חיים שאל חלק א קו

להגיד האמת ולא יכולתי לעמוד על דברי הרב הנז' רק בהעברה אגב ריהטאי וקשת נחוצה כי עתה בא הס' לידי בגמר הדפו' בכתבי קונ' זה ואם חפץ בנו ה' עוד אעמוד על הדבר בדקדוק כפ קצורי בס"ד. ומה שכתבתי לפנים שראיתי תשובה מאחד קדוש כן הוא רשום בדעתי באמת וכמדומה שהיינו נושאים ונותנים בזה עם הרב כמהר"א ישראל ז"ל ויש כמה צדדים וסעיפים בענינים אלו ואל אמת יאיר עינינו בתורתו תורת אמת לכוין אל האמת כי"ר. החיד"א ס"ט: סימן נו בדין אי שרי איש וביתו. לשכב בבית שקרקעה גג הישיבה כי שם ביתו: שאלה אדם שבא ואשתו עמו לעיר אחת מרובה באוכלוסין ולפי דוחק הבתי' אתדר ליה בבית אחד וצר לו המקום שילין כי קרקע הבית אשר ישכב שם הוא גג ישיבה אחת שמתפללי' בה תדיר ויש בה היכל ומוציאין ס"ת כמו בית הכנס' איכו השתא שאל שאל האיש אם יש התר לשכב ע"ג הישיבה כהלכת גוברין ושכמ"ה. תשובה כתב המרדכי בריש שבת שמסתפק מהר"ם אי שרי להשתמש בגג בית הכנסת דגגין ועליו' לא נתקדשו ובודאי תשמיש גנאי כגון לשכב שם אסור עכ"ל וראיתי להרב מר וקציעה סימן קנ"א שהקשה על מהר"ם דהא אמרינן גגין ועליות לא נתקדשו לאכול קדשים אבל קדושת הר הבית יש וכו' ע"ש ולק"מ דכוונת מהר"ם דמהתם שמעינן דגגין לא יש להם קדושת הבית והקדוש שיש בבית הכנסת לא יש בגג מעין דוגמא דהתם דאין בהם קדושה לאכול קדשים והוא דמיון בעלמא לא נצרכא אלא דגג לא הוי כקדושת הבית עוד הוקשה להרב מר וקציעה על מהר"ם וכתב דבלי ספק דאשתמיטיתיה משנה דפ' בני העיר דאין שוטחין על גגו פירות. ולישר"י לן מר השולח אמרתו אר"ש ברזל על חד מרבוואתא קמאי רביה דהרא"ש והמרדכי ודעמיהו כאשר ידבר איש אל רעהו. ומאי קושיא מהתם ההיא תשמיש של גנאי ומודה בה מהר"ם ) (וצ"ל תשו' מהרימ"ט בזה). והנה הרב מהר"י וי"ל בלקוטיו כתב דאם לא נבנה לבית הכנסת רק אחר כך אמרו שבית זה יהיה בית הכנסת שרי לשכב שם. והרב כנה"ג סימן קנ"ה כתב דשומר נפשו ירחק כי מי שעשה בית תחתון מדרש והוא דר למעלה לא ראה טוב. וגם הרב טורי זהב תלה שנענש על שהיה ביתו ובית מדרשו על בית הכנסת ע"ש. עין רואה תרי גברי רברבי נפקי להזהיר על דנא פתגם ותלו כי לקו רבים בזה כמבואר. ואולם חזינא להרמב"ם בתשובותיו הנדפסות מקרוב בס' פאר הדור סימן ע"ד בעליה שקרקעה גג בית הכנסת שהתיר לעשות דירה כרצונו שלא על גבי ההיכל אבל גבי ההיכל אסור לישן ולעשות מלאכתו ע"ש. הרי בהדיא דפשיטא ליה להרמב"ם דבעליה שעל בית הכנסת כל שאינו על ההיכל מותר לשכב כאשר עין אדם ישר יחזה בדבריו. וזה דלא כמהר"ם שאסר בתשמיש גנאי לשכב והוא מסתפק בשאר תשמיש אי דיינינן ליה כההיא דגגין ועליות לא נתקדשו או בעלית היכל. ואפשר דאלו מהר"ם הי' רואה תשובת הרמב"ם הי' חוזר בו ולא הי' ספ"ק בידו והוה שרי לשכב כל שאינו על גבי ההיכל. ונרא' פשוט דאי מרן ז"ל עיניו יחזו תשובת הרמב"ם הנז' הי' קובע הלכה כמותו. ואם נפשך לומר דלהרמב"ם תקשי משנת אין שוטחין על גגו פירות. ואמרו בירושלמי ר"י מקל לנשי דשטחי הבגדים מכובסי' וסתמא אמור אף שאינו ע"ג ההיכל והוא נגד הרמב"ם. זאת אשיב דיש לחלק דהיכא דליכא בנין על גבי בית