חיים שאל חלק א קיב

הוכיחו מברית' דת"כ. ואפשר דכונת הרא"ש ז"ל דאף דודאי קרא לא אתא אלא לגרים ומשוחררין כמדובר מ"מ חזינן דבריתא דת"כ לא קתני בהדיא עבדים משוחררין אלא קתני עבדים סתמא בהדי גרים ואלו בשאר דוכתי תני בהדיא גרים ומשוחררין וצ"ל דכיון דהכא לענין דינא דערכין שוים שאינן משוחררין כלל למשוחררין דאתו מהקשא דלה לה כי אורחייהו לא קפיד תנא ותני עבדים סתמא ומינה משמע דעבדים שאינן משוחררין כלל בערך זכר מדמחתינהו בחדא מחתא ומשוחררין לערך איש מרבה להו ודוחק איברא דריש פ' בתרא דנזיר דף ס"א ת"ר דבר אל בני ישראל ולא לכותים ואמרת אליהם לרבות את העבדים ופריך למה לי קרא האמרת כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה אמר רבא שאני הכא דאמר קרא לאסו' איסר על נפשו במי שנפשו קנויה לו וכו'. ונרא' דהש"ס פריך שפיר למה לי קרא דמדתנ' דברית' לא נקט אלא עבדים סתמא וגם לא נקט גרים שמעינן דהני עבדים שאינן משוחררין כלל נינהו ומשום הכי פריך למה לי קרא וכיוצא בזה ראיתי במס' כריתות דף ז' ע"ב אהא דתנן וכן שפחה שהפיל' מביאה קרבן ונאכי אמרו בש"ס שפחה מנ"ל דת"ר בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה מנין ת"ל אשה מאי וכן שפחה סד"א כי אמרינן כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה ה"מ בדבר ששוה בין איש בין אשה אבל יולדת וכו' להכי תנא שפחה ובליקוטי מהר"ר בצלאל כ"י כתוב בשם גיליון וז"ל מאי וכן דלא מצי למימ' דאצטריך דס"ד למעט מבני ישראל דא"כ ליתני נמי גיורת ע"כ וכתב עוד משם הרא"ש מתני' דנקט שפחה ולא נקט גיורת ושפחה משוחררת א"כ נקטיה משום חידוש' ומאי חידוש' איכא ע"כ והוא הדבר אשר דברנו במאי דפריך הש"ס בנזיר למה לי קרא כמדובר וחזה הוית להרב ברכת הזבח שכתב בהך סוגיא דכריתות וז"ל שפחה מנ"ל דת"ר וכו' הוא מלשון התרצן ואינו מקשן וכמ"ש התוספות רפ"ב דמציע' ופיה"כ דאל"ך מאי פריך תו מאי וכן שפחה והלא כבר מצריך קרא דפריך מנ"ל וכצ"ל בפ"ק דחגיגה דפריך אלא עבדים מנ"ל וכו' הא למה לי קרא וכו' ע"ש וכבר מרן בכללי הגמ' דף י"ח פירש בההיא דחגיגה הכי ובמקום אחר כתבתי דמתאמרא כוותייהו מפום ממלל רברבן הרמב"ן ז"ל שפירש כן בסוגית חגיגה. ובזה ישבנו בעניותנו ההיא דגיטין דף מ"ב ככתוב בספרי הקטן שער יוסף דף נ"ב ע"ג ואחר זמן ראיתי בס' אור יקרות למהר"ם יצחקי הנדפס מחדש שעמד בההיא דגיטין ותירץ דבמתני' קתני שחררו וכו' ע"ש ולא זכר מסוגית תמורה דף ח' וע"ש שהסכים דצ"ל אמר רב משרשיא ת"ש כמ"ש בספרי הקטן הנזכר שם משם אחד קדוש: הלא טוב אמנ"ה דאכתי יש להתישב בהך סוגיא דכריתות דאף דנימא דהכל הוא מלשון התרצן כדתרגמ' הרב ברכת הזבח מ"מ למדנו דדעת התרצן דהך שפחה דתנן במשנתנו הוא משוחרר' מדקאמר מנ"ל ומתניתא אייתי בידי' בריתא דת"כ דמפיק לה לה מאשה ולפי הדברים הנאמרים באמת לעיל דמדתני לה בהדי גיורת ותו דכי איכא ריבוי' שדינן ליה למשוחררין מוכרח דהאי שפחה דתני בברית' משוחררת היא וא"כ סבר לה דשפחה דמתניתין משוחררת ומאחר שכן כי פריך תו מאי וכן שפחה דהיינו בהנחה דשפחה דמתני' שאינה משוחררת כדפירש"י ודעמיה לא הו"ל להקשות בסתם כאלו התרצן דלעיל בשיטה זו הולך אלא הול"ל א"ה ליתני גיורת