חיים שאל חלק א קז

וחציה בדף אלא כלה על הדף או כלה על הטלאי וכו' ע"ש באורך. אומר אני דבנ"ד מודה דזה חידוש שחידשה תורה דיליה גזרה שיתפרק הטלאי ותלך חצי אזכרה והוי כמוחק את השם כמבואר בדבריו. ובכי האי גוונא דנ"ד דהוי באותיות הנטפלות ואם לא יעשה כך ילכו כמה אזכרות לגניזה או יקדור או יקלוף שם אלהי הנשאר בדף. יודה הרב דנכון לעשות כן דודאי נשאר שם אלהי וכל אזכרות אשר בה' דפין. ומאי דחש הרב ז"ל הוא ספק ואין ס' מוציא מידי ודאי. והנלע"ד כתבתי החיד"א ס"ט: סימן ח"ן תשובת בני ידיד נפשי החכם השלם הדיין המצויין הרב כמהר"י נר"ו אמירה נעימה ויקרה. יה יושיעהו מכל צרה. יהי עליו סתרה. כי"ר: שאלה ראובן אשתו הרה תקריב ללדת ואין בעיר א' מהמוהלי' המומחים שהלכו למרחקים וראובן הנז' מדאג' מדבר שאם אשתו תלד בן זכר אין מי שימול אותו ביום הח' מילה בזמנה קדם מפעליו מצוה המוטלת עליו והנה אחד מעיר בא לקראתו ואמר לו אל תדאג ליום מחר כי לא תדע מה יולדת לך ואם יולד לך בן אני אמול אותו ביום הח' כמצותו ואל יקח לבך לומר יען לא מלתי אפי' פעם אחד איך אפש' למול כראוי אדם שלא מל מעולם ואין אחד מומחה עומד על גביו. דע לך שבריא לי ומובטח אני במעשי שאוכל למול בלי שום קלקול כלל וכיון שאני מבטיחך מוכרח אתה ומחוייב למול בנך אשר יולד לך על ידי יען אין שום מומחה בעיר ואין בידך לעכב שאם תעכב כופין אותך כמו שכופין על כל מ"ע.. וכשמוע ראוב' דברים אלו שאל שאל האיש אם אמת הדבר שמחויב וכופין אותו ליתן בנו לאיש הלזה שלא מל מעולם או דילמא יכול לעכב משום סכנת נפשות כיון שזה לא מל מעולם וימתין עד שישלח להביא מוהל מעיר אחרת והגם כי הדרך רחוקה קצת ויעבור יום הח' מ"מ הא עדיף שלא יהיה סכנה יורנו המורה ושכמ"ה: תשובה עתה באתי בדרך קצרה ואגב ריהטא נימא בה מילתא בדברים מועטים. והנה כבר ידוע מ"ש הרמב"ם פ"א מה' מילה וז"ל אין מלין בנו של אדם שלא מדעתו אא"כ עבר ונמנע למולו שב"ד מלין אותו בעל כרחו וכתב מרן בכ"מ וז"ל שם בקדושין וכו' פשיטא דסוגיא הכי משמע דקאמר והיכא דלא מהליה אבוה מחייבי ב"ד לממהליה וסברא נמי הוא דמצוה המוטלת על איש אחד אין לאחר לעשותה שלא מדעתו עכ"ל ויש מן התימא למה מרן לא הביא תלמוד ערוך ביבמות פ' הערל דגרסינן התם זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה היכי משכחת לה וכו' רבא אמר כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין ופירש"י חבושין בבית האסורין בשעת עשיה ומצוה מוטלת עליהם ולא על אחרים והם אינם יכולים לעשות ופסחן שחט שלוחם ואשמועינן קרא שאם יצאו בשעת אכילה שמילת בנו מעכבתו לאכול הפסח הרי לך בהדיא שאין מלין בנו של אדם שלא מדעתו אף במקום שמבטל מצוה אחרת אפ"ה אין מלין שלא מדעתו וקשה על מרן שלא הביא סוגיא הנז' ויש לישב. נמצינו למדין שאין מלין בנו של אדם שלא מדעתו וחיוב המצוה מוטלת על אביו ולא על אחרים אב"א גמרא אב"א סברא כאמור. וא"כ בעיני יפלא איך האיש הזה שרוצה למול הילד רצה להכניס עצמו במקום ספק סכנת נפשות מאחר שאין החיוב מוטל עליו ולא על אחרים אף שיהיו מוהלים מומחים אין החיוב מוטל עליהם כי אם על אביו וכ"ש אדם שלא מל מעולם