חיים שאל חלק א קט

דנודרין אתי לחד מהנך אלא ודאי דסבר דאין קפידא כיון דהכל דנידרין אתי לרבויי לאו דוחקא הוא לומר דנידרין אצטריכא ליה. ואף דלא דמי האי חידושא דמופלא דגוי דהוי חידושא מעליא לא כן לומר דנודרין אתא לאתויי חד מהנך ותנא והדר מפר' ואההוא לא קפיד הש"ס אבל אי איתא האי חידושא דמופלא הו"ל לש"ס למסמכיה אהכל דנודרין. אכתי יש לדחות דפשיטא לש"ס דאי אתרבו גוים לכל מילי אתרבו וה"ה לדין מופלא ולאו חידושא הוא לדעת הש"ס לאסמוכיה אמשנתנו ולא תיקשי מהכא אמאי דסבר רב במש"ל מדעתו הרחבה דישנו לדין מופלא בגוי. ואולם נרא' לסייועיה קצת לסברת הרב הנז' דישנו לדין מופלא גם בגוי והוא ממ"ש התוס' פ"ק דערכין דף ה' ע"ב אהא דתניא התם ת"ר בני ישראל מעריכין ואין הגוים מעריכין יכול לא יהיו נערכין ת"ל איש דר"מ וכו' וכתבו התוספות יכול לא יהיו נערכין ת"ל איש ואע"ג דאיש במעריך כתיב תרתי איש כתיבי ואם אינו ענין למעריך תנהו ענין לנערך וא"ת הא ממעטינן מאיש דהכא נכרי גבי תמורה בפ"ק דתמורה וי"ל דבזבחים דף מ"ה איכא דרשא אחריתי למעוטי נכרי מתמור' ועלה סמיך דילפינן ממעשר בהמה דהוי חובה שאין קבוע לה זמן וישרא' מייתי ונכרי לא מייתי עכ"ל וראיתי בליקוטי מהר"ר בצלאל כ"י שכתב וצ"ע דבפ' ערכין לא כתיב כי אם חד איש ונ"ל דאיש כי יקדיש וכו' כולא חדא עניינא כמ"ש פ"ק דתמורה דיליף לענין תמורה מאיש דכתיב בערכין. גיליון. עכ"ל וצריך להבין מ"ש התוס' תרתי איש כתיב ואם אינו ענין דס"ס איש במעריך כתיב ומנ"ל לר"מ לומר אם אינו ענין והן לו יהי דאיכא איש אחריתי נוקמיה לאיש קמא לרבות גוים אי משום דסמיך לבני ישראל ואי משום דכתיב בפרשת ערכין ובמעריך כתיב ואי כונתם דמצד הסברא הוכרח למשדי ליה לנערך א"כ אמאי בעינו תרתי איש ותו דמאחר דאיכא תרתי מאי קשיא להו בתר הכי דמעיט נכרי מאיש כי יפליא והא תרתי איכא והך ריבויא דגוים מאידך ותו דאמאי נטרי בהך קושיא אחר הצעה זו והלא אין הצע"ה צריכה לכך ובראשית מאמר תיקשי להו מההיא דתמור'. ואפשר לומר דתרי שינויי נינהו על דרך שכתב הרב תה"ד סימן קל"ח במ"ש התוס' בברכות דף ל"א ד"ה מורה וע"ד שכתב מהר"ש אלגאזי במ"ש התוס' בגיטין דף ס"ו ד"ה חכם דוי"ו שבדבריהם לחלק יצאת לתירוצא אחרינא אף אנן נמי וי"ו גם זאת שכתבו ואם אינו ענין בחלקו"ת ישית מגיד מראשית ותרי שינויי נינהו ויצא הראשון דתרתי איש כתיבי ומצד הסברא דריש לאידך וזאת שנית דמצד הסברא הוא דאמר אם אינו ענין והשתא להך שינוייא בתרא ק"ל מההיא דתמור' שפיר איכו השתא מי