הכנסת רק הוא גג בית הכנסת פשוט או נראה לעין כל וכל העם רואים והוא בזיון לבית הכנסת שהוא בפרהסיא משא"כ אם על גג בית הכנסת בנו עליה אז שרי ולאו בזיון מיקרי שאינו בפרהסיא ובהכי מיירי הרמב"ם. ומתוך דברים אלו אזלי ממילא אומדנות הרב כנה"ג והרב טורי זהב שהרי הרמב"ם התיר בפשיטו'. ומיהו יש לחוש דאיענוש דאימור דהוו משתמשים על גבי היכל דהא אסור כמ"ש הרמב"ם. ועוד נראה לחלק ולהתיר בנ"ד דמעשה הרב ט"ז היה שביתו היה על גבי בית הכנסת. וגם הרב כנה"ג מיירי על גבי מדרש שהוא כמו בית הכנסת. אבל בנ"ד שהישיבה זו עראי ואינה קבועה לבית הכנסת שאם לא יפרעו הקצבה בכל שנה לגזברי בית הכנסת אינם יכולים להתפלל בשבת ולא להוציא ס"ת בחול כפי הסכמת העיר וכבר עבוד עובדא בישיבות אחרות דאחר שהתפללו שם כל שנה בס"ת לא רצה בעה"ב ולא ניתנה פריע"ה לגזבר בית הכנסת ובטולי בטלינהו לאותם הישיבות. וגם נודע שלא עלה על לב הגבירים להקדיש חדר זה לישיבה והוא עראי בעלמא. ומכל הני טעמי נראה דשרי לשכב בחדר הנזכר שהוא על גבי הישיבה רק שלא יהיה ע"ג ההיכל. ועמ"ש הרב שיורי כנה"ג א"ח סימן קנ"ג הגה"ט אות ד' ע"ש. אמר יאמר העבד והוא הצעיר וזעיר חיד"א ס"ט: סי' נז בקרע ספר תורה. איזוהי דרך ישרה. שאלה מעשה בס"ת שנקרע מראש השיטות באמצע ה' או ששה שיטות ובכלל תיבת אלהיכם נקרע בין אלהי לאותיות כם יורנו המורה כדת מה לעשות לתקן הס"ת אם לסלק היריעה שהיא בת חמשה דפין כלה כמות שהיא או תסגי בחד לחתוך אותו דף לבד ולשים דף במקומו. או שרי לעשות טלאי ולקלוף כל התיבות שנקרעו אף שיש שם אלהיכם ושכמ"ה: תשובה לכאורה כל הדברים יגעים ולא יש תקון ברור ובדרך קצרה ארדוף אצי"ג מה שקלט העי"ן הנה אשו"ר ברהטי"ם. כי השואל נח"ץ ינח"ץ גם אני בעוניי באמצע פרק מקראו"ת שי"ש להם הכר"ח ופרשת משפטי"ם. על כן אקצר ואעלה בשני האותות האלה מן השיטי"ם. בס"ד. הנה קרע הבא בתוך שלש אם ניכר הגויל שהוא עפיץ שרי לתפור בתוך שלש כמ"ש בי"ד סימן ר"פ וכתב הרב ב"ח דכשהקרע התחיל בשיטות אף דלא עפיץ אפי' ד' וה' שיטות יתפור. וא"כ בנ"ד שאין הקרע בגליון אלא בשטות מותר לתפור אף שהם ד' וה' שטות וכתב מור"ם דבעפיץ דוקא שלש שטות ולא יותר אמנם לדברי הרב ב"ח דשרי בלא עפיץ כשתין הקרע מתחי' מן הגיליון מכ"ש בנ"ד דעפיץ דשרי ה' שיטות. אמנם הרב עדות ביעקב סי' יו"ד פליג על הרב ב"ח וזו הלכה העלה דבין שהקרע מתחיל מהגיליון בין שמתחיל מהשיטות אידי ואידי שוו בשעוריהם דבדלא עפיץ ב' יתפור ג' לא יתפור. ולפ"ז בנ"ד אף דעפיץ כיון דהוי טפי מג' שיטות לא יתפור וכבר כתבו ז"ל דאי לא שרי תפירה ה"ה לדבק מבחוץ. ואולם הא דכתב מור"ם דלא יתפור טפי מג' הוא סברת הריב"ש. והריב"ש גופיה הדר ביה ואית לן תלתא קראי מעידין בגודלן דהריב"ש הדר ביה והוחזקו דור אחר דור לעשות מעשה לתפור אפי' טפי משלש כמו שכתב הרשב"ץ ח"ג סימן ר"ז ובנו מהר"ש בתשובותיו סימן ק"ן ונכדו מהר"ץ בשו"ת יכין ובעז ח"א סימן כ"ג וא"כ אין לחוש לדברי האחרונים בזה דצדדו דהריב"ש לא חזר בו. והיינו טעמא שבימיהם לא נתגלו תשו' הנז' אבל אנו שראינו דעשו מעשה רב כמה זמני וכתבו