איך לא חש לס' נפשות ורוצה למול בראשונה שלא בפני שום מומחה דאם היה שם איזה מומחה שישגיח עליו שרי ליה להכניס עצמו ואף אם יקלקל המוהל מומחה יתקן ולא עוד אלא שלא יניחנו לקלקל כיון שמשגיח עליו אבל למול בפעם א' בלי שום מוהל משגיח עליו זה לא שמענו. ואף שבמילה לא בעינן תלת זמני כשחיטה דבמילה בפעם אחד סגי להיות מוחזק אבל בשחיטה בעי ג' זמני. אמנם בלא מל פעם א' לפני מומחה בודאי ליכא למ"ד דמקרי מומחה למול בעצמו בלי שום משגיח עליו. והטעם דבמילה בפעם אחת סגי כבר כמה פוסקים נתנו טעם בדבר וגם מהר"ר צבי בתשובה סימן ס"ט הרחיב לנו בסברא ברורה ונתן טעם אמאי במילה בפעם א' סגי וז"ל הצריך לנ"ד מ"ש שם בתחיל' התשובה שלחשש ש"ד לזה לא חיישינן דלא יהא זרע ישראל גרוע מנכרים דחשודים על ש"ד כדתנן נכרית מילדת וכו' ולענין המחאה כבר פסקו כל הפוסקים דבפעם אחד סגי ונ"ט בדבר. ועם האמור דסתם מוהל אחרים עע"ג יש טעם נכון בדבר דודאי אותם העומדים על גביו לא יניחוהו לקלקל וגם הוא ידע להזהר שכב' מל פעם אחת ולא דמי וכו' ובודאי שכונת הרב כמ"ש סתם מוהל אחרים עומדים ע"ג ולא יניחוהו לקלקל מוכרח לומר דאותם העומדים ע"ג יהיו בקיאים במעשיו ולז"א לא יניחוהו לקלקל דאי לאו בקיאים הם מנא ידעי אם יקלקל או לאו ואעפ"כ דסתם מוהל אחרים עע"ג ר"ל בקיאים נתן טעם אחד דגם הוא יודע להזהר מאחר שכבר מל פעם אחת וכונתו דאמת הוא דאחרים בקיאים אינם מניחים אותו לקלקל אבל כיון שהדבר מסור בידו יתכן שיקלקל לז"א כי גם הוא יודע להזהר שכבר מל פעם א' ר"ל שכבר מל פעם א' בפני אחרי' מומחי' שכן מוכרח לעשות ולא סגי בלאו הכי דאם ראה בעצמו שיודע להזה' אז מכניס עצמו פעם שנית למול ואף שלא בפני מומחים דאמרינן ודאי ידע איניש בנפשיה דיודע לאמן ידיו שכבר ניסה עצמו פעם ראשונה וידע שיש בידו לעשותה כהוגן אבל אם ראה בעצמו שאינו יכול לאמן את ידיו בודאי שהוא בעצמו לא עייל נפשיה לספיקא ואינו מל לבדו אא"כ אחרים מומחים עע"ג באופן שלא יניחוהו לקלקל ולכן במילה בפעם אחת סגי דאיהו ידע בנפשי' אם יכול להזהר או לאו אבל בשחיטה דהוא בינו לבינו לא דייק כל כך ולהכי בעי תלת זמני ולזה הטעם סובב הולך עד סוף התשו'. ואיך שיהי' בעינן פעם אחת בפני מומחים כדי שידע בנפשיה אם יכול להזהר או לאו וזה בחול אבל בשבת אפי' שיעש' בפני רבים מומחין אין לו לעשו' כיון דעדיין לא ידע בנפשיה אי עביד שפיר אי לאו ובפעם ראשונה עביד לנסות אם יכול לאמן ידיו או לאו שעדיין לא ידע בנפשי' לכן בשבת אסור אפי' מומחי' עומדים ע"ג וכך הביא הרב בעת"ה סימן רס"א משם המרדכי פ' כסוי הדם דשאל רבינו משולם את הרב רבינו שמחה יודיענו מורינו אם יכול למול בשבת אדם שלא מל מעולם מי חיישינן דילמא מקלקל ונמצא מחלל שבת או לא והשיב דודאי לא ימול כדאמרינן במס' ביצה מפני שצריך לבדקו עכ"ל ומזה פסק הרב בעת"ה שאדם שמל פעם אחת יכול למול בשבת וכן פסק מרן סי' של"א בה' שבת וי"ד סי' רס"ו וז"ל אדם שלא מל מעולם לא ימול בשב' אבל אם כבר מל פעם א' מותר עכ"ל. ועל מה שהקש' הרב עבודת הגרשוני למרן דכיון שפסק בסימן תצ"ח עוף הנדרס ברגלים מותר לשחטו בי"ט והוא בעיא בש"ס דבעי ר' ירמי' אי