חיים שאל חלק א קח

בינה לעתים ישתום ויסתום. איכו השתא פתחתי אני לדודי כי ראיתי יום אתמול כי יעבור זיויה הוא דקעבר תשובת שאלה והמכתב מכתב אור עיני גם בן ואח הולך תמים ובע"ט ההיא יתו"ם. יה יושיעהו ירכיבהו על במותי לשער ירושלם רתום. היה דורש לשון הדיו' על כן המו מעי לו רח"ם ארחמנ"ו זאת אשיב אל לב"י אף רוחי בקרבי ושור"י באר"ש יכתבו ואני בתומי הולך בתום. הנה אשו"ר ארש בלבנו"ן דברי פי חכם בני ה"ה הפוס' נר"ו ולדידי חזי כי האמת אתו ודבריו ברורי' דודאי יש לחוש לסכנה לאדם שלא מל ואין מוהלים מומחים עע"ג והבל יפצה פגום יוצא זה המתנשא לאמר שימול אף שלא מל מעולם ואין מומחה עע"ג וכמו שהביא ראיה זה בני נאמן הי"ו ממאי דקי"ל דאדם שלא מל לא ימול בשבת ובודאי מיירי אפי' מומחים עע"ג וק"ו שאין לכוף לאב למולו ע"י האיש הזה שלא מל מעולם ואין איש מומחה עע"ג וכל כי הני מילי פשיט"י דספריא ניהו וא"כ לא היה צר"ך לכתו"ב לאומרו. אמנם בדור יתום כזה שרבו זחוחי הלב וטח מראות עיניהם וכל מידי יספו"ק עלימו אבד סבר"ם ובטל סיכויין יפה עשה בעט"ו ברי דיסגי ומילתא דאתייא בקל טרח וכתב לה. ותו מייתי ראיה מדברי הריטב"א בחידושי יבמות ריש פ' הערל בשם מהר"ם והביאו הרב הנמקי במ"ש יומא דעיבא ויומא דשותא לא מהלינן והאידנא דדשו בהו רבים שפ"י דמאן דלא בעי לממהל יומא דעיבא הרשות בידו ושפיר עבד דלא למסמך על שפ"י וכ"ש בנ"ד דהאב זכאי באמירתו מסתפינא מהאי גברא דאכתי לא מל. ועל זה דחה דמרן פסק כרבי' ירוחם והר' מנוח דס"ל הפך הריטב"א ומסיק דבנ"ד כ"ע מודו וכו' ככתוב בקונטריסו באורך. ודינא קמשתעי דלא דמי נ"ד לההיא והכא גם רבינו ירוחם והרב מנוח מודו והרי הוא כמב"ואר. ואולם הנני יוסיף לבאר מ"ש דמאן פסק הפך הריטב"א וכו' ואגב רהטא מקום יש לאומר שיאמר איה איפא פסק מרן הפך הריטב"א שהרי לא מצינו שכתב מרן רק דעל דברי הריטב"א מייתי דברי רי"ו וה"ר מנוח ומאן נימא לן דפסק כרבינו ירוחם ואדרבא נימא כי כן דרכו להביא כל הדעות ביתה יוסף ואימור דסמך דפשיטא ליה דנקיטינן כהריטב"א דהוו תלתא הריטב"א ורבו והרב הנמקי. וכל קבל דנא רי"ו והרב מנוח תרי. והגם דרי"ו סתם וכ"כ הרמ"ה. הרמ"ה לא קאי אלא על טורח הדרך. וא"כ הוו להו תרי לגבי תלתא ומה גם דהנמקי בתרא הוא. ואי משום דמייתי דברי רבינו ירוחם באחרונה. אין לדקדק זה בדברי מרן בב"י כנודע. אמנם מאן דרמא הא לא חש לקמחיה דודאי מרן דעתו לפסוק כרי"ו וה"ר מנוח דאם איתא דפוסק כדעת הריטב"א ודעמיה הי"ל לפסוק כן בש"ע דיכול להשהות משום יום המעונן וכן שלא למול ביום שבת בעננו ענן. ובשלמא אי פסק כרי"ו ודעמיה ניחא דכיון דלא זכר הא דיום המעונן כלל ודאי דעתו דיום המעונן אינו מעכב וסתמא דמילתא שאר יומי ויום המעונן כי הדדי נינהו דמאן פלג לן. אך אי פסק כהריטב"א אין שום הוכחה ורמז בש"ע דיום המעונן קשה למילה כדי שנאמר דמאן דחש לה שפיר עבד. ובכן הראת לדעת דממה שסתם בש"ע מוכח דפסק כרי"ו ודלא כהריטב"א וכמו שהק"ול נהיה בדברו של הבן יקיר לי נר"ו. וכי תאוה נפשך למען דעת מה טעם מרן לא פסק כהריטב"א ומהר"ם והנמקי דהוו תלתא והנמקי בתרא הוא. שמענה ואתה דע לך דמרן טעמו ונימוקו עמו דהא חזינן דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש השמיטו