חכם ויב"ן את היצי"ע דלפי הצעתם והך שינוייא בתרא איכא לאקשויי מתמורה דלשינוייא קמא לק"מ. אמנם אכתי נהלך ברג"ש על דברי התוס' דמסוגיית נזיר דף ס"ב הוכ"ח תוכי"ח לכלהו שינויי דהתם דהאי איש דמרבו מיניה ר"מ ור"י בהך בריתא גוים היינו איש דנדרים ולאו ניהו איש דערכין ולדידן דקי"ל דמופלא הסמוך לאיש דאוריתא קרא להכי הוא דאתא וכ"כ הרב מש"ל פ"א דערכין אף אנן נמי תנינא ברית' בת"כ דרוש"ת אי"ש למופלא והכי אמרינן בפשיטות בריש תמורה כי הן איש למופל' הסמוך ואינו נראה לריבוייא דגוי' וכמו שפירש רש"י שם בנזיר כמה זימני דאיש דר"מ ור"י דנדרים הוא וא"כ מאי קשיא לתוס' דבמעריך כתיב. ותו דכפי תירוצם דתרתי איש כתיבי ומשמע דר"מ ור"י אידך הוא דדרשי מאי פריך התם בנזיר איש כי יפליא נדר בערכך למה לי מכדי האיתקש נדרים לערכין והלא בלא"ה ע"כ דאיש דדרשי ר"מ ור"י לאו היינו איש כי יפליא אלא אידך. ואפשר לומר בדוחק דהתוס' קיימי אף לפי סוגית נזיר דאסיקנא דהאי איש אתא למופלא ואיש דר"מ ור"י היינו דנדרים וכמו שפירש"י התם ובכל זאת ק"ל שפיר דאיש במעריך כתיב כלומר דכיון דמבני ישראל מעיט לנכרים וכבר מאיש דנדרים מרבה נערך א"כ מנ"ל לדרוש ולתור דרשות אחרו' בהאי איש דסמיך לבני ישראל נימא דהאי איש דכתיב במעריך אתא לרבויי דגוי מעריך ולהכי אתא קרא לאפוקי מסברת ר"מ דמעיט מעריך ומרבה נערך כי הן חליפות למו ואינו בדין שיונף המקצר על המערי"ך ואתיא רביה לנערך ולא נדרוש דרשא אחריתי. וניחא להו דתרתי איש וכו' וכולא חדא שינוייא וה"פ דתרתי איש כתיבי ואי קרא דאיש כי יפליא לגוי שיעריך אתא הו"ל לקרא לכתוב האי כי יפליא באיש כי יקדיש ובהך קרא נכתוב איש כי ידור נדר בערכך ואז ודאי דינא הוא דאפוקי מפקינן ליה לרבויי גוי דמעריך ואנוחי לא מנחינן דרשא אוחרי דסמיך לבני ישראל ונראה דלהא הוא דאתא. אמנם השתא דאיכא אי"ש האחרון ולא כתיב ביה כי יפליא אלא בקרא קמא מסתברא דקרא קרי בחיל ומקרא אומר דורשני להפלא' ואין עמו נכרי ומעתה ריבוייא דגוי לנערך והלכה והיתה לאי"ש אחר דכי יקדיש ועל כרחך לומר אם אינו ענין למעריך מדחזינן דקפיד קרא לכתוב באיש דמעריך כי יפליא ואי לרבויי גוי לימא איש כי ידור כי היכי דלא נטעי לדרוש אותו להפלאה והיא הנותנת האי"ש האחרון לנערך מסכים הולך דהא הוא דאיכא לרבויי מאיש דנדרים ולא מעריך ודוחק. ובלכתך בדר"ך הזה אתה תבא"ר דמאי דק"ל לתוספות מההיא דתמורה היינו דמהכא משמע דהדין נותן דאיש לרבוי גוים ואלו בההיא דתמורה אתו רבנן ובצרי להו מאיש דמשמע