דהריב"ש גופיה הדר ביה. ודאי מה יק"ר סהדות"א ומעשה רב. ואשר עלה ונסתפק השואל אי סגי בסלוק דף זה שבו הי' הקרע הא מילתא היתה לבאר באר הטב מפום רבנן דלא סגי בסלוק דף וצריך לסלק יריע' בת ג' דפין ואם היריעה בת ו' דפין יסלק שלש ויניח שלש וסגי בהכי כמבואר בתשובת הרב שבות יעקב ח"א סימן פ"א ובתשובת הרב מהר"ר צבי סימן י"ט ובתשובת הרב בית יהודה ח"ב סי' כ"ה ומשם באר"ה ולפ"ז בנ"ד צריך לסלק היריעה של ה' דפין כלה כמות שהיא ובשגם דנא פתגם היא מוסכמת ולא רבו עליה כמבואר בדברי הרב ט"ז סימן רע"ו ס"ק ו' וזה דעת הרב סמ"ע כמ"ש הרב משאת בנימין סימן נ"ז ע"ש ובשו"ת שאלת יעבץ סימן קנ"ב ושאר אחרונים. וגם הרב שבות יעקב סימן הנז' העלה דהנכון לסלק היריעה וכך נהגו בפראג עפ"י הוראת זקן ביתו הגאון הרא"ש מפראג ע"ש. מ"מ הלב מהסם לבטל יריעה בת ה' דפין וכמה אזכרות שבהן דהגם דלא חיישי רבוואתא על זה. עינינו הרואות החוש"ה אל העי"ן דיש להצטער על זה. ועיין בתשובות הרב בית יהודה ובמה שאכתוב בסמוך. והרב נחלת שבעה ח"ב סימן ל"ז הורה לקדור את השם בנ"ד שטעה וכתב שתי שמות כאחד. אמנם הרב שבות יעקב בתשובה הנזכר דחה כל דבריו וכתב דמ"ש בענין נוקב שם ה' טעה בדבר משנה משב וכן תמה עליו הרב בית דוד י"ד סימן קנ"ח ודחה כל דבריו. וק"ק על הרב יד אליהו סוף סימן מ"ו דסמך על הרב נחלת שבעה ורמז מ"ש זהו נוקב וכו' ע"ש והי"ל להקשות עליו לפחות בהא דנוקב שדבריו תמוהים וכן קשה על הרב שאלת יעבץ ח"ב סימן ע"ו. ואולם בכל זאת הרב בית דוד שם כתב מפי סופרים דהמנהג בגלילותנו הוא לקדור וגם לקלוף וסמכו הסופרים על הרשב"ץ ורבים אשר אתו דשרו עש"ב ובשו"ת שאלת יעבץ סימן קנ"ג ובשו"ת יכין ובעז סי' הנזכר. וגם הרב ט"ז בנדון שלא כתב יו"ד באלהינו כתב שכבר נהגו הסופרים לקדור השם שנכתב בטעות דסמכי על מס' סופרים ואם כן גם בזה יעשה כן והרב בית לחם יהודה הביא תשובת הרב שבות יעקב הנזכר ודחה ראיתו וכתב דראה כמה וכמה אחרונים מחזיקים יד הסופרים שנהגו לקדור וגם הרא"ש לא כתב אלא באזכרות אבל באזכרה יודה דמוטב לקדור אחד ולא לגנוז היריעה שכתובים בה כמה אזכרות זה טעם מס' סופרים ע"ש באורך. אי לזאת בנ"ד נראה דיניח טלאי מקלף מעשה ידי אומן ייקדור אותיות כם שכבר נקרעו ויתקן שאר אותיות שנקרעו לכתבה על הטלאי. ובנ"ד אפשר דכ"ע מודו כיון דהקדירה באותיות כם דהגם שהם נטפלו' לשם ונתקדשו הוא מדרבנן כמ"ש הרמב"ם. והקלו האחרונים קצת באותיות הנטפלו' כאשר המעין יראה בשו"ת מהר"ם מלובלין ס"ס קי"ב ובשו"ת הרב בית חדש סימן קי"ג ובס' בית דוד סי' קל"ג ומה גם דבנ"ד אם לא נעשה תקון זה יאבדו חמשה דפין והאזכרות שבהם או יקדור אלהיכם כלו. לכן הוא עדיף לן לקדור אותיות כם שכבר קרועות ולקיים שם אלהי וגם לקיים ה' דפין ואזכרות שבהן. ומה גם דהס"ת הזה נכתב מידי אביר גברא רבא וכתב כל האזכרו' ברזא דשמא קדישא על פי רבינו האר"י זצ"ל. ואותיות כם יכתוב בקלף של הטלאי באימון ידים ויהיו נקראים עם אלהי הנשאר בדף אלהיכם קריאה נאמנה. ובשגם הרב מהר"א הלוי בס' גן המלך סימן ה' יצא לידון בדבר חדש דלא יכתוב חצי אזכרה על הטלאי