דברי רב פפא ומאי דאתמר עלה והאידנא דדשו בהו רבים וכו' ומזה מוכח דסברי דלא כהריטב"א דאי סברי כוותיה הו"ל לאתויי דברי ר"פ והאידנא וכו' דנשמע מינה לדעת הריטב"א דהרוצה לחוש יחוש אלא מוכח דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש סברי דאין חילוק בין יום המעונן לשאר ימים ומשו"ה השמיטו הכל וכן עשה מרן והשמיט הכל. וכן מהרש"ל בים של שלמה פ' הערל סימן ד' חלק על הריטב"א ודעתיה וק"ק דלא מייתי דברי רבי' ירוחם דהוא תניא דמסייע ליה. וגם הרב מהריק"ש סימן רס"ב פסק בהדיא כה"ר מנוח ודעמיה ע"ש. ועדיין צריכים אנו למודע"י דמרן פסק בא"ה סימן ט' דאשה דנשאת לשנים ומתו לא תנשא לג' ולאפוקי ממאן דסבר דדשו ביה רבים ושומר פתאי' ה' ככתוב בתרומת הדשן סימן רי"א והביאו מהרש"ל פ' הבע"י סימן ל"ה. ואיך מרן הכא השמיט דברי הריטב"א ולא זכר הא דיום המעונן משום דדשו ביה רבים ושפ"י. אמנם הא ל"ק דהכא במילתא דהש"ס קאמר דדשו ביה רבים ושפ"י ונקטינן הכי וסמכינן אהימנותייהו דרבנן בעלי התלמוד. ואילו התם בקטלנית מהש"ס ורוב הפוסקים מוכח דאסורה לינשא לג'. והא דדשו רבים בקטלנית הוא בזמן אחרונים וגם לא בכל המקומות ובכי האי גוונא יפה עשה מרן בקטלנית לפסוק לאיסורא. ועוד יש לחלק דהכא מרן דפסק כרי"ו ודעמיה דאין להשהות המילה משום דדשו ביה רבים ה"ט דבזה מקיי' מצוה בזמנה ובכה"ג יש לסמוך על דדשו ביה רבים ושפ"י משא"כ בקטלנית. ולכל הדברות בעינן דדשו ביה רבים כמבואר אמור מעתה בנ"ד דלא דשו ביה רבים בשום מקום ובשום זמן ולא היתה כזאת שאחד העם אשר לא נסתה כף ידו למול ימול באתרא דלית תמן גבר מומחה ובקי ודאי דאסור ליכנס בספק סכנה והוא דבר פשוט ולא מפני שהוא מדמה יעשה מעשה. וחיובא רמיא על האב להשהות המילה עד עת בא מוהל מומחה וכמו שהורה גבר ה"ה בני ידידי הפוסק נר"ו ופי כפיו ואני תפלה יפוצו מעיינותיו וה' עמו אלף עו"לות יעלה שלומו וזרעו לברכה כנפש האב וכנפש הבן. ואשר שאלת ממני כי בק"ק גוריציה נמצא ס"ת שכמה פרשיות פתוחות וסתומות שאין ריוח כי אם ג' אותיות ושלחו מתם לדעת משפט הס"ת הלזה הלא זה דברי כי מדברי הרמב"ם פ"ז דס"ת שכתב בכלל מה שקבלו סופרים איש מפי איש שיהיה הריוח בין פרשה לפרשה תשעה אותיות אשר אשר אשר ועל הכל כתב דכל הדברים למצוה ואם שינה לא פסל מוכח דגם הא דריוח ט' אותיות הוא למצוה ואם פיחת לא פסל. אמנם מרן הב"י סימן ער"ה אחר שכ' שנראה מדברי הרמב"ם דלא פסל הוסיף לומר דאפשר דמאי דלא פסל היינו אם לא יהיו ט' אותיות כמו אשר אשר אשר אבל אם לא יהיה אפי' שיעור ט' אותיות קטנות פסול עכ"ד ופשט דברי הרמב"ם מוכחי דאם לא יש ט' אותיות כלל אינו נפסל. ותו דבפ"ט כשמנה הך' דברים שפוסלים הס"ת לא כתב אלא אם שינה צורת הפרשיות ואם פיחת מט' אותיות הרי יש צורת הפרשיות אלא שחסר מעט ריוח. וכ"מ פ"ח דין ג'. ותו דמאחר שר"ת וספר התרומה והתוס' כתבו דהריוח הוא שיעור הג' אותיות כמ"ש הרב דרישה ריש סימן ער"ה. הלא טוב לנו להשוות הדעות ולומר דבדיעבד אם לא יש אלא ריוח ג' אותיות גם להרמב"ם כשר דאפושי פלוגתא לא מפשינן לומר דלהרמב"ם פסול ולשאר פוסקים אפי' לכתחילה עושה. הלכך היה נראה להכריע כמ"ש מרן בתחילה דגם להרמב"ם כשר דיעבד. אלא כי ירא אנכי אפי' מספקות של מרן ומאחר שנטה