דמשמעותי' דאיש למעוטי נכרים כחסי"ר יחלו"ף מהך סוגייא דמרבי להו מאיש והכי אמרינן בכמה דוכתי דאיש מרבה גוים. ורוח חכמים נוחה דסמיך אההיא דרשא דזבחים. ואולם כי יתן את רוחו המעיין במאי דכתיבנא אכתי יש לגמגם וכל כי האי עבדא ליה חימצ"י יתחמץ לבבו איך התוס' סתמו למילתייהו טובא ולא אתיא זכירה סוגית נזיר בדבריהם כלל. ואף גם זאת ירגי"ש אדם דהן לו יהי דההיא דריש תמורה לא סמכא אההיא דמעיט מאיש ויחנו בחסרו"ת מהקשא דמעשר בהמה והיו תוצאותיו ההמיר גוי אין בדבריו שיעלה תמרת"ו מ"מ מאחר דשם נאמר איש כי יפליא לרבות המופל' איך באותה סוגיא עצמה מיעט גוי מאיש כי יפליא גופיה ואף דאינה ילפותא עיקרית מ"מ הדבר זר בסוגי' אחת לומר דבר והפכו אי משום דעדיין לחלוחית הדיו קיימת מדרשת מופלא ואי משום דמריש' הדרש' תדרש לריבוייא ותנינ' בירך חבירתה למיעוט'. לכן שפרא מילת' באנפאי דהך סוגי' דריש תמורה בריש' מאי דדריש לרבות המופל' אינו אלא מכי יפליא דאמר רחמנ' ואיש לא אצטריך להכי כלל דיקא נמי דקאמר כיון דאמר מר איש מה ת"ל כי יפליא וכו' והרגיל בנועם שיח שותא דרבנן בדרשותיהם הכר יכירנו דהך לישנא משתמען מילוהי דאיש לא דריש להכי רק מכי יפליא ובהכי ניחא דבתר הכי שדייה איש למעוטי גוי. ואף כי מסוגיית נזיר הן מהש"ס הן מרש"י ותוס' שם מוכח להדיא דהאי איש כי יפליא דריש ליה למופל' הסמוך לאיש וכיוצ' ומצריך נמי איש להכי כלומר סמוך לאיש וכיוצ'. מ"מ אפשר דהתוספות הכא בדיבור זה דערכין הלז נקטי לעיקר לסוגיית תמורה דמשמע מינה דדרשת מופל' מכי יפליא לחוד נפקא ואייתר לן איש משום דדחיק' טובא לומר דר"מ ור"י דמרבו גוים מאיש אאיש דנדרים קיימי ולא איש דערכין ובהכי סלקי דברי התוספות על נכון אליב' דהך שמעת' וכפסק' דברית' ומ"ש תרתי איש וכו' תרי שינויי נינהו כדשנין מעיקר'. ואם כנים אנחנו בזה לפום הך שינוייא בתר' דשקלי וטרו בה התוס' וגם מסתבר' טפי דהאי איש דדרוש רבנן איש כי יפליא הוא. משום דלומר דהאי איש דדרשי הוא איש כי יקדיש דחיק ואתי מרחיק אמור מעתה דמסתייע' מילתיה דרב מש"ל דישנו לדין מופלא בגוי דלפי האמור דאיש כי יפליא דערכין דרשינן איש לרבות גויים וכ' יפליא לרבות מופל' א"כ למ"ד דמעריך יש פני"ם הנראין דגם בגוי איתיה לדין מופל' מאחר דמופל' דדריש מכי יפליא סמוך לאי"ש דמרבינן מיניה גוים וכיון דלר"י משמע דישנו לדין מופל' בגוי מהדרשו' דסמיכי כאמור מסתמ' גם ר"מ לא פליג עליה בזה. ומדברי רש"י בסוגיית נזיר שכתב דישראל אין לדקדק איפכ' והרי הוא כמבוא"ר. הן אמת