חבירו אעפ"י שנתפס כגנב על נגיעת טהרות נגע ולא מירתת משום דזילא ביה מילתא בעם הארץ דבדיל חבר מיניה טרח למיגע בטהרותיו ובגוי אינו עושה יי"נ דכיון דנתפס כגנב על הנגיעה מרתת ולא נגע. אמר לך רב שאני התם שנתפס עליו כגנב פי' אפי' על הכנסת ידו הלכך מרתת ולא נגע עכ"ל ובזה רווחא סוגיין ואפשר שזה כיוון רש"י באומרו כי עייל ידיה לא מתפיס דבחלוקה במספס אינו נתפס על הכנסת ידו. אבל בפנימית נתפס אף על הכנסת ידו כמ"ש הרא"ה ז"ל. את זה עלתה במצודתי הדלה ומו"ר ניהו רבה את אשר יבחר יקריב אליו. ומה שגיתי יבין לי. הלא