דעתו לומר דפחות מט' אותיות קטנות להרמב"ם פסול קשה הדבר להתיר. ואולם ידעתי בני ידעתי כי ק"ק גור"יציא אשר שאלו לכת"ר על רזא דנא הם אשכנזים ובקהל' ס"ת שרוי בשע"ר עירם ועל כן נראה להכשיר דהרי כתב מהר"ם מינץ בתשובה סימן ח' להכשיר בפשיטות ס"ת שהפתוחות וסתומות אינם כדעת הרמב"ם ואעפ"י שהרמב"ם פסל יש להכשיר דהרי כמה גדולים חולקים ע"ש ופסק כדבריו מור"ם סימן ער"ה. וק"ו בנ"ד שפיחת הסופר מט' אותיות דכיון דכמה גדולים סברי דבג' סגי יש להכשיר כדעת הר"י מינץ ומור"ם בפשיטות אל המקום הזה ק"ק גוריציא דהם ק"ק אשכנזים ובני אשכנזים בלכתם ילכו עפ"י הוראות מור"ם וע"פ יצאו וע"פ יבואו. ובנ"ד נראה דלמור"ם כשר דאפילו שינה הפרשיות דפסול ודאי לדעת הרמב"ם מכשיר כ"ש בנ"ד כדבר האמור. את זה כתבתי בעטיו של נח"ץ אשר תעלה מצודתי היום בשני שאלותיך כי תמול אנחנו באנו אל האר"ש ע"ט דודים ואגב רהטאי היד כותבת בר יומיה הוה ואני תפלה שעתך תרמינך ויעת"ר לו ה' עותרא סגיא ובני עליה ורמא מעליא ככל אוות נפשך המלאה רוח דעת ויראת ה' ונפש הצעיר וזעיר חיד"א. סימן ס בדין נדרי וערכי גוים. לדרישת גדול אחר מקור מים חיי"ם. שאלה הרי אמרו גוים נודרין נדרים ונדבות כישראל ויש לחקור אי גם בגוי שייך דין מופלא סמוך לאיש כישראל. הפלא חסדיך בדברים שבכתב והיתה לב"אר ושכמ"ה. תשובה אדוני שאל מילי דרבנן תקיפי עבוד פריש"ה למדין ומשיבין. ודוד בשתים גמר מיכה מיכה הן קלותי קל מסובין ובאתרא דזקוקין תלו זייניהו כל שלטי הגבורים מה אני לבא במגילת ספר כתוב באין מבין. ואולם הדבר יצא מפי המלך אין להשיב ואין מסרבין. וזה החלי בס"ד. הנה חקירת חכם הלזו רמזה רבינו הגדול מהר"י רוזאניס במש"ל פי"א דנדרים דין ד' וז"ל אם גבי גוי שייך דין זה דמופל' סמוך לאיש כיון דקי"ל דנודרין כישראל עיין פ' בתרא דנזיר דף ס"ב עכ"ל ובפ"א דערכין דין י"א כתב ונ"ל דגם גבי גוי מופלא סמוך לאיש נודר או מעריך למ"ד דגוים מעריכין דכיון דנתרבו גוים לנדרים כישראל לכולא מילתא אתרבו ועדיין הדבר צריך הכרע עכ"ל. והנה לכאור' הי' נראה להביא ראיה דדין מופלא ליתיה בגוי מהא דאמרי' בריש ערכין הכל מעריכין לאתויי מאי לאתויי מופלא סמוך לאיש נערכין לאתויי מאי לאתויי מנוול ומוכה שחין וכו' נודרין לאתויי מאי נדרין אצטריך לי' נדרין לאתויי מאי וכו' אי לאתויי נכרי בהדיא קתני לה וכו' ע"ש ופירש רגמ"ה וז"ל נודרין לאתויי מאי אי לאתויי מופלא הא שמעי' ליה מהכל מעריכין וכו' והשתא אי דין מופלא איתיה בגוי אמאי הש"ס נדחק לומר דהכל לנודרין לא אצטרי' נימא דהכל לנודרין אתא לאתויי מופלא דגוי ואף דהכל מעריכין לאתויי מופלא ההיא לאתויי מופלא דישראל ועדיין אני אומר דמופל' בגוי ליתיה להכי אצטריך הכל בנודרין דאליבא דכ"ע גוים נודרין אלא משמע דדין מופלא בגוי ליתיה. אמנם יד הדוחה נטויה דלא שמה מתיא ומגן שוייא דחזינן דהש"ס לא קפיד לאצרוכי הכל אנודרין תדע דהא הכל דנידרין אסיק דהוי לאתויי פחות מבן חדש ותנא והדר מפרש ופירש"י לחד לישנא דה"ה דמצי למנקט חד מהנך אלא חדא מתרתי תלת נקטי גם רגמ"ה כתב וז"ל ואי אמרת מ"ש דבהא קאמר תנא והדר מפרש י"ל אה"נ אחריני אלא אגב דבן חדש כתיב באוריתא קמרבי לפחות מבן חדש ע"כ ולפ"ז הו"ל לש"ס לומר דהשתא דאתית להכי הכל