חיים שאל חלק א יא

הבריית'. ולפי זה יש לפרש דברי הרי"ף והרא"ש בדרך זה. ונאמר דגם הרי"ף לא התיר אלא באשת איש והוה פשיט' ליה דבריית' דאבל רבתי באשת איש איירי וכמ"ש רבינו ירוחם. אמנם אי מהברית' לחוד מצינן לאוקומה בנטילת שער על ידי טיפול סיד. ומשו"ה מייתי הרי"ף ההיא דהחולץ דאמר רב חסדא ל' של אבול שמותר לספר ולכבס והיינו לאשת איש שמותר' לספר ולכבס אחר ז' ומהכ' משמע דמותרת לספר בכל אופן. ולא תיקשי כקושיין דלעיל דהתם באלמנה איירי די"ל דכונת הש"ס לומר דהא מיהא אשכחן קולא בל' יום שאשת איש מותרת לספר משא"כ בט"ב וא"כ ק"ו שמותר ליארס. ובהא אשכחנ' פתרי למאי דדייק הרמב"ן על הרי"ף דהו"ל למימר שמותרת לספר ולכבס לשון נקבה די"ל דמשום דהש"ס קאי באלמנה לא רצה למנקט אסורה ומותרת דהוה משמע דאלמנה דמשתעי בגוה מותרת לספר בל' אחר ז' ואין הדין כך אלא באשת איש ולכן נקט רב חסדא שמותר לספר למי שהתירו לספר שהיא אשת איש וכונתו דאשכחן קולא מיהא באבל ל' משא"כ בט"ב ומוכח דאשת איש מותרת לספר כל שער דאי אמרת דאינו אלא ע"י סיד כדי שלא תתגנה ושאר שער אסורה גם אשת איש מאי ק"ו עביד רב חסדא ומה הלשון אומרת שמותר לספר הא אסורה בתספורת אלא מוכח דמותרת לספר כל שער ולזה מייתי הרי"ף שמעת' דהחולץ דבלעדה לא שמענו פירושה דברית'. אך הרא"ש חולק עליו דגם אשת איש לא שריא אלא בטיפול כדי שלא תתגנה וה"ה גיהוץ סבר הרא"ש דשרינן לאשת איש וכמ"ש הרא"ש בהדיא בריש כתובות דכל דין ל' תספורת וגיהוץ אינה נוהגת באשת איש רק דגלוח לא שייך באשה דהיא מגדלת שער ומאי דשייכ' בה להשיר השער ע"י סיד שרי אך אין סברא שיהא מותר לה לעשות מה שאין דרכה של אשה להסתפר ובהא הוא דפליג על הרי"ף אבל בגיהוץ סבר כדעת הרי"ף כמו שהחליט בריש כתובות ומאי דנקט תספורת הרא"ש שם בריש כתובות לא יקשה עלינו דאם היה דרכה להסתפר לא היה נוהג בה רק דהשת' דאין מנהגן של נשים בכך לא שריא וכמ"ש פ' אלו מגלחין. ומשו"ה הרא"ש שם לא הביא מאי דמקשה עליה הרמב"ן מגיהוץ. משום דבגיהוץ גם הוא יו"רה כהרי"ף דאף דאפשר לה ללבוש בגדי צבעונים חדשים מי יודע איזה רוח עבר על בעלה אשר זימן לבנים ומצא שחורי' וזימנין דמשכחת איש באנשי' דקפיד ואינו חפץ בצבעונים ולא תמצא אשתו חן בעיניו עד שתלבין בבגדי לבן חדשים ומשו"ה כל דאפשר לה להתגנות על בעלה אף בדרך רחוקה שר"ו חכימיא. זה אפשר לישב דעת הרי"ף והרא"ש במונח דהרי"ף לא שרי אלא באשת