אלא האי שפחה שאינה משוחררת וסד"א כי אמרינן כל מצוה וכו'. ואפשר לישב השני דקדוקים הנז' דודאי בין המקשן ובין התרצן אמרי תרוייהו דשפחה דתנן במתני' שאינה משוחררת היא ככל דוכתא דתני עבדים סתמא במתניתין דהיינו שאינן משוחררין כלל כמדובר אלא דסבירא להו דהקשא דלה לה גמרינן מיניה כל דלא אשכחן דמעיט קרא לגר ומשוחרר כגון דכתיב בני ישראל למעוטינהו והיינו דפריך המקשן ברישא מנלן למען דעת אי איכא שום ריבויא לגר ומשוחרר דאז הדר הקשא לדוכתיה לשאינ' משוחרר נמי אמנם כלהו מידע ידעי דשפחה דמשנתנו שאינ' משוחררת היא ואהדר ליה התרצן דבריתא שלימה איכא דמרבה לגיורת ומשוחררת ואף דבבריתא קתני שפחה כיון דתני לה גבי גיורת משוחררת היא שלא כמו שנסתפקו התו' בפ' הערל וכיון דבני ישראל לא מעיט גיורת ומשוחררת אף אני אביא שאינה משוחררת מהקש הכללי דלה לה זה עוצם כונת התרצן. והמקשן דפריך מאי וכן שפחה אזיל ומודה בשיטתו אלא דקשיתיה משנתנו דתני וכן שפחה והיינו שאינה משוחררת ואי תנא אתי לאפוקי מיעוטא דבני ישראל ליתני גיורת אלא מוכרח דלא אתא להכי דהא פשיטא לתנא דמרבינן לגיורת ומשוחרר' מדכתיב אשה וא"כ מאי וכן שפח' הא איכא הקשא ומשני סד"א וכו' ובהכי הותרו דקדוק הרב ב"ש והרב בה"ז ומאי דדייקינן בעניותין ועמ"ש פנים מאירות ח"ג סימן כ"ו ואליה רבא בריש י"ד: אמנם בסוגיא דנזיר הנזכר אכתי ק"ק דכיון דאית לן קרא לאסור איסר על נפשו מנ"ל לתנא לרבויינהו מדכתיב ואמרת אליהם נימא דואמרת אליהם אצטריך לרבויי גר ומשוחרר דלא נמעיטינהו מבני ישראל וכה"ג הק' התוספות בכריתות בסוגיא הנזכר וז"ל אימא לא תחייב שפחה תימא אה"נ ואצטריך קרא לגיורת דאמרי' בספרי גבי ברכת כהנים כל מקום. שמדבר בישראל צריך להביא הגרים עכ"ל ודידן עדיפא דאלו התם סברא בעלמא הוא והתנא קים ליה דאינה סברא וגמרינן מהקשא בכה"ג אבל הכא דאיכא קרא מנ"ל לרבויינהו. והרדב"ז בביאורו פ"א מה' ערכין על מ"ש הר"מ דהעבד נערך וכו' הביא הך בריתא דנזיר דמרבינן עבדים מדכתיב ואמרת אליהם ואם כונתו דה"נ בערכין איכא לרבויינהו מדכתיב ואמרת אליהם כבר כתבנו דהת"כ מרבה מיניה גרים ועבדים משוחררי' ועבדים מהקשא נפקי. ולא ה"ל להרדב"ז אלא להורות שדברי הרמב"ם משנה שלימה הם בריש ערכין. ועמ"ש הכנה"ג י"ד ס' רנ"ט והב' אות ן' בשם הרדב"ז. וחמותי ראיתי בספ' לחם משנה פי' משניות בריש ערכין שהביא דברי התוס' הנז' דעבד יש לו ערך זכר וכתב ונ"ל לפמ"ש הטור גבי הכל שוחטין נשים ועבדים משוחררין ה' עבדים משוחררין מיירי ורבים תמהים על הטור שכ' גבי שחיטה משוחררין ונ"ל כיון דעבד אסו' בישראלית וכו' ע"ש והביאו בס' חזון נחום. ומה שתירץ בעד הטור אכתי קשה דמתני' דזבחים קתני סתמא עבדים וסתם עבדים דקתני במתני' סתמא היינו שאינם משוחררין כמש"ל. ועוד מה ענין שמיטה אצל הר סיני הלא בדברי הטור כמה דיות משתפכות בנותן טעם למאי דנקט גבי שחיטה משוחררין כאשר הרואה יראה בטי"ד סימן א' שם נקבצו דיו"ת בספרי האחרונים ומה ענין שחיטה אפי' לפי דבריו שתירץ בעד הטור לו' שמשנתנו בערכין במשוחררין איירי הפך רש"י ותוס' והרמב"ם והרע"ב ועוד דבתוספתא נמי מוכח דעבדי' דהכא היינו שאינה משוחררין. זהו מה שעלתה מצודתי לקיים גזרת מלכי