דמדברי הרב מש"ל פי"א דנדרים הנתנין למעלה משמע דעושה פותחת לדין זה מסוגיי' נזיר. ולא אכחד דהרבה צדדתי בסוגיית נזיר ולא עלה בידי ראיה ראויה לדבר זה כאשר יראה המעיין. אמנם לפום ריהט' נראה דיש להכריח הדבר ואתיא מבינייא מסוגיית נזיר וברית' דנדה דף מ"ז והוא דתני' התם איש כי יפליא לנדור נדר מה ת"ל איש לרבות בן י"ג ויום אחד שאעפ"י שאינו יודע להפליא דבריו קיימין ונמצ' דהאי איש אתא לרבויי גדול שאינו יודע להפלו' והשת' אי ס"ד דכי אתרבו גוים לנדרים אינו אלא למילת' דפשיט' אמנם למילת' דאתיא מדרש' לישראל גופיה גוים ליתנהו בכלל דגוים לא אתרבו להאי מילת' חדת' ומה"ט נימא דאע"ג דמופל' סמוך לאיש אתרבי בישראל ליתיה בנכרי דלישראל נאמרה ולא לבני נח א"כ היכי אמרינן בסוגיי' נזיר למאי דאסיקנ' דלמ"ד מופל' סמוך לאיש דרבנן כי יפליא דערכין למעוטי גוי גדול שאינו יודע להפלות ואמאי אצטריך קרא להכי והלא לישראל גופייהו אצטריך ריבוייא דאיש ומאחר שכן ממיל' דגוי' אין דינם שוה לישראל וכאמור ואכתי איתר לן קרא. וכן לדידן דקי"ל דמופל' סמוך לאיש דאורית' ולא אשכחן להר"מ והסמ"ג ז"ל שהזכירו הא דגוי אם אינו יודע להפלו' דאין נדרו נדר וכתב הרב מש"ל בה' ערכין שם דכיון דקי"ל דמופל' דאורית' אצט' קרא לרבות מופל' וסוגיית נזיר היא אליב' דמ"ד דרבנן ואייתר לן קרא ואמאי לא אמרינן דדוק' בישראל אתיא רביה דאיש אף דלא ידע להפלות נדרו נדר וכל דלית לן ריבוייא בגוי להכי אף הוא גדול כיון דלא ידע להפלות אין נדרו נדר אלא מוכח דכיון דאתרבו גוים לנדרים כישראל לכול' מילת' אתרבו וכאשר יהיה האופן בישראל דנדרו נדר ה"ה בגוי וא"כ מאחר דאשכחן דמופל' בישראל נדרו נדר ה"ה מופל' דגוי נמי כי היכי דאמרינן לדידן בגוי גדול שאינו יודע להפלו' ולהכי אצטריך קרא למ"ד למעוטיה. זאת היתה לי במצודתי הקלה בדין זה דמופל' דגוי ומסתיין דדעת הרב מש"ל נטה לזה דישנו בגוי נמי. והנה מהך ברית' דנדה דאייתיי' ק"ק על רש"י ותוס' בסוגיי' נזיר שכתבו בסוף הסוגי' דאיש דנזירו' לא דריש אלא דרש"י ז"ל כתב דאיידי דאשה נקטי' קרא והתו' כתבו דאיידי דכי יפליא. דהרי איש אצטריך לגדול שאינו יודע להפלות כדתני' בברית' הנז' אהך איש דנזירו'. ובגופ' דשמעת' דהתם אפש' לומר דעיקר הקושי' דפריך התם מנזירו' לערכין היינו דכיון דבערכין מיעוט' דבני ישראל וריבוייא דאיש תרוייהו שדינן להו אגוים ה"ה נמי גבי נזירות נשדינהו לגוים ומאיש לתרבו ולא לדרוש דרשא אחריתי באיש ואהדר ליה רבא דלא מצי למדרש באנפ' אחרינ' אלא דבני