איש כאשר משמע מדברי רבינו ירוחם דליסוד מוסד פירש בפשיטות בתחילת דבריו דמיירי באשת איש: אמנם הטור ימאן בזה שהרי בסימן ש"ץ הביא קושית הרמב"ם מגיהוץ וכתב בסוף דהוא דעת הרא"ש. אבל לדרכנו הראשון ניחא. שוב ראיתי בספר קרבן נתנאל פ' אלו מגלחין שכתב על דברי הרא"ש שם וז"ל ותספורת לא שייך באשה דמגדלת שער ויש לדקדק מזה כמו שכתב רבינו פ"ק דכתובות דתספור' וגיהוץ אינו נוהג בא"א וצ"ל דתספורת דהתם לאו דוקא אלא קפול התירו לאש' עכ"ל ובכלל דברינו דבריו. אך לא העיר בכל דברי הרא"ש דהכא והתם ובדברי הרמזים והטור. ומ"ש הרב בית חדש בסי' ש"ץ דהרי"ף לא התיר אלא בצדעה ובת צדעה דיש נשים שנוהגות לגלח ובהכי מיירי הרי"ף שלא תתגנה על בעלה משום רבוי שערות במקום דלא שכיחי שערות לשאר נשי' ע"ש אינו נראה דסתמות דברי הרי"ף והרמב"ם והסמ"ג לא מוכחי הכי אלא כמו שהבינו הרמב"ם והרא"ש בדעת הרי"ף: ואחר זמן רב הגיע לידי ס' עטרת פז על הרא"ש מסדר נשים לאחד מרבני הזמן הנדפס מקרוב וראיתי לו בפ"ק דכתובות שעמד בכל דברי הרא"ש והטור וקצור פסקי הרא"ש באורך ומסיק דדעת הרא"ש לאסור גהוץ ותספורת באשת איש ומ"ש פ"ק דכתובות דאין דין ל' נוהג באשת איש בגיהוץ ותספורת להגדיל הקושי' כתב כך והיינו לדעת בה"ג והרי"ף והרמב"ם וקשיא על רש"י וגם לפי דעתו דלא שרי אלא ע"י קיפול ותו לא קשה על רש"י דמשום שהוא תכשיט התירו וה"ה לכל תכשיטין ופ' אלו מגלחין ששם הם דיני אבלות ביאר דעתו. ומ"ש הטור סימן שפ"א אינו אלא להתיר בכיחול ופירכוס ונפיק מדברי הרא"ש פ"ק דכתובות אבל גיהוץ ותספורת אסור כדעת הרמב"ן וכמ"ש סימן ש"ץ אלא דדברי הרמזים קשים וצ"ע. זהו תורף דבריו. ואין זה מן הי"שוב לומר דהרא"ש פ"ק דכתובות דקאמר בפשיטות דמוכח דכל דין ל' אינו נוהג באשת איש דהיינו תספורת וגיהוץ. וכן כתב גם כן בתוספותיו לכתובות הנדפסים מחדש. אין הדבר כן לדעתו והוא סובר להפך ולהגדיל הקושי' על רש"י קאמר זה אין לו שחר: ועוד יש לעמוד במ"ש הרב הנז' בתוך דבריו שהזכרתי ועתה אעתיקם כצורתן וז"ל והא דכתב רבינו דמוכח מהתם דכל דין ל' דהיינו תספורת וגיהוץ אינו נוהג בא"א משום דפשט סתמא דאבל רבתי משמע הכי מותרת בנטילת שער ע"י תספורת ותספורת וגיהוץ כי הדדי נינהו באבל להגדיל הקושי' כתב כך דבאמת לפי דעת רב אלפס ובה"ג וכן הוא דעת הרמב"ם דא"א מותרת בתספורת ממש וז"ש באבל רבתי דאשה מותרת בנטילת שער ע"י תספורת קאמר ודעת רבינו דממיל' גם