בקדש. אגב רהטאי ביארת"י הקדש. וכת"ר יבחר ויקרב הנמצא בזה איזה גרגיר נהד"ר בקדש אמר יאמר העבד לשרת בקדש. החיד"א ס"ט: אח"י את זה כתבתי זה ל' שנה בתוככי ירוש' עה"ק תו' ובאיז' פרט הכתוב לעיל חזרתי לכתבו כתקנו במקום הראוי ומשם באר"ה. סימן סא אשר כתב לי מורי הרב ז"ל לפי רוב הענוה. להשיב על פלפל"ת כל שהוא שכתבתי לו בקטנותי הן בעודנו בשליחות מצוה: (את אשר כתבתי למורי לא מצאה ידי ומתשובת מורי ז"ל יובן קצת מ"ש). האי צורבא מדרבנן דמי לפרצידא דתותי קל"א אית ליה ידיד נפשי הארוס החכם הנעלה צניע ומעלי. כמה"ר יוסף דוד אזולאי נר"ו בריא מזליה לעולם יעלה. כי"ר: אנכי הרואה מעשה אצבעותיך ותאזרני שמחה לידע משלומך וקביעתך בתורה כי זה כל האדם דדיה ירווך בכל עת ואוי לי כי נגרשתי מארצי ואני נע ונד. וראיתי מה שהקשית לדעת בסוגית בתרא דף קס"ח גבי מי שנמחק שטר חובו בדברי רשב"ם ממה שפירש במשנה למה שפירש בש"ס אלו ב"ד המקיימין. לזה אומר לך כי דברי רשב"ם שבש"ס מוכרחים הם בדברי הש"ס שאמרו איזהו קיומו וכו' וא"כ נמצא דבאמת עיקר הקושיא הוא מדברי הש"ס כמו שהקשה הרב מהר"א ששון ואם מדברי הש"ס לא מוכח דב"ד עושים הקיום היינו מגיהים בדברי רשב"ם במקום ב"ד עדים כי היכי דלא תקשי דידיה אדידיה או דוחק אחר. אכן מדברי הש"ס דקאמר איזהו קיומו וכו' במותב תלתא וכו' אין לנטות ימין ושמאל ולהכי דקדק הרב מהר"א ששון להקשות מדברי הש"ס ולא מדידיה אדידיה. עוד כתבת כי דברי הרב מהר"א ששון בזה לאו סיפיה רישיה וכו' וצ"ע. ואומר לך כי זה לא ראיתי בדברי מהר"א ששון. ואם כוונת לשני התירוצים שכתב שהאחד הוא הפך האחר אתמהא כי כך היא דרכה של תורה דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי והמעיין יבחר. והן אמת כי שני הדרכים בחזקת סכנה. ולפי חמר הנושא נלע"ד לתרץ דרשב"ם ס"ל דתרתי בעינן קיום העדים בפני ב"ד ואח"כ קיום ב"ד עצמן ורשב"ם במשנה לא ביאר קיום הב"ד דסמך עמ"ש בש"ס איזהו קיומו. ולפי זה יתישבו כל קושיות מהר"א ששון. וגם דברי התוס' שכתבו דלהרשב"ם עדים עושים אותו אפשר לידחק ולפרש בזה הדרך שהעדים עושים אותו בתחילה וב"ד אח"ך משא"כ לפירושם דב"בד לחוד סגי. וגם דברי הטור שכתב בשם רשב"ם אפשר לפרש בדרך זה. ובהא מודינא כי כל זה הוא דוחק בדברי הטור והתוס' ועוד קשה דא"כ עדים למאי אצטריך כיון שהב"ד כותבים לו לשון המוזכר בש"ס ולזה יש לישב גם כן דאצטריך כתיבת העדים כדי שידע הלוה מי הם העדים למפסלנהו ולא ס"ל כמ"ש הרא"ש דבכלל מ"ש פ' ופ' עדיו הם נמי העדים שהעידו על המחק אלא הם דוקא עדים הראשונים ולכן צריך שיכתבו העדים כדי לידע אותם אם יוכל לפוסלם וכל זה דוחק. ואשר הקשית על דברי התוס' שבדף ק"ע דלפי מ"ש בתחילה אין להם מובן וכו' וכונת קושיתך עבוארת דלפי מ"ש בתחיל' דר"י ס"ל דאפילו ב"ד לא כתבי מזמן ראשון ולכך פליג רב עליה דבב"ד מהני איך כתב כאן בעי"ל דהתם בב"ד ליכא למיחש שיחתמו במוקד' אבל הכא בעדים איכא למיחש וכו' והלא ה"נ מיירי אפי' בב"ד כמ"ש בתחילה וזה עצמו הקשה מהרש"א בח"ה. והן קדם אחוה לך דעי דלק"מ דהתוספות ס"ל דמ"ש ב"ד מקרעין לו השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון אין הכונה דב"ד עצמן כותבין לו שטר