מחזקינן רעותא או לאו ובעי ר' זירא למפשט הבעיא לאיסורא מהא דאין מלבני' הרעפים בי"ט מפני שצריך לבודקן ור' ירמיה השיב לו כמ"ד שצריך לחסמן וכן פסקו הרמב"ם והרא"ש והרשב"א להיתר וכתבו הטעם בלבון רעפי' שצריך לחסמן א"כ מרן שפסק בש"ע בעוף הנדרס להיתר איך פסק בשבת אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת ומקור הדין זה הוא מרבינו שמחה וטעמא טעים כמ"ש בלבון רעפים שצריך לבדקן והו"ל תרתי דסתרן והביאו ה' חוות יאיר סימן קנ"ח ותירץ ואני בע"ד תרצתי כמ"ש אצלי בארוכה. נמצינו למדין שאין אחד שאומר שאדם שלא מל מעול' ימול בלי מומח' שעע"ג ובשבת אפי' כמה מוהלים מומחי' עע"ג כיון שעדיין לא מל בפעם א' אינו יכול למול. א"כ חזרנו לנ"ד שהאיש הזה שעדיין לא מל אינו יכול למול כיון שאין מומחה עע"ג: ואם יאמר האומר כיון דאדם זה אומר שהוא בטוח א"כ חל החיוב על אביו למול בנו ע"י אדם זה ואינו יכול לעכב ואם עכב כופין אותו אנא דאמרי דאין יכולים לכופו כיון דהוא חש לסכנת הולד והרי אמרו בגמ' אמר ר"פ הלכך יומא דעיבא ויומא דשותא לא מהלינן ביה ולא מסוכרינן ביה והאידנא דדשו ביה רבים שפ"י וכתב הנמקי בשם הריטב"א בשם רבו מכאן דמאן דלא בעי לממהל ביומא דעיבא הרשות בידו ושפיר עבד דלא למסמך על שפ"י וה"ה שהי' ראוי שלא למול בשבת כשהוא מעונן עכ"ל הרי לך בהדיא דמשום חשש סכנה אף שהמוהלים מומחים וכבר מלו למאות ואין שם חשש קלקול אעפ"כ חיישינן ליום המעונן ואומר הריטב"א שהרשות בידו שלא למולו בח' ומבטל מצוה בזמנה משום חשש וכ"ש בנ"ד שיש לחוש לאיש זה שלא מל מעולם שהרשות בידו לעכב עד שיבא מוהל מומחה ואין יכולים לכופו. ואם נפשך לומר דמרן לא פסק כהריטב"א ואדרב' פסק להפך ובי"ד סימן רס"ב הביא דברי רבינו ירוחם שכתב דיום המעונן או יום דמנשבת בו רוח דרומית אינו מעכב מלמולו דשפ"י וגם ה"ר מנוח כתב כל דבר שאינו בגוף התנוק כגון שרוצה לצאת לדרך אין משהין המילה בשבילו כי היכי דלא משהינן בשביל נשיבת הרוחות דשפ"י. עכ"ד ונימא דה"ה בנ"ד דחייב אבי הבן למולו ע"י האיש הזה ושפ"י. הא לאו מילתא היא דלא אמרה רי"ו וכן הר' מנוח אלא בדבר שדשו ביה רבים ואינו בגוף התנוק אבל בנ"ד דלא דשו ביה רבים למול את הבן ע"י מי שלא מל מעולם. וגם הוא בגוף התנוק ודאי יש חשש סכנה ואבי הבן שפיר קאמר ואין אומרי' פרוקא לסכנתא כמ"ש ה' שבות יעקב ח"א סימן ע"ט בסוף התשובה ע"ש. ועוד קראתי למוהלים מומחים ודרשתי וחקרתי אם יש חשש סכנה וכלם כאחד אמרו דאדם שלא מל מעולם ורוצה למול שלא בפני מומחה ודאי איכא ס' סכנה. וא"כ לא מיבעיא שאין לכוף לאב אלא אפי' אם נתרצה לזה האיש מעכבין על ידיהם עד שיהיו מוהלים מומחים ואז ימולו אותו כדת מה לעשות והנלע"ד כתבתי הצעיר רפאל ישעיה אזולאי ס"ט. סימן נ"ט חתימתי דברי הבן יקיר לי נטריה רחמנא ה' רועי. ואהיה שעשועים אשא דעי. מכדי פרי"שתא הואי כי חדלתי מהיות לאיש מושך בקסת במקום שאמרו לחתום. מכי אתו הנהו שלא שמשו כל צרכן ואמרי שמעתא דמחשכן הן הדור יתום. כל חד שוי אנפשיה אלפים בת יכיל אבל בקושטא ב"ת היתה לו ב"ת מטר"ד אין בו מתום. איברא לא כל העטי"ם שוות עטי"ם חשות עטי"ם ממללות ויבן זאת