בגיהוץ סברי הכי וכו' עכ"ל הראת לדעת שכתב דדעת הרמב"ם דאשת איש מותרת בתספורת וגם בגיהוץ סבר הכי וכתב שהרא"ש סבר הכי כדעת הרי"ף ובה"ג והרמב"ם. ולפ"ז נמצ' דהברית' והרי"ף ובה"ג והרמב"ם שכתבו דאשה מותרת בנטילת שער אחר' מיירי באשת איש. וקשה דנעלם ממנו מ"ש הרמב"ם בדין הסמוך שהרי פ"ו דין ג' כתב הרמב"ם בתספורת כיצד וכו' בד"א באיש אבל באשה מותרת בנטילת שער לאחר ז' והאיש עד ל' יום וכו' ובדין ד' כתב וכן אסור ללבוש כלים לבנים חדשים ומגוהצים כל ל' יום אחד האיש ואחד האשה עכ"ל וכ' מרן בכסף משנה וז"ל ומ"ש א' האיש וא' האשה נראה שכ' כן לאפוקי מבעל הלכות שכ' שהאשה מותר' ללבוש כלים חדשים מגוהצים לאחר ז' ואינה בגזרת ל' של גיהוץ והרמב"ן בתורת האדם הקשה עליו לשהרי כל עיקר לא למדנו בגמ' לגיהוץ אלא מן האשה התקועית וכו' עכ"ל ויען שמרן בספריו הקדושים תדיר הוא מזכיר לרב אלפס בשם הרי"ף זולת כשמעתיק דברי הרב המגיד שמ' חיבור הרי"ף הלכות וכיוצ' משאר רבוואת'. לכן נראה מדבריו כאן שכונתו על בעל הלכות גדולות. ויש להעיר על דבריו הללו בספר תורת האדם לא זכר בענין זה בעל הלכות גדולות כי אם מביא דברי הרי"ף ז"ל ובתחילת הענין כתב זה כתב רבינו ז"ל בהלכות אבל רש"י ז"ל וכו' ואח"ך כתב ועוד קשה לי לדברי רבינו בעל הלכות ז"ל הרי האשה מותרת ללבוש כלים חדשים מגוהצים לאחר ז' ואינה בגזרת ל' של גיהוץ והרי אנו כל עיקר לא למדנו בגמ' לגיהוץ וכו' ע"ש והכל סובב על דברי הרי"ף שהוא הביא פרק ג' דמ"ק ההיא דהחולץ וכמו שהביא בשמו הרמב"ן שם. ועוד שבין הרי"ף בין בה"ג לא כתבו שהאשה אינה בגזרת ל' של גיהוץ כמ"ש מרן לאפוקי מבעל הלכות שכ' שהאשה מותרת וכו'. אלא שהרמב"ן כתב של דברי הרי"ף דס"ל דמותרת לספר וז"ש פרק החולץ ל' יום של אבול שמותר לספר ולכבס מוכח דאינה בגזרת ל' של גיהוץ נמי דתספורת וגיהוץ כי הדדי נינהו ועל זה הקשה דלמדנו גיהוץ מהתקועית וכו' והוא מבואר בדברי הרמב"ם. וכן כתב הטור סי' ש"ץ והקשה הרמב"ן דא"כ תהא מותרת בגיהוץ וכו'. והשת' הרמב"ם לא אתא לאפוקי מי שכ' איפכ' אלא חש שלא נאמר שהאשה אינה בגזרת ל' כלל וכמ"ש שהאשה מותרת בנטילת שער ונא' דה"ה דלית' בגיהוץ וכמו ששפט הרמב"ן בדעת הרי"ף לזה ביאר דבגיהוץ אחד האיש ואחד האשה שוים וכדמוכח מההיא בריית' דמייתי הרמב"ן דקתני כל מה שיש באיש יש באשה חוץ מתספורת דאלמא בגיהוץ שוו בשעוריהן איש ואשה ומתוך הדברים נתברר דמ"ש הרב